ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
בתגובה ל: מהחדשות מאת: עינבל דיון בבית משפט לענייני משפחה על חזקת ההורות של האמא הלא ביולוגית
בתגובה ל: זכויות של האמא הלא ביולוגית מאת: אנה ק בעניין הזה אני מרגישה שאני עוברת התפכחות שנראית לי מאוד דומה להתפכחות של נשות קולך הוותיקות.
בתור צעירה כל העניינים האלה באמת לא מאוד עניינו אותי. נכנסתי בלי היסוס בכלל למחויבות של משפחה והורות כשלא היתה כמעט שום זכות מעוגנת בארץ. לא אישור של בימ"ש לענייני משפחה לחוזה חיים משותפים, בטח לא נישואי קנדה, וכל הסיפור של אימוץ עוד הסתובב לו אי שם בדרכו אל המחוזי.
אז כמו שבגיל עשרים כשמתחתנים מאהבה גדולה והסיפור של עגונות ומסורבות גט לא ממש נראה לך קשור אלייך בשום צורה ככה גם כאן. הצורך בתיקון חברתי אמיתי, ובהכרה של מערכת המשפט במציאות חיינו היא קריטית ומהותית. וההתפתלויות של עירא סביב זה בעיקר מרגיזות אותי. הפתרון של אימוץ הוא כל כך בעייתי, וכל ערימת התקדימים הזאת ש"סוללת" לנו את הדרך לשוויון, פשוט הופכת אותנו לשפחות נרצעות של פקידי מערכת המשפט. כל צעד ושעל בחייך את צריכה ללכת ולהוציא את המסמך המתאים - ואם לא תעשי את זה, יהיה רמז בדבריה של העו"ד שלא נהגת באחריות הראויה - ומה זה כבר אומר על רצונך ומחויבותך להיות אמא. ולכן היא נאלצת ללכת סחומ סחומ, וכבר לא יכולה להגיד את הדבר הפשוט שיכול היה להאמר לפני עשר שנים: יש כאן תא משפחתי שהמערכת לא מכירה בו - ומכאן מתחילות כל הבעיות.
בתגובה ל: סיפור קורע לב מאת: אור__ ומציק, מעיק ומרגיז עד בלי די (אני יודעת מנסיון ואם את באמת רוצה לראות עשן מיתמר מהאזניים דברי עם שתחיה).
אני ממש לא חושבת שכדאי ליזום רפורמה חקיקתית בנושא שתעבור דרך הכנסת. מהלך כזה לא רק שלא יניב דבר, הוא גם יעלה בכל ההשגים שהושגו עד כה (ואותו דבר נכון גם לגבי תלאתיהם של טראנסים במרשם האוכלוסין וכ"ן). אנחנו חיות במדינה שמרנית מאד, שהלך הרוח של הרוב בה הוא לא רק נוגד את תפישת זכויות הדם והאזרח, אלא בעיתי לגבי הדמוקרטיה בכללותה.
הבועה הקטנה שאנחנו חיים בה, שבמסגרתה השגנו זכויות ומעמד פורמלי מסויימים (אף שזה עולה בהרבה יזע ובירוקרטיה), הוא תודות למערכת משפטית שעוסקת בשלה ומחוייבת לפחות לפורמליסטיקה של זכויות אדם ואזרח. כמו כן, להזכירך, גם שינוי החקיקה בענייננו (גם של חוק העונשין וגם של השרות בצבא), הושג במחטף, מתחת לשולחן בלי שהסיעות הדתיות שמו לב. אחרת זה לא היה עובר.
בתגובה ל: סיפור קורע לב מאת: אור__ שהמערכת לא מכירה בו ואני לא מקלה בחומרה של הבעייתיות שזה יוצר. מסכימה איתך גם בכל היתר.
אבל סליחה, יש כאן אמא ש.... מתנקמת בבת זוגה לשעבר? מכאיבה לילדים המשותפים ומפרה את ההבטחות של עצמה על מנת להשיג... ? שליטה? משהו כזה?
גם זה בעייתי מאוד.
