|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
לישון לצידה...
|
|
לישון לצידה...
פורסם לפני
2179 ימים
מאת נעמומה
סה"כ תגובות: 36
תגובה אחרונה לפני: 2088 ימים
תקציר הפרקים הקודמים: אני לסבית. לא נמשכת לגברים. יחד עם זה- אני נשואה באושר. במיטה יותר קשה, אבל הוא יודע ומאוד מתחשב ואני אוהבת אותו ועושה כל מאמץ.
היא הגיעה לחיי והתאהבתי בה לגמרי. היא לא יודעת. אני לא מתכוונת לעשות שום דבר עם הרגשות האלה. עצם קיומה פשוט נותן לי טעם לחיים. כשאני לידה- אני מאושרת. אני אוהבת כל מה שקשור בה. את בעלה. את ילדיה. את האדמה שעליה היא דרכה ואת העבודה שלה. היא מאמנת כושר. אז רזיתי. המון. והתחלתי להתאמן אצלה. ונהייתי ממש טובה בזה. ואנחנו הולכות לתחרויות. לרוב עם כל קבוצת המתאמנות. יצא פעם אחת שהייתי איתה בתחרות לבד. וזה היה אחד הימים המאושרים בחיי. סתם. להיות לידה. אני מאושרת.
אז מה חדש? בקרוב תתקיים תחרות גדולה. האירוע מתפרס על יותר מיממה. כלומר הוא כולל שינה. רק היא ואני רשומטת לתחרות. הלינה היא קבוצתית, כלומר, לא נהיה לגמרי לבד, אבל עצם הידיעה שאשן לידה ואהיה בסביבתה בשעות בהן כח הרצון והריסון שלי הולכים לישון ממלאת אותי התרגשות ואושר, וגם פחד גדול. אם יהיה איזשהו סימן ממנה לנכונות- אני לא אצליח לרסן את עצמי. ואוי כמה אני מצפה לתחרות הזו. וכמה אני מפחדת. והביצועים הספורטיביים שלי שם בכלל לא מעניינים אותי. רק הלילה. אין לזה פתרון. אני לא מבקשת עצה. רק לחלוק איתכן. בבקשה תשתתפו. אל תייעצו. אני שיפוטית מספיק על עצמי.
|
|
|
|
תקציר הפרקים הקודמים: אני לסבית. לא נמשכת לגברים. יחד עם זה- אני נשואה באושר. במיטה יותר קשה, אבל הוא יודע ומאוד מתחשב ואני אוהבת אותו ועושה כל מאמץ.
היא הגיעה לחיי והתאהבתי בה לגמרי. היא לא יודעת. אני לא מתכוונת לעשות שום דבר עם הרגשות האלה. עצם קיומה פשוט נותן לי טעם לחיים. כשאני לידה- אני מאושרת. אני אוהבת כל מה שקשור בה. את בעלה. את ילדיה. את האדמה שעליה היא דרכה ואת העבודה שלה. היא מאמנת כושר. אז רזיתי. המון. והתחלתי להתאמן אצלה. ונהייתי ממש טובה בזה. ואנחנו הולכות לתחרויות. לרוב עם כל קבוצת המתאמנות. יצא פעם אחת שהייתי איתה בתחרות לבד. וזה היה אחד הימים המאושרים בחיי. סתם. להיות לידה. אני מאושרת.
אז מה חדש? בקרוב תתקיים תחרות גדולה. האירוע מתפרס על יותר מיממה. כלומר הוא כולל שינה. רק היא ואני רשומטת לתחרות. הלינה היא קבוצתית, כלומר, לא נהיה לגמרי לבד, אבל עצם הידיעה שאשן לידה ואהיה בסביבתה בשעות בהן כח הרצון והריסון שלי הולכים לישון ממלאת אותי התרגשות ואושר, וגם פחד גדול. אם יהיה איזשהו סימן ממנה לנכונות- אני לא אצליח לרסן את עצמי. ואוי כמה אני מצפה לתחרות הזו. וכמה אני מפחדת. והביצועים הספורטיביים שלי שם בכלל לא מעניינים אותי. רק הלילה. אין לזה פתרון. אני לא מבקשת עצה. רק לחלוק איתכן. בבקשה תשתתפו. אל תייעצו. אני שיפוטית מספיק על עצמי.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: לישון לצידה... מאת: נעמומה פשוט לכי על זה.... תפתחי תלב תהני ובהצלחה בתחרות כדורשת? (גם אני שם)
|
|
בתגובה ל: נשמע מגניב מאת: Still love תודה על האיחולים. אני לא אגלה באיזה ענף ספורט אנחנו עוסקות. יש לנו ארץ קטנה. לא רוצה להיחשף.
