נראה לי שלא רק אני יצאתי מבולבלת מהסיפור.
מן הסתם אפשר להטיח פה הרבה בוץ- מי אשם, מי משקר
וסתם ללכלך ולהכתים שמות רבנים ולומדי תורה ברפש.
לא זו כוונתי.
אנא, אם את קוראת, אם את רוצה להגיב, אל תהיי מאלו היורקים לבור ממנו הם שותים.
לא זה העניין שמעסיק אותי.

מה שברור בעיני הוא שלרב אלון ישנן נטיות הומוסקסואליות (ישנן יותר מדי עדויות, כולל עדות של חבר אישי)
איני חושבת שהוא אנס או פדופיל, אך כאחד היודע את חולשותיו- ראוי שלא יביא את עצמו לידי נסיונות בהם הוא לא יכול לעמוד, כלומר ימנע עצמו מלהיות הרב המחבק והמנשק שהיה עד כה.
ישנם רבנים שמלמדים באולפנות. מעצם היותם גברים הבאים בקשר עם נערות- יודעת כל תלמידה ויודע כל אחד מאותם רבנים את גבולות הקשר החינוכי שבניהם.
עצם העובדה שהרב אלון יצר קשר שאינו גודר עצמו עם תלמידים, וללא ידיעתם לחולשותיו- היא ממש לתת מכשול בפני עיוור, גם בפני התלמיד הנחשב עיוור כי אינו מודע, וגם לרב אלון כעיוור- שאינו יכול להמנע מלראות או להרגיש את אשר הוא רואה ומרגיש.
אז מה מטריד אותי?
זו הסיבה שאני כותבת פה. רק אתן תבינו. אני מוטרדת מעצמי. מהתנהגותי. מהמקום בו אני עומדת.
מי שקראה את דברי בעבר יודעת שאני נשואה באושר ושלמות, כל זאת למרות שמעולם קודם לכן לא נמשכתי לגברים, ואף ניהלתי קשר זוגי עם חברה למשך 3 שנים קודם לנישואי שתינו.
מאז נישואי חוויתי אמנם קשיים, עליות ומורדות, אך מעולם לא נמשכתי לאדם נוסף פרט לבעלי (לא גבר, לא אשה) אלא רק, לפעמים, בדמיונות או פנטזיות.
חיינו המשותפים הובילו אותנו לכל מיני מקומות (בכל זאת אנחנו נשואים כבר כמעט 10 שנים)
גרנו ביישוב קטנטן בו היו מעט מאוד משפחות וכך יצא שבקשו ממני להיות הבלנית במקווה.
כמה אירוני שהיה עלי להביט על אשה עירומה הטובלת לשם טהרה.
עבדתי על עצמי להיות נקייה ממחשבות.
יודעת אני שמבטי היה חף ממחשבה או משיכה למי מהנשים ביישוב, אבל יחד עם זה- לא יכולתי להמנע מדי פעם לבחון את עצמי האם אשה זו או אחרת עוררו בי את הרגש ההוא, הרי הכרתי אותן מקרוב, הן היו שכנות וחברות, והנה אני גם רואה אותן במערומיהן...
אולי לו ידעו מי אני, מה מחשבותי ומה עשיתי בעברי- אולי היו בוחרות שלא "להינות" משירותי הבלנות שלי...
באותה הסיטואציה לא ממש היתה לי ברירה. לא היו הרבה אופציות אחרות ביישוב ההוא, אך אולי בכל זאת...
גם כיום אני מוצאת את עצמי בדילמות מאותו הסוג. אני עובדת עם נערות צעירות. יש כמה נערות שבהחלט מעוררות בי עניין. לא מיני, וודאי לא כבנות זוג, אך תכונות אופי מסויימות בהן בהחלט יוצר סקרנות, להכיר, לתמוך בשעת הצורך...
אחת הנערות שנאלצת לחמוק מבית הוריה בשל התעללות פיזית שהיא חווה שם- גם באה לישון אצלי כמה פעמים.
יש לה חדר משלה ואני מקפידה שבעלי (שיודע על הקשיים וההתלבטויות שלי) יהיה בבית כשהיא באה (גם כדי שתחווה מודל הורי חם, אבל גם בגלל עצמי...) כיוון שהילדים גם הם בבית- אז אין סיכון אמיתי.
ובכל זאת...
לא רוצה לצאת מהארון.
אין לי סיבה אמיתית.
בניתי לי משפחה לתפארת.
גם בעבודה אני נחשבת עובדת מצטיינת.
זהו תחום אפור, אך איני רוצה לתת מכשולים בפני עיוורות
וכמובן שלא להגיע למקום בו אאלץ לעמוד בנסיון שגדול ממידותי.
מה עושים?

