|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
היתה לי הבוקר הארה... והתחלתי לכתוב....
|
|
היתה לי הבוקר הארה... והתחלתי לכתוב....
פורסם לפני
4985 ימים
מאת סברה בעולם הגדול
סה"כ תגובות: 12
תגובה אחרונה לפני: 4981 ימים
אבל החיים הקדימו את סיום הכתיבה ואת המשלוח... ראיתי את התמונות שהציבו חברים בפייסבוק, תמונות עם שמות בתי הספר שבהם הם למדו, בית הספר שלי לא היה שם, אבל חשבתי על כל אותם צעירים וצעירות, שגם בימים אלה של אינטרנט ומחשב בכל בית כמעט, שרואים את השלטים האלה, בכל מיני מקומות, ואת השלט הגדול של בת קול והם יודעים שהם לא לבד, מחד, ושאם הם רק ירצו תהיה להם תמיכה מאידך. וחשבתי עלי, בגיל ההוא, שעדיין לא הבנתי שזו היתה אהבה של ממש... ובשינה טרופה למדי של לפנות בוקר, (בגיל שלי מתעוררים כמה פעמים בלילה וכך זוכרים חלומות יותר טוב) חלמתי שהייתי שם במצעד, ומישהי שאלה אותי "מי היתה שהשפיעה עליך?" וזו היתה שאלה הרבה יותר טובה מהשאלה: "מי היתה האהבה הראשונה?" כי זו שהשפיעה עלי (בכל אופן) לא היתה אותה שהתאהבתי בה... ובהשפעה אני מתכוונת זו שהראתה לי בדרך הטובה ביותר איך להתמודד עם החיים שסביבי... ושתיהן, היו מורות שלי... וכשתוך כדי חלום אמרתי את שמה, והתעוררתי, חשבתי לעצמי כמה נכון. כמה נכון שהיא זו שעקבות דבריה נשארו לעומק לאורך זמן, אולי אפילו עד היום... אז היתה לי הארה, וחשבתי לשאול: מי השפיע/ה עליכן? מי היתה זו שממנה למדתן הכי הרבה? ומה למדתן?
|
|
|
|
אבל החיים הקדימו את סיום הכתיבה ואת המשלוח... ראיתי את התמונות שהציבו חברים בפייסבוק, תמונות עם שמות בתי הספר שבהם הם למדו, בית הספר שלי לא היה שם, אבל חשבתי על כל אותם צעירים וצעירות, שגם בימים אלה של אינטרנט ומחשב בכל בית כמעט, שרואים את השלטים האלה, בכל מיני מקומות, ואת השלט הגדול של בת קול והם יודעים שהם לא לבד, מחד, ושאם הם רק ירצו תהיה להם תמיכה מאידך. וחשבתי עלי, בגיל ההוא, שעדיין לא הבנתי שזו היתה אהבה של ממש... ובשינה טרופה למדי של לפנות בוקר, (בגיל שלי מתעוררים כמה פעמים בלילה וכך זוכרים חלומות יותר טוב) חלמתי שהייתי שם במצעד, ומישהי שאלה אותי "מי היתה שהשפיעה עליך?" וזו היתה שאלה הרבה יותר טובה מהשאלה: "מי היתה האהבה הראשונה?" כי זו שהשפיעה עלי (בכל אופן) לא היתה אותה שהתאהבתי בה... ובהשפעה אני מתכוונת זו שהראתה לי בדרך הטובה ביותר איך להתמודד עם החיים שסביבי... ושתיהן, היו מורות שלי... וכשתוך כדי חלום אמרתי את שמה, והתעוררתי, חשבתי לעצמי כמה נכון. כמה נכון שהיא זו שעקבות דבריה נשארו לעומק לאורך זמן, אולי אפילו עד היום... אז היתה לי הארה, וחשבתי לשאול: מי השפיע/ה עליכן? מי היתה זו שממנה למדתן הכי הרבה? ומה למדתן?
