שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
שוב אני מגיחה אליכן


שוב אני מגיחה אליכן
פורסם לפני 2178 ימים     מאת באה מכאב     סה"כ תגובות: 14     תגובה אחרונה לפני: 2170 ימים

שלושה שבועות עברו עלי כמו נצח בגיהנום.
הפרידה כואבת יותר ממה שיכולתי להעלות בדעתי שאפשר, ואני יודעת משהו על כאב.
האיש שלי נחרץ כמו שלא היה מעולם. הוא סגר את האינטרנט בבית, ומנהל מעקב צמוד אחרי שיחות הטלפון וההודעות שלי. בכל זאת יצא לי לדבר איתה פעמיים. כואבות וצורבות ומאכלות. אני מבינה שבשבילי היא הדבר הכי אמיתי שיש. אהבת חיי. אבל בשבילה אני אפיזודה חולפת. רק קצת יותר מסטוץ שמתגברים עליו בלי לשים לב שזה קורה בכלל. היא עסוקה שלבנות את חייה מעפר, בלמצוא מעט יציבות, נחמה, ביטחון, שלווה. אני לא אספק לה שום דבר מאלה, והאהבה שלי לא מספיקה כדי להפוך אותי לצורך שלה. היא לא צריכה אותי. היא לא צריכה אותי.
אבל אני צריכה אותה! החיים שלי קורסים פנימה. אני ממוטטת לגמרי. הייתי על סף התאבדות. הנפש שלי לא יכולה לשאת את מה שקורה לי. הכל מת. מת.
אני לא יכולה אפילו לנצור את הרגעים היפים שהיו לנו. הכל הזדהם מהגילוי של בעלי ותחושת הנבגדות שלו, מהידיעה שהיא לא רוצה אותי. היא לא צריכה אותי והיא פתוחה לאהבה חדשה אם כזו תגיע אליה.
\זכותה. מה יש לי לומר? אני חיה חיים מסודרים עם בית, בעל, ילדים, הכנסה מסודרת. מעולם לא עברתי חלקיק מהייסורים המטורפים שבשבילה הם היומיום. היא צריכה אהבה נוכחת, תומכת, ואני אדם מפורק שנתון במערכת אחרת. הכל סוגר עלי. לתפקד, לקום בבוקר, לכבס ולארגן את הבית, למתוח את השפתיים כאילו בחיוך. הילדים יודעים, הם מרגישים הכל.
הסיגריות לא עוזרות יותר. הכדורים הם רק בשביל לסמן את הוי.
נדמה לי שהמוצא היחיד מהכאב הוא למות. הלואי שיכולתי למצוא לילדים שלי אמא אחרת ואז למות בשלווה.

אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1094)