בתגובה ל: מחשבות בעקבות פרשת הרב מוטי אלון מאת: נעמומה
הי אני חדשה. קראתי את מה שרשמת נשמע שאת מתחבטת אם עצמך אם להמשיך אם תמונה מושלמת או להקשיב ללב. בטח הסביבה שלך ממש קשה בקטע הזה

בתגובה ל: תגובה מאת: שיר 29
לא ראיתי שעשו לך קבלת פנים חמה, אז קודם כל- ברוכה הבאה.
בקרוב סברה תאיר לך את פניה הווירטואליות, ואנה ק. תציע עוגה וקפה,
וכל אחת מוותיקות וחדשות הפורום תעניק לך מלבד קבלה והבנה מראש- גם תמיכה ואהבה, מה שהופך את הפורום הזה למקום הכי כיף והכי מקבל שמקל על תחושת הזרות.
אני עצמי עוף שונה ומוזר בפורום. חיי הם באמת תמונה (כמעט) מושלמת, כל זאת תוך הקפדה להקשיב ללב. הקשבה שכוללת ניתוח מתמיד ובדיקות חוזרות ונשנות של דרכי ובחירותי.
הסביבה שלי נהדרת וטוב לי בחיי.
לא זו ההתחבטות שלי.
בכלל לא.
הקושי הוא התחושה שיש הרבה נשים שסומכות עלי. שחושפות את עצמן גם נפשית וגם- כמו שקראת במה שכתבתי- גופנית. אני מרגישה כאחת שמוליכה והוליכה אותן שולל. כמרמה. מעניין אותי לשמוע, ואני משערת שזה בעיקר מאלו שחיות בארון, האם גם להן היו סיטואציות דומות ואיך הן מרגישות עם זה.

בתגובה ל: ברוכה הבאה! מאת: נעמומה
שניה, אנחנו באותו פורום?
אז למה נדמה לי ש....?

בתגובה ל: תגובה מאת: שיר 29
ככה זה כשעסוקים ומה לעשות השבוע העיסוקים שלי הכילו הרבה שטויות... כמו למשל להכין "מערכי שיעור" לפי מתכונת קבועה מראש בלה בלה בלה...
אז שבי איתנו כאן, ספרי, שתפי ובעיקר נקווה שלא תתאכזבי מאיתנו כמו שמישהי כתבה כאן השבוע... האמת מקסים כאן, הכל על מיי מנוחות בדרך כלל...

בתגובה ל: מחשבות בעקבות פרשת הרב מוטי אלון מאת: נעמומה
להיות מודעת שגם אם הכול נראה תמים - יתכן שיש עוד דברים מאחור. והכי חשוב, למנוע סיטואציות אפורות - ליידע את הבעל, להשאיר דלת פתוחה, ולהגביל את הקרבה האינטימית. גם אם בגלל זה תתני פחות לבנות ממה שאת רוצה ויכולה לתת, עדיף ככה מאשר ליפול לצד השני.

זה נכון לגביך, ונכון לגבי כולנו כחברה.
להבנתי התפיסה שההלכה מציבה היא של גבולות ברורים (מגע, יחוד) שמאפשרים חיים נורמלים בלי התכחשות לכך שיש גם מיניות ויצרים. ההלכה מתייחסת לקשר בין גברים ונשים, אבל נראה לי שכבר שילמנו מספיק מחיר שאפשר להפסיק להיתמם לגבי קיומה של מיניות הומוסקואלית.
אבל זה יוצר עולם יותר מנוכר ומרוחק. לי זה מתאים, אבל ברור לי שזה גם מחיר ושלא לכל אחד זה מחיר שיכול להיות מוצדק. אז אין לי באמת תשובה.

בתגובה ל: מחשבות בעקבות פרשת הרב מוטי אלון מאת: נעמומה
אני לא חושבת שיציאה מהארון אמורה להשפיע על ההכרה בהיותך עובדת מצטיינת. ואם זה כך, אז אולי כל מוסד העובדים המצטיינים ראוי לבחינה מחודשת מבחינתך, כי ברור שהשיקולים אינם דווקא הצטיינות בעבודה.

