 |
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
קראתי. לא החלטתי מה דעתי
|
|
|
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: קראתי. לא החלטתי מה דעתי מאת: נעמומה לא ראוי להתייחסות.
יש הומואים אנסים, ויש יהודים רודפי בצע. ובשביל זה יש משטרה ומערכת משפט להבטיח את שמירת החוק. אבל לא, לא אלו ולא אלו מתכננים להשתלט על העולם. רובם בסך הכול רוצים לחיות את חייהם בשלווה - אם רק יתנו להם. אבל הומופובים ואנטישמים בטוחים שאם רק לא יגבילו אותם, אוהו, לא תאמינו מה יהיה לנו פה. תחרב החברה, כל התרבות תושמד - כי הם רוצים להשתלט עלינו.
אז נו, מנחם בן טוען שהומוסקסואליות היא תרבותית ולא גנטית. אני מעדיפה להתייחסות לדעות של אנשי מדע (כבר שמתי לינק בעבר, אם יש עניין אשמח להפנות שוב) ולא לאינטואציה של מנחם בן.
(אבל תמיד נחמד לראות איך בשבע ודומיו ששים לצטט אנשים כמו מנחם בן או עינת רמון כשהם יוצאים נגד הומוסקסואלים. פתאום דעתם ממש נחשבת)
|
|
בתגובה ל: קראתי. לא החלטתי מה דעתי מאת: נעמומה פעם חשבתי שמנחם בן הוא פרובקטור חכם עכשיו.. כל פעם הוא מפתיע אותי מחדש. איך בן אדם שיש לו טיפה הבנה בסיסית לא מקשר את היות תל אביב עיר שיש בה הרבה אוכלוסיה גאה לעובדה שאנשים בוחרים לעבור לגור בתל אביב בגלל היותם הומאים, בגלל שזו עיר מקבלת, ומתחיל להמציא תאוריות הזויות. מנחם בן הוא אדם חכם ומוכשר וכל מי שקרא ביקורת שירה שלו לא יכול להכחיש, אז איך זה שבעניין ההומאים הוא מרשה לעצמו להיות כל כך רדוד? בגלל שמנחם בן הוא הומופוב. ומהסוג המסריח ביותר.
|
|
|
בתגובה ל: קראתי. לא החלטתי מה דעתי מאת: נעמומה בלי קשר למה שמנחם בן אמר (כבר מזמן לא חושבת שראוי להגיב למה שהוא אומר, בעיקר אחרי מה שהוא כתב על הבת שלו)- לפי דעתי עונש על אונס מכל סוג שהוא צריך להיות מינימום 20 שנה. עונש על אונס ילדים (פדופיליה)- צריך להיות מינימום מאסר עולם.
במצב היום שיש פדופילים שמקבלים 5-10 שנים (במקרה הטוב) אחרי שפגעו בילדים, זה אבסורד בעיניי.
|
|
בתגובה ל: דעתי בעניין מאת: boom170 וגם מאוד שמחה שהעלתי את הנושא, כי התגובות באמת מעניינות. לא יודעת מה הוא כתב על הבת שלו, ובכלל- להרבה מהכותבים המאוד מוטים לאג'נדות ספציפיות אני מייחסת כתיבה שמטרתה פרובוקציה. לכן לא החלטתי מלכתחילה מה אני חושבת על מה שהוא כתב.
אני כן מסכימה עם העובדה שהאחוזים הגבוהים של הומואים ולסביות בציבור נובע יותר מתנועה חברתית מאשר מנטייה גנטית. בהחלט יש אחוז מסויים שנטייתו המינית היא עניין מולד, אבל לא בהיקף הנוכחי. (אישית מודעת למי שאני, טום בוי מילדות, אוהבת תמיד חברה אחת וכרוכה אחריה, מעולם לא נמשכת לבנים, ועם זאת ברור לי שהקשיים שלי כיום בזוגיות עם בעלי (וב"ה הם לא רבים ורק בנק' ספציפיות) נובעים מזכרון הזוגיות שהיה לי איתה.) אם היו פחות התנסויות מיניות בחברה- פיתוח זוגיות בריאה היה נורמאלי ופשוט יותר, גם באורח חיים סטרייטי.
ברור לי שפשעים פליליים ומה שמנחם בן מכנה "התנהגות סדומאית" אינם תוצאה של נטייה מינית או בחירה בחיים להט"ביים, אלא תוצאה של הלך רוח חברתי מתירני ותרבות בידור אלימה, ולכן הם נחלת כלל הציבור ולא בעיה ספציפית לקהילה מסויימת.
עם כל אלה- חלק מהביטוי להלך הרוח הציבורי המתירני קשור מאוד במצעדי גאווה שחורטים על הדגל החצנה של הנושאים הכי אינטימיים שצריכים להשמר בין בני זוג. התרומה של הקהילה הלהט"בית לעידוד כל זאת- היא גדולה (כמעט כמו תרומתו של עולם הפרסום והבידור). זו דעתי.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: מסכימה לגמרי מאת: נעמומהזה חלק ממש שמנחם בן כתב על ביתו (כנרת, התאבדה) http://e.walla.co.il/item/2742399דבר ראשון: כתבת: "אני כן מסכימה עם העובדה שהאחוזים הגבוהים של הומואים ולסביות בציבור נובע יותר מתנועה חברתית מאשר מנטייה גנטית. בהחלט יש אחוז מסויים שנטייתו המינית היא עניין מולד, אבל לא בהיקף הנוכחי." אני חושבת שמה שאת אומרת הוא לגמרי לגיטימציה להומופוביה-אם נהפוך להטביות ללא חוקית, לא יהיו 'כאלו' ברחובות וכך לא יהיו יצורים כאלה אצלנו. איזו תנועה חברתית קיימת שהופכת אותך ללהטב"י? א. משיכה מינית היא משהו שלא פשוט לשנות אותו, במיוחד אצל גברים. ב.תגובות של הסביבה/המשפחה. ג.להביא ילדים לעולם- רוב ההומואים שאני מכירה לא יכולים ממש להביא ילדים (גם עם אם פונדקאית, זה עולה המון כסף). הרצון להגיד שלהטביות מונעת בעיקר מתנועה חברתית הוא הרצון לסרס את הלהטבים ולהשאיר אותם בתוך הארון. דבר שני, כתבת: "עם כל אלה- חלק מהביטוי להלך הרוח הציבורי המתירני קשור מאוד במצעדי גאווה שחורטים על הדגל החצנה של הנושאים הכי אינטימיים שצריכים להשמר בין בני זוג. התרומה של הקהילה הלהט"בית לעידוד כל זאת- היא גדולה (כמעט כמו תרומתו של עולם הפרסום והבידור)." בציבור החרדי למשל שאין שם שום דיבור על מיניות יש לא פחות (ואפילו בתחומים מסוימים אף יותר) הטרדות מיניות מאשר בציבור הכללי. ודווקא חוסר ידע מיני הוא זה שיכול לגרום ליותר הטרדות מיניות. אילו נושאים אינטימיים צריכים להישמר בין בני זוג? את באמת אומרת לילדים שלך שחסידה הביאה אותם לעולם? יש בחברה שלנו מתירנות, זה ידוע וברור, יש החפצה, יש המון טמטום. אבל אין שום קשר בין המתירנות בחברה ללהט"בים ולמצעד הגאווה.
|
|
בתגובה ל: לא מסכימה איתך מאת: boom170 הדברים שאת (נעמומה) טוענת הם בדיוק הסיבה מדוע חשוב שתהיה לגיטימציה מלאה לזוגיות חד מינית.
