ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
פסח שני פורסם לפני
5439 ימים
מאת אנה ק
סה"כ תגובות: 54
תגובה אחרונה לפני: 5428 ימים
(נראה לי שעכשיו מגיע לזה הודעה ראשית)
מה המשמעות של פסח שני כיום? מהי סובלנות דתית? ומה יש לרב אמנון בזק, לרב יובל שרלו, לד"ר חנה פרידמן, לרב ד"ר אריאל פיקאר, לשרגא בר און, ליאיר שלג, ליוסקה אחיטוב, לנחום פצ'ניק ולרחל עזריה לומר בתגובה?
מה המשמעות של פסח שני כיום? מהי סובלנות דתית? ומה יש לרב אמנון בזק, לרב יובל שרלו, לד"ר חנה פרידמן, לרב ד"ר אריאל פיקאר, לשרגא בר און, ליאיר שלג, ליוסקה אחיטוב, לנחום פצ'ניק ולרחל עזריה לומר בתגובה?
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק למרות שכבר ראיתי, שמעתי וקראתי- נדהמתי ונמלאתי אושר עת הסתכלתי באתר קולך ונגלו לפניי כל התגובות (ותמונות בעליהן).
עמלנו קשה על הערב הזה, את הפירות אנחנו קוצרות כבר עכשיו (גם מעצם היותו של הערב) ואני בטוחה שזאת נקודת מפנה משמעותית ביחסינו עם העולם הדתי.
שיהיה לנו בהצלחה רבה, לצערי לא אוכל להגיע הערב אבל יודעת שיהיה מעולה.
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק בנות, תקראו את כל המאמרים שאנה ק' קישרה, תשקיעו, זה שווה את זה. אני ממש מחברת את מה שקורה עכשיו, כל הענין של פסח שני והעניינים האחרים שקורים פה לאחרונה, ל"דבר תורה" הידוע על שיר המעלות - "כאפיקים בנגב" שמתחילים טיפין טיפין ואז מתפרצים כנהר גועש, כך היא גאלותם של ישראל. וממש כך הולך והופך העניין שלנו בציבור ללגיטימי - כשהשינויים מתרחשים מול עינינו ממש, כאפיקים בנגב שלפתע הופכים לשיטפון.
ונחום פצ'ניק - מתה עליו. מכירה אותו ואת אשתו (אותה ממש מקרוב) - הם כאלה מדהימים...
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: "היינו כחולמים" מאת: alla_alla פעם כשכתבתי פה על הייעוד הלהטב"י כמכונן סובלנות כמעט וסקלו אותי. אח"כ כתבתי עם אנה מאמר (שבע"ה יום אחד יפורסם) על זוגיות לסבית (או לאו דווקא) וקדושה. אני מקווה שאנה לא תכעס עלי שאני מגלה שהיא העדיפה להתמקד במציאת קדושה בזוגיות הלהט"בית (למעשה להראות שהזוגיות הזו עונה למודלים של קדושה והתקדשות בהם מחוייב אדם) ואני העדפתי לדבר על ייעוד וזיקוק האמונה מעצם קיומה של זוגיות כזו. אנה בלעה את הרוק והשתדלה רק למתן אותי במקומות שכבר ממש התלהמתי... וגם להבין את צרכיי הפגאניים...
וסוף סוף מישהו ממש קולט את העניין. הנחום הזה (שאני לא מצליחה להגות את שם המשפחה שלו). מי היה מאמין שאני עוד אסכים להזדהות עם בחור בעל מראה כ"כ דוסי???
הוא ממש מכריח אותי לעשות תיקון לגבי הקנקן ומה שיש בו... עוד מעט אני אחשוב שאם זה מה שיצא מקרית ארבע אז מפעל ההתנחלויות הוא לא כ"כ נורא...
בתגובה ל: סוף סוף מישהו שמסכים אתי מאת: הויז ק רק מתנחלים ושרי אריסונים מסוגלים לצטט באמונה שלמה משפט כמו: "אפשר לגזול רכוש, אפשר להגביל את חופש התנועה שלנו, אבל הפגיעה האמיתית באה תמיד מתוכינו" ועוד מפי מי שמצאה את מותה בקצה המדרון הזה.
[1] וזה המקום להוסיף כל מיני קלישאות כמו אם זה לא היה עצוב ואם זה לא היה שלנו ומיני ירקות שכאלה.
בתגובה ל: סוף סוף מישהו שמסכים אתי מאת: הויז ק הוא ממש לא דוגמה, חששתני, לפירות של מפעל ההתנחלויות.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק פשוט מרגישים את הפריצה באוויר... את השינוי.... מדהים... וכ"כ כיף לראות...
כל הכבוד לכל העוסקות (ועוסקים) בדבר..!
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק היה כיף לראות את שם משפחתה של כותבת המאמר מטעם בת קול :) התרגשתי :)
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: בנוסף מאת: alla_alla גם במציאות שבה יש את הכותרת "בת קול", ופליירים וסטיקרים יפים, הכל מתחיל ונגמר ביכולת שלנו כיחידות לעמוד מול הקהילה שלנו. המאמר הזה הוא מעשה אמיץ מאוד, והתרגשתי מאוד לקרוא את מגוון התגובות. כל פיסות השינויים שהלכו ונרקמו לאורך השנים פורצים עכשיו כמו גייזר מבטן האדמה. ולריכוז הזה, ולפומביות הזאת יש משמעות עצומה. אוסף התגובות יוצר ממש קהילה קטנה, שבתוכה יש מרווח נשימה. כאשר קולות היחידים נארגים לקולה של קהילה - נוצרת מציאות חדשה.
לפעמים אני מצטערת שלא נולדתי עשר שנים מאוחר יותר, אני בטוחה שהחיים שלי היו מאוד מאוד שונים.
בתגובה ל: גם אני :) מאת: אור__ ללא תוכן
בתגובה ל: גם אני :) מאת: אור__ את ההרצאה של פרופ' תמר רוס...