אבל לא זה העיקר, רציתי להגיד לך בכלל דברים אחרים. קודם כל, מודעות עוזרת מאוד. מחקרים מראים שפדופילים נוטים למצוא לעצמם עבודות הכרוכות בעבודה עם ילדים או ילדות קטנים, בהתאם למשיכה שלהם. הם יכולים להיות מורים, נהגי הסעות, מדריכים בחוגים וכן הלאה, כל אחד לפי כישוריו. המשותף לרובם הוא שהם לא התכוונו לכך. כלומר, הם לא ישבו בבית וחשבו איך להגיע לילדים קטנים ובחרו בעבודה כזו, הם הדחיקו את הנטיות שלהם אבל במישור אחר התקרבו אליהם. זה מסוכן. מוטי אלון הוא דוגמה לכך. הוא מכחיש שהוא הומו, אבל ברור שהוא נמשך לגברים וגם מצא לעצמו את ג'וב החלומות של ההומוסקסואל לדורותיו - ראש ישיבה. אני מאמינה לו שזה לא היה מכוון, אלא שהמשיכה לחנך ולעזור לנערים צעירים הרגישה לו תמימה, רק שהמקור שלה היא גם מיני ולכך הוא התכחש. את לא מתכחשת אז מצבך כבר טוב.

חוץ מזה שלא צריך להגזים. לא כל אישה אמורה למשוך אותך באופן שלא תעמדי בזה אם בעלך לא יהיה בבית. אבל לדחוף את זה לכיוון הבלנית באמת נשמע לי מוגזם (אם כי לי אישית לראות כמה גופים עירומים, חלקם בואי נגיד בעדינות לא אטרקטיביים, זה turn-off די רציני. אבל זו אני).

מה שכן, אני מאמינה שבמקום שבו חונקים מיניות ולא נותנים לה לצאת באופן בריא, יש סיכוי לא קטן שהיא תצא באופן לא בריא. מההודעות שלך כאן בפורום נשמע שיש לך רצון למערכת יחסים רומנטית-מינית עם אישה. לפעמים רצון חזק, לפעמים כמעט אפסי. אבל הוא שם. את מונעת מעצמך את זה. נדמה לי שההודעה שלך משקפת חלק מהמחיר.

בתגובה ל: נתחיל מהסוף מאת: נוסעת סמויה
ללא תוכן

בתגובה ל: נראה לי שקצת הגזמת עם ההשוואה לפדופליה מאת: בשקט
רק אומרת שאם אין מודעות אז תשוקות יכולות לצאת באופן בלתי מודע. יש לכך גם לא מעט דוגמאות חיוביות.

בתגובה ל: נתחיל מהסוף מאת: נוסעת סמויה
נוסעת, תודה על הניתוח והחשיבה.
לי, באופן אישי, אין שום סיבה לצאת מהארון כיוון שהמקום היחיד בו הלסביות שלי מקבלת ביטוי אמיתי- היא ביני לבין בעלי, ולכן כמובן הוא יודע ושותף. אין לי שום תכניות לפרק את המשפחה וודאי שלא למצוא לי מאהבת, כך שיציאה מהארון תהיה האקט הכי לא יעיל לא חכם ופוגע שאוכל לעשות.
ההצטיינות שלי בעבודה עם נערות היא דווקא מתוך האמון שהן והמערכת נותנים בי. הן לא היו חושפות את עצמן (נפשית) באופן דומה מול אדם שהיה בהן חשש שיש לו איזשהו מניע נסתר.
ידוע לי שדווקא הרגישות למצבן, ההבנה להרבה מהקשיים שהן עוברות והיכלת לייעץ ולעזור נובעת דווקא מנסיון עברי שכולל גם את ההתמודדות האישית שלי. ראיתי הרבה בעלי נטיות הומוסקסואליות שמבכים את גורלם והם מלאי תרעומת על הקב"ה שהטיל עליהם את "הקללה". אני רואה בנתוני הפתיחה שנתן לי ה' הזדמנות וכח. יש לי יכולת לעשות ולשנות וגם לסייע לאחרים. כנראה שזה התפקיד שלי בעולם. דווקא מתוך הקושי- נולדו כוחות גדולים יותר, דווקא השאלות, הבלבול וההתחבטות הביאו לתשובות שכעת מסייעות לעוד כמה אנשים מלבד לעצמי.
ולגבי הפסקה האחרונה שכתבת: יש הבדל ענק בין אהבה לבין משיכה מינית.
יש המון אהבות שאין בהן יצר מיני בכלל (כלפי בני משפחתי, כלפי חברים) לעומת סיפוק מיני שאינו פרי של אהבה (סטוצים למיניהם, אוננות)
יש לי בחיי אהבה גדולה, וגם סיפוק מיני. אני מודה יום יום לה' שטוב לי איתו במיטה ושלא נידונתי לסבול או להגעל כחברות אחרות כאן.
אין בי שום רצון למערכת יחסים רומנטית- מינית עם אשה. יש בי סקרנות לפעמים, לגלות ולבדוק האם עדיין ארגיש כפי שהרגשתי אז, אלא שהמעט חשק שאולי נוצר בי- נעלם מהר.
כדי לאהוב באמת- עלי להכיר, להתחבר ולהיות מחוייבת כלפי הזוג, וזה הרי לא יכול לקרות כי איני פנויה רגשית לכך.
מין ללא אהבה- הוא כל כך אגואיסטי שברור לי שייצור בי שאט נפש כלפי עצמי- וגם עם זה לא אוכל לחיות.