מיניות הומוסקסואלית תמיד היתה קיימת וקיימת בכל מקום (שאביא דוגמאות? אין צורך...). השינוי הוא רק בכך שעולם הסטרייטי יודע עליה (באופן מודע שלא ניתן להתעלם ממנו), ושאותה מיניות יכולה להתקיים בתוך הקשר של זוגיות ומשפחה. בעבר היא היתה מנוגדת למשפחה - התקיימה בשולי החברה ולרוב במקביל לחיי משפחה ופגעה בהם. היום היא יכולה להיות להתקיים בהקשר צנוע בין בני זוג מתוך הקשר של מחוייבות הדדית ומשפחה.
ואפילו אם נתייחס לדוגמה שהבאת מהחיים שלך - לו היו מתייחסים לקשר בין נשים כמו לכל קשר זוגי, הקשר בינך לבין החברה שלך היה נראה אחרת לגמרי. בהעדר שיח פתוח והעדר לגיטימציה היו חסרים הגבולות שמתווה החברה הדתית ביחס למיניות.
המקום של הקהילה הלהט"בית היום, שבו להט"ב חופשיים ופרועים נאבקים על הזכות להורות (והורות זה לא בדיוק מתחבר למיניות נהנתנית) מדגים היטב על כמה הדימוי של הקשר בין הקהילה הגאה למיניות בוטה הוא תוצאה של הדיכוי של הקהילה, ואת ההחשיבות של לגיטימציה של זוגיות חד מינית לכל מי שמאמין בצניעות וערכי משפחה.
|
|
בתגובה ל: לא מסכימה איתך מאת: boom170 קראתי את מה שצרפת על מנחם בן. לא הבנתי. כשכתבת שהוא לא ראוי להתייחסות אחרי מה שכתב על בתו, דמיינתי שמדובר באב אכזר שמפנה גב לקשיים שלה, שמכפיש בציבור, שמתעלל, ומה שמצאתי הוא אדם מוכה יגון שאהב את בתו עד עוורון, וכואב כמו שאין לשער את כאבו של אב שבתו בחרה להתאבד. יודעת מקרוב עד כמה איבוד אדם קרוב גורם לחיבוטי נפש באשר למידת האחריות שלי באבדן- ואפילו כשמדובר בתאונה/ מחלה/ רצח. והנה כאן כשהבת שלך נטלה את חייה, והיו סימנים מוקדמים, ובתור אב לא סייעת ולא ידעת למנוע?! לא יודעת למה את מצפה מאב שכול שעל כתפיו מלבד אבל ואבדן מוטלת גם אחריות ואשמה. זה ממש לא מה שפוסל אותו בעיני. אם חורה לך שהוא מפרסם את כאבו בפומבי, אני מבינה את רגשותייך, אבל לא דנה אדם שזה הכלי שלו לפרוק, להתמודד, לנסות להשתקם.
לגבי מה שהמשכת וכתבת, גם את וגם אנה: המשיכה המינית הבסיסית שלי היא לנשים. לו הייתי חיה בחברה אחרת מן הסתם הייתי כעת חיה עם בת זוג. בגלל שהחברה בה אני חיה לא פתוחה לנושא הזה בלשון המעטה- מתוך פחדנות בלבד נישאתי לגבר. זה דרש ודורש ממני המון עבודה, אבל רק מהמקום שלי כרגע בחיים אני מבינה כמה אני עשירה באמת וכמה החיים שלי נכונים לי. (שימי לב- נכונים לי. רק על עצמי לספר ידעתי)הקושי העיקרי הוא שבעלי הוא לא האדם הראשון שאיתו חייתי בזוגיות. היתה לי זוגיות אחרת. מוצלחת יותר במובנים אחדים ונוראית וכואבת ומוטעית יותר בהרבה מובנים אחרים. הזכרון הנוסטלגי מחליק את כל הפינות הדוקרות והופך את מה שהיה אז לפנטזיה נעימה שמקשה עלי לחיות את המציאות היפה של חיי.
בחברה הכללית מבערך דייט רביעי יש לחץ מסויים שהולך וגובר על "מימוש היחסים". כשכתבתי- כתבתי שהבעיה היא במתירנות. בחורה ממוצעת מגיעה לחתונה לאחר שחוותה כמה וכמה מערכות יחסים אינטימיות, יש לה מערכת ציפיות שונה וחומות הגנה אחרים מלבחורה שהגיעה לנישואין כשהיא נקיה מצלקות וזכרונות. כשההתנסות המינית היא עם אשה, נוסף על החוויה המוקדמת גם אלמנט של מים גנובים, של סוד, של יחסים אחרים שאין מה להשוותם או להגשימם עם גבר. ואז נשארת רק החוויה הנוסטלגית שכמו שכתבתי- מתייפה ומומתקת עם השנים. אני מאמינה שאם למרות הנטייה הבסיסית שלי כלפי נשים לא הייתי חווה זוגיות שכזו עם אשה, היה לי קל יותר בחיי הנישואין הנוכחיים שלי. (אגב, שלא תטעי- אני לא מתחרטת! אני בהחלט נוצרת את חוויות העבר שלי, הן חלק ממי שאני.)
לכן- אם בגיל בו באופן טבעי יש שאלות של זהות מינית (וכולנו עוברות את הגיל הזה, וזה לגיטימי וטבעי) ישר הנערה מתנסה (שהרי גם לחברה שלה יש תהיות וגם הן לגיטימיות...) אזי החוויה של אהבה ראשונה ומגע ראשון יהיו עם אשה וזה מה שיצרב בתודעתה. אני לא חושבת שיש פה קשר להומופוביה. באופן פקוח עיניים אני מתייחסת לתהליכים שמתרחשים. אני מודה לקב"ה וגם ללחץ החברתי שהוביל אותי לחיות כמו שאני חיה היום. כמה נורא להתעורר בגיל מאוחר ולגלות שאני מבולבלת, ללא משפחה או זוגיות (אה, כן, כי בת הזוג שלי דאז- ממש לא הטיפוס של "להזדקן איתה ביחד"... הייתי מאוהבת מכדי לשים לב לכמה חולה הקשר בנינו, וזה בלי קשר לעניין הלסבי) כאשר את המחיר החברתי והאישי כבר שילמתי על בחירה שההתנסות והחוויה גררה אותי אליה.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: מוזר מאת: נעמומה כנרת בן כתבה יומן שחלקים מסוימים בו נכתבו בכתב מראה במטרה שאף אחד לעולם לא יקרא אותם,(היא גם הוסיפה לעשות וכתבה במפורש לפני הקטעים האלו בבקשה לא לקרוא).
