הרבה זמן שלא כתבתי פה...אני תוהה אם אתן עדיין כאן.
מדי פעם בודקת ורואה שלא נכתב הרבה לאחרונה. אולי אתן סתם עסוקות...
היא התארסה, אחותי הקטנה. חגגנו לה שתי המשפחות, שמחתי נורא, אך עם זאת היה לי לא קל...
המצב הזה פתאום נהיה מורכב, במיוחד כשכולם אומרים "בקרוב אצלך", והם מתכוונים לזה מאוד
ומצפים שיום אחד תקימי בית כשר ותצעדי עם אהוב ליבך לחופה, ותולידי ילדים בדרך
הטרוסקסואלית ורגילה למהדרין.

אולי יש כאן כאלו שמבינות ת'מצב הזה? אשמח לשמוע מה עובר/ עבר גם עליכן...

בתגובה ל: אחותי התארסה. מאת: פשוט_אני
אחותי מתחתנת יום ראשון הזה בעז"ה שמחה מאוד:) אבל גם כולם
חופרים יש לי להציע לך מישו וזה.. ומברכיםם.. וכן בחתונה שלך..
ואני עם אם היו יודעים מה עובר לי בראש יאאא:(..
אני עדין קטנה, אבל אני רק חושבת מה יהיה הלאה וזה מזה מתסכל
כאילו מה אני לא יתחתן אף פעם הוא בגיל מאוחר עם מישו שבכלל
אני לא נמשכת אליו ו... הוא יינשא לאישה שזה נישמע לי הזויי
ולא מציאותי,
מתסכל ומיאש, אבל צריכים לקחת הכל בקלות ובאמונה, למה ה'
יעזור ורק הוא יודע את המחשבות והרצונות, הוא מכיר אותנו הכי
טוב ורוצה רק לטובתנו, אני מאמינה שבסוף הכל יסתדר וכל אחת תימצא את אהבתה האמתית, ומאמינה שהאהבה תאבו מכל מקום שהו
בעז"ה

בהצלחה לכול אחת שעוברת מה שעוברת:))<3

בתגובה ל: אחותי התארסה. מאת: פשוט_אני
אבל התחושות זהות..

גם אצלי מצפים שהגו'ק יצא לי מהראש (אלא שיודעים עלי..)
ואבנה משפחה הטרוסקסואלית נאמנה בישראל.. ואולי אתן קצת נחת
לכולם..

ואלו שלא יודעים.. ובכן, בטוחים שאני ממש בררנית..

אמש הייתי בחתונה והתרגשתי (אולי בגלל שחתונות עושות לי
רשרוש בלב) החתונה לא היתה משהו, אבל הניצוץ הזה בעיני הזוג
הצעיר.. והצפייה של המשפחה.. התחושה שהנה בניתם את עצמכם..
הנה עליתם עוד מדרגה וכוי.. מביאה נחת לסביבה.. הביאה אותי
לגעגוע..

לרצון שגם לי יהיה חלק שכזה בחיים.. חלק אמיתי שארגיש שעושה
נחת לקרובים ובעיקר לעצמי שהתקדמתי צעד אחד נוסף למקום טוב
יותר..

לא פשוט המצב שלך ... ומאמינה שהרחש מסביב רק יגבר לכיון
החתונה ולאחריה.. לדעתי הפתרון פשוט לתת לדברים לזרום..
להעניק פרגון אמיתי לאחותך.. ובאמת לקוות בלב שיום אחד
השאלות יפסיק להדהד.. ותוכלי לחוש את הניק שלך "פשוט אני"
בטבעיות של המילים..

בתגובה ל: אחותי התארסה. מאת: פשוט_אני
ובכולם עוד הייתי בארון ברמה זו או אחרת.

זה כבד. מדברים הרבה על אהבה ושמחה, ומשהו כל הזמן אצלי רק לשאול - ואיתי תשמחו? מה לגבי האהבה שלי?

אני מאמינה שברכות הן לא לשוא, וכשאיחלו לי בקרוב אצלך אמרתי תודה, ושבע"ה בקרוב גם אני אקים בית מתוך שמחה ואהבה. ושמחתי במיוחד כשהם הבטיחו לבוא לשמוח בקרוב בשמחתי....
אז הם לא בדיוק התכוונו למה שאני התכוונתי - לא נורא. נדון אותם לכף זכות שזה מתוך חוסר ידע, וגם אילו ידעו היו מברכים באותה המידה.

~חיבוק~
שהשמחה המשפתתית תהיה שמחה שלמה גם עבורך.

