שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
והחוט המשולש לא במהרה ינתק


והחוט המשולש לא במהרה ינתק
פורסם לפני 3289 ימים     מאת משולש     סה"כ תגובות: 22     תגובה אחרונה לפני: 3285 ימים

שלום לכן
ראשית אני גבר, אולי היחיד שכתב אי פעם בפורום שלכן, אם תמחקו את הודעתי אקבל זאת בהבנה.
למה אני כותב כאן? מפני שהאשה היחידה בעולם שמכירה את הסיפור שלי הפנתה אותי לכאן, ויעצה
לי לכתוב את סיפורי הייחודי, הן כדי לפרוק מעט את הלחצים שלי (או אולי לקבל עצות מפה
ומשם), והם מתוך מחשבה שאולי תהיה מי שתשמע את הסיפור וזה יתן לה רעיונות או לפחות עזרה
להתמודד עם המצב שלה.

ובכן הסיפור שלי כזה.
אני גבר דתי לאומי, מסלול רגיל, תנועת נוער, ישיבה תיכונית וישיבת הסדר.
הכרתי את אשתי בגיל 22 דרך חברים משותפים, יצאנו כשנה והתחתנו.
אחרי כשנה וחצי היא נכנסה להריון וילדה בת מקסימה, כיום בת ארבע.
לאחר הלידה החלטתי לפנק אותה והענקתי לה מנוי לאחד ממכוני הכושר והחיטוב.
אשתי הלכה לשם ועשתה התעמלות והכל היה בסדר.
ערב אחד אשתי באה הביתה ומבקשת שנשוחח על משהו, לא ציפיתי לשום דבר, הרי הזוגיות שלנו
בסדר גמור, ואז היא הפתיעה אותי לחלוטין. היא סיפרה שבמכון בו היא מתעמלת היא הכירה
בחורה דתית בסגנון שלנו והן התאהבו.
ברגע הראשון חטפתי חום, לא האמנתי שזה יכול לקרות בכלל, ולאשתי בפרט. הרי הזוגיות שלנו
נפלאה, מה חסר לה ומה נפל עליה.
למזלי, נשמתי עמוק ואמרתי לה שאני אוהב אותה ונתמודד עם זה ביחד.
מן הון להון, מתברר שכבר היו לה בעבר (באולפנא בה למדה) כמה וכמה קשרים כמקובל בין בנות
בגיל ההתבגרות שישנות ביחד, אבל היא לא חשבה שהיא כזאת, עד שהכירה את אותה אשה והקשר
התפתח כפי שהתפתח.
באותו לילה התקשיתי להירדם, שכבנו וחיבקתי אות החזק וחשבתי עליה ועל עצמי ובעיקר על
הילדה הקטנה שלנו.
בבוקר כבר הייתי נחוש.
אנחנו ממשיכים ביחד יהיה מה שיהיה.
האם זה לא הפריע לי? מאוד הפריע. הבנתי שהחיים שלנו לא ייראו שוב כפי שהיו. נכנס גורם
חדש לתוך הזוגיות ויש לזה מחיר.
מצד שני חשבתי לעצמי, מה אשמה הילדה. ובכלל, נניח שאנחנו מתגרשים. הרי כשיש ילדה משותפת
זה לא ממש גירושין, הקשרים נמשכים. ומה תחשוב הילדה שאמא שלה חיה עם עוד אמא ויש אבא
בסביבה והכל בלגן.
אוסיף לזה עוד נקודה. אני מאוהב באשתי בטירוף ,אני אוהב את האופי שלה ואת הגוף שלה אהבה
שאין לה שיעור. כשאני רואה אותה נעצרת לי הנשימה, ממש אהבה חזקה, וקשה לי לחשוב איך אני
בלעדיה.
החלטנו שנשב ונדבר על הכל הכי פתוח שאפשר ונקבע כללים שיהיו גלויים ומוסכמים, והחלטנו
ש...
אני בעלה והיא אשתי, אנחנו הראשונים, מה שאומר שאין דילמה ביני לבין בת הזוג. היא תמיד
השניה בתור. כלומר: ליל טבילה תמיד בזמן, ובימים המותרים כלומר בלילות אנחנו ביחד.
החברה יכולה לבוא לישון איתה בזמן המחזור או בימי הספירה, ואז אני ישן בסלון.
לא מנהלים שום מגעים מאחורי הגב, הכל גלוי וידוע.
מאז אנחנו חיים כך כמה שנים, נולדו לנו עוד תאומים והחיים נמשכים.
האם הכל דבש? לא. יש בעיות לא פשוטות.
מצד אחד אני מאוהב בה חזק, ויש בי בפירוש קנאה על מה שיש בלבה עוד מישהי.
מצד שני טוב לי שהיא מסופקת ומרוצה. אני מרגיש עליה שהיא שלווה וטוב לה והיא מאוד
נינוחה. לא יוצא לנו בכלל לריב בגלל זה, אולי היא מרגישה שהיא צריכה לוותר לי בגלל
שויתרתי לה על דבר כה משמעותי. יתכן בהחלט. עובדה היא שאנחנו חיים מאוד טוב ואין מריבות.
מעבר לזה יש לי תחושה ואולי יותר מזה, שהעובדה שהיא מאוהבת באשה גורמת לה להשקיע המון
בטיפוח ואסתטיקה. האם זה בגלל שכך מתנהגות לסביות? אתן תגידו, אולי בגלל שהיא כל הזמן
צריכה לרצות אותי ואותה, אולי לא. עובדה היא שהיא תמיד אסתטית, מטופחת ויוצרת תחושה של
חושניות ומשיכה.

