ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
זוכרות את הדיון(דיונים)על אלימות חרדים בעקבות מצעדי גאווה/בכלל,מהפורום בנענע? מסתבר שאני שכחתי וזאת לא שכחה של התוכן,זאת שכחה של הרגש הזה ,של הכאב,שאחז בי בכל הודעה שקראתי/כתבתי, של קריעה,של רצון עז לגשר בין העולמות,בתוכי,מחוצה לי.. שכחתי את זה בטח לא מהיום בטח זה קרה בהדרגה,מהרגע בו יצאתי מהארון(חג שבועות 2008),דרך עוד כלמיני כאבים מתוצרת מגזר מוצאי (החרדי) אבל היום,היום הבנתי כמה השינוי הוא עצום
קו 28,בדרכו מהר הצופים לתחנה מרכזית,אני יושבת לי ככה עם סנדוויץ מהבית ביד וספר על הברכיים(זהו,יצאתי לחופש,אפשר להתחיל לחסוך כסף,להפסיק עם הג'אנקפוד ולקרוא מה שבאמת מעניין) בכניסה לרח' בר אילן-האוטובוס עושה פרסה החרדים,שוב,מפגינים. והפעם:נגד הרווחה ובעד האם מנטורי קרתא שהרעיבה את בנה הפעוט.
מתחילים כלמיני "דיונים:" סטודנט עם עיתון:המשטרה צריכה להראות למי יש כוח אישה מבוגרת:הם לא עובדים.לא עושים צבא.משועממים.זה מה שנהיה. סטודנטית עם כמה דפים צפופים של משוואות ותרגילים:על מה? על מה הם מפגינים? סטודנט:מסביר סטודנטית:אה אישה מבוגרת:מטורפים אישה לא מבוגרת ולא צעירה:סותמת את האוזניים:דיי דייייייי לא רוצה לשמוע את הלשון הרע שלכם..במיוחד לא על חרדים
ואותי זה בכלל לא מעניין.(אוליי משעשעת אותי קצת האישה הלא חרדית שמחליטה להגן על החרדים) 50 דקות של נסיעה שסבבה את כל השכונות החרדיות המוצתות,דיבורים נגד חרדים וזה לא ממש מזיז לי יותר מזה,אני מנסה להקיש מזה על העצרות למען אריה דרעי ולמען נשים וכו'(בשניהם הייתי/עודני) המפגינים החרדים הפכו פתאום למשהו זר,מוזר(ההזדהות עם אישה חולה נפשית/מסוכנת נראית לי כ"כ לא קשורה לכלום.. איך פתאום היא מייצגת את האם החרדית?מה בכלל קשורה כאן העובדה שהיא חרדית?) אני מנסה לחשוב אם ההזדהות שלי בזמנו עם דרעי היא מהזן הזה? או אם ההזדהות שלי עם כל אישה עשויה לפעמים להיות מהזן הזה.. הזן הזה,המוזר הזה,זה החרדים. הם הגורם השלילי שהצד שלי במשוואה חושש להיות כמוהו.. שכחתי שפעם,לא כ"כ מזמן,הייתי בצד הזה.
באוטובוס הבא,אחרי קצת התרעננות באויר הפתוח(כלומר בשמש הקופחת) אני "מצליחה לגייס מעט אמפתיה":שמישהו יעזור להם,לא מבחוץ,לא המדינה,זה כמובן הבעיה של החרדים,של המנהיגים ש-ל-ה-ם ,שגורמים לכך שיהיה מגזר שיש לו כ"כ הרבה רגשי נחיתות,עד כדי שאין לא יכולת לבקר את עצמו,להודות שכמו בכל מקום גם אצלו יש טרוף ופשע וא/נשים חולות/חולי נפש.. אין להם יכולת להבחין בין טוב לרע..מסכנים..
השעה שלוש.אני באוטובוס עדיין במקום להיות בעבודה.מתקשרת לעדכן את המנהלת. אני אומרת:זה החרדים היא :צוחקת עליהם
ולי לא אכפת.
בדרך חזור.מוכנה לפקקים,עם הספר ביד.לא היו פקקים.הפסיקו לדבר על החרדים. הגעתי הביתה נכנסתי לאינטרנט להתעדכן מסתבר שעיריית ירושליים(החילונית,בראשות ברקת)החליטה להשעות את שרותי העיריה בשכונות בהם החרדים מפגינים.. הם לא ציינו שזה עונש/לקח לחרדים, רק שמירה על עובדי העיריה,מפני אלימות של חרדים.. הם התנצלו על הנזק שייגרם למי שגר שם ולא לוקח חלק במהומות..
כהמשך לפער שביני לביני,הצלחתי לכמה שניות לדמיין בסיפוק את הישיבות של החרדים,את הלקח ואת ההפגנות החרדיות הצנועות והלא אלימות מכאן ואילך
זה היה לכמה שניות בהבאות חשבתי על שתי הפעוטות המתוקות של השכנה,חברה, שלנו מפעם שגרות שם כיום וגם עליה,שיש לה אסטמה ובטח איזה נזק ייגרם להן.
ואחרי כל זה אני לא יודעת אם הייתי מעדיפה שיוציאו רק אותן מהשכונה לכמה ימים המסוכנים האלה,או שאוליי עדיף שיוציאו גם את שאר המשפחות.............
אז כן,לא לגמרי התנתקתי,ככה זה אחרי 21 שנה במגזר החרדי.. בכל זאת השנתיים האלה שאני לא שם,במיוחד השנה הזאת.במיוחד אחרי האכזבות שהיו בין שתיהן, עשו בי שינוי רציני,שעכשיו אחרי שהספקי לחוות נתק משפחתי (ולחזור,אך להמשיך עם הנתק הנפשי ) אחרי שהספקתי להרגע מהכאב,העלבון,הכעס אחרי שהלב והמוח (ובעצם כולי)עברו להתמקד בדברים אחרים,שלי,(שעשו לי טוב יותר) אחרי שהבנתי (בחשבון הנפש לפני כמה שבועות) שלמרות הכל,ואוליי בגלל הכל,הייתה לי אחת השנים היותר מעצימות רגשית..(וגם פגשתי כמה חברות נהדרות וחברים נפלאים והכרתי יותר לעומק כאלה שפעם בקושי תקשרתי איתן..)