אנה ק. יקרה, כתמיד, את מנתחת ומנסחת היטב.
אכן יש מחיר לכל ריחוק שאדם גוזר על עצמו מהחברה, אבל בהחלט ראוי וצריך לעשות זאת מתוך מודעות ליצרים ולחולשות. אני גודרת את עצמי רק מפני שחזקים עלי דברי חז"ל ש"אין אפוטרופוס לעריות", כרגע מצב של בגידה באמון של בעלי, של ילדיי ושל הנערות הנמצאות תחת חסותי- נראה לי דמיוני.
מה שבאמת מפריע לי היא דווקא התחושה של מעילה באמון, גניבת דעת שאני עושה.

בתגובה ל: תודה. מאת: נעמומה
בין יחסי מין לאהבה אינה מחויבת המציאות. אצל נשים הרבה פעמים משיכה מינית והתאהבות רומנטית מתחברות למשהו אחד שקוראים לו "אהבה". כשאני מדברת על ביטוי של המיניות אני לא מתכוונת רק ליחסי מין, אלא לקשר רומנטי, על כל הבטיו. עם כל הכבוד, דיון אינסופי עם הבעל אינו ביטוי מספק למיניות. מכל מה שאת כותבת בפורום נשמע שיתכן שחסר לך יותר ממה שאת מוכנה להודות.

בתגובה ל: ההבחנה הדיכוטומית שאת עושה מאת: נוסעת סמויה
ברור שזוגיות מושלמת מושתתת על 2 הדברים גם יחד, ובעצם את מסכימה בדיוק עם מה שאמרתי.
באהבה זוגית ישנם 2 המרכיבים הללו. שהם שונים ונבדלים.
קל לבלבל או לפנטז שהמשיכה המינית היא אהבה.
כל כך הרבה זוגות חיים יחד שנים עד שהם מגלים שכשדעכה המשיכה בניהם- כבר לא נותר כלום, כיוון שהקשר לא היה מבוסס גם על מה שאת מכנה "התאהבות רומנטית".
זכיתי ויש לי משני הדברים גם יחד.
לעומת זאת- כל קשר עם אשה בחיי הנוכחיים יהיה מושתת על משיכה מינית בלבד כי איני רואה יכולת שאצליח להתאהב בה- שוב, כפי שכתבתי- איני פנויה רגשית.
בהחלט ייתכן וחולשת אופי יחד עם סיטואציה תוביל אותי לקשר עם אשה. (כבר כתבתי על הלילות במלון בזמן הוועידה מטעם העבודה, בהן ישנתי לצד אשה ממחלקה מקבילה. די היה בכך שתראה נכונות או רצון והייתי נופלת. מזל שהייתי פחדנית ומבויישת ושהיא היתה סטרייטית...) אבל הבוז העצמי והכאב שזה יגרור יפיל אותי לקרשים (ושימי לב שהיא או המשך קשר הוא בכלל לא פקטור, מה שמעיד על התייחסות מזעזעת אליה כאובייקט ולא כמושא...)
לכן אני מודעת לכך שיהיה עלי לשמור על עצמי כפליים.