[שהצליחה להשוות אותנו לפדופילים, להשוות בין תיאוריות ליברליות לקוויריות על הומוסקסואליות תוך נסיון לחזות את השפעתן השונה על ההלכה - רמז: לליברלים קל יותר... ולהיות בעדנו וכל זה ב-30 ד', בקול יבשושי, במונוטוניות, כשהיא מקריאה מדפים מלאים מילים בנות 7 אותיות ומעלה.]
אחחח איזו אשה.
בתגובה ל: סיכמת היטב מאת: הויז ק כמה מתסכל להבין שכל מה שאת זה רק אוסף פיסות התיאוריה שהפנמת....
עכשיו אני כבר חייבת לשים יד על ההרצאה המלאה שלה, עדיף בווידאו בבקשה
בתגובה ל: :) מאת: אור__ אני קיבלתי רק תקציר מפוהק ומנומנם, אבל באופן טבעי, הצלחתי לחלץ הרבה יותר מהתפיסה המחזאית בדבר חוויה, זמן ומקום מאשר מהתאוריה.
ללמדך שיש דרגת התפתחות גבוהה יותר מההומו תאורטיקוס, שמה שאמרת נכון רק לגביו.
מה שמתסכל באמת זו האמת עתיקת היומין שמי שלא יכול לעשות, מבקר, אבל זה לא חדש וגם לא מעניין.
בתגובה ל: סיכמת היטב מאת: הויז ק ראית אותה בהרצאה של יאיר ליפשיץ?
היא ישבה שם עם חיוך מרוח על הפנים המונוטוניות האלה שלה
אני כמעט התפלצתי מהמחזה הזה:)
אחח איזו אישה,בהחלט ואגב,לכמה רגעים חשבתי שאני נמצאת בהרצאה של סמינר בית יעקוב למורות,פרופ' רוס והרב שפרבר ממש נראו חרדים למהדרין מן המהדרין:)
בתגובה ל: אגב מאת: אלה R אותו מחזה...
בתגובה ל: ואני חיבבתי את מאת: הויז ק הפלצות שאחזתני הייתה משיאי רגש שכללו חיל ורטט (להבין שמה שצריכה רדיקלית לראות לצידה זה בחור כארז שיודע לדרוש הייטב ולדרוש את שלו-ושיהיה ההפכא מסתברא שלה..מ ר ט י ט-לגמרי.
בתגובה ל: סיכמת היטב מאת: הויז ק אחרי שעשו בשבילם חצי דרך. חוצמזה שזה תמיד נכון, אז מה שמסתמן הוא שההומוסקסואליות היא באמת ליברלית (נבעכים גבריים וחד מימדיים, נעדרי יכולת בחירה[1]) ואילו המיניות הנשית בכלל, היא קווירית וההגדרה של הומוסקסואליות והטרוסקסואליות עושה לה עוול גדול.
אז אם את הלכתית או אפילו ליברלית הלכתית, מה שיגזר מזה הוא דיכוי של מופעי המיניות הנשית לדגם של התנהגות הטרוסקסואלית אחת. ואם את באמת רוצה לשחרר מישהי (כולל את הסטרייטיות, שלהן אין אפילו את האופציה הליברלית[2]), אין מנוס מקוויריות, מרדיקליות ומעימות חזיתי עם כל זרועות התמנון הפטריארכלי.
[1] אני חייבת לציין שהעמדה המתנשאת והחומלת בהקשר הזה, לא קשורה רק וגם לא בעיקר להלכה ובוודאי שאינה נחלתם של יהודים אורתודוקסים בלבד. מי שרוצה להשתחרר ממנה אל עבר כבוד לזולת וחוסר העדפה אמיתי בין הומואים לסטרייטים, צריך לעבור דרך ביקורת פוסט סטרוקטורליסטית על השימוש ה"מדעי" בקיטלוג וסיווג. או במילים אחרות: "תולדות השיגעון בעידן התבונה".
[2] נראה לי שהרבה יותר קשה ועצוב להיות סטרייטית אורתודוקסית מאשר לסבית אורתודוקסית.
בתגובה ל: בטח שלליברלים קל יותר מאת: פוליטאה בשלב הזה של חיי, נישואים לגבר עשיר (מאוד), לא נראים לי כאופציה עצובה בכלל. שישאיר אותי עגונה - העיקר שלא יפריד חשבונות :)
בתגובה ל: אויש תפסיקי מאת: אור__ ניסית פעם לעמוד בסטנדרטים של גבר עשיר מאד? אני לא אומרת שזה לא משתלם, אבל שלא יהיו לך אשליות, מדובר בעבודה קשה.
חוצמזה, אני לא רוצה לסכסך או משהו, אבל כשזה יהיה קונקרטי, אל תסמכי על העוד"יות הלסביות שלך שיגנו עליך מפני הכרישים שלו והסכם הממון שלהם. או במילים אחרות, אין ארוחות חינם, כדי לעשות כסף צריך להשקיע כסף.
בתגובה ל: כשאת אומרת תפסיקי, למה את מתכוונת? מאת: פוליטאה לסמוך על העו"דיות הלסביות??????????????????
מי מהן לא נראית לך מספיק כרישה?????????????????
בתגובה ל: כשאת אומרת תפסיקי, למה את מתכוונת? מאת: פוליטאה ניצלתי את הזמן כדי לחקור את הנושא בעזרת חברותי לעבודה שמבינות משהו בסטרייטיות, והתובנה הבסיסית היא שיש סיכוי גם למי שאינה בת עשרים ושתיים עם נתוני סופר מודל - ויש מצב לרווח נאה גם אחרי עבודת הכרישים (והכרישות).
אבל לפני שאני ניגשת לעבודה אני חייבת להוסיף תקווה קטנה, שהשנים הקשות שעברו על ידידתנו שרי, לימדו אותה שלא השלום הוא שמתחיל בתוכנו, אלא שכל הגברים הם מניאקים, ומה שהיא באמת צריכה עכשיו זאת אישה אמיתית.
