שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
לילה ראשון, לבד.


לילה ראשון, לבד.
פורסם לפני 5643 ימים     מאת פרידם     סה"כ תגובות: 71     תגובה אחרונה לפני: 5629 ימים

אני באמת מקווה שאני לא אתחרט על ההודעה הזו. מצד שני - כבר יומיים שאני מתפוצצת מבפנים, נשבעת לא לספר, כי הרי אולי זה לא סופי, ואולי היא תתחרט, ואולי היא תחליט בכל אופן להתגבר על הקושי שלה-שלנו ולהמשיך?ומצד שני, איך אפשר עם הבור העמוק הזה שנפער?

שלשום היא ביקשה להיפרד. היא אמרה שהיא לא יכולה להישאר במקום הזה של חוסר הביטחון, שהיא לא יודעת כמה זמן יש לנו עוד יחד, שהיא יודעת שאני לא יכולה להקים איתה בית אחד, עם 2 ילדים ודירה שהיא שלנו, כי אני מכוונת למקום אחר, לכוון עתיד אחר לילדים שלי, ושהמחיר הוא להיפרד ממנה מתישהו.

בדיוק שנתיים ושבוע לקשר שלנו - והיא החליטה שעד כאן, שהיא לא יכולה לשאת את זה למרות הכאב.

איך נעשה את זה? איך נפרק שותפות? זוגיות? איך, אפילו, מחליטים מי נשארת בדירה, מי עוזבת, לאן?

היא ביקשה כמה ימים לא לישון יחד, לקחת מרחק, לחשוב. ואחרי לילה של כל אחת בפינה אחרת בבית אחד - לילה ראשון לבד, בדירה שנהייתה פתאום ענקית. ריקה. חסרה את דמותה.

אני לא יודעת אם זה סופי. אני לא יודעת מה יהיה בעוד שעה. אני רק נשבעתי לקבל כל החלטה שלה, כי במקרה הנוכחי - אני כבר בחרתי, ואין לי זכות להשאיר אותה שם ולחכות. מצד שני - היא ידעה את כל זה הרבה לפני שהפכנו לזוג, והמצפון שלי נקי.

מצד אחד: איך ממשיכים הלאה?
מצד שני: איך לא ממשיכים הלאה?

מצד אחד: אני עם נשים, כל עוד זה לא איתה, גמרתי.
מצד שני: ועם גבר? איך אפשר?

מצד אחד: אני לא נותנת לדרמות, לדמעות, לשברים לשבש לי את הנפש, הרוח, הגוף.
מצד שני: איך אפשר להישאר שלם כשחלק ממך נפער?

מצד אחד: לעזאזל הדת הזו, לעזאזל המחיר, לעזאזל ההקרבה. אני יכולה לקום ולעשות מה שאני רוצה.
מצד שני: הרי אני לא אדם שיכול להתכחש לאמת הפנימית, ואני לא באמת רוצה לזרוק הכל מאחור.

מצד אחד: אני כועסת, ואני לא יכולה להשלים עם המחיר.
מצד שני: המחיר מהצד השני כבד לא פחות.


כל מה שחשבתי הבוקר, בדרך לעבודה, בלעדיה, זה שאי אפשר להישאר אופטימית אחרי שבכל פעם, כשהדברים מסתדרים ונראים כל כך טובים ואני בקושי מעיזה להתרגל לשיגרה נוחה, טובה, בטוחה ורגועה - הכל קורס בבת אחת, ללא הקדמה. ללא רחמים.
אי אפשר לתת לאושר לעטוף, כי עוד רגע - הכל יתכסה בענן אפור, מעיב.

כמה תוכניות היו לנו לחורף הקרוב, להתכרבל יחד בפינה שלנו כשהגשם מצליף בזעם...

וביום גשום אחד, באמצע חג שמסמל את השמחה, אני שוכבת במיטה, מקשיה לרוח שדופקת על החלון, כל רעש מקפיץ אותי ויש ריח של עשן באוויר.


לזה קוראים, bleeding love.
(שאר הדיסק לא משהו. קניתי אותו אתמול בפרץ של "אולי קניית דיסק חדש תחזיר אותך לחיים". זו היתה טעות)


אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.2344)