בתגובה ל: יש כאן תא משפחתי מאת: קימונו הורים מתנקמים זה בזה דרך הילדים, הופכים את הילדים לצד בפרידה ומכאיבים לילדים כשניתן להמנע מכך, או לפחות למזער והם עושים את זה ללא הבדל דת צבע והעדפה מינית. הם עושים את זה על פי רמת האגרסיה שלהם או חוסר יכולתם להתמודד איתה והם עושים את זה בכל הכלים העומדים לרשותם. בגלל שהחוק לא מכיר במשפחות שלנו, יש לנו עוד כלי נשק בידים ואנחנו משתמשים בו כי אנחנו בני אדם (כמו שהסטרייים היו עושים אם הם היו יכולים). מן הראוי היה לפרק אותנו מהנשק הזה, כדי להגן על הילדים, כי אנחנו רק בני אדם.
בתגובה ל: זכויות של האמא הלא ביולוגית מאת: אנה ק ש - 2 לסביות (פעם ראשונה שהיא אמרה את המילה הזו) נפרדות, עד שהגיעו לבית משפט. כמה דקות היא פשוט דיברה עליהן.
רציתי לומר לה הרבה דברים. החל מ: "אני גאה בך", וכלה ב"אבל זה כבר כנראה לא העולם שלי יותר".
ובסוף החלטתי להתייחס לזה כמו אל גירושים רגילים לכל דבר. בלי לעסוק מזה עסק.
:(
בתגובה ל: אמא שלי התקשרה אתמול לספר לי מאת: פרידם להתיחס לזה כאן גירושין רגילים ולא לעשות עניין גדול? אם כך היו מתיחסים לזה זה היה מראה שיש לנו זכויות כמו לכולם, לא?
בתגובה ל: אולי כך צריך...? מאת: סברה בעולם הגדול ללא תוכן
בתגובה ל: אמא שלי התקשרה אתמול לספר לי מאת: פרידם אה, נראה לי שפיספסת פה משהו מאוד מהותי.
בגירושין "רגילים" אף אחד לא שולל מהאמא או מהאבא את עצם היותו הורה, אלא מחליטים על הסכם לגבי משמורת של הילדים.
מה שהאמא הביולוגית עשתה זה לשלול לחלוטין את ההורות מהאמא הלא ביולוגית. זה להגיד לה: את לא קמת בלילה לילדים שלך, את לא חיתלת אותם, את לא שרת להם, לא חיבקת אותם כשבכו ולא צחקת איתם. כי הילד שאת ניחמת הוא בעצם לא הילד שלך. זה מה שהיא עשתה ולכן זה מאוד חמור בעיני. שלא לדבר על הילדים שחיו עם ידיעה שיש להם שתי אמהות, ועכשיו אמא אחת לא נותנת לשניה את הזכות הזאת. אני פשוט לא יכולה לדמיין את זה.
וחוץ מזה פיספסת עוד משהו, את ההזדמנות לדבר עם אמא שלך על נושא כזה. העובדה ש"כמה דקות היא פשוט דיברה עליהן." הראה לך שאפילו היא יכולה להבין את הכאב הזה, אם היא כבר אמרה את "המילה הזו" חבל שלא קפצת על ההזדמנות לדבר איתה על הנושא.
בתגובה ל: פרידם, נראה לי שפיספסת משהו. מאת: emanunu אני מבינה את הקושי שלהן ולכן רציתי שאמא שלי תבין שזה כמו גירושים רגילים, בהם ל - 2 הצדדים יש חזקה משותפת על הילד. היא הבינה את זה וזה מה שחשוב. (וכבר דיברתי איתה על הנושא לא מעט ולכן זה לא היה אישיו).
גם לא פספסתי את ההזדמנות לדבר על זה משום שדברים השתנו לאחרונה ואני פונה לכוון אחר שאין צורך יותר לפתח את הנושא הנוכחי. ואם אני לא מובנת - אז זה בסדר. אני מנועה כרגע מלפרט.