אחרי כל זה, אני יודעת שאני לא רוצה להיות מנותקת,גם ממגזר המוצא(וכמובן לא מהמשפחה..) לא,אני לא רוצה לחזור לנקודה של אז,של רגש והגנה טוטאליים כאלה שגרמו לעלבון להיות כ"כ גדול אבל נראה לי שסופסוף שאפשר להפסיק לפחד מלחזור.אני לא אחזור.את זה ראיתי היום. אני יודעת מה זה לפרוש.
אני רק רוצה להצליח להתאזן.אוליי ככה יהיה מציאותי יותר לחזור ,מתישהו,לכל הפנטזיות על פעילות לקידום קבלה וסובלנות במגזר החרדי.אוליי.
זוכרות את הדיון(דיונים)על אלימות חרדים בעקבות מצעדי גאווה/בכלל,מהפורום בנענע? מסתבר שאני שכחתי וזאת לא שכחה של התוכן,זאת שכחה של הרגש הזה ,של הכאב,שאחז בי בכל הודעה שקראתי/כתבתי, של קריעה,של רצון עז לגשר בין העולמות,בתוכי,מחוצה לי.. שכחתי את זה בטח לא מהיום בטח זה קרה בהדרגה,מהרגע בו יצאתי מהארון(חג שבועות 2008),דרך עוד כלמיני כאבים מתוצרת מגזר מוצאי (החרדי) אבל היום,היום הבנתי כמה השינוי הוא עצום
קו 28,בדרכו מהר הצופים לתחנה מרכזית,אני יושבת לי ככה עם סנדוויץ מהבית ביד וספר על הברכיים(זהו,יצאתי לחופש,אפשר להתחיל לחסוך כסף,להפסיק עם הג'אנקפוד ולקרוא מה שבאמת מעניין) בכניסה לרח' בר אילן-האוטובוס עושה פרסה החרדים,שוב,מפגינים. והפעם:נגד הרווחה ובעד האם מנטורי קרתא שהרעיבה את בנה הפעוט.
מתחילים כלמיני "דיונים:" סטודנט עם עיתון:המשטרה צריכה להראות למי יש כוח אישה מבוגרת:הם לא עובדים.לא עושים צבא.משועממים.זה מה שנהיה. סטודנטית עם כמה דפים צפופים של משוואות ותרגילים:על מה? על מה הם מפגינים? סטודנט:מסביר סטודנטית:אה אישה מבוגרת:מטורפים אישה לא מבוגרת ולא צעירה:סותמת את האוזניים:דיי דייייייי לא רוצה לשמוע את הלשון הרע שלכם..במיוחד לא על חרדים
ואותי זה בכלל לא מעניין.(אוליי משעשעת אותי קצת האישה הלא חרדית שמחליטה להגן על החרדים) 50 דקות של נסיעה שסבבה את כל השכונות החרדיות המוצתות,דיבורים נגד חרדים וזה לא ממש מזיז לי יותר מזה,אני מנסה להקיש מזה על העצרות למען אריה דרעי ולמען נשים וכו'(בשניהם הייתי/עודני) המפגינים החרדים הפכו פתאום למשהו זר,מוזר(ההזדהות עם אישה חולה נפשית/מסוכנת נראית לי כ"כ לא קשורה לכלום.. איך פתאום היא מייצגת את האם החרדית?מה בכלל קשורה כאן העובדה שהיא חרדית?) אני מנסה לחשוב אם ההזדהות שלי בזמנו עם דרעי היא מהזן הזה? או אם ההזדהות שלי עם כל אישה עשויה לפעמים להיות מהזן הזה.. הזן הזה,המוזר הזה,זה החרדים. הם הגורם השלילי שהצד שלי במשוואה חושש להיות כמוהו.. שכחתי שפעם,לא כ"כ מזמן,הייתי בצד הזה.
באוטובוס הבא,אחרי קצת התרעננות באויר הפתוח(כלומר בשמש הקופחת) אני "מצליחה לגייס מעט אמפתיה":שמישהו יעזור להם,לא מבחוץ,לא המדינה,זה כמובן הבעיה של החרדים,של המנהיגים ש-ל-ה-ם ,שגורמים לכך שיהיה מגזר שיש לו כ"כ הרבה רגשי נחיתות,עד כדי שאין לא יכולת לבקר את עצמו,להודות שכמו בכל מקום גם אצלו יש טרוף ופשע וא/נשים חולות/חולי נפש.. אין להם יכולת להבחין בין טוב לרע..מסכנים..
השעה שלוש.אני באוטובוס עדיין במקום להיות בעבודה.מתקשרת לעדכן את המנהלת. אני אומרת:זה החרדים היא :צוחקת עליהם
ולי לא אכפת.
בדרך חזור.מוכנה לפקקים,עם הספר ביד.לא היו פקקים.הפסיקו לדבר על החרדים. הגעתי הביתה נכנסתי לאינטרנט להתעדכן מסתבר שעיריית ירושליים(החילונית,בראשות ברקת)החליטה להשעות את שרותי העיריה בשכונות בהם החרדים מפגינים.. הם לא ציינו שזה עונש/לקח לחרדים, רק שמירה על עובדי העיריה,מפני אלימות של חרדים.. הם התנצלו על הנזק שייגרם למי שגר שם ולא לוקח חלק במהומות..
כהמשך לפער שביני לביני,הצלחתי לכמה שניות לדמיין בסיפוק את הישיבות של החרדים,את הלקח ואת ההפגנות החרדיות הצנועות והלא אלימות מכאן ואילך
זה היה לכמה שניות בהבאות חשבתי על שתי הפעוטות המתוקות של השכנה,חברה, שלנו מפעם שגרות שם כיום וגם עליה,שיש לה אסטמה ובטח איזה נזק ייגרם להן.
ואחרי כל זה אני לא יודעת אם הייתי מעדיפה שיוציאו רק אותן מהשכונה לכמה ימים המסוכנים האלה,או שאוליי עדיף שיוציאו גם את שאר המשפחות.............