ואם עפרה שטראוס היתה מוכנה ללמוד את זה, בכלל מה טוב
בתגובה ל: ובכן מאת: אור__ במדורי הרכילות
ואת בורחת ישר חזרה לחיק האנונימיות הסיזיפית והמענגת.
על כמה מתערבים?
בתגובה ל: אייטם אחד מאת: נוסעת סמויה מהרווח הצפוי :)
בתגובה ל: על 10% מאת: אור__ להעביר את כל החשבון שלי על שמך :-)
בתגובה ל: פשוט תגידי לשרי מאת: נוסעת סמויה ?!?!?!?!
בתגובה ל: האלו????? מאת: אנה ק בעולם גרם לי היום להתגלגל מצחוק. תודות!
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: ובכן מאת: אור__ שרי אריסון יודעת שלא כל הגברים הם מניאקים, כי את המניאקים היא בוחרת בקפידה. נראה לך שהיא תשנה את הטעם המובהק שלה למענך?
לכי על עפרה שטראוס
בתגובה ל: גם אני :) מאת: אור__ הלסביות שלי והיציאה מהארון לפני עשור ומשהו, היו הדבר היחיד שאיפשר לי סופסוף למרוד, לטרוק את דלת הבית שיצאתי ממנו, להבין שמשפחה עושים, לחוות סולידריות ושותפות מחוץ למאמרים בעיתוני שוליים, להתערבב עם אחרים באמת, להשתתף בפעילות פוליטית שנוגעת לתחת שלי ממש.
אם הייתי נולדת עשר שנים מאוחר יותר, החיים שלי היו מאד שונים ולא לטובה. הם היו מאד סטרייטים וזאת לא משאת נפש. היה חסר לי המון (והייתי צריכה לחזור בתשובה רחמנא לצלן כדי להשיג את זה).
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק צעד ע-נ-ק ומעמד היסטורי,והכל בזכותכן. המאמרים נוסכים בי תחושות אופטימיות לגבי ההכרה והקבלה שלנו בחברה הדתית,ומחזקים בי את "יגעת ומצאת,תאמין", אתןיגעתן, ועוד איך יגעתן,ומצאתן,ואני- מאמינה.מאמינה בכן,בדרככן,בנחישותכן. ואולי יש לשקול לסיים את הערב ההיסטורי הזה באמירת "שהחיינו..." בשם ומלכות. ישר כח גדול לכולכן , אתן בהחלט הופכות את כולנו היום ל"דתיות גאות" !
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק שלא יכלתי להגיע. אשמח לשמוע חוויות ורשמים.
ואי אפשר בלי ישר-כח ענק לעוסקות במלאכה.
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק מאד מאד שמחה שבאתי. כל הכבוד לכל מי שלקחה חלק! :)
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק להודות למארגנות הערב המעניין והמרגש ביותר שהיה אתמול (אני נמצאת בבית אמא ולא יכולה לגלוש בחופשיות בפורום, לצערי). לא מעט דברים שנאמרו אתמול מהדהדים בי עד עכשיו.
מקווה להוסיף ולכתוב לכשאחזור *הביתה*.
שבת שלום לכולנו.
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק המרגש והמעצבן שהיה:
בתוך רוב התגובות למאמר רואים את ניצניה של פיתוח סובלנות מתוך אמפטיה ושוויוניות. ולהבדיל מהעבר: לא מתוך חמלה והתנשאות.
בערב, כמו גם במאמרי התגובה: מי שיצא מתוך העמדה הרבנית והתרכז בשינויים הלכתיים תמיד ביטא עמדה מתנשאת וחומלת או מתנשאת ומדירה או גם וגם או פשוט מתנשאת ודוחה.
די נמאס לי מההלכה...
[נ.ב. תודה ליאיר ליפשיץ שריגש עד דמעות (לפחות אותי) ובלי מילים מפוצצות וללא מיליוני מראי מקום נתן וורט מבריק על מהפיכה אמיתית בין מרכז לשוליים ועל הדחיפות הנדרשת במיגור כל דיכוי באשר הוא.
לרגעים הרגשתי שהוא נמצא על פלנטה אחרת מכולנו. פלנטה שבה המילה סובלנות היא עובדה ברורה ולא מאבק סיזיפי שמתנהל ע"י אנשים שכבר הזדהמו בהפנמת ערכי הרוב (כמוני).]
בתגובה ל: עוד הערה על הערב מאת: הויז ק השינוי הזה בניק גורר כל מיני בעיות מטרידות...
למשל - לאורך כל קריאת ההודעה שלך הייתי בטוחה שמדובר באנה ק, וחשתי מאד מבולבלת למקרא ההצהרה המואסת בהלכה
(בסוף כמובן הסתכלתי שוב על שם הכותבת ונרגעתי, אבל היו כמה שניות מלחיצות ממש...)
לתשומת לבך :)
בתגובה ל: עוד הערה על הערב מאת: הויז ק אני מסרבת לקבל את ההבחנה.
