|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
סליחות. אלול.
|
|
סליחות. אלול.
פורסם לפני
3131 ימים
מאת ניק בדוי
סה"כ תגובות: 8
תגובה אחרונה לפני: 3117 ימים
אחרי המון שנים בהם נזקקתי להמון עבודה בשביל לסלוח לעצמי, היום אני מרגישה שאני נזקקת להמון עבודה לסלוח להורים שלי
הם עדיין לא יודעים שאני לסבית (הם יודעים, אבל לא דיברנו על זה). ואני כועסת עליהם שהם לא היו שם כשהייתי צריכה "כי אבי ואמי עזבוני, וה' יאספני" בתקופה שבה הייתי בבור הכי עמוק הם פשוט לא היו שם, וב"ה שהקב"ה משך אותי משם באמת בנס.
חשוב לי לסלוח להם כי אני רוצה לאהוב אותם, אני מאוד אוהבת אותם בצורה שכלית, אני מודעת לכל מה שהם נתנו לי ולכל מה שהם נותנים לי ונתנו לי. אני הכי מעריכה אותם בעולם, הם בין האנשים הכי מדהימים שאני מכירה בעולם. אבל זה לא בא מהלב.
מבחינה רגשית כשאני מרגישה אבא, זה כלפי הקב"ה, כשאני מרגישה אמא עולה דמות אחרת. וחבל לי, מרגישה פספוס. לא יודעת אם ניתן לתקן את זה.
|
|
|
|
אחרי המון שנים בהם נזקקתי להמון עבודה בשביל לסלוח לעצמי, היום אני מרגישה שאני נזקקת להמון עבודה לסלוח להורים שלי
הם עדיין לא יודעים שאני לסבית (הם יודעים, אבל לא דיברנו על זה). ואני כועסת עליהם שהם לא היו שם כשהייתי צריכה "כי אבי ואמי עזבוני, וה' יאספני" בתקופה שבה הייתי בבור הכי עמוק הם פשוט לא היו שם, וב"ה שהקב"ה משך אותי משם באמת בנס.
חשוב לי לסלוח להם כי אני רוצה לאהוב אותם, אני מאוד אוהבת אותם בצורה שכלית, אני מודעת לכל מה שהם נתנו לי ולכל מה שהם נותנים לי ונתנו לי. אני הכי מעריכה אותם בעולם, הם בין האנשים הכי מדהימים שאני מכירה בעולם. אבל זה לא בא מהלב.
מבחינה רגשית כשאני מרגישה אבא, זה כלפי הקב"ה, כשאני מרגישה אמא עולה דמות אחרת. וחבל לי, מרגישה פספוס. לא יודעת אם ניתן לתקן את זה.
|
|
בתגובה ל: סליחות. אלול. מאת: ניק בדוי תחשבי כמה זמן לקח לך לקבל את עצמך, עכשיו תחשבי על זה שההורים שלך בתהליך דומה, רק שאת זאת עם התשובות ולהם אין שום דרך להגיע למסקנות שאת הגעת אליהם (כי אלה לא הרגשות שלהם, וזו לא הבעיה שלהם). אם לא תדברו על זה איך הם אמורים לעזור לך? רוב הסיכויים שהם אפילו לא מבינים מה את עוברת.
ובכל זאת, כבר מזמן הבנתי שמה שאני מצפה מההורים שלי זה לאהבה ללא גבולות, וללא תנאים. לא, הם לא יודעים, והם גם לא מבינים ואני לא בטוחה שהם יבינו. כשהרגשתי נורא הם לא אלה שהרימו אותי, אבל גם לא אלוקים. יש דברים שאדם צריך לעשות בשביל עצמו. תמיכה זה משהו אחר, כשהסתגרתי בחדר ובכיתי שעות היה להם אכפת, אבל הם לא יכלו לפתור לי את הבעיות.
כמובן אני לא מכירה את הסיפור שלך וסביר שאני טועה, אבל שווה לך לבחון את העניין מחדש.. אולי הם כן היו שם ולא הבנת שזו הדרך שלהם לתמוך.
|
|
בתגובה ל: נשמע שמאוד אכפת לך מהם, מאת: TONE75 אני לא מדברת על זה שהם לא היו שם כשבכיתי וכאבתי,שהם לא מבינים ומכילים אני מדברת על זה שכשהייתי בת 17 הכרתי נשים מסוימות והם לא היו שם כדי למנוע את זה. איפה האחריות ההורית שלכם??? אז ב"ה (בהחלט רק בזכותו) זה לא נגמר באופן טראגי אבל זה לא היה רחוק משם.
|
|
בתגובה ל: יש דברים שלא צריך לעבור מאת: ניק בדוי רק ניסיתי לפתוח נקודת מבט חדשה ודווקא בגלל שהרבה זמן הרגשתי כמוך, עכשיו אני פשוט חושבת שזה לא הוגן להאשים אותם על זה שהם לא שמו לב למשהו שניסיתי בכל כוחי להסתיר. יכול להיות שאצלך זה שונה, יכול להיות שלא ניסית להסתיר, יכולות להיות לך עוד מיליון סיבות לכעוס עליהם, אבל מה הטעם? אנחנו מצפים מההורים שלנו להיות מושלמים אבל הם פשוט אנשים, ברגע שמבינים את זה יותר קל לסלוח. * מה שהכי מעניין אותי בשיחה הזו הוא למה את מייחסת את ההצלה שלך לאלוקים? אני יכולה לקשר את זה להשגחה פרטית, והכל מלמעלה וכו' אבל כל הדברים האלה הולכים לשני הכיוונים. כלומר, לפי ההסתכלות הזאת נכנסת לבור גם בעיקר בזכות אלוקים.