בתגובה ל: זכויות של האמא הלא ביולוגית מאת: אנה ק מבאס ברמה אישית וטראגי בשביל הילדים ואמם. אבל זה נכון לכל זוג שמתגרש מכוער. כדי שהילדים יהיו מוגנים גם כשאחת האמהות מתחרפנת מסיבה זו או אחרת ומחליטה למנוע מהילדים קשר עם אמא שלהם או במקרה ההפוך נוטשת בלי לקחת אחריות, מערכת המשפט (השמה לנגד עניה את טובת הילד ) חייבת לטפל באופן היעיל והנגיש ביותר במתן אימוץ ללסביות. או טוב מכך למצוא דרך להליך אוטומטי הכולל רישום בחדר הלידה. אני חולמת אה?
בתגובה ל: מהחדשות מאת: עינבל מתוך הכתבה בגוגיי:
ח"כ אלי ישי, ששואף להיות שר החינוך הבא, טוען כי יש לו חתימות של 70 ח"כים שמתנגדים למצעד הגאווה. לדבריו, "צה"ל קבע שהומוסקסואליות היא חולי"
בתגובה ל: "נעביר את החוק שאוסר על מצעדי גאווה" מאת: עינבל מתוך הכתבה:
שנאת חינם היא הרוע הפנימי המחלחל, היא הבוז השקט והארסי, היא ממלכת הדעה הקדומה, ושלטון הסטריאוטיפ. חייב להימצא הפיתרון החברתי שיאפשר הכלה חברתית של ההומואים הדתיים".
בתגובה ל: "נעביר את החוק שאוסר על מצעדי גאווה" מאת: עינבל צבא קודם כל, ואחר יבוא לעדכן אותי האם המערכת שאני משרתת בה קבעה שאני חולה או לא. חתיכת עלוקה, איך הוא מעז לדבר בכלל על צה"ל?! מה הוא קשור לזה?? כולנו יודעים בדיוק מה מעניין אותו...
זה מה שיש ועם זה ננצח.
בתגובה ל: שכבוד הח"כ ילך לעשות מאת: עברתי רק כדי לראות אני משועממת(כי אין לי חשק ללמוד עוד 59 דפים)אז קראתי את ההודעה שלך וכמי שנורא נורא רצתה לעשות שרות לאומי(לא צבא.אלו היו ימי הפציפיזם והפמיניזם הרדיקלי-מהפכני שלי),אבל הייתה בשנים הללו עמוק בתוך לימודי הוראה בסמינר בית יעקוב למורות-תמיד קשה לי שמשתמשים ב"לא עשה צבא" כאות קלון(/חמור מכך הגבלת זכות בסיסית כמו חופש הביטוי ושות') אני חושבת שמדינה שבה חלק לא קטן מאזרחיה מקבל פטור משרות צבאי,ע"י התחזות למטומטמים וחסרי כשירות לשרת בצבא-לא אכפת לי שזה באשמתם(של החרדים)-אבל אם היא כבר משתפת פעולה(כי לא באמת בא לה להתמודד עם חרדים בצבא/בכלל אין לה מחסור בכוח אדם)ואח"כ שוללת מהם זכויות חברתיות /שמה אותם לבז-פועלת בחוסר יושרה וחוסר צדק. אם כי אני מבינה את הבעייתיות שיש למדינת ישראל להסדיר את העניין הזה,אבל לפחות שנהיה מודעים לבעייתיות..
כמעט באתי לגונן גם על חה"כ אלי יישי בעניין הזה,אבל פתאום נזכרתי שש"ס בראשית דרכה הייתה מורכבת מרוב ששירת בצה"ל,וגם היום-כשהיהדות הספרדית מתחרדת יותר ויותר-יש עדיין חלק (נכבד) שמשרת בצה"ל. בכל מקרה חשדתי שחה"כ אלי יישי,כמי ששייך לדור הראשית של ש"ס-עשה צבא.אז בדקתי בגוגל-ואכן צדקתי..