אז כן,לא לגמרי התנתקתי,ככה זה אחרי 21 שנה במגזר החרדי.. בכל זאת השנתיים האלה שאני לא שם,במיוחד השנה הזאת.במיוחד אחרי האכזבות שהיו בין שתיהן, עשו בי שינוי רציני,שעכשיו אחרי שהספקי לחוות נתק משפחתי (ולחזור,אך להמשיך עם הנתק הנפשי ) אחרי שהספקתי להרגע מהכאב,העלבון,הכעס אחרי שהלב והמוח (ובעצם כולי)עברו להתמקד בדברים אחרים,שלי,(שעשו לי טוב יותר) אחרי שהבנתי (בחשבון הנפש לפני כמה שבועות) שלמרות הכל,ואוליי בגלל הכל,הייתה לי אחת השנים היותר מעצימות רגשית..(וגם פגשתי כמה חברות נהדרות וחברים נפלאים והכרתי יותר לעומק כאלה שפעם בקושי תקשרתי איתן..)
אחרי כל זה, אני יודעת שאני לא רוצה להיות מנותקת,גם ממגזר המוצא(וכמובן לא מהמשפחה..) לא,אני לא רוצה לחזור לנקודה של אז,של רגש והגנה טוטאליים כאלה שגרמו לעלבון להיות כ"כ גדול אבל נראה לי שסופסוף שאפשר להפסיק לפחד מלחזור.אני לא אחזור.את זה ראיתי היום. אני יודעת מה זה לפרוש.
אני רק רוצה להצליח להתאזן.אוליי ככה יהיה מציאותי יותר לחזור ,מתישהו,לכל הפנטזיות על פעילות לקידום קבלה וסובלנות במגזר החרדי.אוליי.
בתגובה ל: אלימות וחרדים 2(אזהרה:ארוך מידיי) מאת: אלה R פיספסתי חלק גדול מהדברים שתיארת שעברו עלייך בשנה האחרונה, נשמע שהיתה שנה עמוסה מאוד, ושהצלחת לדחוס המון תהליכים בזמן קצר. צריך הרבה כוח.
צריך למצוא שם מקביל לדתלש ליוצאי החברה החרדית. שם שמדגיש את הקשר הרגשי / סוציולוגי למגזר ממנו פורשים. חרדלש נשמע לי רע.
הייתי שמחה לדון בהרבה צדדים של הפרשה הזאת אבל הכתיבה הכל כך אישית ומרגשת שלך מונעת ממני לעשות את זה. אם יתאים לך גם לפתוח את זה לדיון כללי - את מוזמנת :)
בתגובה ל: איכשהו מאת: אור__ זה בדר"כ מה שבאמת חשוב לי לאמר :)
תאשימי אותי על החלק ה"מיותר" והלא אישי בפסקה ארבע(מתחילת הסוגריים)
ותקבלי לגיטימציה לדיון כללי..
תודה על ההתחשבות
(ואת היית שם בתהליך(שעדיין לא הסתיים,אני צריכה חו"ל שלם רק בשבילו)דרך תגובות שהיו בשני שרשורים שונים פה בפורום:"זה לא עוד שרשור יש לי יום רע",alla aiia,"מתערבבות בקהל",אור@,אפילו קבלת שם קרדיטים)
ושוב,בגלל שאת אוהבת לשמוע שוב,קרדיט(חומד של סמיילי,בירה וקרדיט הולך ביחד,נכון?)
שבת שלום!
בתגובה ל: כשאני מכניסה לסוגריים מאת: אלה R
הייתי שבת אצל ההורים אחרי הרבה זמן שלא.. {(כן שיניתי לשם כך תוכניות אחרות ולכן גם "הברזתי" ליומולדת שחגגו שתי נשים נפלאות ועוד אחת שאני לא מכירה. אז מזל טוב גם מכאן והלוואי שתצליחו בכל המישורים ושתזכו במהרה לבנות בית נאמן בישראל!!אחד לכל אחת,ממני וגם משוצי )}
התדיינו קצת על הפרשה הזו בבית(בעדינות ,כמובן) ומה הסתבר,שעצם הצגת הדברים,היא כבר נקיטת עמדה, לא מדובר בכלל באם שהרעיבה/התעללה,ממש לא! הנה העובדות מזווית ראיתה/ו של החרדי/ת המצוי/ה : הפעוט החולה משנתו הראשונה מטופל באותה מחלקה כמה שנים,האם המסורה והדואגת שומרת עליו מכל משמר,נמצאת איתו כל לילה,למרות שבביתה ילדות/ים נוספות/ים.. הילד אכל מזונדה,שהאם,שוב המסורה,נוכחה לראות שלא עוזרת לעליתו במשקל. היא חפצה להאכיל את בנה באוכל אחר,טבעוני,כזה שהיא כטבעונית,מאמינה שיעזור לבנה לעלות במשקל.. לכן ניתקה את הבן ממכשיר ההזנה,לכן נצפתה שמה "חומרים משונים" במכשיר..
הרופאים (הרעים.החילונים)שחשבו כי מדובר בעוד נשפחה חרדית תמימה רצו לעשות בילד נסוי(בכלל רופאים תמיד עושים ניסויים בחולים.כמובן אם מדובר בחולים חרדים תמימים.הטוב שברופאים לגהינום) האם החכמה עלתה על זה ולכן,כיוון שהרופאים חששו לעורם,הם החליטו להעליל על האם את הסיפור הנ"ל. כמובן שידם על העליונה,כי ככה זה מי נראה יותר מיושב לציבור הרחב,צוות רפואי מלומד ו-חילוני,או : אמא, חרדית?
נשמע לכן הזוי? בכלל לא,זה בדיוק מה שחושבים שם. אז נכון,במשפחה החרדית שלי,כמו גם במוסדות/קהילות אליהם משתייכות ומשתייכים בנות/בני הבית(בית יעקוב.ישיבות ברסלב של שובו בנים.) ממש לא חושבים שצריך היה לצאת לרחובות להתפרע אבל כן זועקים את כאבה של האם,של המשפחה וכן,הכאב בהחלט מייצג כאב של מגזר שלם..
מה שאני חושבת אחרי השבת שם(שכללה עוד כלמיני דברים שלא קשורים בפרשה..ושמחתי על הבחירה הפזיזה להשתתף בה..)