חלק מהקטעים האלו פורסמו בספר, ומנחם בן התראיין וחשף את הסודות שלה. הוא היה יכול לכתוב ספר הנצחה או זיכרון גם בלי לעשות שימוש ביומן שלה.
וגם מהתוכן עצמו של הדברים שהיא כתבה מתעוררות הרבה בעיות מוסריות על מנחם בן ואשתו.
|
|
בתגובה ל: דברים שלא נזכרו בכתבה: מאת: TONE75 לא יודעת, לא מכירה וטוב לי שלא להכנס לרכילויות. קשה לי לשפוט אדם בשעת צערו, קל לי להבין עיוון של הורים כלפי הילדים שלהם, והסתובבות תמידית עם רגשי אשמה במקרי מוות. האמת- לא מחפשת להגן על מנחם בן דווקא, אבל גם לא ממהרת להוקיע אף אחד. יודעת כמה כואב כשאדם צעיר, בתחילת דרכו, מת, ולא משאיר אחריו אלא בדלי זכרונות ורק התחלה של מעשים. אם נשארו ילדים- ניחא, הם זכרון חי, אם נשארו ספרים, יצירות אמנות, סרטים או שירים- יש מה לאחוז אחרי ששאר הדברים נשמטים אחד אחד מהזכרון. לא חושבת שזה הגון לפרסם מה שהמת ביקש באופן מפורש שלא לפרסם, אך כשמדובר באב שמתמודד עם רגשי אשמה (ומן הסתם חש ב"משפט הציבורי" שנערך לכל הורה שכשל בתפקידו) ומחפש בדלי זכרון להנציח יחד עם איזה "כתב הגנה" על עצמו (שמעיד שאולי ההתאבדות אירעה מסיבות "הגיוניות" שאינן קשורות אליו, שהזכרונות הקשורים בו אינם שליליים וכד')- יש כמה נסיבות מקילות. בכל אופן- הוא לא ממש הנושא. סתם לא אוהבת שדי בחוסר הסכמה עם דיעה כלשהי כדי לפסול אדם מן היסוד, אותו, את דיעותיו, את מחשבותיו.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: הוקעה מאת: נעמומה לא מזמן קניתי ספר שירה שלו :), אני כן יכולה להבין למה אנשים אחרים (במיוחד הומואים שלא מתעניינים בשירה) יפסלו אותו.
בתור מישהי שממש רוצה לצאת מהארון התלבטתי מאוד אם להגיב לדברים שאת כותבת מעבר לחפירות על מנחם בן, והחלטתי שהדעות שלך מאוד מעניינות (בעיקר בגלל הניגוד - מצד אחד בחרת להתחתן עם בחור, מצד שני את מזדהה בתור משהי שלא נמשכת לגברים, מצד נוסף את {במובן מסויים} מטיפה נגד הומוסקסואליות) ואני רוצה להבין יותר. אני חייבת לומר שקצת בלבלת אותי כשכתבת שברור לך שאת לא נמשכת לבנים ובאותו משפט שהקשיים שלך עם בעלך נובעים מזכרון.
כידוע מיניות נמצאת על הספקטרום יש אנשים שמסוגלים להתאהב בכולם. רוב האנשים נמצאים בקצוות. תנועה חברתית עשויה לגרום לאנשי האמצע להתנסויות אבל רובם המוחלט יבחר בחיים הטרוסקסואלים כי הם בהרבה יותר קלים. לכן הפחדים שאת חולקת עם מנחם בן לא רלוונטיים.
|
|
בתגובה ל: אני אישית לא פוסלת את מנחם בן. מאת: TONE75 חייכתי כשכתבת שהדיעות שלי מעניינות. לא יודעת אם זו מחמאה מהסוג של "התינוק שלך... הוא כל כך... ברור..." :)
אני לסבית. המשיכה המינית שלי היא לנשים. אני מודעת מאוד להבדל שבין משיכה מינית לאהבה. החיים שלי מלאי אהבה, ואני שואבת המון סיפוק מזה. אני אוהבת את בעלי בכל ליבי, ודווקא הוויתורים והקשיים שלי בנקודות המגע שבין משיכה לאהבה- חיזקו את נק' האהבה אל בעלי. הקושי העיקרי הוא זכרון הלילות הסוערים איתה. אני יודעת מה זו משיכה מינית. במבט מפוקח אני גם יודעת שהייתי מסונוורת ועיוורת, ואהבתי אותה בכל ליבי- אך מצידה היה פה קשר מיני ולא היתה ואין בה אהבה כלפי. אמשיך בהזדמנות, חייבת לרוץ...
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: מחמאות של פולנים... :) מאת: נעמומה הנקודה הזו שאת מעלה היא מאוד מאוד מעניינת (בכנות לא בפולניות!). אני חושבת שיש הבדל בין אהבה להתאהבות, אני אוהבת באמת המון אנשים אבל לא הייתי רוצה להתחתן איתם. האם יש כזה דבר להיות מאוהב מבלי להימשך?
אני יודעת שיש לסביות שבוחרות להתחתן עם בחורים מכל מיני סיבות ואני מכבדת את זה, אני גם לא חושבת שזה מעשה פחדני (אותי יותר מפחיד להתחתן עם גבר מאשר לצאת מהארון {עד כדי כך שפעם בכמה שבועות אני מתעוררת בבהלה מחלום שבו אני עומדת בחופה ובחור לא מוכר צועד לקראתי}) מצד שני אני גם חושבת שצריך להיות מודעים למצב שלנו, עשית את הבחירה שלך ואם את שלמה איתה זה מצויין. אבל בתור מישהי חיצונית, ורק על סמך מה שקראתי זה לא כל כך ברור.