אני יודעת שזו לא הנקודה החשובה בהודעה שלך,אני גם כואבת,כועסת,מוחה,מזדהה עם הקושי לשמוע דברים נוראים/בורים- שיוצאים מפיו בכל זאת,אני חושבת שביקורת צריכה להיות אמינה יותר ובכלל במסגרת הדמוקרטיה(את לא חייבת להסכים,כמובן)
היה לי חשוב לאמר זאת. וחוצמיזה,גילוי נאות:אני טיפה סובייקטיבית.יש לי איזושהי חיבה(אמנם מוגבלת ועם הרבה ביקורת) לאלי יישי(או לתנועת ש"ס בכלל) לדעתי פשוט לא יצא לו להכיר הומואים ולסביות ש"סניקים-כלפיהם אני בטוחה שהוא היה בורר את מילותיו,אוליי אפילו משתחרר מכמה דעות קדומות.. אני לא יכולה (ולא רוצה)לסמן אותו(ואת תנועת ש"ס)כאוייבים למציאותי הלסבית,גם אם כלפי הלהט"ב כתנועה-הם מתבטאים,שיטתית,בבוטות..
אני הייתי יושבת איתו לשיחה בלי לחשוד אפילו שהוא הולך לפגוע בי מילולית(בכל זאת, אני רק מחליפה את הג'ינס בחצאית,ואני נראית בדיוק כמו הבת שלו,במובן הרחב, לא זוכרת אם יש לו בנות :) אבל כדי שזה יקרה צריכה לבוא הגאולה ואם היא כבר תבוא, ישבו נשים תחת גפנן וגברים תחת תאנתם-ולא יצטרכו אותי :)
בתגובה ל: בשנים 1980-1983 שירת אלי יישי(אז עוד לא ח"כ)בצה"ל מאת: עיר קטנה לגבי אלי ישי, אבל כוונתי הייתה להתבטאויות שלו ושל חבריו לתנועה/מפלגה. זה לא ממש משנה אם אלי ישי עשה צבא או לא [וזה גם לא ממש משנה אם התומכים שלו, הספרדים, עושים צבא. למרות שאם כבר מדברים- בתקופה בה אלי ישי שירת בצה"ל, אכן היו משחררים הומואים משירות צבאי ואת זה אני יודעת ממקור ראשון]. כוונתי הייתה שילך קודם לבדוק בפרוטוקול הצה"לי לגבי היחס הנוכחי להומואים ולסביות ואז יתבטא בתקשורת לגבי עמדת צה"ל [ואני עדיין חושבת שאין ל שום קשר לצה"ל כיום ואין לו שום זכות להתבטא בעניינו]. כי אם הוא היה בודק, הוא מגלה שכיום אני יכולה לקבול את המפקדים שלי על יחס מפלה כלפי, אם וכאשר, ושאסור לפסול חייל לתפקיד בגלל נטייתו המינית [אלא אם מדובר בתפקידים מסויימים במודיעין ואותו חייל נמצא בארון וישנה אפשרות לסחוט ממנו מידע באמצעות איומים על הוצאה מהארון]. ולא שצה"ל נקי מהומופוביה, ממש לא, אני חווה אותה על בשרי ויש עוד המון לאן להתקדם בעניין, אבל אף אחד ממקבלי ההחלטות בצה"ל, שם למעלה, לא קבע שאני חולה. ואם היו מתבטאים בצורה כזו, לא הייתי מתגייסת [יתכן ויש לא מעט מפקדים בכירים שחושבים כך, אבל הם בוודאי שלא מודיעים זאת ברבים או מכניסים את דעותיהם לחוקי המערכת].
זה מה שיש ועם זה ננצח.
בתגובה ל: נכון שהגבתי ספציפית מאת: עברתי רק כדי לראות בהצלחה בעמידה מול ההומופוביה הצהל"ית..
בתגובה ל: נכון שהגבתי ספציפית מאת: עברתי רק כדי לראות אני שואלת כי אני התגייסתי.