אני לא נפגעת מחמלה. כן, יש לי קושי. ההלכה המקובלת היום פוגעת בי, אינה כוללת מקום למשפחה שלי ולזוגיות שלי. כשרואים מישהו שנפגע חמלה היא רגש בסיסי. רגש שמגיע מהזדהות ואמפתיה. נכון, לא נעים להיות מושא לרגש החמלה*. הרבה יותר כיף להיות סופרמן ללא קשיים, אבל במציאות כולנו נתקלים בקשיים, וכולנו ראויים פה ושם לחמלה. הרב שפרבר הביא כמה דוגמאות הלכתיות שבהם שיקולים של כבוד האדם נכנסים לשיקולים ההלכתיים. זו לא התנשאות** אלא אחריות הלכתית. שיוויוניות אינה הכחשת ההבדלים והתעלמות מהקשיים. אני מאמינה שהיא תבוא דווקא מתוך ההבנה שכולנו מתמודדים עם קשיים, חלק יותר גלויים וחלקם יותר נסתרים. לפעמים אני זו שחומלת, ולפעמים אני זו שזקוקה לחמלה. טלטול של מוקצה אסור בשבת - וההלכה היא שיויונית וחלה גם על נכים וחרשים. כעת שקיימת מציאות חדשה של מכשיר שמיעה עומדת מול הפוסק מצד אחד דיני שבת ומצד שני משמעות ניתוק החרש מהסביבה ללא המכשיר. קשה לי להבין מה רע לך בהלכה שפוסקת שכבוד האדם עולה על פני מוקצה דרבנן. דווקא העדר דיון הלכתי שכזה היה בעיני התנשאות וזלזול בחרש - דווקא כיוון שהפוסק מזדהה איתו, רואה בו שווה לו בקיום מצוות, הוא לא יכול "בקלות" לוותר על דיני מוקצה. אני דווקא התרגשתי מאד מדבריו של הרב שפרבר, שתי הדוגמאות הראשונות שהביא היו בעיני מרתקות וחשובות, וכל כך מתאימות לדיון על אחריות הלכתית לתת לכל אחד מקום בקיום מצוות. והכי חשוב, הוא דיבר בשפה ההלכתית. אם אנחנו רוצות להיות חלק מעולם הלכתי (ואני בהחלט רוצה להיות שם), אז עם כל הכבוד שיח הזכויות הוא חסר משמעות (לעבדי ה' אין ממש זכויות אלא בעיקר חובות...), וגם עם וורטים קשה לקנות במכולת.
ושמחה להסכים איתך על דבריו של יאיר ליפשיץ. ההתיחסות לזמן היתה מבריקה ופותחת כיווני חשיבה.
*ולכן כשנפלתי אפיים ארצה לפני חודשיים ודפקתי את הראש בשער שהיה ליד, לא המתנתי לרגע עד שהכוכבים יעלמו מנגד עיני אלא מיהרתי לקום וללכת לפני שאנשים שמאחורי יגיעו, ישאלו בשלומי, ויפגינו כלפי מעט חמלה. כן, בוגר זה לא היה.
**יותר מעצם העובדה שאדם אחד דן על זכויותיו של אדם אחר. עצם הסיטואציה הזו היא אי שיוויונית בבסיסה. מאידך, אני לא רואה בכך בעיה. קיומה של הנהגה, במיוחד כזו שמבוססת על ידע והכשרה ארוכה לא רק לגיטימית אלא רצויה מאד בעיני.
בתגובה ל: כמו הרב שפרבר בערב מאת: אנה ק חמלה היא תמיד חשובה ולא תמיד מתנשאת, נכון.
אבל היא תמיד פטרונית ומתנשאת כאשר היא חד סטרית ואין אופציה אחרת.
כשחרשים, נשים ושאר קטנים וטיפשים יפסקו הלכה, אז הדיון יהיה אחר וההלכה תהיה אחרת ואולי גם שוויונית. עד אז רפלקסיביות ומודעות להבדלי המעמדות וההשקפות, לפטרונות שמגיעה כמעט כעיסקת חבילה, זאת באמת לא דרישה בשמיים.
בתגובה ל: עיקר שכחת מאת: פוליטאה הלכתי לכתוב שלפסוק לאחרים פוסקים רק חכמים וידענים, אבל לצערי גם לא מעט טפשים פוסקים הלכה לציבור, אז תנוח דעתך.
לגבי שאר הרשימה, למנחה שלי ולסבא שלי יש מכשיר שמיעה. אין ספק שיש הבדלי מעמד בינינו - אבל הם בטח לא לרעת בעלי מכשירי השמיעה.
ולגבי נשים - באמת שכחתי לקשר למאמר של חיותה דויטש היום.
ועדיין, אני לא מתחלחלת מפטרונות, הייתי מעדיפה לקרוא זה אחריות. מה שחסר לנו עכשיו זה דווקא פוסקים עם אומץ, עם ראיה ציבורית, ותחושה של אחריות חברתית - כן, כזו שאת תקראי לה פטרונות.
בתגובה ל: ביום יום כולנו פוסקים הלכה לעצמנו מאת: אנה ק אני לא מכירה רבנים, אבל אני יודעת שכשאח שלי עשה בר מצווה, זה היה ביג דיל ולא טריוויאלי בכלל. כמה עוד פרופסרים מעוטרים במכשירי שמיעה את מכירה? תורידי את עלה התאנה, יותר יפה לך טבעי.
בשבוע שעבר התחלנו שוב מפגשים עם העו"סית בדרך לאימוץ המיוחל. היא הפטרון שלנו. השיחה נפתחה בזה שהיא בוודאי לא יודעת הרבה, לא מכירה את המושגים, מבקשת שנפתח לה צהר לחיינו כדי שתוכל להבין אותנו, מתנצלת מראש אם היא תפגע, תתנשא, לא תבין. זה עדיין מרגש אותי (כנראה שלא הכל מאחורינו), אבל זה המינימום שאני מצפה לו. זאת האחריות.
בתגובה ל: את מכירה רב פוסק הלכה בגיל של המנחה שלך? מאת: פוליטאה בכל מקרה התשובה היא כן.
בתגובה ל: בן כמה את חושבת המנחה שלי? מאת: אנה ק יש רבנים פוסקי הלכה חרשים. בכל זאת העולם מתקדם.
את מכירה רב חרש שעוסק ספציפית בנושאים של מכשירי שמיעה בשבת, עליה לתורה וכ"ו? יש לך דיון או מאמר כזה להביא לכאן?
בתגובה ל: וואלה מאת: פוליטאה של מכשיר השמיעה אני לא יכולה לדווח על פוסק חרש*. לקח לי לא מעט זמן לשים לב למכשיר הקטן באוזן של המנחה שלי.
לגבי מכשירים בשבת - הרב שפרבר הקריא שו"ת נדמה לי של הציץ אליעזר. לגבי השורה התחתונה נראה לי שצומ"ת זה גורם מוסמך למדי.
