|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
שאלה חשובה
|
|
שאלה חשובה
פורסם לפני
1717 ימים
מאת ניק בדוי
סה"כ תגובות: 7
תגובה אחרונה לפני: 1638 ימים
תגידו איך אתן יכולות לחיות שנים בהסתרה הזאת? כבר מספר שנים ההורים, האחים והאחיות יודעים עליי כלסבית. אני לא רואה את עצמי ממשיכה עם ההצגה הזאת כלפי שאר הסביבה עם השאלות מה עם בן זוג וכו'.. אני חנוקה לגמרי ונשאר לי מכל המשחק הזה. אם אני רוצה זוגיות אמיתית ורצינית אני אהיה חייבת להפסיק עם ההצגות האלו. כבר לא אכפת לי לאבד חברות בדרך אם זה במחיר החופש שלי. אני מרגישה שאני משקרת ועושה משהו שאני לא אני. אני אל צריכה להתבייש במשהו שלא אני בחרתי בו. אתן לא מרגישות חנוקות? אין לכן שום בעיה לחיות בהצגה הזאת כל החיים? אשמח לשמוע את דעתכן הכנה בנושא.
|
|
|
|
תגידו איך אתן יכולות לחיות שנים בהסתרה הזאת? כבר מספר שנים ההורים, האחים והאחיות יודעים עליי כלסבית. אני לא רואה את עצמי ממשיכה עם ההצגה הזאת כלפי שאר הסביבה עם השאלות מה עם בן זוג וכו'.. אני חנוקה לגמרי ונשאר לי מכל המשחק הזה. אם אני רוצה זוגיות אמיתית ורצינית אני אהיה חייבת להפסיק עם ההצגות האלו. כבר לא אכפת לי לאבד חברות בדרך אם זה במחיר החופש שלי. אני מרגישה שאני משקרת ועושה משהו שאני לא אני. אני אל צריכה להתבייש במשהו שלא אני בחרתי בו. אתן לא מרגישות חנוקות? אין לכן שום בעיה לחיות בהצגה הזאת כל החיים? אשמח לשמוע את דעתכן הכנה בנושא.
|
|
בתגובה ל: שאלה חשובה מאת: ניק בדוי אני בזוגיות יציבה כבר יותר מ4 שנים. גרות ביחד והולכות לאירועים ב 2 המשפחות. אבל אפילו אבא לא יודע שאנחנו יותר מחברות ממש טובות... מצאתי את הדרך שהיא תהיה העיקר בחיים שלי, כולם יודעים, מכירים אותה אבל לא צריכים לדעת כמה.. (אני מניחה שיש שמנחשים, אבל לא בטוחים..) כשהמשפחה נפגשת או בבית הכנסת בחגים מברכים אותי אני אומרת תודה. מבחינתי החופש הוא בראש, אני מרגישה חופשית לעשות מה שטוב לי. מה שטוב לך זה מה שחשוב. אם זה מעיק עליך ואת מרגישה שפוגע בחופש שלך, הגיע הזמן לשנות. לא כולם זה מפריע, אבל את זה לא כולם, את זו את! ואת הכי חשובה. בהצלחה.
|
|
בתגובה ל: אני לא מפרסמת לעולם על כל הפרטים של החיים שלי מאת: מי_לי אני יכולה להבין את מה שאת אומרת אבל אני בגלל האישיות שלי והאופי שלי אני לא יכולה לשחק משחק כפול. מבחינתי זה לשקר כל פעם מחדש. אחד הדברים שמאפיינים אותי זה יושר כך שמבחינתי לשקר ולעשות משהו אחר מהצד זה פשוט לשים לעצמי מסכה שחונקת אותי מיום ליום יותר ויותר. תודה על ההבנה ובעיקר על המשפטים האחרונים שכתבת. מעריכה את זה. עדיין אני לא יצאתי בפומבי אבל אני לגמרי בדרך לשם.. :) מי מצטרפת? ;)
|
|
בתגובה ל: שאלה חשובה מאת: ניק בדוי אני כבר מזמן לא מסתירה. רציתי משפחה עם בת הזוג שלי, והיה ברור לי שאני לא רוצה לגדל ילדים עם סודות. זה בכלל לא היה אופציה. עם המשפחה זה היה תהליך ארוך - לא ביחס אלי, אלא בכך שיאפשרו לנו להגיע כמשפחה ויקבלו גם את בתהזוג. חברות לא איבדתי בדרך.
