נשואה חודשיים לבעל מדהים...
התחתנתי מתוך ידיעה ברורה שאני לא מחפשת ריגושים. הקשר איתו לא יתקרב לעולם לקשר ההוא מהעבר... ולא למה שהרגשתי גם כלפי חברות, בלי שזה הגיע לקשר ממשי...
וזה קשה הרבה יותר ממה שחשבתי. להתמסר אליו לחלוטין ולאבד את עצמי (ככה זה מרגיש)... או לתת לעצמי לחלום ולדמיין קשרים אחרים, חיים אחרים ומסעירים שהייתי רוצה לחיות- ולהקרע...

בתגובה ל: אז מה עושים עם זה? מאת: הכי הרבה שאפשר
ושומרת מצוות שנקרעת בדילמה היא: לא לפחד. זה קצת דומה למישהי שנקרעת בין רצון במאהב, לבין החבר החוקי. לא משנה מה תחליטי ואיני יודעת מה לייעץ לך - פשוט תהיי באמונה חזקה שהכל לטובה, והשם איתך. כך לפחות תורידי מעליך משאות מיותרים שנתווספו על הבעייה המקורית, הבאמת קשהף משאות של פחדים, בושה אולי, רגשות אשמה וכו'. ותישארי נקייה יותר להחלטתך.
לדעתי זה נכון כמעט על כל בעייה: לעתים קרובות נוספים לה "מטעמים " נוספים של למשל רגשות אשמה (נניח בדיאטה שלא מצליחה), חרדות (נניח מול קושי כלכלי) וכ', ואז כבר הכל בלבול אחד גדול ויש לך חוץ מהשק המקורי שהוא אולי הנסיון הפרטי שלך, עוד ארבעים שקיות ביד, שלא שלך בכלל. פסח שמייח וכשר!

בתגובה ל: אז מה עושים עם זה? מאת: הכי הרבה שאפשר
בהמשך למה שנכתב כבר, הגעת להחלטה מסויימת ואני מניחה שידעת שזה יהיה קשה (גם אם עכשיו מתברר שהקושי גדול משחשבת).
בהנחה שהסיבות שהביאו אותך למקום הזה עדיין רלוונטיות, אני בטוחה שעם הזמן תצליחי להתגבר ולמצוא דרך להתמודד עם הקושי ולהרגיש שלמה יותר עם הבחירה שלך.
אבל צריך לומר שיש עוד אפשרויות.
יכול להיות שעכשיו כשאת ממש בתוך הסיטואציה את רואה דברים אחרת, חשוב שתבדקי עם עצמך עד כמה הקושי נסבל ומה המחיר, ואם יש דרך נוספת חוץ מלהשלים עם המצב.

ליבי איתך

בתגובה ל: אז מה עושים עם זה? מאת: הכי הרבה שאפשר
חייתי איתו, אך הלב היה עם ההיא, שאת הקשר איתה עזבתי (אך לא ניתקתי...)
כל הזמן חשבתי על האופציה האחרת של החיים לצידה,
על המקום בו הייתי יכולה להיות- ולא הייתי.
לכן סבלתי. לא נתתי לעצמי להכיר אותו
להיפתח, וכן, אפילו לאהוב.
לא האמנתי שזה אפשרי.
ואז, יום אחד, הפנמתי שזהו. אני נשואה לו, ובעצם- זה מה שאני רוצה.
לאו דווקא בגלל האהבה (אז עוד לא האמנתי שאני יכולה) אלא בגלל שזה החינוך ודרך החיים שהייתי רוצה להנחיל לילדי, שזה אורח החיים הנכון, וגם, כי בשיקול הקר- הרווח גדול מהמחיר אותו אני אשלם אם אבחר באופציה (שלא באמת היתה אופציה) לחיות איתה.
וזהו.
ההשלמה עם מצבי, ההבנה שזהו רצוני, הביאו אות להפסיק לחפש ולפזול לעבר פנטזיה לא קיימת.
ולמדתי להכיר, ואפילו לאהוב אותו. (על נושא המשיכה המינית עודני נאבקת. זה לא פשוט. אני באמת נמשכת לנשים. אבל כל כך אוהבת אותו שזה פשוט מפצה על הקושי הספציפי...)