ולעניין שאר הדברים - אני מניחה שהכול מופיע פה. מה שאני הצלחתי להבין שקיימות דעות שרואות בחרש ששומע במכשיר שמיעה / כבד שמיעה / ובכלל כל חרש שמדבר (בין אם בקולו ובין אם בשפת הסימנים) כמו שומע, ולכן חייב במצוות כמו כולם מלבד כמה חריגות שקשורות ישירות לשמיעה (כמו הקהל). כמובן שגם תוכלי למצוא פסיקות אחרות. ובכל מקרה רוב המאמרים שנראים מקיפים בנושא שמצאתי אינם ברשת, וחבל.
*אנקדוטה - החפץ חיים התחרש בזקנותו, אבל סרב להשתמש במכשיר שמיעה.
בתגובה ל: לאור המזעור מאת: אנה ק באמת שקראתי ככל יכולתי (את הרוב) ולא מצאתי שום דבר חדש.
רוב הפסיקה נשענת על דעות מלפני מאות שלא לומר אלפי שנים שרואות בחרשים שוטים, שמפגינות בורות גם בייחס לאילמות וגם בייחס לחינוך חרשים. אבל כל זה הוא משני בעיני. לא סתם שאלתי אם את מכירה רב או פוסק חרשים מילדות או מקטנות (תחסכי לי את בטהובן[1]), שיש להם מה להגיד בנידון. חלק מהשינוי במעמד של קבוצה מופלת או מוחלשת, עובר דרך הסרוב להיות מושא לחמלה ולפטרונות כל כך חד סיטרית, עובר דרך התביעה להשמיע את קולך ולהשתתף באופן פעיל ומשפיע בשיח, עובר דרך הסרוב לשיח שמתנהל עליך מעל ראשך. אני לא מזלזלת ולא מבטלת את הכוונות הטובות של איש, אבל המינימום שאני דורשת ממי שמצהיר על כוונות כאלה, זה להיות מודע להיותו חלק מהגמוניה פטרונית ולהיות הדיון שלו מוגבל בשל כך, ולכן לאפשר לקולות האלה להישמע. שיח החמלה הפטרוני לא מאפשר את זה, גם אם הוא שוחר טוב. הוא מנציח את החד סיטריות שלו עצמו, את ההפרדה, את ההיררכיה.
[1] אגב, סרוב להשתמש במכשירי שמיעה דומה מאד לבחירה לחיות בארון והוא מעיד על רגשי נחיתות, חוסר קבלה עצמית ופחד מדחיה ומסטיגמות של הסביבה. זה שרב פלוני אלמוני מסרב להשתמש במכשירי שמיעה, מעיד על יחסו לחרשים וחרשות יותר מכל פסיקותיו גם יחד.
בתגובה ל: לאור המשפטולוגיה המשמימה מאת: פוליטאה ילד בן 3 עם מכשיר שמיעה ושבב (חירשות בעקבות דלקת קרום המוח) - לפני הגאונות שלו והייחוס שלו, הוא בטח יהיה רב :) מבטיחה לדווח!
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: כמו הרב שפרבר בערב מאת: אנה ק מחמלה תיאורטית. נהפוך הוא, ובניגוד אליך: אני מאוד מחבבת חמלה (במידות סבירות). אבל כשמתרגלים לדבר בחמלה זה אף פעם לא יוצא שוויוני וסביר ולא משנה כמה את צודקת תיאורטית. תמיד יקראו לבן שלך מוכה גורל (כמו שאמר הר' שפרבר) ותמיד דתיים ישאלו "אם זה לתמיד" (ואף לא חילוני אחד.) יכול להיות שחייבים את השיח הזה בשביל ההלכה ושמירת הסמכות וכו' וכו' אבל זה אף פעם לא מסתיים שם.
וחוץ מזה השבוע הבן שלי שאל אותנו בעצמו אם זה לתמיד. וזו פעם ראשונה שהתכווצתי מהשאלה (עד עכשיו לא ידעתי שזה מפריע לו או לפחות התחמקתי מהעניין)
ונ.ב. לא במקרה העדיף הר' שפרבר להביא לגבי חרשים את תשובתו של הציץ אליעזר ולא של "גדול הדור" (כהגדרתו) הר' משה פיינשטיין לגבי אותה שאלה.
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק בהחלט (לדעתי הגיע לערב הודעה ראשית עוד הרבה קודם לכן)
בדרך חזרה הביתה מהערב, התנהל ויכוח באוטו בין אמא שלי, חברה שלה מתהל"ה (מהמגזר, יש לציין) וביני. הויכוח נסוב סביב האמירה הברורה שהיתה או לא היתה בערב בענין ההומו-לסבי. אמא שלי התקוממה כנגד מה שהיה לדעתה היעדר אמירה חד משמעית וברורה.
אני דווקא הרגשתי שקיום הערב הזה והגעתם של כל הדוברים הנכבדים וכל הקהל (כן, לא רק חברי וחברות הקהילה הלהט"בית אלא גם סטרייטים מן המנין) הוא הוא האמירה הברורה והבלתי משתמעת לשני פנים - בת-קול הניחה דריסת רגל משמעותית בתוך השיח של החברה הדתית (גם אם עדיין לא במרכז אלא יותר בשוליים). המארגנות של הערב, שמגיע לכל אחת מהן יישר כוח גדול מאד, הצליחו להרים את נושא הסובלנות בחברה הדתית ולאגד סביבו מספר לא מבוטל של דוברים ומשתתפים.
תודה לכל מי שהגתה ועשתה את הערב הזה. לפעמים עדיין קשה לי להאמין שזה קרה.
(בקרוב הגרסא החרדית? סתאאם.. וישפול ת'ינקינג)
מיכל (שתוהה איפה כל השרשור הארוך של תגובות שהיה אמור להתפתח כבר עד שעה זו?)
בתגובה ל: מרגש מאת: תה ירוק איפה כל הסיכומים?
בתור אחת שהגיעה באיחור (באמצע הדברים של מנחת הערב הנכבדה :) העונה לניק ס') וברחה מוקדם (באמצע דברים של חנה קהת שהיו משעממים משהו), קצת לא נעים לי לסכם...