כשהגעתי לשלב של היציאה מהארון לא היה אכפת לי מה תהיה התגובה, הרגשתי שההסתרה יוצרת כזה מחיר וריחוק ואין לי מה להפסיד. לא היה לי עניין בקשר של הסתרה, שלא רואה אותי כפי שאני ולא מקבל את הבחירות שלי. מכאן רק היה יכול להשתפר...
אם המשפחה שלך כבר יודעת. למה להסתיר?
|
|
בתגובה ל: השאלה היא למה להסתיר מאת: אנה ק תודה על התגובה. בהחלט מעניינת אותי הדרך שבה יצאת מהארון ואיך עשית את זה. אם את רוצה אשלח לך הודעה מהשם משתמש שלי האישי ולא מפה רק תכתבי.
המשפחה שלי הורים אחים אחיות כבר יודעים על זה כמה שנים. ההצגה הזאת פשוט חונקת אותי וגם תוקעת אותי בנוגע לזוגיות. אני אדם פרטי ואני לא מסוגלת לעשות הצגות להציג משהו אחד ולעשות משהו אחר. אחד הדברים שמאפיינים אותי זה יושר ומבחינתי זה לשקר לשים מסיכה שחונקת אותי יותר ויותר מיום ליום. מגיע גם לי חופש ואהבה, לא?
עדיין אני בארון אבל אני בדרך לשם.. :)
ד.א. לא הבנתי את ההקשר שאם המשפחה יודעת אז למה להסתיר ושאחרים גם ידעו.. אשמח להסבר.
|
|
בתגובה ל: אנה.. מאת: ניק בדוי משם זה כבר היה פשוט יותר.
את עיקר היציאה מהארון עשיתי כבר אחרי שהייתי בזוגיות. לקח לי שנות דור לספר למשפחה. ואז הרבה זמן השתדלתי לשמור דברים בשקט כדי לא לפגוע במשפחה. אבל מתישהו נמאס לי, ואז אט אט יצא לשתף בזוגיות - כשהציעו לי לצאת עם משהו - סרבתי ואמרתי שיש לי בתזוג, כשהזמינו אותי לארוחת שבת - אמרתי שאשמח לבוא אבל עם בת-הזוג, כשחתמנו על הסכם הבאתי עוגה לעבודה וסיפרתי, ובראיון עבודה כששאלו מה בן הזוג עושה - אמרתי שהיא עושה כך וכך. זה כמובן קל לכתוב, אבל לא נשמתי אז בכלל, אבל ברגע שהחלטתי שלא אכפת לי שידעו הכרחתי את עצמי לפתוח את עצמי ולספר,ואט ואט זה נהיה פשוט יותר.
מתישהו זה נהיה לגמרי טריווילי.נתון בחיים שלי,כמו מספר הילדים, ואיפה אני גרה. כל מי שמכיר אותי יודע, ומי שלא יודע - סתם לא מעודכן בחיים שלי (שזה גם בסדר...).
מה החששות שלך? מה משאיר אותך בארון?
|
|
בתגובה ל: בשבילי היציאה מהארון המשמעותית היתה מול המשפחה מאת: אנה ק איך הצלחת להגיד להם שיש לך בת זוג? זה נראה לי כל כך קשה להוציא את זה מהפה. את המילה לסבית אני לא מסוגלת לומר בקול רם.. בכתיבה זה כבר משהו אחר ויש לי פחות בעיה. בעבר היה לי קשה לומר את זה גם בכתב. אם הייתי אומרת זה היה נניח לא בקטע של בנים ודברים כאלו.
מה החששות? תראי, אין לי זוגיות כמוך. אני כן חושבת שזה תוקע אותי מלמצוא מהסיבות שכתבתי בהודעות הקודמות ואני אל רוצה להאריך לך יותר מידי.. ואני מרגישה שאני מוכנה לשלם את המחיר תמורת החופש שלי. מי שלא מקבל/ת אותי לא שווה את זה כנראה. אז לא שיש חשש בדיוק. אני יודעת שכן ידברו וישאלו שאלות אותי ואת המשפחה שלי אבל כבר לא אכפת לי. זה בעיקר להוציא את זה לפועל להגיד למשפחה שיגידו את האמת כששואלים עליי. להעז להגיד זה מה שהחלטתי וללכת על זה. תמיד יש לי תירוץ למה עכשיו זה לא הזמן המתאים להגיד להם שזה מה שהחלטתי. פעם זה כי נכנסת שבת פעם כי הם בעבודה ועוד אלף ואחד תירוצים.. וכן גם לספר לכל מיני חברות שאני מעוניינת שאני כזאת. ולשאר רק מי שישאל להגיד לו.. את מבינה?
אשמח לתגובתך
|
|
|
|
|
| |