בזכותה גיליתי את היכולות שלי. טוענים שאנשים מתמכרים לפעילות גופנית. החברות בקבוצה חושבות שהתמכרתי. שתמיד הייתי ספורטיבית. שאני מעולה. הן לא מבינות שלא הספורט מרגש אותי כמו ה"לעסוק במשהו שהוא שלה", ולכן נהייתי טובה בזה. והיא מצרפת אותי לאימונים אישיים שלה. הרגעים הכי יפים ביום הם לצפות לאימון איתה. ולהתאמן בסביבתה. ואז לצפות לאימון הבא. ובין לבין לשפר יכולות. כדי להתאים לאימוני אחד על אחד איתה. התמכרתי אליה. ובעלי יודע. ותומך כמה שהוא יכול. הוא יודע שלא אבגוד באמון שלו. כי אני אוהבת אותו והמשפחה שלנו חשובה לי. וגם כי אני אוהבת אותה, ולכן לא רוצה לפגוע בה. יש לה נישואין מאושרים וילדים מקסימים. לא מעוניינת להכנס שם ולקלקל. מדהים כמה לפעמים משיכה מינית ואהבה- יוצרות סתירה בניהן. אם הייתי קצת פחות אוהבת, אולי הייתי רוצה לשכב איתה. אני משתדלת להדחיק את הדחף הזה. מרוב אהבה. ומרגישה שקרנית בכל רגע. כי היא חושבת שאני סתם חברה. ואני לא.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: קשה "ללכת על זה", כי יש פה סתירה בין משיכה לאהבה. מאת: נעמומה ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: לישון לצידה... מאת: נעמומה נעמומה, איזה כיף שאת משתפת. אני גם ככ מעריכה את הצורה בה את משתפת.. אותנטית וכנה אבל מצד שני גם 'סגורה'. יש בזה משהו מכובד ויפה. זה לא ברור מאליו..
כמו שאמרת, אין למצב שלך פתרון, אבל אני ככ משתתפת איתך בו. הקריעה, המשיכה, הריגוש, הפחד.. הידיעה וההכרה ב'חוסר האונים' שאת נתונה בו, שעשוי להשתלט על הכל מול סימן קטן מצידה.
חולפת בי מחשבה ש'איך זה יכול להיות שהיא לא מרגישה', זה מוזר לי לשמוע על סיטואציה כזאת.. אבל יכול להיות לזה ככ הרבה סיבות מורכבות פסיכולוגית, שפשוט מניחה לזה :) (אבל רק שתיקחי לתשומת ליבך.. ברור לי שתת המודע שלה ערני לזה. לא שייך אחרת..)
ועוד מחשבה, שאיך יכול להיות שלא מעניין אותך הביצועים הספורטיביים..! אני גם התמכרתי לספורט מסויים בשנה וחצי האחרונות, וקשה לי להזדהות עם ריגוש אחר שמאפיל על הריגוש והסיפוק העצום שיש בספורט, בטח אם זה ספורט תחרותי :) אבל שוב, כנראה שתהיי מעולה בדיוק בגלל שדעתך וליבך מוסחים.. הלוואי והרגשות כלפיה והקשר איתה לא יגרמו לך להיות טובה פחות בספורט, או גרוע מזה, להפסיק אותו אם יקרה משהו ביניכן.
אבל האמת, וזה הדבר הכי חשוב ועיקרי שרציתי לכתוב, שנשמע שאת בתהליך בירור רציני, כאילו ה' דוחק אותך כל פעם עוד קצת לקצה, רק כמה שאת יכולה, שתכירי את עצמך עוד קצת לעומק, עד שתחווי את העומק הזה שקיים בתוכך במלואו, ותוכלי לבחור ממנו. להיות יותר את. והולך לקרות משהו ביניכן, לטוב או למוטב, מתישהו, כי הכל מתנקז לשם, לנקודת הבירור העמוקה הזו. ואת תהיי בנא שלם יותר לאחריה.