אבל מגיע המון כבוד למארגנות... וגם - כן הייתה לי הרגשה (במעט שראיתי) שזהו רגע היסטורי. קטן, אולי, מבחינת כמות המשתתפים, אבל היסטורי במהותו. בעל חשיבות גדולה.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק שאם אשמע עוד פעם אחת את צמד המילים "פסח שני" אשתגע, היה באמת ערב מיוחד.
אנסה קצת לתאר את התהליך שעברנו עם הפרויקט הזה, אולי דרך זה יובהר איך הערב הזה הרגיש לי.
לפני שלוש שנים, באיזה לילה חם אחד, לפני שהלכנו לישון, זוגתי אמרה לי משהו על זה שהיא היתה רוצה לפתוח קבוצת לימוד בבת-קול. קשה לומר שהופתעתי, בכל מקום שבו היה פוטנציאל כלשהו, זוגתי רצתה להקים קבוצת לימוד. אלה היום הימים העליזים של קבוצת העבודה, ואכן אחרי אי אלו חודשים היא הודיעה לקבוצה שהיא מתכוונת לעשות זאת. לא נראה לי שמישהי הקשיבה לה במיוחד, אבל זה לא באמת משנה. אחרי עוד כמה חודשים נפתחה קבוצת הלימוד של בת-קול.
שנה וחצי מאוחר יותר, בסלון קטן של אחת מחברותינו, באנו לעוד לימוד בקבוצת הלימוד של בת-קול. אמנם הציפיות שלי היו גבוהות, כי יש לי הערכה רבה למי שהעבירה אז את הלימוד, אבל אני מודה שכששמעתי שהנושא הוא "פסח שני" קצת התבאסתי. יותר מכל זה הזכיר לי את המורות הרעות שהיו לי ביסודי, ותמיד הדגישו בפנינו שצריך לאכול מצה ביום הזה. אבל מתישהו במהלך הערב הרגשתי שאני נופלת מהכסא. d.l.b הביאה אוסף מקורות הנוגעים לפסח שני, ואני עוד זוכרת שניסיתי לחבר את הקצוות של הדברים שהיא אומרת, כשאן (מי עוד זוכרת את ניק הזה?) ניסחה את הכול בצורה כזו שנפתחו לי העינים. הרעיון של פסח שני פשוט תפס אותי. ואני מתכוונת ברמה כזו, שהרגשתי שהנה אני נחשפת לרעיון שנולד בפעם בעשור אולי, או אולי פעם במאה. משהו שחייבים לעשות איתו משהו כי אסור לפספס כזה רעיון מעמיק.
וכך במשך כמה חודשים הסתובבתי עם הרעיון שלמדתי מ-d.l.b, וגלגלתי אותו עם כמה חברות (עוד זוכרת את ההליכה ההיא עם זוהר דרומי, וכמה הצטערתי שהיה יו"ט ולא יכולתי לכתוב את כל ההערות המחכימות שלה).
משם בעצם צמח הרעיון להפוך את התאריך הזה ל"יום הסובלנות הדתית".
נקפוץ עוד כמה חודשים קדימה, לפגישה ראשונה בנושא אצלנו בסלון. ישבנו שם שמונה נשים עם קערת נבטים תוצרת בית והתחלנו לגלגל רעיונות. אני חושבת שאני לא היחידה שחשבה שאנחנו מכוונות גבוה, אבל יהיה יפה אם יצא מזה פרסום של מאמר בפורטל אינטרנטי כלשהו. דובר על מערכים חינוכיים, על יום עיון וסדנאות, ועוד כהנה וכהנה. חלומות גדולים. אבל עדיין לא עשינו את הצעד החשוב ביותר - המהפך המחשבתי של פסח שני, זה שאומר שבעצם אנחנו יכולות (אם לא חייבות) לפנות למנהיגים ולחברה ולדרוש את שמגיע לנו. אני מעידה על עצמי שכמה שהחזון היה גדול, לא האמנתי שהשנה נצליח בכלל לעשות משהו. בכל זאת אנחנו ארגון קטן הפועל על בסיס התנדבותי.
ואז התחלנו לקבל את התגובות במייל. אחרי שהמאמר על פסח שני נשלח, לא חשבתי שיענו לנו. שיערתי שנקבל אולי תגובה אחת רצינית, וכל השאר ניסיונות להתחמק מהנושא. חשבתי שבגלל שהמאמר נשלח מ"ארגון לסביות דתיות" אף אחד לא ירצה לגעת בנושא.
אבל טעיתי. כמו שטעיתי כשחשבתי שאין ארגון לא להט"בי שיסכים לשתף איתנו פעולה בערב. כמו שטעיתי כשחשבתי שאין לנו סיכוי להרים ערב מכובד וראוי בפרק זמן כל כך קצר. כמו שטעיתי כשחשבתי שאין מצב שבערב הזה ידברו אנשים מהשורה הראשונה.
זאת באמת היתה הפתעה מעודדת. לגלות שברוב מוחלט של המקרים אף אחד לא התרגש בכלל שאנחנו לסביות היה משהו חדש בשבילי. פתאום הבנתי שאני נושאת בתוכי את התחושה של הצרעת, אבל כלפי חוץ כבר לא מתייגים אותי כמצורעת בכלל. להפך. התגובות היו חמות ואוהדות (אני מנחשת שאלה שלא אהדו אותנו פשוט התעלמו, וגם זה משהו, שהם לא רצו להגיד דברים נגדנו). וזו לא היתה רק הפתעה, זו היתה מקפצה לרמה אחרת לגמרי של עשייה.
עוד יסופר איך בעבודת צוות מושלמת, כשכל אחת משלימה את השנייה, וכל אחת תורמת את הקשרים והיכולות שלה, בכל זאת הצלחנו להפיק את הערב הזה, ואת הפרסום באתר קולך, בלוח זמנים בלתי אפשרי בעליל. זה דרש המון עבודה, המון פרטים לזכור (לפעמים היה לי קשה להירדם בלילה מרוב מחשבות על הדברים ששכחתי), הנפצות של הרגע האחרון (או אחרי), אבל נתן תנופה אדירה לעשייה בדמות אדרנלין, וגל גדול של אופטימיות.