איך זה שגם אני כבר בהצגת העובדות,נוקטת עמדה (בצורה כ"כ בטוחה ועובדתית)ומכנה את הפרשיה:"האם שהרעיבה את בנה" האם זה באמת בסדר? האם,לפחות לפי חווית החיים שלי שכוללת בתוכה עבר חרדי,אין בכך פגם מוסרי? ----------------------------
אגב,עיתון "משפחה"(שהוא בערך מסמל את החתך המיושב של המגזר החרדי,על גווניו)נמנע מלהזכיר את הפרשה. זאת לא הפעם הראשונה שהוא שותק סביב עניינים שבוערים בתוככי המגזר והרחוב החרדי.העמדה השותקת/מתחמקת הזאת מעצבנת אותי,עד כדי לחשוב לנסח משהו מסודר ולשלוח להם. צריכה עוד לחשוב על משהו..
בתגובה ל: גם אני מוזנת מהתקשורת הקלוקלת?! מאת: אלה R אבל היא רק מוכיחה את הבעייתיות של הגישה של המגזר החרדי כלפי הממסד הרפואי וכלפי מחלות נפש. אני אחלק הדיון (לפחות בעיני ) לשני סעיפים. א. בתור מישהי שקרוב משפחה שלה סובל מתסמונת נפשית, שבשלב מסוים כלשהו "התחבאה" מאחורי התנהגות דתית (במקרה שלו תפילות) אני מודעת לכך שהמחלה הנפשית היא מאוד חכמה, והיא גורמת למי שלוקה בה להפעיל כל מיני מניפולציות על הסביבה שלו. אין לי ספק שהאם נתנה סיבה מאוד הגיונית למה פעלה כפי שפעלה. גם כקרוב המשפחה שלי מסביר את ההתנגות שלו, היא מעולם לא נשמעת לא רציונלית. צופה מהצד, שלא מכיר את המשפחה שלי, היה יכול לחשוב שאנחנו מתאכזרים אליו בכך שאנו מנעים ממנו להתפלל כמו שהוא רוצה. זה שהיה לה סיבה לא אומר שזה היה המניע האמיתי שלה. העניין הוא שבחברה החרדית (למרות שהנושא השתפר משמעותית, אבל אני לא יודעת אם השיפור הגיע לתולדות אהרון) אין הרבה מודעות כשזה מגיע למחלות נפש. יש הרבה פעמים רצון לטטא את ההתייחסות לנושא כי זה פוגע בשידוך/תדמית המשפחה וכו'. אני לא כועסת על האם, אני חושבת שהיא צריכה עזרה. אני מאוד כועסת על המשפחה שלה שמונעת ממנה לקבל את העזרה, ועל הגיבוי שהיא מקבלת בחברה שלה. ולמה היא מקבל גיבוי? כי ב. העניין של הרופאים הרשעים שמעלילים עלילות על חרדים מסכנים. העניין נובע מכך שכל החברה החרדית מחנכת את עצמה לבורות מדעית, ולפיכך הם מתייחסים לרופאים בחשדנות מיריבית. הם לא מבינים מה בדיוק רופאים עושים, אבל הם צריכים אותם (שוב תפישת "חמורו של משיח). לאדם חילוני או אפילו דתי לאומי יש יכולת להסדר עם הממסד הרפואי. הוא לא בא בעמדת נחיתות כשוהא מתדיין איתו. הוא מעודכן, קורא באינטרנט את המחקרים האחרונים, רואה "אי.אר" ו"האוס". שוב, בתור מי שקרובת משפחה שלה עברה טיפול מסור ב"הדסה", כואב לי לראות את ההשמצות על הרופאים ועובדות הסוציאליות. אני יודעת מיד ראשונה כמה הרופאים וצוות האחיות שם מסורים ורגישים. כנ"ל לגבי העובדת הסוציאלית שטיפלה בקרובת המשפחה שלי, ועזרה לסדר עניינים מול ביטוח לאומי. כך שלכל מטבע יש צד שני, ואני זאת שמסיכימה לייצג אותה. לסיכום,אני לא חושבת שאת לא בסדר כשאת מכנה אותה ה"אם שכנראה הרעיבה את בנה", גם אצל החילונים אדם הוא חף מפשע עד שהוכח ההפך. הבעיה היא שהמשפחה של אותה אישה מסתירה ומשקרת והדבר גורם לרוב האנשים לחשוב שיש דברים בגו.
Love is the difficult realization that something other than oneself is real Iris Murdoch
בתגובה ל: גם אני מוזנת מהתקשורת הקלוקלת?! מאת: אלה R של האם אגב, מובאת היום בוואלה ובעוד אתרים. היא טוענת לטיפול לקוי של ביה"ח.
ואם בנקיטת עמדה עסקינן, הרי שבמהלך השבוע שעבר כמעט ונחשבתי לאנטישמית כשאמרתי שאמא שמתעללת בבנה צריכה להשאר במעצר. הדעות במגזר החרדי ברורות, מבחינתם האם חפה מכל פשע. הוצאת הזונדה נעשתה כדי להאכילו מרק (לא רואים את זה בתמונות?)
מצד שני, אדם אכן נחשב כחף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. במקרה הזה קורים דברים מאד מוזרים, גם מצד ביה"ח (אמרו שיש תמונות אבל לא מראים אותם למשפחה, המשפחה רצתה להעביר את הילד לבי"ח אחר ובבי"ח לא הסכימו שיראה רופא נוסף, הוא מקבל טיפול כימי והוא לא חולה סרטן) וגם מצד המשפחה (הילדים האחרים נעלמו ולא ברור מה מצבם) כך, שנותר רק להמתין לתוצאות החקירה ההזויה והעצובה הזו.
