שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק

שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק
פורסם לפני 926 ימים מאת נעמומה סה"כ תגובות: 15 תגובה אחרונה לפני: 911 ימים

בשבת חלמתי שאני עומדת בעזרת גברים
מוקפת במתפללים, שמדי פעם פוזלים לכיווני
כי אני לא שייכת שם
ואני עטופה בטלית
והם מתאמצים להבליג
אבל כשאני מתחילה לברך בלחש
אחד מהם מתפרץ עלי וצועק
"עד כאן! לברך את לא יכולה,
הרי לא הצטווית
להתעטף בטלית!!!"
ואני מרימה מעט את הקול
כדי שישמע שאני בכלל מברכת
באהבה וכוונה
"שעשני כרצונו"...
וכך התעוררתי. עם חיוך נצחון.
ושמחה.
על שאני אני.

מוזמנות לשתף חלומות.

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל: שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק מאת: נעמומה
את החברה האהובה שלי מופיעה מולי ככה פתאום במפתיע, נכנסת לתוך אותה מעלית שנסעתי בה לאנשהו. ומבחינתי היא הייתה זרה, רחוקה, כמו שאר הדמויות שחולפות מולי ברחוב ביומיום. אבל עדיין הייתה ארשת של מבוכה והפתעה במעלית. והיא שאלה, מה, אחות, אם את באזור למה את לא קופצת לבקר? אז עניתי בחלום, משוחררת מכבלי הנימוס- פשוט אין לי טעם בזה, אין לי כבר צורך..
ואז עוצמה של כעס וזעם טהורים שמשתחררים ממנה, כמו ילדה קטנה שמשתטחת על הרצפה ובועטת בצרחות להחזיר לה את מה ששייך לה. כאילו היא מעולם לא ויתרה על החברות שלנו, כאילו היא מעולם לא נעלמה, התאדתה, לא השאירה לי מקום בחייה. כאילו היא מעולם לא המשיכה הלאה עם חברה/בת חסות ספק בת זוג חדשה. כאילו אנחנו עדיין חברות, כמו שאהבתי אותה.
ואותי מתרככת מול הזעם שלה. מחבקת, מרגיעה, מנסה להסביר ששחררתי וחתכתי רק בגלל שהיא המשיכה הלאה בלעדיי. וכמה כיף וכמה טוב לי שהיא לא.
וזה היה נעים לי. חזרתי למקום המוכר והאהוב. למקום הבטוח והמוגן. לאזור נוחות שאין ממנו יציאה או מוצא.
ואז התעוררתי.
לתוך המציאות שגורמת לי להתפתל באי נוחות כל כמה זמן לפרקים, ושמכריחה אותי לגדול.

אבל הריח שלה, מהחלום, עדיין דבוק בי. היא הייתה כלכך מוחשית, שזה כואב, ומוזר, ומפתיע.

וכמה אני מבלבלת, ומבולבלת, כי מעולם לא הייתי איתה במערכת יחסים, היא באמת הייתה החברה הכי טובה שלי. אז למה אני כל כך רומנטית כלפיה.

בתגובה ל: שרשור חלומות שמעלות מהתת מודע את מה שמודחק מאת: נעמומה
גם אני חולמת לאחרונה המון חלומות.בעיקר חלומות ערטילאיים על אנשים שהיו פעם בחיי והיום כבר נעלמו או שאינם בין החיים. פתאום הם צצים,בזה אחר זה,מלאים באובך מסתורי של חוסר פשר. או אולי זו אני שמזדקנת מיום ליום,מתה לתוך עצמי, מסתגרת בתוך עצמי ומתנתקת מארץ החיים?
כך או אחרת,חלמתי עליה.
על החברה המיתולוגית שרק לפני חצי שנה חתכתי ממנה את הקשר בדרך לא דרך ובניסים מופלאים. אילו לא הייתי עושה זאת עכשיו אולי זה לא היה קורה לעולם ואנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לרגשות מנותקים מהמציאות.
לאחר חצי שנה של נתק נדיר שבו הצלחתי להתעלות על עצמי ולהתנתק ממנה לחלוטין, פתאום שוב אני חולמת אותה.
ובחלומי,אני מוזמנת לחתונה השניה שלה עם בעלה.חתונה שניה? אני תוהה בחלום.מסתבר שביום נישואיה,לפני שמונה שנים,נפלה איזו טעות בכתובה שפסלה את נישואיה עד כה וכעת עליהם להנשא מחדש.ופתאום אני מבינה שהפגם שנפל בנישואיה הוא בגללי ורק בגללי. כעת,מששחחרנו זו את זו היא יכולה להנשא לבעלה על אמת ולהיות איתו בלב שלם מבלי שאיש עוד יחצוץ בינהם.
ואני נכנסת לאולם החתונות, אל השירותים וכבר שומעת מהחלונות את קולות תפילת ערבית שלפני תחילת החופה. אני נכנסת לשירותים ורואה שכל האסלה מלאה דם. אני מבינה בחלום ששלה הוא הדם ושזהו דם מחזור או לידה. אני מתכופפת לאסלה ומנקה את הדם ביסודיות עד ששוב האסלה נקיה לגמרי.נהייתי רעבה פתאום אבל לא היה לי נעים לאכול עם כל האנשים מהעולם הישן שעזבתי, אז לקחתי לי צלחת מרק לתוך תא השירותים. אני אוכלת את המרק,שומעת את קולות התפילה נישאים מעלי,
ואז רואה שילדה קטנה יושבת לידי בתא ומסריטה אותי עם הפלאפון.