אנקדוטה קטנה למי ששכחה, או לא ידעה. אי שם באמצע הנינטיז, במסגרת הרצאה בבית ספר תיכון, גרשון הכהן, אז (אם אני לא טועה) מפקד חטיבה 7, הצהיר באזני התלמידים שגברים נולדו להיות לוחמים ואילו נשים נולדו להיות זונות. אלו היו ימים קצת יותר עדיני נפש ואכן כולנו חשנו רעד קל בכנף של הרנו הצבאית (בטח הוחלפה כבר חמש פעמים מאז). הכהן אמנם ננזף וקידומו עוכב אבל מינורית מאד. לא התייצבתי בבקום בעקבות זה, לא אני ולא אף אחת אחרת (למרות שחשבתי שזה מה שראוי לעשות). המשכתי לשרת כאילו כלום. הקונפורמיזם, הפחד להסתבך והמחויבות היו חזקים מידי, גם אחרי שקצין בכיר חשף את דעתו הבלתי רשמית של הממסד הצבאי על השרות הצבאי שלי והממסד לא מיהר להתנער ולהכחיש.
בתגובה ל: לא היית מתגייסת? מאת: פוליטאה לא. אני לא מדברת על יחידים בצבא, בכירים ככל שיהיו [אלא אם כן זה הרמטכ"ל ואז זה משהו אחר]. אני מדברת על הצבא כממסד. צב"ל מקפיד להיות מאוד פוליטיקלי- קורקט בנושא בשנים האחרונות. שוב, יש המון לאן להתקדם, אבל מה שבטוח זה שהממסד כגוף בעל חוקים מאוד מסודרים וברורים [גם אם ניתנים לכיפוף], לא יוצא בהכרזות מעין אלו ואפילו להיפך.
זה מה שיש ועם זה ננצח.
בתגובה ל: בשנים 1980-1983 שירת אלי יישי(אז עוד לא ח"כ)בצה"ל מאת: עיר קטנה "לא עשה צבא" זה לא נימוק לכלום, לא לפסילת דעתו של אדם ובוודאי לא להגבלת זכויותיו.
אבל אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו. אם אלי ישי בוחר במודע לרכב על הגל העכור של המילטריזם הישראלי ולנסות לתרגם אותו לכח פוליטי, אז הוא מרוויח לגמרי ביושר את הקריאה "לך תעשה צבא"[1].
[1] וזה שהוא עצמו שרת, לא משנה. הציבור שלו הולך ומתחרד בעידודו וכמובן למען הישרדותו והתעצמותו הפוליטית.
בתגובה ל: מהחדשות מאת: עינבל שואלת יונית לוי, שאלה טובה.
איפה היתם בזמן אמת, גברת לוי וחבריך? שאלה עוד יותר טובה
בתגובה ל: מה עם חופש הביטוי? מאת: פוליטאה מהקרקס* המוצג בתמונה (לא צפיתי בסרטון), לא יתכן שיאסרו על אזרחים להפגין כל עוד זה נעשה במסגרת החוק. מה קורה במדינה הזאת? לא יאמן.
*(נראה לי שהחברה' האלה מרוכזים יותר בטיפוח ה"מ^גניבות" שלהם מאשר בזכויות אדם, אחרת הם היו משאירים את הפנטומימה לבית צבי ומתעלים את היצירתיות שלהם למקומות קצת פחות מעצבנים)
בתגובה ל: עם כל הסלידה שלי מאת: זוהר דרומי **לא תמיד, היו כמה וכמה הפגנות, כולל זו בבאר שבע, שלא היו שייכות לזן האוטומטי
ומה קורה במדינה הזאת? אנחנו מתאהבים בהתלהמות המלחמתית שחווינו, בההיסחפות השבטית החמימה והאלימה. זה היה ניכר ומורגש מאד באויר בימי המלחמה, אני חוויתי את זה באופן מאד אישי. עצירת ההפגנות האלימה והאנטי דמוקרטית וההשתקה המוחלטת של התקשורת, היא רק אחד משלל הסמפטומים.
בתגובה ל: *לרוב אני מסכימה מאת: פוליטאה ואני גם לחלוטין לא מזלזלת בחשיבות של השבטיות הזאת. זה כמעט ביולוגי. קשה מאוד לשרוד בסביבה שלנו בלי זה. בהרבה מובנים זה עדיף על תחושת ההתפוררות החברתית וחוסר הסולידריות, הניהליזם והאדישות.