בתגובה ל: הגירסה הזו מאת: ירושלמיתאחת הבי"ח הכחיש מכל וכל את השמועה הזאת. אני בוחרת להאמין להם - טיפולים כימיים הם הרסניים (ושוב, מי כמוני יודעת) ובי"ח לא היה נותן אותו ללא צורך. אחת השיטות לברר מי חולה במונכהאוזן זה לבדוק אם אותו חולה עובר בתדירות מאוד גבוהה בין רופאים שונים (וזאת בהסתמכות על פרק ב"האוס" על חולת מונכהאוזן שהרעילה את בעלה- אני יודעת שזה לא המקור הכי אמין אבל בד"ך התחקיר הרפואי בסדרה הזאת הוא לא רע). החולה עושה "רוטציה" בין הרופאים כדי להמנע מחשיפה. כמובן שכל פעם שחולה נכנס לרופא אחר לוקח זמן עד שהרופא החדש מקבל את כל המידע על הטיפולים הקודמים שהחולה קיבל ,ועד שהמערכת מסתנכרנת החולה בנתיים ממשיך לקבל טיפול לא נחוץ. יש אותה בעיה אגב בקשר לחולים שמכורים למשככי כאבים, שממציאים כל מיני סיבות לקבל מורפיום ותרופות דומות. אני משערת שזו הסיבה למה "הדסה" מסרבים להעביר אותו לבית חולים או רופא אחר.
Love is the difficult realization that something other than oneself is real Iris Murdoch
בתגובה ל: הגירסה הזו מאת: ירושלמיתאחת במניעת הטיפול בה, כי לא מוציאים החוצה את "הכביסה המלוכלכת"... היא לא התעללה בבנה, אלא בגלל המחלה. נכון שאין ריפוי למחלה, אבל אפשר להיות במעקב ולקבל טיפול כל שהוא.
בתגובה ל: גם אני מוזנת מהתקשורת הקלוקלת?! מאת: אלה R נכון כל הרופאים עושים ניסויים בחולים שלהם... אבל איך זה שבחמישה ימים שהאם לא היתה ליד הילד הוא עלה במשקל שני קילו? המינכהאוזן, היא מחלה שבדרך כלל האדם מזיק לעצמו כדי לזכות בתשומת הלב, די נדיר שהוא מזיק לאחר... מי יודעת מה מוביל לתופעה... ובעניין התקשורת? מי לא מוזן ממנה? בכל צורה שהיא? מפשקוויל ועד האינטרנט דרך הרדיו, הטלויזיה והעיתונות...
בתגובה ל: גם אני מוזנת מהתקשורת הקלוקלת?! מאת: אלה R פשוט רופאים עושים ניסויים בילדים חרדים כדי לבחון איך גדלים כשאוכלים דם של ילדים נוצרים במצות של פסח.
אותו סוג חברה, אותה דינמיקה, אותה הזיה.
והשיחות הכי הזויות של היום אצלנו:
שיחה א': הבנים שלי רוצים מסיבת יום הולדת חרדים. כל הילדים במסיבה יתחלקו לשתי קבוצות אחת חרדים ואחת שוטרים. החרדים יצעקו "שָבֳּה" והשוטרים יתפסו אותם ועוד משחקים בין שתי הקבוצות...
שיחה ב' פיסגת הפחד: גמד אחד הודיע לזוגה שכשהוא יהיה גדול הוא רוצה להיות חרדי. הכי דתי שיש. והמקצוע שלו יהיה מדען של היסטוריה (אא"כ הוא יהיה מנקה ארובות)...
בתגובה ל: לא הזוי מאת: הויז ק היסטוריו חרדי זה כמו פמיניסטית אורתודוקסית? לא נראה לי שיש ממה לפחד, לפחות לא בהקשר הזה. ועד שימישהי תאות להצטרף אלי לויכוח המלפפונים: האומנת ומנקה הארובות, חתרנות או חיזוק הסדר החברתי? אני מעדיפה להיות רגשנית
ועכשיו אני להשוויץ: קטנתי אוהבת להוריד דיסקים מהמדף ולדרוש לשמוע אותם. היא גילתה את ה"דיסק של האופניים" (יש לכן ניחוש אחד). אמא שלה עקמה את האף לשמע הדרישה (כנראה בגלל תכנים שאינם מתאימים לילדים, מוזיקלים יותר מאשר טקסטואלים), אבל אני שמחתי להענות והאושר התינוקי הבקיע את הגג. pitzi rocks!
בתגובה ל: הגמד של אמא שלו מאת: פוליטאה אסתר פרבשטיין זכיתי והיא היתה מחנכת שלי בתיכון.
בתגובה ל: הנה מודל לחיקוי מאת: אנה ק שהיא תהיה פמיניסטית כדי שהתקף ההיפרוונטילציה של פוליטיאה יהיה מושלם :)
בתגובה ל: הנה מודל לחיקוי מאת: אנה ק הוא כמו לפורנוגרפיה: זה כיף גדול, אבל ילדים: אל תנסו ללמוד מזה שום דבר.
בכל זאת ניסיתי ולא ממש הצלחתי להבין מה חרדי במחקר ההיסטוריה שלה. יש הבדל גדול בין לחקור את הקהילה החרדית, הערכים, האמונות והמנהגים בתקופת השואה לבין להכיל ערכים חרדים על המתודה. גם הביקורת על אתוס הזיכרון הציוני, אינו חרדי ובטח לא המצאה של פרבשטיין.
בתגובה ל: הייחס שלי לוויקיפדיה מאת: פוליטאה גדלה בבית חסידי, נשואה לראש ישיבה חרדית, ילדיה לומדים במוסדות חרדים. היא מחוייבת לערכים חרדים - המסר החשוב ביותר שלה עבורנו היה "הנשאו לבן תורה" (טוב בערך הגשמתי ;-))
אני לא חושבת שיש מחקר "חרדי" (או לפחות שלא צריך להיות) כפי שלא צריך להיות מחקר "סוציוליסטי", "פמניסטי" או "ליברלי". יש מתודות מחקר וכל אחד מגיע אליהם עם הערכים שלו, שמשפיעים על בחירת הנושא, על דרך שאילת השאלות ועל ניתוח התשובות. ובהחלט הבחירה לעסוק במנהיגות הרבנית ובתגובות האמוניות בשואה היא בחירה מתוך תפיסת עולם דתית-חרדית ואני משערת שגם המסקנות הלא מאד ביקורתיות שלה על עזיבת הרבנים קשורות להשקפת עולמה.
אבל כן, אפשר בהחלט להרים גבה גם על "חרדית" וגם על "היסטוריונית". היא לא אשה רגילה.
