ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
ואני מודה, אני לא מתחילה את השנה ה54 של חיי עם שמחה ועוצמה שבדרך כלל היו מנת חלקי. את יום הולדתי "חגגתי" בחתונה של בת של חברה, חתונה שמחה מאוד, אירוע שמח ומאוד ציוני גם בגולה המערבית. וכך בדיוק הרגשתי, לראשונה הרגשתי בגולה חברתית, הכל סביבי בזוגות כמו בתיבת נוח ורק אני התוסף ה11 סביב שולחן עגול עם 5 זוגות. האמת? בעבר לא חשתי בזה, כשהיתה לי בת זוג, גם כשהיא גרה במרחק של 18 שעות נהיגה. עכשיו כשאני לבד פתאום הרגשתי שאני לא רק לבד כמו תמיד אלא שאני למעשה בודדה... מה אני יכולה להגיד תחושה לא נעימה. ואני מביטה קדימה ליום שני הקרוב כשהלימודים והעבודה יתחילו שוב ואני שמחה כי אז הבדידות תהיה קלה יותר לנשיאה בעיקר בגלל שכל תעצומות הנפש שלי יוקדשו לעיסוקים שאינם עיסוקים אישיים עמוקים.... ובגלל החברה הזוגית כל כך שבה אני חיה, וזה כולל כמה לסביות שאני מכירה (לא באופן אישי צמוד אבל מדי פעם רואה באירוע כזה או אחר) ואין אפילו לסבית אחת לרפואה או רווקה לא בהכרח לסבית אחת בסביבה שתהיה גם יהודיה לא חייב דתית, כדי לשמור על שיווי המשקל הנפשי. אז כן, הקהילה שבה אני חיה מצויינת, חברותית מאוד, חמה ומזמינה יותר מקהילות אחרות שאני מכירה, העבודה שלי נהדרת אני נהנית מכל רגע ועוד משלמים לי על זה (לא הרבה אבל אפשר להתקיים בכבוד) ורוב הלימודים מעניינים ביותר, אבל בערב, או ביום ראשון, או בחופשות הטלויזיה צריכה לעשות רעש והטלפון די שותק ותא הדואר מלא בחשבונות ופרסומות ולא בהכרח אגרות או מכתבים של ככה סתם כי....
סליחה על המלנקוליות שתפסה אותי אבל החלטתי שאני שולחת למרות הכל....
ואני מודה, אני לא מתחילה את השנה ה54 של חיי עם שמחה ועוצמה שבדרך כלל היו מנת חלקי. את יום הולדתי "חגגתי" בחתונה של בת של חברה, חתונה שמחה מאוד, אירוע שמח ומאוד ציוני גם בגולה המערבית. וכך בדיוק הרגשתי, לראשונה הרגשתי בגולה חברתית, הכל סביבי בזוגות כמו בתיבת נוח ורק אני התוסף ה11 סביב שולחן עגול עם 5 זוגות. האמת? בעבר לא חשתי בזה, כשהיתה לי בת זוג, גם כשהיא גרה במרחק של 18 שעות נהיגה. עכשיו כשאני לבד פתאום הרגשתי שאני לא רק לבד כמו תמיד אלא שאני למעשה בודדה... מה אני יכולה להגיד תחושה לא נעימה. ואני מביטה קדימה ליום שני הקרוב כשהלימודים והעבודה יתחילו שוב ואני שמחה כי אז הבדידות תהיה קלה יותר לנשיאה בעיקר בגלל שכל תעצומות הנפש שלי יוקדשו לעיסוקים שאינם עיסוקים אישיים עמוקים.... ובגלל החברה הזוגית כל כך שבה אני חיה, וזה כולל כמה לסביות שאני מכירה (לא באופן אישי צמוד אבל מדי פעם רואה באירוע כזה או אחר) ואין אפילו לסבית אחת לרפואה או רווקה לא בהכרח לסבית אחת בסביבה שתהיה גם יהודיה לא חייב דתית, כדי לשמור על שיווי המשקל הנפשי. אז כן, הקהילה שבה אני חיה מצויינת, חברותית מאוד, חמה ומזמינה יותר מקהילות אחרות שאני מכירה, העבודה שלי נהדרת אני נהנית מכל רגע ועוד משלמים לי על זה (לא הרבה אבל אפשר להתקיים בכבוד) ורוב הלימודים מעניינים ביותר, אבל בערב, או ביום ראשון, או בחופשות הטלויזיה צריכה לעשות רעש והטלפון די שותק ותא הדואר מלא בחשבונות ופרסומות ולא בהכרח אגרות או מכתבים של ככה סתם כי....