מה שאותי מאוד הפתיע - זה עד כמה האנשי התקשורת וויתרו על תפקידם - והיו במלחמה הזאת קודם ישראלים ואחר כך עיתונאים. אני שמחה שיש לנו צנזורה צבאית, וזה נראה לי בריא שצנזור יצנזר ושאיש תקשורת יעשה הכל כדי לסקר. וזה לא קרה.
בראיון טלפוני עם אילנה דיין גדי סוקניק אמר שהכשלון של המלחמה הזאת זה שלא הצלחנו להביא תמונות מספיק טובות מעזה. אילנה שאלה: אנחנו, העיתונאים? והוא ענה: לא, דובר צהל. בהתחלה חשבתי שהוא צוחק. לקח לי קצת זמן להפנים שזה רציני לגמרי.
בתגובה ל: לא מפתיע מאת: אור__ תחסכי לי את הפסאודו אבולוציניות.
אחד היתרונות הבולטים של ההתלהמות/התבהמות השבטית הזאת היא שהיא מאפשרת שקט תעשייתי בזירת הסולידריות והעדרה. זו תופעה מקיאבליסטית לחלוטין. השבטיות מספקת לכולנו את הצורך בהרגשת האחדות והסולדריות ונוכחותה הדומיננטית באטמוספרה הציבורית, לא אפשרת לעובדות לבלבל אותנו (וכאמור, אנחנו גם ממש לא חפצים להתבלבל). זה כיף גדול לשלוח ד"ש עם שיר ולהרגיש שאנחנו מתגלים בשעתנו היפה. אחרי שטפחנו ככה לעצמנו על השכם מול המראה הקולקטיבית, אולי נשכח שלסולידריות יש מחיר והשלכות שכוללות קצת יותר מהפלייליסט של רשת גימל יחד עם קרן פלס במקלט. את המחירים האלה החברה הישראלת עדיין מסרבת בתוקף לשלם ולכן היא גם מעדיפה לא להתעסק בזה.
השבטיות כמובן מושגת ע"י סימון ברוטאלי של אחרים/אויבים. לכן תמיד שכרון מלחמה ונצחון גורר עליה של מגמות גזעניות כמו שאנחנו רואים וגם זה מה שאיפשר למשטרה, לא רק להשתמש שימוש יתר בכח שלה (שלזה אנחנו רגילים כבר זמן רב), אלא גם להשתמש בסמכויות שמעולם לא ניתנו בידה. ואין פוצה פה ומצפצף.
גם אני שמחה שיש לנו צנזורה צבאית. אני גם חושבת שהצנזורה הצבאית, מבחינתה צודקת ועשתה את ההחלטה הנכונה לאינטרס שלה. עדיין תפקידם של הכתבים הוא להלחם בה עד שיצא עשן לבן. חוצמזה ויותר חשוב, המחאה והדיון הציבורי בתוך גבולות מדינת ישראל, לא היה קשור כהוא זה לצנזורה הצבאית. ההשתקה היתה בהתנדבות. התקשורת הפכה לקומיסר.
בתגובה ל: לא מפתיע, נכון. אבל עדיף??!!11 מאת: פוליטאה אני חושבת שזה בעייתי שחלק מאנשי התקשורת שלנו הם קודם כל יוצאי הקומנדו ורק אח"כ עיתונאים. אני מוכנה לחיות לנצח עם כל מיני פרחי גל"צ מורדי פרופיל, תל אביבים ניהליסטים, ורודפי פרובוקציות, העיקר שיהיו נאמנים קודם כל לתפקיד שלהם ורק אח"כ ללאומיות שלהם. ועוד עליהם נאמר תשקורת :)
אבל לגבי יתר העם - זה עדיף. אני יודעת איזה מחיר זה גובה ממיעוטים. אבל אני מעדיפה שמי שצריך להגן על מיעוטים יעשה את העבודה שלו, ושהחיים הטובים למיעוט לא יבואו רק מכוח זה שהחברה פשוט מתפוררת. המלחמה הזאת מסמנת את מה שבני בגין אמר לפני פרישתו מהכנסת - נכונו לנו כאן עוד 100 שנות מלחמה. ואם אווירת ההתלהמות הזאת לא באה לך בטוב, צריך לחשוב על פתרון (שמתחיל נגיד בנמל התעופה בן גוריון), כי הסיפור הזה של מזרח תיכון חדש כנראה לא ממש הולך להתגשם כאן בקרוב.