ובקרוב אצלך ;-)

בתגובה ל: אחותי התארסה. מאת: פשוט_אני
וגם כמעט 15 שנה אחרי ... עדיין צובטת קצת בלב הידיעה שלא
אוכל לשמח את ההורים ככה

בתגובה ל: לגמרי מבינה.... מאת: אביגיל שפרבר
אבל אפשר לשמח את ההורים והמשפחה בדרכים אחרות, ואביגיל, את בהחלט עשית את זה...
דור הלסביות היום שונה מהדור הישן, והן אמיצות, מדהימות ויודעות לעשות את זה היום טוב מאיתנו...

בתגובה ל: אחותי התארסה. מאת: פשוט_אני
גם אני לא כתבתי כאן חודשים...
לפעמים בא לי לשפוך את התסכול המעיק הזה ולפעמים פשוט לקרוא ולשתוק. ממילא רוב הבנות כאן בלי תשובות.
אתמול הייתי בחתונה של חבר טוב.
הוא, כמו הרבה חברות שלי-נשוי עכשיו. וכן, יש לי לא מעט חברות שכבר נמצאות בשלב של גידול הילדים.
תראי, אמנם אני בת 22, דתיה-לאומית, אבל כבר די בין האחרונות שלא נשואה ואפילו לא במערכת יחסים...
אני מתחילה להילחץ, כל חתונה מרגישה לי כאילו 4 קירות מתקרבים עוד קצת ולוחצים עליי.
וזה שהמשפחה שלי יודעת משום מה לא מקלה עליי, אני מפחדת להיכנס שוב לקשר עם מישהי, לחוות התמודדויות לא פשוטות עם המשפחה כמו שעברתי לפני שנתיים.
מצד שני, אין דבר שאני רוצה יותר...
זוגיות יציבה. אהבה. אושר, שיבוא סוף סוף אושר...

בתגובה ל: אני מבינה. מאת: tc189
האם את פוגשת נשים שיש להם בדיוק מה שאת מחפשת עם בנות זוג? יש כאן לא מעט זוגות כאלה... ואם המשפחה שלך יודעת, למה את חוזה בעיות? תני להם הזדמנות להבין ולהכיר את בת הזוג שלך, ושיהיה בהצלחה

בתגובה ל: שאלה... מאת: סברה בעולם הגדול
איזה בת זוג?? שנתיים שאני מתה להכיר מישהי דתייה, כמוני, שיהיה שווה לעבור איתה את המסע הזה שאני כל כך חוששת לעבור שוב, להתחיל מחדש.
אחת, חשבתי שאיתה אולי... אבל היא הייתה ונשארה אפס.
המשפחה שלי אטומה ותמשיך להיות אטומה כל החיים. אני לא מצפה מהם יותר מדי, הפסקתי.
ממילא הם לא עושים עם המידע הזה כלום נכון לעכשיו, כי פשוט מאוד אני לבד.
אולי אחרי שאני אסיים את התואר יהיה לי זמן להכיר אנשים חדשים ולקבל תשובות...

בתגובה ל: תשובה... מאת: tc189
א. את צריכה להיאזר בסבלנות...

ב. אצלנו אומרים "ציפיות יש רק לכריות" את צריכה לצאת החוצה, ליזום מפגשים, להגיע לפעילויות של בת קול, כשיש כאלה, רק כך תוכלי להכיר נשים כמוך, צעירות, מדהימות, דתיות שמעדיפות נשים כמותן...

בתגובה ל: שני דברים הרשי לי לאמר מאת: סברה בעולם הגדול
אולי אני באמת צריכה להתחיל להגיע למפגשים של בת קול, גם במחיר של חשיפה.

ו..סבלנות ואיפוק, לצערי/לשמחתי זה הצד החזק שלי. לא תמיד זה פועל לטובתי. אבל אני נושכת את השפתיים ומתאפקת...ומתאפקת...ומתאפקת...

תודה על העצות המועילות. תמיד טוב לשמוע דברי חיזוק.

בתגובה ל: את צודקת מאת: tc189
אגב חיזוק, שיר שאני לא מפסיקה לשמוע בזמן האחרון:


תמיד גורם לי להזיל דמעה...:'}

בתגובה ל: אגב מאת: tc189
אוי איך אני אוהבת את השיר! עושה לי טוב ורע לשמוע אותו... מקוה שתמצאי את מה שאת מחפשת. קראתי את ההודעות שלך, מזדהה עם המצב!

בתגובה ל: אחותי התארסה. מאת: פשוט_אני
כי אני נשואה עם ילדים, וכבר כשנתיים אני עם מחשבות שלא עוזבות אותי, באות והולכות, ואני מכונסת בתוך עצמי ורק מידי פעם נכנסת כאן לפורום

אויי ה' שבשמים, מה אני עוד יכולה לעשות?

בתגובה ל: לא מכירה ת'מצב הזה מאת: חרדוסית
כמו אזה מחשבות ?אשמח לעזור לך