בתגובה ל: היא חרדית מאת: אנה ק יש למשל מתודות פמינסטיות. כאשר יש לך ביקורת, לא רק על הבחירה במושאי המחקר אלא על הטיה החבויה בהנחות היסוד ובמתודות, אז יש לך עניין לשנות ולחדש אותן. מביקורת כזאת בא בדרך כלל השינוי בדרך שאילת השאלות בניתוח התשובות.
דוקא עיסוק בתגובות אמוניות נראה לי מעניין, גם אם את רחוקה מאד מדתיות, הנושא הזה נוכח מאד בחקר השואה החל מפרנקל ואילך.
בתגובה ל: היא חרדית מאת: אנה ק וזה מה שמבלבל
היא יכולה לעשות כל מה שאישה אחרת,לא מיוחסת,מהמגזר הייתה עושה ומודרת מהמגזר,בהגדרה בטוח,או גם פיזית מהשכונה והמוסדות(כמו ללמוד באוניברסיטה העברית ה' ישמור,או לחנך בממ"ד,ה' יצילנו)-ועדיין להקרא חרדית
וכל זה רק בגלל שהמשפוחה והייחוס דואגים לה ולשמם הטוב
איכשלא,היא ממש,אבל ממש,לא יכולה(ואוליי גם לא רוצה) לייצג את ה"חרדית" (אבל עזבי,גם צביה גרינפלד חרדית ואפילו אני..) וכמובן שזה לא מה שירגיע את הויז, כי אם הבן שלה ימשיך עם התכנונים להיות חרדי ,הוא יצטרך להיות מ-ז-ה חרדי ולא רק שזכויות יתר כאלה לא יהיו לו, הוא יצטרך למצוא לו איזה סיפור משכנע,על איך נעלם לו אבא ונוספה לו אמא..
בתגובה ל: היא מיוחסת מאת: אלה R אני בספק האם היא מציעה לבנות שלה (שלא נדבר על הבנים שלה) את העושר שלו היא זכתה.
ובהחלט מסכימה עם ההערה שלך. הייחוס פה משמעותי.
בתגובה ל: ועוד יותר עצוב מאת: אנה ק מכירה אותה ואת המשפחה מגיל צעיר (יש קרבה משפחתית רחוקה ביננו, גם מצד אמא שלי, וגם מצד אבא שלי...), ומצטרפת לכל הדברים הטובים שאמרת עליה. היא באמת אישה מיוחדת.
בתגובה ל: האמת שהיא מציעה למשפחה את העושר שהיא זכתה לו מאת: taramaclay לא התחלתי בכלל לומר את הדברים שטובים שיש לי לומר עליה.
למדתי ממנה הרבה תורה, וקבלתי ממנה הרבה אהבת תורה. הייתי שמחה מאד לראות אותה שוב על פרק תהילים...
תמסרי דרישת שלום.
בתגובה ל: שמחה מאד לשמוע מאת: אנה ק יש כ"כ הרבה דברים טובים להגיד עליה, קשה להחליט מאיפה להתחיל
בתגובה ל: לא הזוי מאת: הויז ק היה אי שם דקה וחצי לפני רצח רבין או שניה וחצי לאחריו, כשהבנתי שלפעמים צריך לבחור לא רק בין משפחה ללא משפחה או מי יהיו החברים שלך אלא בין מערכות מידע שונות - סותרות.
כבר אז לא ניתן היה לדלג על הפער בין מי שמשוכנעים שהרופא ברוך גולדשטיין הציל את הישוב היהודי בחברון מטבח גדול, לבין מי שראו ברוצח ברוך גולדשטיין את אחד הרוצחים השפלים שקמו בהיסטוריה היהודית - ופערי המידע ותפיסת המציאות רק הולכים ומתרחבים.
מה אגיד לך - כנראה שבכל עלילת דם יש גרעין של אמת.
בתגובה ל: השלב שבו התייאשתי מהחברה הציונית דתית מאת: אור__ מדהים כמה אמת היא דבר סובייקטיבי... (לי נפל אסימון גדול כשראיתי תוכנית היסטורית של הBBC האובייקטיבי על 1947-1948 ופשוט לא זיהיתי את ההיסטוריה).
אני מודה שאני יכולה להבין את זה. לו היו מספרים על אחת ממכרותי אמא מסורה לכמה ילדים מוצלחים שהיא מרעיבה את הילד שלה - אני חושבת שהייתי שוקלת ברצינות הרבה תיאוריות קונספירציה. כי זה פשוט לא היה מתיישב על דעתי. כי אני רוצה לחשוב שאפשר "להכיר אנשים". כי עדיין יושב לי חזק הדימוי של חולה נפש כמשהו טוטלי, "שהייתי מרגישה". כי גם כשקוראים לזה בשם יפה ולועזי, עדיין קשה להאמין שאמא מסורה לילדיה מרעיבה ילד אחד (שגם אליו היא במקביל מסורה עד בלי די). הפער בין המציאות כפי שאנשים סביבה חווים אותה לבין מה שמספרת המשטרה קשה לגישור (וזו גם הסיבה שלקח כל כך הרבה זמן למערכת הרפואית להבין מה הבעיה...).
וממה שיצא לי להתרשם, הדפוס עם גולדשטיין דומה. קשה לגנות אדם שתמיד הכרת כעדין נפש, אוהב אדם, ומסור להצלת חיים - ופתאום מתברר שאחראי לרצח מחריד (עם כל העשבים השוטים והמחתרות שקמו המעשה של גולדשטיין מתבלט בהיותו חריג לחלוטין) והוא כיוון שהוא מת אין אפילו על מי לכעוס וממי לבקש הסברים. וכך קמות כל התאוריות - שהיה לו מידע פנימי ורק כך נמנע טבח גדול בחברון, שדעתו נטרפה בשל קושי החיים, שהיה גם רוצח וגם קדוש. והאמת, אני מעדיפה את ההסברים האלה שמנסים לגשר על הפער, על פני אלו שכדי לא להתמודד עם המורכבות מתבצרים בצד אחד (להסתכל עליו ככ"כניק אלים או להצדיק בערבים).