סליחה על המלנקוליות שתפסה אותי אבל החלטתי שאני שולחת למרות הכל....
שנה טובה
בתגובה ל: OK אז הקיץ הולך ומסתיים, סיימתי את השנה ה53 של חיי מאת: סברה בעולם הגדול ההודעה שלך תפסה אותי לא מוכנה. קוראת אותך שנים ואת תמיד מקור לכוח ואיזון. ה"אחות הגדולה" שיודעת להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון.
אני אלך על האופטימיות: מאחלת לך שהאהבה תגיע בקרוב ושהיא תמלא את ליבך. שתהיי מאושרת ושמחה, שחלומותייך יתגשמו, שיהיה לך טוב!
ועוד חיבוקים, כמה שרק צריך.
ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש
בתגובה ל: יקירתי, חיבוק גדול ליום ההולדת מאת: במבה צהובה ללא תוכן
בתגובה ל: OK אז הקיץ הולך ומסתיים, סיימתי את השנה ה53 של חיי מאת: סברה בעולם הגדול בין אם את בת 53 או כמעט חצי מזה. ואני מבינה שזה לא הולך ונהיה קל עם השנים. את צריכה לעשות את השיקולים םשלך אם דרך החיים שבחרת מקדמים את המטרות שאת מעוניינת בהם. יכול להיות שעם השנים המצב השתנה, ואת צריכה לעשות חושבים אילו שינויים את צריכה לעשות בהתאם. נשמע שיום ההולדת מעלה הירהורים כאלה אצלך, וזה דבר מאוד מפחיד לחשוב על שינויים שאין הבטחה שהם באמת ייטיבו איתך. אני במקום די דומה- מסיבות שונות (סיום לימודים קרוב, סיום חוזה על דירה) וזה מאוד מפחיד אותי לשבור שגרה ולשנות מקום מגורים או לחפש עבודה בתחום אחר מזה שעסקתי בו עד עכשיו. אני מאוד מתפתה להשאר באותו מקום, לא כי טוב לי כ"ך אלא רק בגלל שלא רע לי פה. מקווה שהשנה הבאה תהייה בסימן התחדשות (רגשית או כל דבר אחר) שתביס את המלנכוליה.
Love is the difficult realization that something other than oneself is real Iris Murdoch
בתגובה ל: להיות לבד בחברה שמקדשת את הזוגיות זה קשה מאת: ציפור דרור למזלי השינוי מכל סוג שהוא אינו מפחיד אותי. עשיתי שינויים דרסטיים ביותר בחיי רובם היו טובים. מעולם לא פחדתי לצאת ממצב שלא היה טוב ולבחור דרך חדשה, לקחת אחריות על החלטות שלי ולשנות את מה שצריך היה לשנות. המצב היום שונה, המלנכוליה שהשתלטה לכמה ימים על נפשי הולכת ומתמוססת, היא השתלטה כך כי הבטלה היא אם כל רע... ככל שאני חוזרת לשגרת היום העסוקה שלי, החיוניות ומצב הרוח שלי משתפרים. בנוסף בשלב זה הדרך בה בחרתי לכמה שנים הקרובות היא הדרך בה אני רוצה ללכת ולכן אצטרך לשאת את הלבד, לבדי. מתוך ידיעה שמידי פעם הבדידות תצוף שוב ושוב. איך נאמר? לקבל את מה שאי אפשר לשנות... שבת שלום ותודה על ההארה... ובעניין השינוי, אל תחששי ממנו הוא יכול להיות רק טוב, ואם לא תשני שוב בהצלחה
בתגובה ל: OK אז הקיץ הולך ומסתיים, סיימתי את השנה ה53 של חיי מאת: סברה בעולם הגדול ההודעה שלך חדרה לי עמוק ללב. גם בגלל שבאמת כמו שנאמר כאן, את תמיד מחזקת את כולם ותמיד מפגינה אופטימיות אינסופית וגם בגלל שאני מכירה היטב את המצב שאת מתארת. גם אני נמצאת בחברה מעולה אבל גם לבד לגמרי, אף פעם לא היתה לי זוגיות ועוד טרם מצאתי את האומץ להכיר את הבנות הנחמדות כאן למרות שאני מאוד רוצה וזה יכול לעזור להרגיש קצת פחות לבד... תתפלאו, אבל זה לא פחד של "לצאת מהארון" או משהו כזה. זה פחד לגמרי אחר. פחד שנובע מהעובדה שאני ממילא ביישנית בנסיבות חברתיות, פחד מלהיכנס לחברה כל כך מגובשת ופחד שאני לא מספיק סגורה על עצמי כדי להיכנס לחברה שכן סגורה על עצמה. כנראה שזה המתכון הבטוח להישאר לבד...