|
|
בתגובה ל: כיוונתי לכנות מאת: TONE75 התחתנתי מפחד ולא מאהבה. האהבה באה אח"כ. (כמובן בחרתי בו אחרי כמה בחורים איתם יצאתי כי היה הפוטנציאל, וההבנה השכלית שאנחנו מתאימים. אולי היה לי יתרון שבחרתי באופן מושכל וללא העיוורון ששורה על מי שמאוהב...) על נושא המשיכה אני נאבקת באופן תמידי. מצחיק שהזכרת את עניין החלומות כי אצלי יש המון בלבול מגדרי בחלומות. אני מאפרת אותו כאישה, אני משחקת את תפקיד הגבר, דברים מוזרים. אני יודעת שאני נשמעת מבולבלת, אבל אני לא. יש לי מודעות מאוד ברורה לבחירות שעשיתי בחיי, ובהחלט הבנה לגבי הוויתורים. ויודעת, באופן מוחלט, שלפחות במקרה הספציפי שלי הרווח גדול מההפסד. יש לי חיים מאוד עשירים. משעשע אותי שכתבו שיש בי דיעות הומופוביות. אני מרותקת לאתר הזה ומאוד מכבדת חברות לסביות שיש לי בדיוק כי יודעת שבנסיבות מעט אחרות גם אני הייתי חיה כמותן. ההתנגדות היחידה שלי היא למי שהטיעון "כך נולדתי" או "כך נבראתי" משמש לה כתירוץ לחמוק מעבודה אמיתית על המידות. לכולנו יש חולשות אופי ויש לנו יכולת בחירה ואפשרות להתמודד עם כל פרט באישיות שלנו. אדם שיאמר לי "אין מה לעשות, נולדתי עצלן/ קמצן/ בזבזן/ פרפקציוניסט וכד' ואין מה לעשות עם זה" יהיה בזוי בעיני. אני מאמינה שאפשר לשנות, לפחות את המעשים כדי שהלבבות ימשכו אחריהם, בכל תחום באישיות וגם לגבי נטיות מיניות. אז נכון, לעולם לא אהיה לגמרי סטרייטית, אבל לעולם גם לא אטען שיכלת הבחירה הופקעה ממני. לכן מי שלא שלם עם מסלול חייו- ראוי לו שיתאמץ וישנה אותו. עצם העבודה העצמית הופכת אותו לאדם ולא למי שנסחף בזרם.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: סליחה, תקופה עמוסה, אך השלג קרקע אותי ואפשר לשוב מאת: נעמומה משעשע אותי שמשעשע אותך שכתבו שיש בך דעות הומופוביות, מעניין איך את מגדירה את הכתבה שהעלת?
ההשוואה בין עבודת המידות להתמודדות עם נטיה מינית - לא נכונה. הרי זהות מינית היא מרכיב באישיות ותכונה היא מאפיין (אחד מהם בהרבה יותר משמעותי מהשני). וחוץ מזה עבודת המידות היא ניסיון להשתפר. האם אפשר להשתפר בלהימשך למישהו?
לדעתי הדברים שכתבת מאוד נכונים, רק לא בהקשר הזה. אני מאוד מסכימה עם זה ש "מי שלא שלם עם מסלול חייו- ראוי לו שיתאמץ וישנה אותו". אני למשל לעולם לא הייתי שלמה עם חיים כמו שלך - זה מאוד סובייקטיבי.
באשר לזכות הבחירה, אין ביכולתנו לבחור למי להימשך הבחירה מתבטאת אך ורק בדרך להתמודד. הבנת שאת לסבית החלטת להתחתן בכל זאת - אבל את עדיין לסבית. אין זכות בחירה להיות הומו או סטרייט כמו שלא ניתנה לנו היכולת לבחור את צבע העיניים שלנו.
בכל מקרה קשה לי להאמין שאנשים המחוייבים להלכה באמת מבססים את ההחלטה שלהם לחיות כמו שהם חיים רק בגלל שכך נולדו, אפשר להניח שהדברים יותר מורכבים, ובדרך מוצאים גם פתרונות.
חג שלג שמח :)
|
|
בתגובה ל: ... מאת: TONE75 Tone, השעשוע שלי לא נובע מנסיון לייצר פרובוקציות או הנאה מוזרה מלהיות מושמצת. אני משועשעת כי זו התגובה הכי צפויה שיש. הרבה פעמים כשהשמעתי כאן דיעות שלא מתיישרות עם הקו הכללי של הפורום, וגם כשאחרות עשו כן- ישר נטען נגדן שהן לא לסביות אמיתיות/ שהן בעצם דו אבל מכחישות/ שהן הומופוביות ופעם גם מישהי כתבה שנראה לה שאני בכלל גבר... הכי קל כשלא מסכימים עם מישהו זה לבטל לגמרי את דעתו ולהטיל בו האשמות שלא מהעניין. זה פותר את הצורך להתייחס לדברים באופן ענייני.
אני מאוד מעריכה את מי שבכל זאת ממשיכה לחשוב גם כשאולי הרעיונות מאתגרים את הבחירות שעשתה בחייה. עם כל הבטחון והשלמות שלי באורח חיי- אני לא מפסיקה לשאול ולחקור את עצמי- האם הבחירה שלי היא ממודעות ורצון או שהיא הסחפות בזרם המוסכמות? עד כמה שחשוב לי נושא הבחירה החופשית והיכולת לעבוד על מידות (גם אם לא אשתנה באופיי, אך אבחר לנהל אורח חיים רוח התורה עם ההתמודדות התמידית) האם אני עצמי עושה את זה? התשובה לא ברורה לי, ולכן אני נשארת לשאול. וכששואלים- מותר גם לשאול שאלות שאולי נשמעות לא נעים. העלתי כתבה עם כותרת- שאני מנסה לנסח לעצמי את דעתי. השארתי את השאלה פתוחה לכולם מתוך רצון לתשובות שונות. האם שאלה וחקירה גם היא אסורה. את עד כדי כך בלתי מכילה???
טרם הובהר לי מה ההבדל בין מרכיב באישיות למאפיין, ומי יצר את האבחנה הזו. לגבי שאלתך- "האם אפשר להשתפר בלהימשך למישהו?" כבר עניתי שלא, אך בהחלט ניתן לפתח אהבה וזוגיות טובה גם ללא משיכה. זה קיים. אהיה לסבית מן הסתם לעד, אך עדיין לא נלקחה ממני היכולת לנתב את חיי לפי בחירה, וגם להיות שלמה ומאושרת עם הבחירה הזו.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: ....... מאת: נעמומה יש הבדל בין להביא עמדה מנוגדת שמאתגרת וגורמת למחשבה לבין להביא עמדה של אדם המונע מתוך פחד ושנאה (וההוכחה לכך היא השטחיות שהוא כותב בנושאים כאלה לעומת העומק שלו בנושאים אחרים), כשאת עושה מעשה כזה את יכולה לצפות לתגובות בהתאם. את "האבחנה" אני עשיתי מצד שני כל אחד יכול לעשות אותה. למשל הבאת דוגמה של עצלנות - עצלנות היא תכונה - תכונה לפי ההגדרה המילונית היא מאפיין. מרכיב הוא חלק משלם נניח השלם בענייננו הוא האדם (האישיות), לפחות בעיני הייתי מישהי אחרת לגמרי (לא אני) אם לא הייתי לסבית, לכן הנטיה המינית שלי היא מרכיב ולא מאפיין באישיות שלי. מכאן אפשר לומר שבגלל שאני בחורה (מרכיב)ֿֿ יש לי תכונות (מאפיינים) מסויימות. בגלל שאני לסבית יש לי תכונות מסויימות. (איך אפשר להשוות בין הסיבה לתוצאה? משווים בין דברים שווים.) כמובן תכונות יכולות להיגרם גם מגורמים סביבתיים נגיד ילד שההורים שלו מפנקים אותו והוא נהפך להיות עצלן.