ומהמקום הזה של כל הבלאגן וההתרגשות והשמחה והגאווה שהצלחנו והתחושה שמשהו גדול קורה, יחד עם הרגשה מטרידה שבטוח שכחתי משהו שהייתי צריכה להביא, הגעתי לערב העיון. מסכימה עם תה ירוק שעצם קיומו מהווה שינוי אדיר ודריסת רגל בחברה הדתית. ובניגוד להויז בכלל לא התרגזתי, גם כשתמר רוס אמרה מילים קשות. כל הערב פשוט לא האמנתי שמהלימוד הקטן ההוא לפני שנה יצא הדבר הזה, שאנשים שבאמת עומדים כיום בשורה הראשונה מתייחסים אלינו בכובד ראש שכזה. שכל זה קורה. ויותר מכך, שעכשיו אני מרשה לעצמי לחלום עוד הרבה יותר לשנים הבאות. מי יודע, אולי בעוד כמה שנים כל ילד ידע שאת פסח שני מציינים כיום הסובלנות הדתית.
כשהתחלנו (באיחור של דקה אחת, וגם את זה נתקן בשנה הבאה!), התבאסתי נורא מכמות האנשים שהגיעו. האולם היה ריק. אבל באיזשהו שלב באמצע גיליתי שלאט לאט מאחור התמלאו השורות. ולמרות הנוכחות הדלה של הומואים ולסביות מוכרים (מעט מבת-קול הגיעו, ומספר חד ספרתי של הומואים דתיים הצלחתי לזהות) היו באולם כמאה איש (מן הסתם קצת יותר, כי באו והלכו). חלק לא שולי מהם היו סטרייטים. סתם אנשים. מבחינתי זה לא פחות מוואו.
וכמה מילים על הדברים שנישאו בערב, בכל זאת זה היה לב העניין: הרב שפרבר אמר בצורה נחרצת שפוסק ההלכה צריך לזכור שהוא לא עוסק בתיאוריה אלא גם במציאות. ושעליו להתחשב במציאות המשתנה, ובסבל שהפסיקה שלו עלולה לגרום. הוא אמר את הדברים מנקודת מבט הלכתית, דתית. ובזה היה הדבר הגדול בדברים שלו.
פרופ' רוס דיברה כדרכה, בדרך שקשה לשמוע. לפעמים התכווצתי בכסא בגלל כמה משפטים שלה, אבל לבסוף שמעתי ממנה אמירה חד משמעית שחובה עלינו לקחת את השינוי הזה בידים שלנו. גם האמירה החדה שלה בדבר הצורך ההכרחי שלנו לדבוק בקהילת האם, אחרת אין לנו סיכוי לשנות דבר, היתה זריקת עידוד שהייתי צריכה.
ד"ר קהת הציגה רעיון יפה של לוינס, והזכירה גם לי שתמיד צריך לזכור את האחר. האמירה שלה היא באיזשהו מקום הפוכה מזו של שפרבר ורוס. על פי לוינס, לבוא לעזרת האחר כשמוצאים בו משהו מן המשותף הוא מדרגה נמוכה יותר של צלם האנוש. הרי ברגע שאני מוצאת באחר משהו ממני, אז הוא כבר לא כל כך אחר. החכמה היא לעזור לאחר כשהוא אחר אמיתי, כזה שאין איתו דבר משותף. הקישור של זה לפסוקים מתהלים ולסוגיה מברכות היה מבריק בעיני.
ולסיום, יאיר ליפשיץ העיר שתי הערות שצריך לקחת לשנים הבאות בפסח שני. האחת היא שפסח שני מדבר על חווית זמן, וזוהי חוויה טוטאלית ולא יחסית בשום צורה. כלומר, כשאנחנו מדברים על טמאים והולכי הדרך אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שיש מרכז (המצב הטהור, המקדש) ויש פריפריה (טמאים, רחוקים), ושהפריפריה תגיע למרכז. אבל בפסח שני קורה דבר נוסף ששובר את ההיררכיה הזו. מי שחוגג את הפסח שלו בי"ד באייר חווה אחרת לגמרי את היום הזה ממי שעבורו זהו יום חול. ובחוויית זמן אין מרכז ופריפריה כי היא בהגדרתה אישית. ההערה השנייה נגעה לחפזון שבגאולה. מי שסובל דיכוי (למשל ישראל לפני יציאת מצרים) לא יכול לחכות עד שהמדכא ישנה את הגישה. מי שסובל צריך לצאת מיד. בחפזון. שתי ההערות האלה היו מרוממות רוח מבחינתי.
אמרו כאן לא מעט תודות להוגות ולעושות, ואני רוצה להוסיף גם תודה משלי. לסמוקיה, בת עמי, d.l.b, אן, אנה ק ורות אחת - איזה צוות לתפארת. קשה לי להגזים בעומק ההערכה שלי כלפיכן, ובתחושת הזכות שנפלה בחיקי לעשות את הדבר הזה יחד אתכן. תחושת הצוות, השותפות וההליכה יחדיו היתה משמעותית עבורי עד מאוד, לימדה אותי הרבה, ופשוט נתנה הרגשה טובה כל הזמן. תודה.
ותודה לקבלניות המשנה: אביגיל, נעמה דג, מרב וציפור דרור, שכל אחת מהן השאירה חותם ברור ומובהק :) וגם תודות לנשים שהתגייסו בערב עצמו לעזור.
ובשנה הבאה נגיע רחוק עוד יותר. אמן.
בתגובה ל: מעבר לעובדה מאת: נוסעת סמויה מרגש עד דמעות.
כדי שתפתח הדרך הזאת להרבה נשים להצתוות ולעבוד בחופשיות, היו שווים הימים העליזים והפחות עליזים בקבוצת העבודה.
מחכה בקוצר רוח לשמוע עוד חוויות, ולצפות בארוע כולו.
מבחינתי הטקס הפורומי לא שלם עד שלא תבוא אביגיל ותברך את העוסקות בצרכי ציבור באמונה. מאז שנחשפתי לזה עוד בימי וואלה הרחוקים התמכרתי :)
בתגובה ל: מעבר לעובדה מאת: נוסעת סמויה מפעים...
