דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
את לא כאן...
|
|
את לא כאן...
פורסם לפני
2076 ימים
מאת חרדלס
סה"כ תגובות: 5
תגובה אחרונה לפני: 2067 ימים
ובבוקר כשהתריס הכמעט מוגף מגניב את השמש אל מיטתי ואני משאירה את עיניי עצומות מדמיינת שאת עדיין כאן אני כמעט ויכולה להריח את הימצאותך ו...פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
שוב להתלבש. להתארגן. מנגנון השגרה שיודע להחביא את כל העצב לוקחת את המפתחות עוצמת את עיניי נושמת עמוק את האוויר כן אני אצטרך אותו ו..פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
בדרך איזה זמר שר לי איך נכנסת לחיי במין גורל כזה ומיום שנכנסת – כאילו חיכיתי לך רק את אני פותחת את החלון כדי שהדמעות לא יחנקו לא – אני לא יודעת לבכות רק לעצום אותן חזק ו..פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
עבודה. אנשים מסביב. קצת צוחקת. קצת רצינית. מסיתה את המחשבות מים של עצב גם שלפעמים המים המלוחים צורבים כל פצע שנחקק על בשרי מחתימה את הכרטיס. עוצמת שוב – שעוד יום נגמר ו..פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
דוהרת בכביש. צועקת את הצעקות האילמות של הלב עוד דמיון אחד עולה שלך מסתכלת מחייכת מנשקת ונבלעת בתוכי לתוכי בחיבוק. ועוצמת כדי להרגיש את גופך צמוד לגופי נשימותייך על אוזניי לוחשות אהבה חיבוק של פאזל כזה. ו...פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
ויום אחד אולי כל זה יהיה זכרון אולי כבר אשכח אבל בטוח שהלב השבור שלי יודע על עוד יום שאת לא. כאן.
|
|
|
|
ובבוקר כשהתריס הכמעט מוגף מגניב את השמש אל מיטתי ואני משאירה את עיניי עצומות מדמיינת שאת עדיין כאן אני כמעט ויכולה להריח את הימצאותך ו...פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
שוב להתלבש. להתארגן. מנגנון השגרה שיודע להחביא את כל העצב לוקחת את המפתחות עוצמת את עיניי נושמת עמוק את האוויר כן אני אצטרך אותו ו..פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
בדרך איזה זמר שר לי איך נכנסת לחיי במין גורל כזה ומיום שנכנסת – כאילו חיכיתי לך רק את אני פותחת את החלון כדי שהדמעות לא יחנקו לא – אני לא יודעת לבכות רק לעצום אותן חזק ו..פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
עבודה. אנשים מסביב. קצת צוחקת. קצת רצינית. מסיתה את המחשבות מים של עצב גם שלפעמים המים המלוחים צורבים כל פצע שנחקק על בשרי מחתימה את הכרטיס. עוצמת שוב – שעוד יום נגמר ו..פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
דוהרת בכביש. צועקת את הצעקות האילמות של הלב עוד דמיון אחד עולה שלך מסתכלת מחייכת מנשקת ונבלעת בתוכי לתוכי בחיבוק. ועוצמת כדי להרגיש את גופך צמוד לגופי נשימותייך על אוזניי לוחשות אהבה חיבוק של פאזל כזה. ו...פוקחת את עיניי לעוד יום שאת לא. כאן.
ויום אחד אולי כל זה יהיה זכרון אולי כבר אשכח אבל בטוח שהלב השבור שלי יודע על עוד יום שאת לא. כאן.
|
|
בתגובה ל: את לא כאן... מאת: חרדלס הכאב שלך צף בכתיבה הזו מאחלת ימים עם המון חיבוקים...
|
|
בתגובה ל: את לא כאן... מאת: חרדלס הכאב שלך צף בכתיבה הזו מאחלת ימים עם המון חיבוקים...
|
|
בתגובה ל: את לא כאן... מאת: חרדלס כתבת מאוד יפה ומאוד מרגש ונוגע ללב
|
|
בתגובה ל: את לא כאן... מאת: חרדלס ב"ה זכית לאהוב
מקווה שתבואי במהרה עם כישרון הכתיבה שלך לספר לנו על שמחה ואהבה.
|
|
|
|
|
|