|
|
בתגובה ל: היתה לי הבוקר הארה... והתחלתי לכתוב.... מאת: סברה בעולם הגדול אם השאלה מי הכי השפיע מבחינת עיצוב חשיבה ותפיסות אז אמא שלי. היא זו שלימדה אותי לראות אנשים כ'שווים', לא לתפוס מטווסים שמתהדרים בנוצות לא להם לא להפחית מערך אנשים שהחברה סופרת פחות. ציטוט לא סקסי במיוחד: כולם שווים-כולם יושבים על אותו כסא בסופו של יום(והמבין יבין)
אבא שלי לימד אותי להיות עצמי (גם אם הוא לא ידע את זה או התחרט בדיעבד)הוא שיתף אותי בגובה העיניים בכל מיני דברים שעניינו אותו ואיפשר לי בתור ילדה לעשות הרבה דברים שנחשבו 'גבריים'-כדורסל,כדורגל, נגרות,התייעץ איתי לגבי שיפוץ הבית.
'סיפורי החסידות' שאמא שלי סיפרה לי כללו הזדהות שלה עם חלשים בחברה וחרטה שלה על זה שלא עשתה מספיק כדי לעזור להם. אם כבר בענייני מורות, לאמא שלי היתה מורה מאוד משמעותית ושהיא מספרת לנו עליה,כמה היא לימדה אותם להרגיש כשווים. אמא שלי אגב באה מבית עני, ובשבילה זו המורה שנתנה לה להרגיש שהיא שווה משהו. עד היום אנחנו מזכירים את שמה לע"נ. לאמא שלי מאוד כאב שהיא נפטרה ערירית, אז מבחינתה אנחנו כמעט היחידים שנזכור אותה. מה את אומרת, אפשר לקרוא לזה שהמורה ההיא השפיעה גם עלי?
אבא שלי לעומת זאת סיפר לי על האינדוידואליות של סבתי ז"ל, שאני דומה לה, ועל דברים שעשתה גם אם זה בניגוד לנורמות-כי זה מה שנכון לעשות. מעניין, השבת אבא שלי סיפר לי על המורות שהשפיעו עליו-בהקשר של ההורים שלי המורים שלהם היו משמעותיים כיוון שזו היתה תקופה שהורי היו שייכים לדור מזרחי שהמציא את עצמו מחדש. ההורים שלהם לא למדו בבי"ס אז סכנת נשירה היתה יותר גבוהה. מורה שהאמין בהם היה זריקת עידוד שגם בבית הם לא קיבלו
אלה הדברים שהכי השפיעו עלי, שאר האנשים שפגשתי והשפיעו עלי (ויש המון) פשוט פגשו את המקומות האלו והעצימו אותם או כיוונו אותם אבל תמיד יש מה ללמוד..
|
|
בתגובה ל: בלי לערב הורים או עם? מאת: ש י ר י ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: דוקא חשבתי על מי שמיחוץ למשפחה... :) מאת: סברה בעולם הגדול קשה לי לחשוב על מישהו מסויים. כן יש לי אנשים יותר משמעותיים שהשפיעו על מי שאני, אבל קשה לי להוריד למילים את הרושם שהם השאירו בי
כמה מהם היו מורים, ובאחת הייתי מאוהבת. היא היתה בת 45 אולי. אין מה לעשות,אהבה והערכה הולכים להתערבב בסיפור
היה כ"כ חשוב לה שאני לא אזרוק בלימודים,וזרקתי היא לקחה אותי אליה הביתה להיבחן במבחן שהברזתי ממנו. אני לא אשכח כמה אהבתי אותה,וחשבתי עליה. קינאתי בבעל שלה בילדים, אפילו בתוכי המעצבן שהפריע לי לכתוב את המבחן. בכל מה שהיה חלק מהזמן שלה קינאתי
פעם כשהיא בחנה אותי בעל פה על הbook-report או יותר נכון על הסרט שראיתי, אני זוכרת שהתרגשתי מעצם הרעיון שאני מולה לבד. היא שאלה אותי משהו ולא יכולתי להתרכז, כי היא היממה אותי לגמרי. אמרתי לה ".. I'm sorry, I'm out of focus I can't concentrate" והיא בתגובה אמרה "Hmmm...I'm so flattered" וחייכה עם השפתיים האלו שלה הסמקתי קשות, כ"כ הביך אותי שהיא תדע שאני אוהבת אותה, אז פשוט גמגמתי לה שזה לא בגללה אלא משהו אחר. איזה דפוק זה, עכשיו כשאני נזכרת אני חושבת שאמרתי את זה אפילו כמה פעמים והיא אמרה "זה בסדר".לא יכולתי להסתכל לה בעיניים עכשיו אני תוהה עד כמה היא היתה ערה לרגשות שלי.