|
|
בתגובה ל: סליחות. אלול. מאת: ניק בדוי הזכרת לי את השנה הראשונה שעשינו ראש השנה בבית. או ליתר דיוק השנה הראשונה שבה עשיתי את החג שלא בבית ההורים, ולא בישיבה בה שהיינו מתפללים. הייתי בחרדה מהחג מאז פסח (שאז החלטנו שלא נפרדים יותר בחגים). לא ידעתי איך אני עושה חג אחרת ממה שהכרתי. איך ממליכים את ה' בלי תפילה שאורכת שעות, בלי הכוח של מאות בחורי ישיבה ששואגים, בלי הנוכחות של אחד מגדולי הדור. בחיל ורעדה ארגנתי לי מקום בבית כנסת שבו התפללתי בשבתות, ובאתי לתפילה. כל המתח התפרץ בפסוק הזה. "כי אבי ואמי יעזבוני וה' יאספני". וכך פרצתי בבכי כבר במנחה שלפני תחילת החג. באותו חג למדתי שאפשר להמליך את ה' גם במקומות אחרים, ושיש לי את הכוחות לקחת את הטוב של המקום שבו גדלתי וליצור את הבית שלי, את החג שלי. ואני מקווה שהצלחתי לתעל את הצער לתפילות.
השנה ראש השנה תשיעי בבית שלי. אני עדיין מתגעגעת, אבל יודעת שהמקום שאליו אני מתגעגעת כבר לא באמת קיים. הקשר עם ההורים אוחה במידה רבה, אבל זה לא אותו דבר. המובנות מאליה שהיתה קיימת כבר לא שם. הקשר עם ההורים חשוב לי, אבל אני לא יכולה להישען עליו ואין את הביטחון שהם תמיד יהיו שם. אני יודעת שלא תמיד האהבה מספיקה לכסות על הכול. כאמא אני מנסה לתת לבנותי את התחושה שתמיד אהיה שם, אבל אני יודעת שאני לא בהכרח יכולה להבטיח את זה. פגשתי כבר את המקום הסוגר, הפוגע והמרחיק. אני מכירה אותו גם בתוכי. אז אני מזכירה לעצמי שאני לא הוגנת, והקשר שקיים הוא בזכות הבחירה של אמא שלי - לאהוב ולהיות איתי למרות הכול. אבל השבר כבר שם. ואני יודעת שהלא יעלה על הדעת, עלה על דעת כולנו, ובראש ובראשונה על דעתי. ומתוך השבר - יש אמונה. וה' יאספני.
אחרי המעשים נמשכים הלבבות. נשמע שאת באמת רוצה לסלוח, ואט אט אחרי שתסלחי זה גם פחות יכאב. יהיה מקום בלב גם לרגשות אחרים. ומותר גם לא לגמרי לסלוח, מותר להתאכזב. זה מרשים מאד שמתוך המקום הפגוע את רואה גם את כל הטוב ובוחרת להדגיש אותו. מאחלת לך שתצליחי (ומותר גם לקוות שאולי בהזדמנות אחרת ההורים עוד יפתיעו לטובה). מקווה שלא תפסתי עליך יותר מדי טרמפ. ~חיבוק גדול~
|
|
בתגובה ל: לא יודעת מאת: אנה ק תודה על השיתוף
|
|
בתגובה ל: לא יודעת מאת: אנה ק תודה על השיתוף. אני כנראה נמצאת היום במקום הזה שלך לפני תשע שנים רק פחות ביצוע ההחלטה שלא לחגוג בנפרד. אחרי מעל חודש שלא הגעתי הביתה אעשה איתם את החג ובנפרד ממנה. צריך כל כך הרבה אומץ כדי לא להגיע לחג כזה כמו ראש השנה.
את סוכות נחגוג בחו״ל לבד.
מצד אחד יש את הרצון לאמירה דרך אי ההגעה לחג ומצד שני הכאב הגדול בוויתור על חג עם המשפחה בעיקר לעניין האחים הצעירים, מולם בניגוד להורים זה עוד נקי בינתיים מרגשות קשים של כאב, אכזבה וכעס.
יש משהו עצוב בלהבין שגם אחרי תשע שנים הפצע לא יחלים, שהקבלה לא תושלם ושזה תמיד יהיה מורכב. יחד עם זה, נשמע שמצאתן את הדרך שלכן... בנושא התפילות השנה בפעם הראשונה אני חושבת שלא אגיע לבית הכנסת. ספגתי אמירות קשות ומנדות בחסות הדת ואלוקים ששימשו את אותם קרובים כדילהצדיק את מעשה הנידוי אז יחד עם ההבנה שיש צדדים אחרים לדת וליהדות, קשה לי הפעם הזאת לקחת חלק בתפילה וסליחות, סליחה :-)
שנה טובה כולן.
|
|
בתגובה ל: לא יודעת מאת: אנה ק תודה רבה על תגובתך שהייתה משמעותית עבורי...
|
|
|
|
|
| |