בתגובה ל: כל כך מוכר... עד כדי כאב מאת: jookatan וחושבת לעצמי, מה עומד מאחורי כל זה... אז ראשית אני ממליצה ממש ממליצה שתתרוממי ותחטפי את כדור השלג, זה עושה טוב... גם בגלל ששלג זה דבר קריר ורך ובהחלט נפלא בימים חמים (אצלנו כרגע יורד גשם שבטח ימשך שעות) אצלכם. וגם בגלל שזה אומר שמישהי רוצה לשחק איתך והגיע הזמן להכנס למשחק, לטבול את הרגלים ב"שלג" או במים או במשחק... גם בימים לא קלים אלה שלי, אני יכולה לאמר שאם תצחקי העולם יצחק איתך ואם תשחקי תמצאי מהר מישהי לשחק איתה במיוחד בחבורה הנפלאה שנמצאת בפורום הזה. ואת בהחלט לא צריכה להנעל על עצמך... צדקת אני אופטימית כי ככה אני אופטימית אבל אני מציאותית, המלנכוליה תעבור כלא היתה, תשטף עם הגשם שאני אוהבת כל כך... הצלילים של הסתיו מתקרבים, וזה אומר עלים אדומים ורחש הדריכה עליהם, וטיפות הגשם על החלונות ובשלוליות שהולכות ומתרבות בחוץ... אני אחזור להיות לבד אבל לא בודדה ואמשיך להיות לבד, כי במבט חטוף על מה שיש לעיר שבה אני נמצאת להציע ללסבית יהודיה דתית (בארון) זה כלום... אבל כמו שאומרת חוה אלבשטין בשיר לונדון, "הבדידות נסבלת" וכן היא תחזור להיות נסבלת.
תודה על הדברים החמים.
בתגובה ל: כל כך מוכר... עד כדי כאב מאת: jookatan מבטיחה לך שאם תבואי תביני שמעט מאוד נשים סגורות על משהו בחיים שלהן...
ואל תתני גם לגרעין הכותבות הוותיקות להבהיל אותך, נשים חדשות מצטרפות כל הזמן למפגשי השיחה. יש דורות מגובשים יותר ויש דורות מגובשים פחות. כל זמן הוא זמן טוב להתחיל. ומה שיפה זה שאת תמיד יכולה ללכת בקצב שלך.
מה שתחליטי - חיבוק גדול לדרך.
בתגובה ל: כל כך מוכר... עד כדי כאב מאת: jookatan וכן לומר.. ברוכה השבה לניק שבא והולך :) יומולדת הוא אכן זמן (אצלי בכל מקרה) של חשבון נפש מה היה לי עד כה ומה בהמשך הדרך.. ומלנכוליה היא אחת הדרכים האהובות עלי.. :) סברה יקרה.. מאמינה שלא סתם את נמצאת במקום שהינך מצוייה בו פיזית ורוחנית.. בטוח שיש מטרה כלשהי (גם הנסתרת ביותר) שאת דווקא שם. מאחלת לך מעומק ליבי (וממש התגעגעתי לשיחות שלנו על חשבון המסרים של פרידם היקרה) שכל מה שאת מאחלת לעצמך יתגשם! שכל האושר שאת ראויה לו.. וכן יקירה את ראויה בענק.. יגיע אליך!
ולך גוק'טן.. כמו שאמרו פה לפני.. הכל זה ענין של בחירה. את זאת שבוחרת איפה לעמוד.. או בתוך החבר'ה עם ידיעה שתמצאי את עצמך אי שם.. או מהצד ולקוות שיקרה משהו כדי להיות חלק.. הרבה הצלחה יקירה.. עם ההחלטות הרבות בחיים.. תמיד כאן אם תרצי לשתף או סתם לנסות להתקרב.. אני בדר"כ לא נושכת.. רק אם ממש מעלים לי את הפיוז..