אני רוצה להגיד שמבחינתי זה פשוט דיון מעניין, ואני בסך הכל אומרת את דעותי, אם התנסחתי בצורה שפגעה בך אני מתנצלת.
|
|
בתגובה ל: ... מאת: TONE75 לא נפגעתי מההתנסחות. אנחנו לא מכירות וודאי בעיני שלא כתבת שום דבר אישי נגדי. לכן גם מנחם בן בעיני הוא לא נושא כי אני לא מכירה אותו ולא את דעותיו ברוב הנושאים (וגם בנושא הזה הופתעתי שאלו הן דעותיו). אין לי מה להגן עליו או על דבריו, שוב, כי הוא לא הנושא. סתם הפריע לי שברגע שלא מסכימים עם דיעה אחת שלו מיד הוא כולו הופך להיות לא ראוי, וגם היחס לבת שלו, וגם ההסטוריה שלו... כך גם האשמה כלפי שאני הומופובית (מבלי להכיר אותי או את החברות שלי...) היא מוזרה וכל תכליתה הוקעה והתייחסות לא רצינית או עניינית לדברי. גם אין לי כל כך מה לענות עליה, כי כל תגובה תחמיר את מצבי. אם אומר שיש לי חברות לסביות שאני אוהבת בכל נפשי, תמיד תוכלי לומר (להבדיל, להבדיל) שהיטלר אמר משפט דומה על יהודים... בקיצור, לא אתווכח עם האשמות. הן נטולות בסיס ומונעות דיון ענייני ומעניין.
מה שכן מוליד דיונים שבהם אני רואה אתגר אינטלקטואלי הם טריגרים של נושאים או רעיונות שאו שדעתך לגביהם נחרצת ונוצר דיון עם אלו שדעתם הנחרצת מנוגדת לזו שלך, או שאת מתלבטת ומשתפת ונהנת לשמוע את דעת האחר.
להגיד על אדם שהוא מונע מפחד ושנאה (ואני משערת שגם ההיכרות שלך עם מנחם בן ודיעותיו שטחית כשלי) זו שוב טענה שמטרתה הסתת הדיון מהנושא עצמו. תתמודדי עם הטענות. באופן אינטלקטואלי. אותי אגב עניינה הבמה שפרסמה את הדברים- עיתון הארץ.
לגבי האבחנה בין תכונה למרכיב אישיותי- זה כבר דיון מעניין. כי אדם שיש לו אופי של עצלן- שלדברייך זו תכונה, יכול להחליט שכזה הוא, אין לשנותו, ולפיכך הוא ינהל את חייו בהתאם. הוא יבחר מקצוע שלא דורש ממנו הרבה, אולי הוא יבחר שותף לחיים שישלים בעבורו את החסר הזה, ובכך יקבע את העצלות כחלק מהאישיות שלו. כמי שהוא. חייו יתנהלו ואישיותו תוגדר על פי מה שאולי היה תכונה אך כעת הוא חלק מובנה ממי שהוא. מאיזה שלב תכונה או מאפיין הופך למרכיב באישיות? אם בחרתי להגדיר את עצמי כאדם דתי- זה חלק ממי שאני על פי הגדרתי. זו וודאי לא תכונה. אך כבר היו אנשים שהוגדרו, נולדו, חיו שנים רבות כאנשים דתיים- והנה החליטו לעזוב את הדת ואולי אפילו להמירה בדת שונה לגמרי. (ודת מבחינתי יכולה להיות גם אמונה דתית, גם צמחונות, גם דיעה פוליטית) אז לפיכך גם מרכיב אישיותי ניתן לשינוי והמרה. אשמח שתאתגרי אותי, כי עודני מאמינה באמונה שלמה שלאדם יש אפשרות בחירה והוא יכול לשנות גם תכונות וגם מרכיבים אישיותיים (שאגב, עדיין לא לגמרי הבנתי את ההבדל או את האבחנה שיצרת בין הדברים, ואולי לכן גם לא השתכנעתי.)
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: דיון אינטלקטואלי או הסתת הנושא להאשמות שווא מאת: נעמומה את בטח מכירה את תפילת השלווה:
אֵלי, תֵּן בִּי אֵת הַשַּלְוָוה - לְקָבֵּל אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם, אֶת הָאוֹמֶץ - לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִּיכוֹלתִּי, וְאֵת הַתְּבוּנָה - לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם. (ריינהולד ניבור)
אין ספק שיש דברים שניתן לשנות אבל יש דברים שלא. ועכשיו אני אצטט עוד מישהו שאני מאוד מעריכה - דוקטור האוס : " people don't change ". יש דברים שמשתנים אבל אנשים (רוב הפעמים) - לא. דת היא לא מרכיב אישיות. דת או כל אמונה (צמחונות וכו') היא דפוס חשיבה שאדם מאמץ לעצמו או שחונך לאמץ לעצמו. התורה היא אורח חיים ולא חלק מהאדם - היא משהו חיצוני לאדם לכן, אפשר לאבד אותו, במובן הזה אמונה היא לא מרכיב אישיות. המון אנשים דתיים, כל כך שמחים באמונה שלהם עד שהם מרגישים שהיא הופכת להיות משהו פנימי, ובמובן הזה אפשר גם להגיד מרכיב באישיות שלהם. ניסיתי לחשוב על עצמי, אם לא הייתי גדלה במשפחה דתית האם הייתי דתיה? ואם לא, האם הייתי אני?. בהקשר הזה אפשר גם לחשוב שאם לא הייתי גדלה במשפחה דתית לא הייתי גדלה במשפחה שלי ואז גם ככה לא הייתי אני. אני חושבת שהחוקיות בעניין הזה היא: מרכיב באשיות הוא משהו מולד ופנימי (לא פסיכולוגי. אגב, אמונה לפי ההגדרה המילונית היא "מצב פסיכולוגי").
בקשר למנחם בן (אני מבטיחה זו הפעם האחרונה שאני מזכירה אותו), אני מניחה שלא הכרת את היטלר אישית ובכל זאת את יכולה לומר שהוא היה אנטישמי גזען שמונע משנאה ופחד. וגם אם תקראי מה שכתבתי בתגובה הראשונה (וגם עכשיו בתגובה האחרונה בה כתבתי שמנחם בן הומופוב) ובאמת תירצי להתייחס לדברים באופן ענייני ולא לנסות לחפש על מה להילחם ולהפוך דעות של אנשים ללא לגיטמיות, תראי שפירטתי מדוע אני חושבת את זה וגם התייחסתי ספציפית לטענות שלו.