גם לגבייך- לא תוכלי לומר, לעצמך אפילו, שמיצית את עניין הנישואין, כל עוד את לא שם באמת. כל עוד את מחפשת משהו אחר.
כבר התחתנת. את שם. אין לך לבטים של האם לחיות איתו. את כבר חיה איתו.
הרשי לעצמך להכיר אותו. להיפתח אליו. כרגע- הוא היחיד בחייך.
האופציות האחרות- לא באמת קיימות. הן אשליה. הן קשר זמני. אין בהם כרגע עתיד.
רק אחרי שתהיי לגמרי שלמה עם ההווה שלך, תוכלי לבנות עתיד.

בתגובה ל: נשמע שאת במצב דומה למה שהייתי בשנה הראשונה לנשואי מאת: נעמומה
כבר התחתנת, וכעת העבודה הקשה באמת היא לעבוד על הזוגיות הזו, לחזק ולתחזק, להפוך אותה למקום טוב בשבילך כמה שאפשר. אני גם חושבת שכל השאר זה פנטזיות ואשליות וסיכוי אחד למאה אלף שמשהו טוב בעל בסיס יציב יצא מיזה.
בהצלחה! וחג שמח

בתגובה ל: אז מה עושים עם זה? מאת: הכי הרבה שאפשר
זה אפילו יותר קשה מזה..בפרט כשהבעל מקסים..והתסכול גובר..הוא כל כך אוהב וטוב ואת כל כך רוצה לרצות אבל הידיעה השכלית לא יורדת לגוף..כשהיית איתה הגוף והנפש היו אחד והרצון היה ברור ומוחלט והיתה שם אש.
ועל זה רבנו אומר מי שטעם יין הונגרי ,אותו לא יטעה כבר העולם...אמנם הוא התכוון לעבודת השם ואמי מדברת על תשוקה רגעית וחולפת..אבל בשורש זה אותו הרצון..
להרגיש עונג וחיות אמיתית.
אני הרבה פעמים מרגישה כשטוב לי איתו..מין שקט ושלווה פנימית מה שלא הרגשתי עם אף אחת מאהובותיי
אבל כל כמה זמן עולה בי החוסר והגעגוע וכיון שיש בי מזה וגם מזה..אני מתפללת להשם שיישלח מישהי יפה..כשמגיעה מישהי כזאת לפריים אני נהנית לפלרטט..לפנטז..אבל תכלס ,לא יותר מזה כי אוהבת אותו ואת המשפחה שבנינו..והאש הזאת של התאוות עלולה לשרוף לי את הבית..
לא הייתי משנה את מציאות חיי ,למרות הקושי..אבל אם היתה ניתנת לי הזדמנות לחזור לעבר לשנים הראשונות של הנישואים..הייתי לומדת כבר אז לדבר על הכל איתו..הכי פתוח שאפשר..ההסתרה וההדחקה מובילים לבדידות ולרצון לברוח..
דברי איתו אמת.
וגם עם עצמך ועם השם כמובן..
חג שמח

בתגובה ל: קריעת ים סוף מאת: רזיאל
רזיאל, לא הייתי מצליחה לתאר את המצב יותר טוב מאיך שכתבת.
ומה שכתבת בסוף, לדבר איתו ולא להסתיר..
גם כשאני רוצה, לא מצליחה להגיד לו כלום. מסתירה הכל, לא רוצה להלחיץ אותו...
וגם לא בטוחה שטוב לדבר איתו על זה..

בתגובה ל: אז מה עושים עם זה? מאת: הכי הרבה שאפשר
אין לי מה להוסיף על מילותיהן המעודדות והחכמות של נעמומה ורזיאל.
תזכירי לעצמך למה בחרת בזה, ואני מקווה שבמהרה כמוהן תמצאי בתוך הנישואים מקום של טוב ואהבה.

ובמקביל, תשמרי גם על עצמך.
(ותוהה, האם אותו רצון לשמור על עצמך, עלול להיות עצת היצר הרע שמקשה לתת את עצמך לחלוטין בנישואים).

המון בהצלחה.
מקווה כל כך שיצליח לך.

חג שמח

בתגובה ל: הלב יוצא אליך מאת: אנה ק
ב"ה
אנה את אלופה