בתגובה ל: בעניין התקשורת - אני מסכימה איתך מאת: אור__ כמו שאת רואה, אלימות מביאה התלהמות שמביאה בתורה עוד אלימות. אי אפשר לצפות שמי שצריך להגן על מיעוטים יעשה את תפקידו ושהתקשורת תמשיך לנבוח ואף לחשוף שיניים, כשכל אלה נתונים תחת כירסום מתמשך בלגיטימיות שלהם ואף צפויים לפעולות ממשיות שיצרו את צעדיהם.
כמו כן זה ממש רע מאד גם ביחס לניהול הסיכסוך. ניהול נכון וחכם של מערכות צבאיות (ובעיקר מתמשכות) תלוי בחשיבה רחבה מגוונת עמוקה וביקורתית של כמה עשרות מקבלי החלטות קריטיים. ההתלהמות, לא רק גורמת לי לגרודים, היא גם עלולה להביא לעמדות האלה מסה קריטית של אנשים בעלי השקפת עולם שטחית שהסלמה היא עבורם אידאולוגיה, אנשים שעבורם ביקורתיות היא בגידה. או במילים אחרות היא עלולה לייצר מטכ"ל, קהיליית מודיעין, פקידי ממשל ופרלמנט, צייתנים ושתקנים. זה לא רק מסוכן לדמוקרטיה, זה גם סתם מסוכן. בהקשר הזה כדאי מאד להקשיב לדברים שאומר יגיל לוי.
אבל אני לא ממהרת להתייצב בבן גוריון. גם כי יש לנו בעיות עם הדרכון של ימח שמם, אבל בעיקר כי אני יותר קרובה לחמישים מלעשרים ואני יודעת שמה שנראה מכאן מבהיל נורא או לחילופין שחר חדש, יכול בהחלט להיות תנועת מטוטלת. אני גם מתפלאה שאת בוחרת בדיכוטומיה שלא משאירה מקום לסינתזה. אין לנו שתי ברירות שהן חברה מילטרסטית מתלהמת או חברה שעושה דקונסטרוקציה לדעת. אולי זאת נאיביות מסוימת אבל אם אני נשארת, אז אני צריכה לפחות לנסות להאמין שההכרזה על מותם של המודרניזם והנאורות היו מוקדמות מידי. החיים הטובים למיעוטים יכולים גם להיות תוצאה של סולידריות ושיתוף בין מיעוטים ויצירת קואלציות מחד והשתלבות, הזנה והעשרה של החברה מאידך. לא צריך מזרח תיכון חדש בשביל זה, זה יכול להתקיים בתוך הסכסוך. אבל צריך לרצות לשלוט בגובה הלהבות ולהודות בראש ובראשונה שזה בשליטתנו. צריך לרצות להיות שפויים. לא צריך חברה סופר ליברלית, אבל צריך שימצא מי שירסן גם את הגורמים השמרנים והראקציונרים ושלא ימצו את מלוא כוחם אפילו שהם יכולים (ולמי שלא הבינה: היידה ביבי).
ובהקשר האקטואלי שלנו, יריב מוהר שואל: "האם העברנו את השיח הפופולרי של מלחמות מנע מהמישור של הערכות מציאות – שטחיות ככל שיהיו – למישור הסמלי-מהותני? האם התחלנו לפתח תוקפנות וכוחנות לשמה? תשובות כנות יוכלו למפות את מיקומה של החברה הישראלית ביחס לפאשיזם" http://www.notes.co.il/yariv/52397.asp
קשה לי לתת תשובה כנה. אם אנחנו אכן הולכים במסלול שאותו כינית עדיף, אז באמת עדיף לעבוד על הדרכון, כי אנחנו והילדים שלנו, הבאים בתור, ישר אחרי הפלסטינים בלי ועם האזרחות. אני ברשותך, אחזיק באופטימיות זהירה עוד קצת.
