|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
תחושות מעורבות ומוזרות
|
|
תחושות מעורבות ומוזרות
פורסם לפני
2117 ימים
מאת אחות_קטנה
סה"כ תגובות: 6
תגובה אחרונה לפני: 2109 ימים
אני לא יודעת. אני בעיקר לא יודעת. אהבה, משיכה, התאהבות. המוח שלי קטן לעומתם. הם חידות בשבילי. לא מבינה. לא מבינה. בהתאהבות אתה שוכח מעצמך, אולי אפילו מאבד את עצמך. וכמה עוצמה יש שם, כמה רחוק אתה תלך, לטוב, ולמוטב. והלב שלי מתכווץ, ורוצה לבכות. ואני כמעט נאנחת בקול ונשברת לרגע. כי אני יודעת כמה לטוב, וכמה למוטב. וכמה אני מצטערת ויודעת שלא הייתי מחוברת לעצמי, כשהייתי מאוהבת. זה מוזר. כי היום, היום, אני מי שאני- בזכות ההתאהבות. והיום, היום- אני מחוברת לעצמי, ואני חדשה, כאילו נולדתי מחדש. כאילו זאת אני כמו תמיד, אבל אחרת כל כך. יצוקה, בוגרת. אחראית. יודעת שהמצפן הפנימי שלי הוא הדבר הכי חשוב והכי יקר שיהיה לי אי פעם בחיים האלה. וזה מרגיש לבד. אני מרגישה בודדה, וזה כואב לי. גם כשאני מחליטה להתחבר, אני עדיין בודדה, אני עדיין אני. אני רק חולקת את המשא ואת הנפש לכמה רגעים משמעותיים, אבל אני לבד. ואני לא מאוהבת, אבל בוחרת לאהוב. וזה טוב. זה מרפא. זה נכון. אבל לבד. ואני לא רוצה לחזור אחורה, ולא להרגיש לבד. אני לא רוצה להיות מאוהבת, זה קשה, זה כבד, זה קורע ומדהים, וטוב שהיה. אבל שלא יהיה יותר. טוב לי ככה, אפילו שאני לבד. ואולי בגלל זה.
תודה, היה לי טוב לפרוק מילים בקצב הזה. קצת קל יותר.
|
|
|
|
אני לא יודעת. אני בעיקר לא יודעת. אהבה, משיכה, התאהבות. המוח שלי קטן לעומתם. הם חידות בשבילי. לא מבינה. לא מבינה. בהתאהבות אתה שוכח מעצמך, אולי אפילו מאבד את עצמך. וכמה עוצמה יש שם, כמה רחוק אתה תלך, לטוב, ולמוטב. והלב שלי מתכווץ, ורוצה לבכות. ואני כמעט נאנחת בקול ונשברת לרגע. כי אני יודעת כמה לטוב, וכמה למוטב. וכמה אני מצטערת ויודעת שלא הייתי מחוברת לעצמי, כשהייתי מאוהבת. זה מוזר. כי היום, היום, אני מי שאני- בזכות ההתאהבות. והיום, היום- אני מחוברת לעצמי, ואני חדשה, כאילו נולדתי מחדש. כאילו זאת אני כמו תמיד, אבל אחרת כל כך. יצוקה, בוגרת. אחראית. יודעת שהמצפן הפנימי שלי הוא הדבר הכי חשוב והכי יקר שיהיה לי אי פעם בחיים האלה. וזה מרגיש לבד. אני מרגישה בודדה, וזה כואב לי. גם כשאני מחליטה להתחבר, אני עדיין בודדה, אני עדיין אני. אני רק חולקת את המשא ואת הנפש לכמה רגעים משמעותיים, אבל אני לבד. ואני לא מאוהבת, אבל בוחרת לאהוב. וזה טוב. זה מרפא. זה נכון. אבל לבד. ואני לא רוצה לחזור אחורה, ולא להרגיש לבד. אני לא רוצה להיות מאוהבת, זה קשה, זה כבד, זה קורע ומדהים, וטוב שהיה. אבל שלא יהיה יותר. טוב לי ככה, אפילו שאני לבד. ואולי בגלל זה.
תודה, היה לי טוב לפרוק מילים בקצב הזה. קצת קל יותר.
|
|
בתגובה ל: תחושות מעורבות ומוזרות מאת: אחות_קטנה לפעמים, כמו אחרי ריצה ארוכה, כשהשרירים שורפים והלב הולם כלוא בחלל החזה והנשימה מאומצת, הרגשת החיים שוטפת אותך ואת מרגישה אותה בכל שריר כואב, כך גם אהבה מותירה אותך חסרת נשימה וחבולה אבל הכאב והגעגוע מזכירים לך שאת בחיים ומסוגלת להרגיש בעוצמה
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: וואו... מאת: נעמומה וואו תודה נעמומה.. את צודקת כל כך. ושמחה ככ בשבילך! ועכשיו ממקום נקי יותר, מובחן :)
|
|
בתגובה ל: נכון! מאת: אחות_קטנה מאחלת לך המון אהבה כלפי ילדייך כלפי בעלך במבטך אל הסובבים אותך ובמבט פנימה אל עצמך. שתאהבי גם את היש וגם את מה שאין שדווקא חסרונו או הגעגוע אל הלא קיים יאיר באור גדול את כל מה שישנו ונמצא. בך. באחרים.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: אהבה היא לאאו דווקה משיכה. אהבה ממשיכה. מאת: נעמומה אהבה ממשיכה. פשוט כך, תודה :)
|
|
בתגובה ל: תחושות מעורבות ומוזרות מאת: אחות_קטנה בתוך כל הים הזה מרשימה. היה מטלטל לקרוא - לעבור ככה מרגש לרגש. את לא נותנת רגע לנוח.
העיקר שמתוך הכול את מרימה את העינים ומוצאת את חייך טובים.
|
|
|
|
|
| |