בסופו של דבר - ככה זה. החיים מורכבים. מדי פעם יוצא להיתקל בנבלים אמיתיים. אבל יש גם הרבה אנשים טובים שעושים מעשי נבלה...
בתגובה ל: שיח נארטיבים מאת: אנה ק אני מאד משתדלת לתרגל צניעות לגבי הדברים שאני בטוחה שהייתי מרגישה, פשוט כי יום אחד זה יתהפך לי על הראש ואני לא ארגיש ולא אדע מה קורה לי מתחת לאף (ואלה יכולים להיות דברים קשים שחובתי לדעת).
רוב מעשי הנבלה האיומים ביותר נעשים ע"י אנשים טובים או לפחות נורמטיבים [1], לכן הדיון בטוב ליבם ומופת אימהותם, כמו גם הנסיון "לגשר על הפער" הוא פשוט מיותר וחטא לדעתי לדיון כאן, שכדאי שיהיה רחב יותר. בפרשת מינכאוזן, הרבה יותר מעניין לשאול: איפה היה האבא ולמה אף אחד לא דן בשאלת אחריותו? האם המערכת הרפואית ומערכת הרווחה בתוך בית החולים חוטאת בהתעלמות, או פשוט בהיסטריה מהקהילה החרדית ולכן היתה הזנחה והתעלמות מסימפטומים מוכרים, מה בדבר האחריות שלהם? ועם כל הכבוד לרצון העז, האנושי והמובן, להאמין שהשכנה הנחמדה היא אם מסורה ונורמטיבית, האם אין כאן עוד מופע של הקרבת היחיד וטובתו על מזבח הניראות החיובית, הזכה והמושלמת ללא רבב, של הקהילה כולה? תדמית שהיא כמובן מתחייבת מקידוש השם.
אותו דבר עם גולדשטיין, הוא לא היה צריך להיות ככ"ניק אלים (אם כי הוא בהחלט היה ככ"ניק) באופן אישי ואני בכלל לא בטוחה שהיתי מהססת להפקיד את גופי בידיו, אבל את המעשה שלו צריך לנתח על הרקע החברתי והאידאולוגי שלו.
[1] מי אמרה ארנדט ולא קיבלה סיגריה?
בתגובה ל: מאז שאני אמא מאת: פוליטאה אבל הרמה התיאורטית הרבה פעמים אינה רלוונטית במיוחד כשמדובר במפגש אנושי, באנשים אמיתיים. הנשים שבכו בבית הכנסת לשחרורה לא התעסקו בהקרבת היחיד למען מזבח הנראות. הן תמכו בחברה יקרה, והרגישו מאויימות מהיכולת להאשים אמא כמוהן בהרעבה.
זה לא סותר את הניתוח התיאורתי שלך. פשוט נמצא ברובד אחר של המציאות.
בתגובה ל: השאלות שלך רלוונטיות ומצויינות מאת: אנה ק מאשר כמה שכנות בבית כנסת. וגם החברות בית הכנסת מושפעות רגשית לא רק מהצורך והרצון בתמיכה, הייתי מעיזה ואומרת שגם לא בעיקר. כך שלדעתי זה בכלל לא "תאורטי" ומאד רלוונטי.
בתגובה ל: מאז שאני אמא מאת: פוליטאה זאת שאלה מצויינת אבל רק בשבילי כפמיניסטית,או בשביל מי שלא מכירה את התופעה (השכיחה) שהאבא מכיר את דפי הגמרא הרבה יותר מאת ילדיו ואת מצבה הפיזי/נפשי של אשתו
קשה לשאול שם את השאלות האלה,זאת ביקורת ששמה את כל אורח החיים החרדי המקובל ו-הנכון והמקודש,בסימן שאלה גדול (עם חינוך ליותר מעורבות ופחות תורה,למצב המביש הזה,של חוסר מעורבות במקרה חריג,לא היינו מגיעים..) בשורה תחתונה:למשפחה שלי לא הייתה שום תשובה בעניין.
חוץ מזה, הנראות החיובית לצורך קידוש השם (ויותר מזה האמונה הפנימית שלא ייתכן שחרדים שומרי מצוות ופשע ידורו בכפיפה)הן מהסכנות הגדולות שאורבות לחברה החרדית(כנ"ל,בהודעה הפותחת) השאלה היא מתיי החברה החרדית תתחיל לחשוב על מחירים..
ועוד חוצמיזים: 1)את האישה הנ"ל אני לא מכירה,איך אני יודעת שהיא אכן חולת מינכהאוזן? 2)את הצוות הרפואי אני לא מכירה,איך אני מנקה אותו? 3)חייבת להוסיף:החשדנות החרדית ברופאים,היא לגבי צוות ישראלי חילוני,בהתבסס על הפרשיה,שלא טופלה,בדבר חטיפת ילדי תימן,(מקומיקס,עד ספרים עבי כרס,עד מאסרו של עוזי משולם)
אז אמנם הייתה הרבה ציניות בשאלה על התקשורת הקלוקלת,אבל לא רק,אני בהחלט מצפה מעצמי ליותר ביקורתיות,לקריאת הטקסט בהקשר של הכותב/המגזר שלו/האידאות/האמונות/האינטרסים וכו'
בתגובה ל: איפה האבא מאת: אלה R לא היית יודעת שהיא חולת מינכאוזן כי אין לך את היכולת לבצע כזה איבחון. על מנת שתוכלי בכלים שכן יש לך, לשקול את האמון שלך בממסד הרפואי, את צריכה לחיות בחברה פתוחה שבה יש חופש מידע ונגישות להשכלה. את זה החבר'ה מבינים? או שהם שולפים את ילדי תימן, רק כשמגיע הברון מינכאוזן, אבל כשמדובר באדונים רנטגן או הוג'קינס למשל, אין להם בעיה?
בתגובה ל: גם אם היית מכירה אותה מאת: פוליטאה
1)הצגת האם כחולת מינכאוזן,קדמה לאיבחון הפסיכיאטרי,לא?