בהחלטה בינינו אמרתי לה שאין לי כונה לעשות שום דבר עם החברה שלה (אגב, היא התגרשה על
רקע היותה לסבית), נהפוך הוא פעם באתי הביתה ורק היא הייתה ודאגתי להשאיר את הדלת פתוחה
מחשש יחוד. ידעתי באותו רגע שהיצר שלי חזק מאוד, ומי יודע אולי גם היא תרצה או לפחות
תסכים אם אנסה, לכן החלטתי להקפיד יותר.
מצד שני בכל פעם שאני רואה את החברה אני כאילו רואה עליה את אשתי. בשפתיים שלה אני רואה
את ההתנשקות שלהן, בגוף שלה את החיבוק. אני מתקשה להשתחרר מלהביט בה כאשה מהשורה, אני
בפירוש רואה עליה את היחסים עם אשתי, וזה מפריע.

בסך הכל החיים לא פשוטים, אבל יש גם רווחים (אם מותר לכנות את זה כך), כשאתי הייתה
בהריון היא ליוותה אותה צמוד צמוד, וגם בלידה ואחריה. לא רק כבייביסיטר אלא ממש צמוד ,
כאילו יש או-פר בבית, ולאשתי היה מאוד נח עם זה.
האם זה מקל עלי בליל שבת כשאנו מסיימים את הסעודה ושתיהן הולכות לחדר שינה ואני מתארגן
לישון בסלון, או אח"כ כשאני שוכב וחושב ומדמיין מה הן עושות שם, ולבי הומה, והיצר מסית
אותי ללכת לשם ומי יודע מה יצא לי מזה. בוודאי שזה קשה. לפעמים יסורי שאול.
אבל מה הפתרון? להתגרש זה הרבה יותר קשה. אז אני מתגבר ומוותר.

שורה תחתונה אני בטוח שהאהבה שלי לאשתי עוזרת לי להתגבר, והידיעה שהיא מרוצה בחיים ותמיד
מסופקת ומחייכת נותנת לי המון עוצמה.

מה יהיה בהמשך? לא יודע.
הילדים יגדלו וישאלו שאלות.
למזלי אני גר באזור חילוני, השכנים לא מחוברים ולא שואלים שאלות, גם לא ראו אותי מעולם
הולך איתה ברחוב, רק עם אשתי, הם בהחלט יכולים לחשוב שהיא אחותה או סתם חברה.
ההורים שלי מבוגרים מאוד וגרים רחוק. ההורים שלה גם לא חיים לנו בתוך הוריד, ובנוסף יש
לה אחות לסבית (עלה הם דוקא יודעים).

החלום שלי הוא שנעבור לאיזו חווה מרוחקת בקנדה ושם אף אחד לא ישאל ואל ידע. אבל אני יודע
שזו פנטזיה, ונמשיך לגור כאן, ובהחלט יתעוררו שאלות כשהילדים יגדלו.

זה הסיפור שלי.
אשמח לענות על שאלות אם יש לכן, ולשתף אותכן בשאלות שיש לי

אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1406)