בקשר אליך, לפי מה שראיתי אף אחד לא האשים אותך אישית בכלום - הייתה ביקורת כלפי הכתבה שהעלת, וכשאת כותבת דברים כאלה בפורום שהכותרת שלו היא "דתיות גאות" את יכולה לצפות שיהיה לחלקנו מה לומר, את היחידה שהעלת את עניין האשמות (ובמובן מסויים האשמת את עצמך בהומופוביה. (ואותי בחוסר הכלה, ובחוסר ענייניות)). אם את באמת עומדת מאחורי מה שאת כותבת אז אל תפחדי ותתגונני - דווקא להסביר את עצמך זה הדבר הנכון.
|
|
בתגובה ל: ... מאת: TONE75 אבל המציאות מוכיחה שpeople do change! אולי נטיית אלימות תיוותר באדם אפילו אם הוא הלך לטיפולים פסיכולוגיים ומניעתיים, אבל הוא יוכל לנתב אותה כדי להוסיף טוב (כמו שאומרת הגמרא- הוא יוכל להיות רופא מוהל או שוחט). הוא יכול לשנות את דרכו, את אורח חייו ובשורה התחתונה- להיות אחר משהיה. זה קורה. המציאות מוכיחה כל הזמן.
אגב, בעידן הסטיקרים אנשים נוטים לייחס למשפטי מחץ חכמה אשר אין בהם. משפט הוא רק משפט. קישוט אולי לדברי טעם. אל תשתמשי בסטיקר כהוכחה למשהו. גם הוא נאמר ע"י אדם, ואין בו עומק מלבד יופי בחירת המילים. הוא אולי מנוסח באופן נאה, אך, כפי שאת רואה, הוא אינו מתיישב עם המציאות. אנא היתלי באילנות אמיתיים ולא בפרחי נוי.
כשכתבת "מצד נוסף את {במובן מסויים} מטיפה נגד הומוסקסואליות)" פירשתי את המילה "מטיפה" שהיא מילה מאוד קשה, ואת המילה "נגד" בדיוק כפי שהמשפט נשמע. לא ניסיתי להתגונן ממה שמשתמע מדברייך אלה, אלא הסברתי ודנתי בדברים, וביקשתי אותך שתעשי גם את כך.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: סליחה, תקופה עמוסה, אך השלג קרקע אותי ואפשר לשוב מאת: נעמומה את מוזמנת לבוא פעם לבת-קול לפגוש נשים גיבורות, שעשו ועושות עבודת מידות - אבל לא הצליחו לבנות זוגיות בריאה עם גבר. עזבי אותי, אפשר לומר לא נסיתי מספיק (כמה זה מספיק...?), אבל אני מכירה נשים שנישאו והקימו משפחה והשקיעו מאמצים כבירים כדי להחזיק את המשפחה וזה לא הלך. את זכית להקים בית עם אדם שאת מעידה שאת אוהבת, שיש לך חיבור נפשי ורגשי אליו, וכל הקושי שלך הוא בתחום המשיכה. זכית. אבל זה הסיפור הפרטי שלך, ולגזור מפה על מה אפשרי לנשים אחרות הוא לא הוגן. כשחיפשתי להינשא הבעיה בפירוש לא היתה למצוא גבר שאני נמשכת אליו, הבעיה היתה למצוא מישהו שהדייט ה15 לא יראה כמו הדייט השני. שיהיה בסיס מינימלי לקשר. כשאני מדברת עם נשים לסביות שלא הצליחו לשרוד בתוך זוגיות עם גבר, עיקר הכאב אינו על נושא המשיכה המינית אלא על הקושי של החיים עם אדם שאינך רוצה לחלוק את חייך איתו, על ההצגה המתמדת ומחנק, על הריק הרגשי ששואב ומכלה. ראוי לה לכל אשה לעצב לעצמה חיים שהיא שלמה איתן. בהחלט. אבל זה רק במסגרת האפשרויות העומדות בפניה. הויתור שלי על קריירה של רקדנית בלט לא היה התחמקות מעבודה אמיתית אלא הבנה בסיסית למדי של המציאות. נולדתי ככה בהחלט אינו תירוץ למעשים שאינם ראויים. אבל זה נתון שכדאי שילקח בחשבון בזיהוי האפשריות הקיימות (אחרת במקרה הטוב סתם מבזבזים כוחות ובמקרה הרע הורסים חיים של יותר מאדם אחד). החוכמה היא לזהות את האפשרויות שקיימות עבורך, ולעבוד קשה כדי לממש ולחיות בשמחה את זו שנכונה בעיניך.
|
|
בתגובה ל: נמאס לי מהגישה הזו מאת: אנה ק אני מבינה למה הסיווג של משיכה מינית כמידה שצריך לעבוד עליה היא מקוממת, ויש כאן הרבה להרחיב. אבל רק רציתי לגעת בנקודה אחת שהעלית, אנה- גם את כעת עשית את ההפרדה בין משיכה מינית לבין אהבה וחיבור רגשי. קשה לי להאמין שמשיכה מינית ניתנת לשינוי, והמציאות כאן מדברת בעד עצמה. אבל אהבה וחיבור רגשי אפשר ליצור, וזו כמעט אכסיומה. למה רק כמעט? כי נכון, יש מקרים שאי אפשר לשרוד בתוך זוגיות עם גבר. אני חושבת שזו פעם ראשונה שאני כותבת את זה כאן, אבל אני נשואה פעם שניה. אני מכירה מקרוב זוגיות שאי אפשר לשרוד בתוכה, ולא משנה כמה עבודת המידות תעשי- ולא משנה באיזה תחום. אבל לגזור מהניסיון הספציפי הזה למה שאפשרי בשבילי, זה לא הוגן- נבראתי על פי התורה, וכשכתוב בה שאני נמשכת לאיש ואני לא מרגישה את זה, ה'בעיה' היא בי. לכן בחרתי להתחתן שוב, ועם כל הקושי העצום אני ב"ה מרגישה שזה אפשרי הפעם. אז שוב, לגזור מניסיון אישי אחד לגבי כלל [ולא משנה אם הכלל הוא כלל של ציבור או כלל הניסיונות שלי], זה דבר שלעולם לא יהיה לו תוקף. חייב להיות קנה מידה אחיד ותקף בו מודדים את הדברים הללו- והדעה הרווחת פה בפורום היא שאין קנה מידה שכזה, וזה הזוי לי כאישה מאמינה. אהבה, קשר וחיבור אפשר ליצור עם כלים ברורים, והתאהבות שיושבת על בסיס משיכה- לא. אז כן, אני נמשכת לנשים, אבל אני לא רעה או פסולה בגלל זה. אני מקבלת ואוהבת את עצמי ומשתדלת לבחור נכון.
|
|
בתגובה ל: חייבת להתערב מאת: אחות_קטנה מתי מאוסף של מקרים פרטיים (ואני חושבת שנוכל כולנו להסכים שלא עם כל אחד אפשר לייצר חיבור רגשי) אפשר להסיק ש"בלתי אפשרי עבורי ליצור חיבור רגשי עם גבר".