2)חופש מידע ונגישות להשכלה,מונעים בהכרח עוולות של צוות רפואי,איפה ואיפה,ניצול,זלזול,ניסויים בחולים??????? (בלי קשר לחרדה החרדית)
3)אוליי טיפה הגזמנו(כלומר:הגזמתי)עם הפער/קרע בין חרדים לרופאים,לרוב משפחות חרדיות משתדלות לקחת רופא מסויים ולהפקיד בידיו את המשפחה לדורותיה ,דווקא יש יחסים נפלאים בין הרופא למשפחה,החשש הוא יותר מצוות רפואי זר בתוך בית חולים ובלי קשר למינכאוזן,למשל במחלקת הילדים בהדסה,סטטיסטית(לפחות בתקופה שלמדתי בסמינר)יש יותר ילדים ממשפחות חרדיות,בינתיים לא שמענו על האשמה או תלונה לפני המקרה ובמהלכו,אבל החששות האלה קיימים,מאז ומתמיד
4)נראה לי שבאמת הגיע הזמן שאני אשמע מה יש לדמוקרטיה החילונית,לאמר על עניין ילדי תימן(כי בינתיים יש לי בראש רק:עוזי משולם,התעללות בבן ובנכד של עוזי משולם,אמנון יצחק ,גזיזת פאות,חורבן מסורת וכדו')יש חומר כתוב וגלוי על הפרשה,מהזווית של הצוות הרפואי אז?של המדינה?של החוק?
בתגובה ל: התכוונת דמו קרטי-יהההה מאת: אלה R אבל חופש מידע, נגישות להשכלה וביקורתיות בהחלט עוזרים להתמודד ולזהות את המקומות שממסד זה או אחר מנסה למרוח אותך, או להשתמש בחוסר הידע והנחיתות שלך מולו ומול אנשי המקצוע (ואת זה אני אומרת מנסיוני הרפואי האישי לגמרי). מה שלא עוזר לזה בכלל זה בורות, עדריות ותאוריות קונספירציה.
גם לנו יש את רופא הכפר האהוב שלנו, שאנחנו מופקדות בידיו לדורתינו ויש לנו יחסים נפלאים גם על רקע השקפת עולם משותפת[1]. גם לנו יש פארנויה (בריאה שאנחנו מתחזקות במודע) כנגד הממסד הרפואי. אבל הדרך להתמודד זה ללמוד, להקשיב לרופאים, לשאול. למי שבא מחברה שמעודדת בורות ותלות במתווכים, זה קצת יותר קשה.
ילדי תימן היא מהפרשיות האלה שבהן כולם צודקים. התפרסמו כמה תחקירים עיתונאיים רציניים בעניין, אם זכור לי נכון, גם בהארץ וגם בידיעות (לי אין זמן, אבל שווה לחפש). אני לא מסוגל לנהל שום דיאלוג עם התלהמות אמנון יצחקית על גזיזת פאות וחורבן מסורת, צר לי. יד קלה של הוצאת ילדים מרשות הוריהם בגלל קריטריונים אתנוצנטרים של מסוגלות הורית, ודאי היתה, אבל לא קונספירציה להחרבת המסורת (את כמובן יכולה לטעון שזה יותר גרוע כי מדובר בזרם תודעה קולקטיבי תחתי של קונספיקרציה לא מודעת וקשר שאין צורך לקשור, אבל זה מעביר אותך לשיח אחר לגמרי). הגוגל המהיר הראשון הביא אותי לכאן: http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/article0212.aspx
[1] מדובר במרקסיסט (לטנטי או לא, אני לא יודעת), שבקשר לכל מחקר שהוא מספר לי עליו, הוא מדווח קודם כל מי כתב אותו ומי מימן אותו וכל פעם שהוא רושם אנטיביוטיקה הוא מתנצל מעומק נשמתו העדינה. חוצמזה הוא גבר שווה, ג'ינג'י עם אופנוע שטח ושמחת חיים.
בתגובה ל: אני אמרתי בהכרח? מאת: פוליטאה יש קונצנזוס רחב שמדובר על מפגש של מבוססים וגזענים שרוצים להגן על ילדיהם של ילידים עניים. אני חושבת שהצוותים הרפואיים ועוד יותר צוותי הרווחה ממש חוו את ההורות של התימנים כשונה מהותית מההורות של עצמם.
בתגובה ל: אלימות וחרדים 2(אזהרה:ארוך מידיי) מאת: אלה R התחלתי לכתוב כמה פעמים ו... לא רוצה להגיד כלום, סתם לתת לך חיבוק ולבשל לך מרק עוף או משהו (הקרדיט על האימרה הקולינרית לפוליטאה, אבל היא מצאה חן (האימרה) בעיניי אז אימצתי).
תתקשרי, אם כבר את בהפסקה.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: קראתי 3 פעמים ו... מאת: alla_alla (אם אפשר בלי תבלינים,דלוח כזה,אשכנזי,כמו זה שהאמהות של החברות שלי בסמינר היו מגישות לי כשבאתי ללמד את בנותיהן למבחנים,אחחחח כל כך חמים וטעים..) וגם חיבוק.ברור. (לא מכירה את האימרה,משום מה,איכשלא אני מעדיפה אותה לא אמרתית :)
וגם להחזיר לך אחד(חיבוק.לבשל אני עדיין לא יודעת)
את"ה,מחר(מקווה שהילדה כבר יותר בסדר)
(נ.ב:על התקף מיזנטרופי מודע,כזה שאת מבטיחה שעוד מעט תהיי נחמדה,עוד לא שמעתי..אני עוד סוחבת את הפאדיחות מההתקף שלי שלווה בסינון נמרץ/שתיקה/שיחות צוננות ויבשות/עודף ישירות(דוגריות,בלשון מדוברת)וכדו'(נכון שבלב תמיד רציתי להתנצל ולהסביר את עצמי,אבל זה בהחלט לא עבר את הגבול המצוצמם הזה..)אני חייבת שתסבירי לי איך הגעת למקום הזה!!!)
וחיבוק וירטואלי בינתיים רבקי
בתגובה ל: אני רוצה מרק עוף! מאת: אלה R עם הגיל (והניסיון) לומדים גם לבשל, וגם לדעת שהמיזנטרופיה היא זמנית.
הילדה בסדר (טפו, חמסה) ואני א-ש-מ-ח לקפה (את המק להביא בצנצנת?)
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.