שבוע טוב ומבורך לכולן..
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: מזל טוב סברה יקרה! מאת: שיר ללא וגם לי חסרות השיחות באמצעות המסנג'ר של פרידם... ובעניין המלנכוליה היום שמעתי את השיר הזה... ואהבתי אותו....
בתגובה ל: OK אז הקיץ הולך ומסתיים, סיימתי את השנה ה53 של חיי מאת: סברה בעולם הגדול יום הולדת שמח... איכשהו נראה לי שאין פה אחת שלא נהנת מה54 השנים בהם צברת ככ הרבה נסיון וחכמה,כדי לשלוח לפה לא מעט.
מאחלת לך למצוא את שאהבה נפשך. שבת שלום.
בתגובה ל: מזל טוב! מאת: Hפידוסית ללא תוכן
בתגובה ל: OK אז הקיץ הולך ומסתיים, סיימתי את השנה ה53 של חיי מאת: סברה בעולם הגדול אני עוד זוכרת את הימים שבהם היינו מתמיילות אני אז בתהליך גירושים ואת לסבית ותיקה עם מילים טובות וח(כ)מות.
מאז שמרנו על קשר, ביקרת בארץ והצלחנו אפילו לראותך בתוך סיבוב המימונה שעשית כאן.
אני יודעת מהיכותי איתך כי הדרך שבחרת בה (כולל לחיות שם) היא דרך שטובה לך בכל ימות השנה. אני גם מבינה כי הבדידות שפתאום הפכה לנוכחת, עקב החופש הגדול - היא זו המעכירה את רוחך אבל אני מאמינה שעוד 3 ימים כאשר תתחיל שנת הלימודים והתלמידים / המבחנים והשגרה יחזרו למלא את יומך הבדידות הזו תהיה רחוקה.
הבדידות הזוגית היא כבר משהו אחר - זה משהו לצריך לעבוד עליו. תמיד לקראת יום ההולדת שלי (אוטוטו) אני עושה חשבון נפש (זה גם מתחבר לי עם יום כיפור) ואני עושה חשבון, מה השגתי, ומה אני רוצה להשיג ואיך לפעול למען העניין. אני מאמינה כי כמו שפגשת את קיסי, והמרחק לא היווה מכשול, כך תוכלי למצוא שוב זוגיות טובה ומאושרת.
מאמינה בך וביכולות שלך וכבר אמרתי לך מזל טוב באופן פרטי והנה כאן שוב: מ-ז-ל ט-ו-ב
אמא גאה והלוואי ויכולתי לבוא ולתת לך חיבור חזק ומועך. בכל אופן שולחת אחד וירטואלי. חיבוק.
בתגובה ל: יקירתי משכבר הימים מאת: אמא גאה ואני מקווה שהקשר ימשך עוד שנים רבות... ואוכל לבלות אתכן יותר מאשר כמה דקות פה ושם...
בתגובה ל: OK אז הקיץ הולך ומסתיים, סיימתי את השנה ה53 של חיי מאת: סברה בעולם הגדול זה מאפשר לנו (למי שלא זכתה להפר את הווירטואליה) להכיר אותך יותר. מעוד צדדים. וזה חשוב. זה מאפשר גם לי לשלוח לך מילים חדשות. והיכולת להתחדש היא מרגשת. גם כשזה בכתיבה בפורום אחרי חמש שנים של היכרות :) אולי זמן אלול זה זמן טוב לטפח בשקט ציפיות חדשות (ולא כאלה של כריות...), ולתת לאט לאט לזמן להוביל אותך הלאה אל המימוש שלהן בצד המימוש המדהים כל כך שיש לך ברמה המקצועית והקהילתית.
תכתבי עוד, מלנכולית או לא,
שתיהיה שנה טובה ומתוקה
בתגובה ל: תודה שהרשית לעצמך לשלוח מאת: אור__ ובמשפחה כמו במשפחהיש צעירות יש מבוגרות, אבל כולם מכירים את כולם גם אם רק באופן וירטואלי... ובמשפחה יש תמיכה ועידוד ואת זה מצאתי כאן כל השנים האלה... וכן יש לי גם ציפיות שהן לא של כריות, אולי לא כמו לרבים אבל אני אופטימית חסרת תקנה ולכן יש גם לי ציפיות...