הנחת היסוד שלך היא שבתורה כתוב שאת נמשכת לאיש. אני לא מכירה מקור כזה. האם תוכלי להפנות אותי? (כי כיון שאני לא מכירה מקור כזה, כיוון שלא מצאתי בתוכי את אותם כוחות נפש הנחתי שזו המציאות, וחיפשתי פתרון מתאים לפי דרך התורה - בהנחה שזו המציאות).
|
|
בתגובה ל: אני חושבת שזו במידה רבה שאלת השאלות מאת: אנה ק כן, אני באמת לא מבינה איך אפשר להסיק על אפשרי ובלתי אפשרי מתוך ניסיון, מקרים פרטיים וחוויות. לא ממש ברור לי איפה עובר הגבול, ולי אישית קשה לראות את עצמי משתמשת באמת מידה הלא ברורה הזו כדי ללמוד על עצמי. אנחנו בעצם רוצות ללמוד על עצמנו, אנחנו רוצות לדעת מה אנחנו יכולות, מה מתאים לנו. השאלה מבחינתי היא איך באמת אני מכירה את עצמי בצורה הטובה והאמיתית ביותר. יש מגוון דרכים לבנ"א להכיר את עצמו- טיפול פסיכולוגי למשל, חוויות העבר, ניסיון החיים שלו ועוד. הדרכים האלו הן לא מוחלטות. אפשר לחשוף רבדים, להכיר עוד קצת פה ועוד קצת שם, אבל זה לא מוחלט.
התורה מבחינתי היא לא מערכת חוקים וכללים. היא בפרוש מכילה תרי"ג מצוות מחייבות, אבל מעל הכל היא תבנית הבריאה. היא הדרך המוחלטת בשבילי להכיר את עצמי, כי נוצרתי מתוכה. אין עוד דרך שאוכל ללמוד על עצמי בצורה אמיתית יותר מאשר דרך התורה. לכן, התבוננות פשוטה במעשה הבריאה מלמדת אותי על עצמי. בריאת אדם וחוה, מהות קשר נישואין בין איש לאישה, מהות האדם השלם.. התורה היא המציאות שלי, ורק לכן אני מאמינה שיש בתוכי כוחות נפש שאני פחות מכירה.
נקודת החילוק בינינו היא היחס לתורה. אני באמת מאמינה שהיא משקפת את המציאות האמיתית שלי, ואת מתייחסת אליה כאל מערכת חוקים :).
|
|
בתגובה ל: נכון.. מאת: אחות_קטנה (תוך שאוסיף מערכת מוסר וערכים וכו').
ואני באמת לא חושבת שאפשר מהתורה ללמוד על המציאות (כמו שהיו אומרים אצלנו, התורה היא לא ספר היסטוריה... וכנ"ל לא ספר ביולוגיה או פסיכולוגיה).
והגדרת את זה כל כך טוב, שממש אין לי מה להוסיף :-)
|
|
בתגובה ל: נכון.. מאת: אחות_קטנה כלומר מצטערת מאוד, אבל סתם אם ניקח לדוג' עבד עברי, יחס לאלו שלא שומרים שבת, יחס לנשים, דיני ירושה, טכנולוגיה..|איפה המציאות שלך נכנסת כאן?! צריך לקחת את את מה שהקב"ה אומר לנו דרך התנ"ך למציאות של ימינו, אבל חייבים להודות שזו אינה אותה מציאות!
|
|
בתגובה ל: אני לא מבינה איך התנ"ך יכול לשקף את המציאות שלך מאת: boom170 קשה לי לשמוע את זה.. אין לך מושג עד כמה. כלומר.. להבין שאת באמת חושבת שיכולה להיות מציאות 'מחוץ' לתורה. אני לא מספיק בקיאה בתנ"ך, אבל לא צריך להיות בקיאות גדולה כדי להרגיש מוזר מהיחס של התורה לנושאים שונים, כמו שהזכרת- נשים, עבד עברי, שמירת שבת וכו'. אני קטנה וחלשה מכדי להבין ולהרגיש שהתורה היא אמת, אבל לפחות ברור לי שהבעיה היא בי.
הקב"ה 'הסתכל באורייתא וברא עלמא'.. אז מאיפה יגיעו מציאויות אחרות? את באמת חושבת שעברנו איזושהי מוטציה והתורה לא רלבנטית לגבינו בשל כך? מאיפה ה'מוטציה' הזו הגיעה..?? [שאגב הטכנולוגיה היא לא מוטציה מבחינתי.. אין בה שום דבר שסותר את מציאות התורה..]
אני מבינה שאתן חושבות אחרת, אבל ממש קשה לי עם זה... רק משתפת.
|
|
בתגובה ל: :( מאת: אחות_קטנה הדוגמה שהיא נתנה עם עבד עברי למשל, צריך לראות איך מכילים על המציאות בימינו את העקרונות של התורה. התורה הייתה ותמיד תהיה דרך החיים שלנו, אבל ברור שהמציאות השתנתה לכן צריך להבין את העקרונות ולפעול על פיהם.
כמובן שאני מדברת רק בתחומים אפורים, אם יש לאו אז או בפירוש לאו. לא באה לשנות את ההלכה. אבל הלכה כמשמעות המילה, הולכת ומתקדמת.. לא נשארת במקום..
|
|
בתגובה ל: אני לא מבינה איך התנ"ך יכול לשקף את המציאות שלך מאת: boom170 אמנם התנאים הסביבתיים השתנו, אבל החומר האנושי הפועל נשאר דומה, וכך גם האפשרויות להידרדר מוסרית, או להונות את האחר. מסכת החוקים בתורה מציבה אמת מידה או מסגרת מוסרית נצחית שאינה משתנה לפי אופנות ותקופות.
נכון שאין לנו עבדים לפי ההגדרה של ימים עברו, אבל בהחלט יש שכירים, וגם עובדי קבלן, ודווקא בתורה יש הצבה של אמת מידה מוסרית להבטחת איכות חייהם. אז כבר לא קוראים לזה "נתון תיתן" אלא גמולי פרישה/ פנסיה/ פיצויי פיטורין. כבר לא רוצעים אוזן, אבל כן מחוייבים לנסח חוזי עבודה שיבטיחו את מקומו של העובד. (והאמת שחבל שחוקי העבד לא תופסים לגבי הרבה מעובדי הקבלן שמקבלים משכורת אך לא מובטחת להם קורת גג ולא מובטחת פרנסה או העסקה לאורך זמן כמו לעבד עברי...)