כדמות משפיעה, היא אדם שאכפת לו מהתלמיד ומנגד היו לה יותר דרישות מחמירות ממורים אחרים. היה לה חוש הומור וקסם... אם הייתי מספרת לחברות בכיתה הם לא היו מאמינות. כי אני לא חושבת שהם ראו בה את היופי שאני מצאתי
תמיד כשהיו נושאים לדיון הייתי כמעט היחידה שמשתתפת, היא די העלתה לי את הבטחון העצמי. מצד שני כשהיא היתה פונה אלי הייתי מתבלבלת לפעמים(תמיד) פעם הייתי יותר ביישנית מעניין אם היא ידעה
|
|
בתגובה ל: כמו אור מאת: ש י ר י למעשה במקרה שלך הדמות שבה היית מאוהבת והדמות שהשפיעה לך היא אותה אחת, אצלי הן שונות. מה שהתכוונתי הוא שזה לא יהיה מישהו מהמשפחה... שכן ברור שיש דמויות יותר דומיננטיות במשפחה שלנו שמשפיעות עלינו וזה טבעי... אבל תמיד יש דמויות שעוברות דרך חיינו ומשאירות עקבות יותר עמוקות, לפעמים אלה עקבות מקושרות לאהבה לפעמים רק משאירות עקבות שאנחנו נושאים איתנו כל חיינו מבלי שתהיה שם אהבה במשמעות העמוקה של המילה ובכלל זה הארוטית....
|
|
בתגובה ל: היתה לי הבוקר הארה... והתחלתי לכתוב.... מאת: סברה בעולם הגדול זה מצמרר בעיני לדבר תוך כדי חלום ולהתעורר ולהבין שבזה הרגע היית בעולם אחר לחלוטין.
ואני לא יודעת למה את עושה את ההפרדה בין המורה שבה התאהבת לזו שהשפיעה עלייך. נשמע לי נורא רומנטי להגיד את שמה ככה מתוך חלום.
ולא נעים להודות - אני ממש מתקשה למצוא מישהיא שראיתי בה מודל או מושא להערצה, או מנחה לחיים. זה מתחיל קצת להדאיג אותי. אני אנסה לחשוב עוד טיפה.
|
|
בתגובה ל: חלום מדהים מאת: אור__ נכון הייתי מאוהבת באחת המורות שלי, ובכל זאת זו שהשפיעה עלי בתחומים אחרים לא היתה נושא אהבתי, מחד וגם לא מודל להערצה... אבל בעולם הבוגר פתאום היתה לי הארה, אחרי כל כך הרבה שנים שבדברים מסויימים היא השפיעה עלי...
את לא צריכה לדאוג שלא ראית מודל או מנחה לחיים באף אחת, זה בהחלט אפשרי,לא כל כך יודעת למה הערצה קפצה עליך פתאום... אני לא חושבת שהערצתי אף אחד או אחת ממורי, בדיוק כמו שלא הערצתי דמויות מעולם ה"זמר" הקולנוע ועוד...
|
|
בתגובה ל: היתה לי הבוקר הארה... והתחלתי לכתוב.... מאת: סברה בעולם הגדול ולמדתן הכי הרבה זה נשמע קצת גדול מדי.