תודה
בתגובה ל: OK אז הקיץ הולך ומסתיים, סיימתי את השנה ה53 של חיי מאת: סברה בעולם הגדול ללא תוכן
בתגובה ל: מזל טוב! מאת: סופר-פשוש ללא תוכן
בתגובה ל: OK אז הקיץ הולך ומסתיים, סיימתי את השנה ה53 של חיי מאת: סברה בעולם הגדול אצלי זה הפוך במספרים, 35... עוד מעט...
מבינה את המלנכוליות...
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: מזל טוב מאת: alla_alla ולא בנוסטלגיה. אני מייכת קצת בקנאה, כשאני הייתי בת 35 לא ידעתי "מי אני" וזה לא ממש הפריע לי, חייתי די בצד החיים, עשיתי את העבודה שלי, קיטרתי כל פעם שהייתי צריכה לבדוק מבחנים ובעיקר כשתלמידים לא הצליחו. ואת תראי אותך, בת 35 ויודעת מי את, בכלל הצעירות כאן זה שאתן יודעות מי אתן ולוחמות על מקומכן בחברה, בארון ובעיקר מחוצה לו, זה דבר נפלא. גם כשכבר הבנתי שאני לסבית, שנתיים-שלוש אחר כך, לא חשבתי שיש עוד "כמוני" דתיות ולסביות, לא היתה רשת תומכת כמו היום... וואו אני כותבת כמו איזו זקנה בת 100... אז כשיגיע יום ההולדת שלך תחשבי על זה... ולמפרע מזל טוב
בתגובה ל: OK אז הקיץ הולך ומסתיים, סיימתי את השנה ה53 של חיי מאת: סברה בעולם הגדול מצטרפת לברכות - מזל טוב ואושר ושמחה. המלנכוליה - גם אצלי היא מופיעה לפעמים, והיא הולכת כמו שהיא באה. אז שתהיה רק במינון הנכון. שתהיה לך שנה טובה, נעמי
בתגובה ל: מזל טוב מאת: סחלב מצוי והמלנכוליה, לאט מתפוגגת...
בתגובה ל: OK אז הקיץ הולך ומסתיים, סיימתי את השנה ה53 של חיי מאת: סברה בעולם הגדול ומזל טוב
ההודעה שלך לחצה לי על מקום רגיש - אני חושבת שמה שהקל עלי את היציאה מהארון זו התחושה שגם ככה בעולם הסטרייטי (הדתי) אבדתי את מקומי - שפתאום מצאתי את עצמי בעולם שבו יש מקום רק לזוגות, ובלי שעשיתי משהו - הלבד הפך למשהו שאין לו זכות קיום בחברה, והנה אני בחוץ. ומסתבר הכעס על זה עד היום בוער בי.
אבל אני לא בטוחה שאני מצליחה שלא להמשיך לחזק את אותו הדבר עכשיו כשאני "בצד השני של המתרס" - בזוגיות.
סברה יקרה, מההודעות שלך פה אין ספק שזו סתם מלנכוליה חולפת, כי מי כמוך יודעת כמה החיים שלך מלאים. מאחלת שנה טובה, שבה תמשיכי ליצור את חייך, וגם הקב"ה ישלח לך הפתעות טובות שימלאו את החיים בשמחה קיטשית שלא תשאיר מקום למחשבות קודרות...
יום הולדת שמח, וזו הזדמנות טובה להגיד כמה אני שמחה שיצא להכיר אותך.
בתגובה ל: סתו נעים מאת: אנה ק התיבה היא שיצרה את העולם הזוגי הזה... וממש לא משנה אם מדובר בחברה הטרוסקסואלית או בחברה להט"בית. העולם מסודר בזוגות. אבל כשאני בחברה הרגילה שלי, זו שכוללת את החברים הטובים ביותר שלי, שם הזוגיות אינה מהווה בעיה, ואנחנו חיים בחברות כבר הרבה שנים, לעומת זאת בחברה בה אני חיה היום זו למעשה לא חברה זו קהילה. ולכן היא מחולקת לזוגות... היא גם מאוד משפחתית. אולי בגלל שמדובר בקהילה קטנה באופן יחסי... ואני חיה כאן גם בלי המשפחה שלי...
אז כן המלנכוליה תעבור וכמו שאמרתי היא כבר מתמוססת... ואני בטוחה שדברים מפתיעים מחכים לי בהמשך, כי הקב"ה יש לו חוש הומור מדהים לא? גם אני שמחה שיצא להכיר... שיהיה שבוע נפלא.
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