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: תמונה זהה, רק צבעים שונים. מאת: נעמומה ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: נכון.. מאת: אחות_קטנה אני קוראת בעניין את דברייך, ונשארת ללא מילים. אל תפסיקי.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: וואו, אחות קטנה, את גדולה! מאת: נעמומה אני עוד זוכרת את הימים הראשונים בהם כתבתי פה, ולהגיע למקום יציב ורגוע מבחינה רגשית בנישואין היה נראה לי פנטזיה רחוקה. את היית נראית לי מישהי לא אמיתית :). תדעי שלדברים שכתבת לאורך הזמן פה בפורום הייתה השפעה די גדולה עלי. אז תודה...! וטוב לי לשמוע שאת קוראת את דבריי בעניין. תודה!!
|
|
בתגובה ל: תודה מאת: אחות_קטנה ולהתראות לך. שתהיה דרכך טובה ונכונה לך ולמשפחתך.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: נמאס לי מהגישה הזו מאת: אנה ק אני בטוחה שכולנו שונות ושמה שקל לאחת לבצע הוא קריעת ים סוף לאחרת. בטוחה בכך שהבחירות שלי נכונות לי, ויודעת שלכל אחת יש תפקיד אחר והתמודדויות שונות שיועדו לה משמים. ועדיין- לא מסכימה לקבל כשאדם אומר שיכולת הבחירה נלקחה או נשללה ממנו. על משל רקדנית הבלט כבר דיברנו. נכון, יש נתוני גוף שלא יאפשרו לי או לך להיות רקדניות מקצועיות, אבל מי שרוצה לרקוד, תוכל ליהנות מחוויה שלמה של בלט גם בלי שזו תהיה הקריירה שלה.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: מוזר מאת: נעמומה ואהבת נעורים יש לה מורכבויות משל עצמן.
אבל רוצה לחשוב שגם בלי מערכת הפחדות ופסילה גורפת של כל הקשרים בין נשים היית מצליחה בסופו של דבר לבנות זוגיות שתהיה נכונה לך. על פי ההגיון שאת מציגה, מי שנכוותה מקשר עם בן עדה אחרת צריכה לטעון נגד קשרים בין עדות.
וכפי שכתבתי קודם - אילו היתה לגיטימציה לקשרים בין בני אותו המין, אני מניחה שכפי שלא היית מקיימת בשלב זה של חייך קשרים מיניים עם בני המין השני, כך היו הגבלנו משמעותיות גם על הקשר עם חברתך. גם לא היתה לו ההילה של מים גנובים ימתקו. מניחה שההשפעה שלו על חייך היתה הרבה פחות משמעותית במקרה כזה. אין סיבה שנערה תתנסה עם החברות שלה - אם היא סטרייטית היא תתאהב בנער ולא בנערה (וגם אם יהיו התנסויות עם נערות הן יהיו חסרות משמעות), וגם אם היא לסבית או אי שם על הספקטרום היא אולי תתנסה באהבה ראשונה אבל בתוך המגבלות המקובלות בחברה הדתית. אהבות העבר תמיד משפיעות על הזוגיות (נושא האקס המיתולוגי כבר נטחן עד אימה) אבל אין ולא נכון לנסות למנוע את קיומן, ואני לא בטוחה שההשפעה שלהן רק שלילית. אבל למה את חושבת שזה אחרת אם מושא האהבה היא אשה ולא גבר?
יצא לי לפגוש בבת-קול נשים שנמצאות אי שם במרכז הספקטרום והגיעו לבת-קול לאחר פרידה מאהבה גדולה לאשה ומצד שני חשבו שהן יכולות גם ליצור קשר משמעותי עם גבר. דווקא הלגיטימציה לקשר בבת-קול אפשרה להן להוריד את האהבה הזו מהמקום המיתולוגי שלה, להביט בחסרונות שלה בעינים פתוחות, לשים אותה בצד ולהינשא לגבר.
במקרה שלך הלחץ החברתי הוציא אותך מקשר חולה, לו הקשר היה לגיטימי מניחה שהיית מוצאת מוצא אחר ממנו. איך שלא מסתכלים על זה - זו בטח לא סיבה לפסול את כל הקשרים גם נשים. תאמיני לי, יש גם קשרים חולים בין נשים לגברים....
|
|
בתגובה ל: מסכימה לגמרי מאת: נעמומהסתם כדי שנהיה על המונחים הנכונים, חשוב לשים לב שהטענות כיום על כך שנטיה מינית היא מולדת אינן בהכרח קובעות שהיא גנטית. מדברים כיום על השפעה גנטית מסויימת והשפעה לא פחות משמעותית ל חשיפה הורמונלית ברחם. לגורמים חינוכיים ובטח תרבותיים לא נמצאה השפעה על נטיה מינית (אם כי כמובן יש להם השפעה על הביטויים שלה....)
|
|
בתגובה ל: מולד לא אומר בהכרח גנטי.... מאת: אנה ק בהחלט מרתק כל הסיפור.
|
|
בתגובה ל: קראתי. לא החלטתי מה דעתי מאת: נעמומה זה נכון שהאווירה התרבותית עוזרת יותר ויותר לגייז להפסיק להסתיר את זהותם..הווה אומר ממצב של רדיפה הסטורית לסוג של קבלה מצד החברה..אבל עדיין ברוב המקומות לבד מתל אביב,זה עדיין לא מקובל ונער או נערה צעירים בני 14 ,15, שמגלים את זה על עצמם ,עוברים היום יסורים לא פחותים ממה שאני עברתי פעם לפני שהיתה קהילה פעילה ואגנדה תרבותית תומכת בעניין.. אולי יש כאלה נשים וגברים שייתנסו כמה פעמים בחוויות עם בני מינם מתוך סקרנות וכהשפעה תרבותית,אבל זה לא משהו שייגרום לבחור בזה כדרך חיים. הבנאדם הומופוב רציני.אבל אמיץ כי בטח יאכלו אותו על זה בלי מלח.. אבל גם לי היה שוק תרבותי כשביקרתי בתל אביב וראיתי המון גברים צעירים מגדלים תינוקות ביחד..מודה שקשה לעכל...
|
|
בתגובה ל: קראתי. לא החלטתי מה דעתי מאת: נעמומה זה נכון שהאווירה התרבותית עוזרת יותר ויותר לגייז להפסיק להסתיר את זהותם..הווה אומר ממצב של רדיפה הסטורית לסוג של קבלה מצד החברה..אבל עדיין ברוב המקומות לבד מתל אביב,זה עדיין לא מקובל ונער או נערה צעירים בני 14 ,15, שמגלים את זה על עצמם ,עוברים היום יסורים לא פחותים ממה שאני עברתי פעם לפני שהיתה קהילה פעילה ואגנדה תרבותית תומכת בעניין.. אולי יש כאלה נשים וגברים שייתנסו כמה פעמים בחוויות עם בני מינם מתוך סקרנות וכהשפעה תרבותית,אבל זה לא משהו שייגרום לבחור בזה כדרך חיים. הבנאדם הומופוב רציני.אבל אמיץ כי בטח יאכלו אותו על זה בלי מלח.. אבל גם לי היה שוק תרבותי כשביקרתי בתל אביב וראיתי המון גברים צעירים מגדלים תינוקות ביחד..מודה שקשה לעכל...
|
|
|
 |
|
|  |