אבל כדי בכל זאת להשתלב בשרשור, אשמח להיזכר באסתי. אסתי ליכטנשטיין. כבר הרבה שנים רוזנברג. גבוהה, מרשימה. שונה. (היום אני גם יודעת להגיד שעם בוץ אפיל). מתפללת בדבקות בפינה שלה בעזרת נשים (הריקה למדי של הישיבה). מתנוענעת חזק וגבוה, הרבה מעבר למחיצה. בולטת. לא כמו שאשה צריכה להיות... לומדת גמרא. מנהלת מדרשה שבה נשים לומדות גמרא. מייצגת בדמותה מחויבות טוטלית ללימוד תורה, את הזכות לחלום על תלמידות חכמים. שבירה של הגבולות. (וגם ללדת אין לי מושג כמה ילדים תוך כדי).
אבל בניגוד למקובל בשרשור הזה - לא הייתי מאוהבת בה.
בסופו של דבר בעיקר אני זוכרת את אמירה שלה על התסכול החיובי. שהיא לא מפחדת ליצור לנו חלומות וצפיות שאח"כ לא יהיו ראליות במסגרת של משפחה, ויצרו אצלנו תסכול. מצטערת שאותו כוח מניע ללימוד תורה שבניתי במדרשה כבר נחלש מזמן, ובכל זאת זוכרת את אותה אמירה, ומזכירה לעצמי את הפער בין הרצוי והמצוי. לא מצטערת בהכרח על כך, אבל משתדלת לזכור שיש פער...
|
|
בתגובה ל: אין ממש דמות כזו מאת: אנה ק ללא תוכן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: וואו, מקסים. אני הייתי מתאהבת באחת כזו... מאת: נעמומה עשו את זה לפנייך :)
סחתיין אנה - עשית לי עוד יותר להצטער שאין לי אף דמות משפיעה ברזומה.
|
|
בתגובה ל: אין ממש דמות כזו מאת: אנה ק ומעניין, אצלי זו היתה המורה לתושב"ע... לא גבוהה, אבל בהחלט פמיניסטית, שלמרות שלימדה תושב"ע האמינה שנשים צריכות ללמוד גמרא. וכמו שאמרת לא הייתי מאוהבת בה, אבל היה במה שהיא אמרה ועשתה כמורה שהשפיע עלי... בעיקר האסרטיביות מחד, והעידוד לסיפוק הסקרנות מאידך
|
|
בתגובה ל: היתה לי הבוקר הארה... והתחלתי לכתוב.... מאת: סברה בעולם הגדול וגם היא, כמה נדוש, מורה.
משפחתי עברה תהליך של חזרה למקורות ורשמה אותי לסמינר החרדי היחיד שהיה באזור מגורי: בית יעקב...
בגלל קשיי השתלבות וחוסר התאמה (לא הפנמתי היכן אני נמצאת.) ביקשו להעיף אותי כמה שיותר מהר. ברגע ששמעתי זאת, נכנסתי למאבק על הזכות להישאר. לא הרגיש לי טוב עם מעברי תיכון מרובים ב- 4 שנים.
המורה הזו עשתה איתי שיחות נפש ברמה כזו של מסירות, נתנה לי כלים ותובנות להתמודד עם שינויים ותהליכים בחיים לאורך זמן. (הייתי די מפונקת בזמנו..) מילותיה צלפו בי, בנפש צעירה בת 15, שספגה הכל. היא סירבה להבטיח לי שאישאר בסמינר. כן אמרה שתשתדל עבורי, אבל "בגדול" כל תוצאה היא תולדה של מעשיי.
לא התאהבתי בה. אהבתי אחרת.
|
|
|
|
|
| |