בתגובה ל: מהחדשות מאת: עינבל קצת מבאס שהיותה לסבית הוא העניין החדשותי העקרי במינויה ובכל זאת לא יכולה להמנע מלדמיין איך מצב דומה היה עובר אצלינו...
מתוך הכתבה בYNET:
"אשה איסלנדית צפויה להפוך בקרוב ללסבית המוצהרת הראשונה שתמונה לתפקיד ראש ממשלה. יוהנה סיגורדרדוטיר, השרה הנוכחית לעניינים חברתיים, נבחרה על-ידי מפלגת "הברית הסוציאל-דמוקרטית" להוביל את הממשלה הזמנית, לאחר שהממשלה הקודמת התפטרה על רקע המשבר הכלכלי".
"...היא נחשבת כפוליטיקאית עצמאית וזוכה לכבוד בשל קידום רווחתם של ארגוני מיעוטים".
"אשה כבר מונתה באי לנשיאה, תפקיד סמלי בעיקרו, אך סיגורדרדוטיר תהיה לאשה הראשונה בתפקיד ראש הממשלה. היא חיה עם העיתונאית יונינה לאוסדוטיר, לה נישאה בטקס אזרחי ב-2002. בעבר הייתה נשואה לגבר, וילדה לו שני בנים".
בתגובה ל: לסבית מוצהרת תמונה לראש ממשלת איסלנד מאת: עינבל אני חוזרת: השרה לעניינים חברתיים, נבחרה ע"י מפלגה סוציאל דמוקרטית להוביל את המדינה לאחר שממשלת הימין הקודמת נאלצה להתפטר על רקע קריסת הבנקים.
אני לא יודעת מה איתך, אבל התלוש התלוש שלי, עוקב בעניין אחרי ההתפתחויות באיסלנד ולא מעניין אותו שהיא לסבית.
ובתשובה לשאלתך, אצלינו עוד לא הבינו שהמצב, אפעס, דומה.
בתגובה ל: לסבית מוצהרת תמונה לראש ממשלת איסלנד מאת: עינבל שמונים אחוז מאוכלוסיה מאמינה באלפים - הכול יכול להיות.
מדינה מוזרה אך חביבה ביותר.
בתגובה ל: במדינה שבה מאת: אנה ק במדינה שבה שמונים אחוז מאמינים בעלפים, לסבית יכולה להיות ראש ממשלה. לעומת זאת במדינות שבהן שמונים אחוז ומעלה מאמינים באל-אב קנאי ומונוליטי, אין סיכוי. מה עדיף?
קבצים מצורפים:
בתגובה ל: אני זורמת איתך מאת: פוליטאה בעוד אצלינו אי אפשר להתכחש לקיומם
בתגובה ל: במדינה שבה מאת: אנה ק
כבר למעלה מ-60 שנה
מתוך הקישור: יהודים כמעט שלא היגרו לאיסלנד, ולמעשה אין בה קהילה יהודית מבוססת. בשנת 1945 נרשמו באיסלנד תשעה יהודים בלבד
בתגובה ל: מהחדשות מאת: עינבל מתוך הכתבה שפורסמה ב"הארץ":
"כחלק מהקמפיין סומנו שלושה יעדים: קידום נישואים אזרחיים שיחולו גם על בני זוג מאותו המין והכרה בזוגיות שבה בני הזוג מאותו המין, הכרה בהורות גאה מלאה באימוץ, בפונדקאות או בכל דרך אחרת, ושמירה על ייצוג ומניעת אפליה בנושא זה כמו למשל מאבק בניסיון לחסום קיומם של מצעדי גאווה במקומות שונים בארץ".