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: מעבר לעובדה מאת: נוסעת סמויה תודה על הסיכום המקיף (עד כמה שניתן..)
מה שכיף זה לראות איך לאורך התחנות השונות בדרך החל מרגע התגבשות הרעיון ועד לסיומו של הערב, הייתה אמונה ותקווה אמיתית שאכן יהיה משהו. והיה משהו משהו!
שמחה שיצא לי לקחת חלק (גם אם קטן) בערב הזה, וגאה להיות חלק מקבוצה שיש בה כ"כ הרבה נשים עם חזון. באמת.
בתגובה ל: מעבר לעובדה מאת: נוסעת סמויה באמת מרגש! וישר כח לחברותי היקרות : )
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק אבא-הרב דניאל(שלא הבין את השאלה של הויז ק :) בת-אביגייל,שבוטחת באביה כ"כ,ואפילו אמרה לו קבל עם וקהל שזה לא נכון שסתם הנחיתו אותו לשם:) והתינוק הקטן והמתוק(שממש לא הסכים לבוא אליי,בצדק)
היוו בשבילי את הדבר המכונן והמרגש של הערב
אביגייל,אוליי תעשי סרט על המשפחה שלך?את עוד תזכי עליו באוסקר,מבטיחה!
והלוואי על כולנו
בתגובה ל: שלושת הדרות לבית שפרבר מאת: אלה R את נוכחותו של פטרוזיל למשפחת שפרבר בכנס :). מעבר לעובדה שאני חושבת שכל מקום צריך להיות פתוח לתינוקות שבאים עם הוריהם, ולכן אוהבת כשמביאים לכל מקום תינוקות, יש גם משהו מאוד לא תיאורטי במציאות שדוברה בכנס, משהו חי, נושם (ואפילו מדבר ולפעמים בוכה) ודורש התיחסות - ולכן נוכחותו החיונית בהחלט מסמלת את רוח הדברים :).
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: פסח שני מאת: אנה ק האמת זה כבר זמן מה רוצה לרשום על הערב עיון שהתרחש לא מזמן שהיווה בהחלט קרש קפיצה נאה לבת קול ולחברה הדתית בכלל. כולן כתבו פה יפה ובצורה מרשימה ,והחלטתי להביא פה את רשומי האיישים מהאירוע ומהתחושה שהתלוותה לאירוע מרגש זה.
ללכת או לא ללכת זו השאלה.. יותר נכון האם הבוס יזכור שאני צריכה לצאת מוקדם כדי להגיע לערב עיון בירושלים או שמה יהיה עסוק מדי ויעשה פרצוף של כלב מסכן שאין לו עובדים ושאתן עוד שעה.. אני כמובן באתי בגישה שאני הולכת.. ומצידי שיסגרו את כל הרחוב..
נכנסתי בהפסקה לאינטרנט.. ספק שם ספק הצצה לבדוק שאיש לא נמצא בקירבתי מה שיגרום לאווטינג מטורף שלי מהארון בפני צוות העובדים.. שלא ממש חובבים את אנשי הקהילה..
גלשתי להנאתי בפורום שלנו פה באגנדה.. נכנסתי לקישור של אתר "קולך" כדי לראות על מה ולמה פסח שני ויום הסבלנות הדתית.. ופשוט עמדו דמעות בעיני.. (וזה לא בגלל שאני ריגשי ובוכה מכל דבר.. אפילו מכך שהדלת של הדירה לא רוצה להפתח) אלא מעומקם של הדברים שנרשמו ע"י 2 נשים נפלאות מהארגון שלנו.. ולא רק שכאבתי את מילותיהן.. אלא באמת יכולתי לראות שזה ירעיד עולמות אחרים.. וכך היה.. התגובות על המאמר.. מפי רבנים והוגי דעות נוספים.. שרק חיזקו את התחושה שיש לנו מקום בחברה הדתית.
אחרי נסיעה מטורפת לעבר מקום הכנס ,בדרכי פגשתי את בעלה של חברה שהייתי בטוחה שיגיע איכשהו לאותו מקום שאליו פני היו מועדות.. אך ירד הרבה תחנות לפני..
נשמתי לרווחה ונכנסתי לאולם.. אילולי ראיתי את "סמוקיה" לא הייתי יודעת שאני במקום הנכון.. קבלו את פני כמה נשים מהארגון והרגשתי את המתח וההתרגשות באוויר בעיקר בשל כך שהיו נוכחים שם גם אנשים שלא מבת קול .. אנשים שהיה להם חשוב להגיע להראות נוכחות..
הדברים שנאמרו ע"י הנציגים היו נפלאים.. חלקם אף הפותעתי לשמוע.. ולמרות השעה הקשה וההבנה שכולנו פה אחרי יום עבודה מפרך.. הצלחנו להחזיק מעמד כל הערב.. הצלחתי להגניב מבטים לאחור ונגלו לעיני עשרות אנשים שמילאו את הכסאות השוממים שחשבנו שישארו יתומים כבתחילת הערב.. ב"ה זה רק הראה כמה שהדברים מגיעים למקומות ולרבדים ששנים חלמנו עליהם.. השבח וההודיה ראוי להאמר גם לאלה שלקחו חלק עצום בהרמת ער זה.. וכמובן לכל מי שהגיעה וטרחה.. וחייבת להוסיף בזאת שהיה איזה נער ששאל בזמן ההתפזרות.. "איפה אני יכול למצוא את המאמר שעליו נוצר הדיון.." ושאל עוד שאלות קטנות והצבעתי בגאווה על אחת הכותבות ואמרתי שעדיף שישאל את המקור הראשוני לכך.. ובעודי בדרך לדירתי שוטפות אותי מחשבות שלוות של.. "איזה מזל שהכל קרה כאן ועכשיו ואיזה זכות גדולה היא להיות חלק מהשינוי המתחולל בעמנו שלנו.." ישאר כוח לכולן/ם.
ובשורות טובות תמיד!
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."