מחזיקה לך אצבעות, ותמצאי את הדרך לשתף עוד! :)
|
|
בתגובה ל: משתתפת לגמרי מאת: אחות_קטנה תודה לך. את באמת אחות. תמיד התגובות שלך מלאות הבנה ותובנות אמיתיות. אני אדם מאוד גלוי. המחשבות והרגשות שלי ניכרות. אני גם לא מסתירה ממנה את העובדה שאני אוהבת אותה מאוד. אבל בתור חברה קרובה, היא גם רואה את הקשר החם והאוהב ביני לבין בעלי אז אני לא יודעת אם היא מבינה את עומק הרגשות שלי כלפיה.
הספורט הוא אכן תחרותי ואני תמיד מלאת סיפוק מההצלחות בו, אבל בזמן הביצוע אני עושה מתוך מחשבות עליה. יכולת ההתמדה שלי קשורה בה. הביצועים שלי משופרים כשהיא בסביבה. אין להשוות את התוצאות שלי באימון אישי לעומת היכולות שאני מוכיחה באימון איתה. לכן גם פחות מעסיקות אותי מחשבות על הביצועים בתחרות עצמה, כי היא תהיה שם לראות וזה כבר מבטיח שאהיה הכי טובה שאני יכולה. היא תמיד מוציאה ממני את המקסימום.
ואת צודקת. הכל מתנקז לנקודת הבירור העמוקה הזו, ומשהו בי אומר לי שהסיכוי ששיחה גלויה ומשהו שיקרה ויברר את הכל יתרחש באחד הלילות של האירוע הספורטיבי הזה. ולכן מבחינתי הרגש, הפחד, הלבטים, המשיכה והדחיה מכוונים לזמן ההוא. כשזה יקרה. שרק יהיה בטוב. שהיא לא תיעלם לי.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: כזו אחות את! מאת: נעמומה נעים לי לקרוא את זה.. בטח ממך.
לא יודעת למה אני מתעקשת איתך על הנקודה הזאת, אבל ברור לי שמשהו בתוכה איפשהו מרגיש את עומק וטיב הרגשות שלך כלפיה. כנשים יש לנו רגש אינטואטיבי ומסונכרן עם הזולת, ואת בכלל בנא עם עולם תוכן עשיר ועומק יותר מהרגיל, כך שלא שייך שתרגישי בעוצמה כלפי מישהי שהיא לא בערך 'בליגה' שלך (סליחה על השיפוטיות והסטריאוטיפיות שנוטפים מדבריי), והידוק החברות איתך מצידה והאימונים המשותפים בהחלט מהווים עוד סמן משמעותי לכך שהיא אוהבת את כל מה שאת מביאה איתך למפגשים ולקשר איתה. וכן, את כל האנרגיה שלך, עם כל מה שאת אומרת ולא אומרת. יש דברים שפשוט מרגישים, גם אם לא יודעים להניח עליהם את האצבע ולהגדיר אותם במודע. אני יכולה לחשוב על הרבה סיבות למה היא לא יודעת את זה ברמת המודעות, למה בתוך תוכה עדיף לה באמת שלא לראות את זה, ובעצם להעדיף את המצב כמו שהוא. אבל אלו סתם תהיות וסקרנות שלי.
רר יש לי הרגשה שאני חופרת שלא לצורך.. שזה סתם להנאתי. להגנתי אומר שאת מרתקת, ושהסיפור והשיתוף שלך מעורר בי ככ הרבה עניין ומחשבות, וזו הסיבה שנסחפתי ככה עכשיו.
אז אומר לך דבר אחר. אני ממש מרגישה דגדוג של התרגשות כשאת מתארת כמה את טובה בביצועים שלך כשהיא נמצאת ונוכחת. שהיא מוציאה ממך את הטוב ביותר. אחחח כמה שזה מתוק!! הלוואי ותלמדי מזה כמה שיותר על עצמך, ותיקחי את זה לכל החיים. שמה שלא יקרה, תמיד תזכרי כמה את מעולה- לא בגלל שהיא בסביבה, אלא בגלל שאת פשוט כזאת.
|
|
בתגובה ל: ממ תודה! מאת: אחות_קטנה גם אני חשבתי שיש לה רגשות מיוחדים כלפי. היא קצת מבלבלת בזה, כי היא כל כך נחמדה אל כולם. אשפית ביחסים בין אישיים. מצליחה לגרום לכולם להרגיש החברים הכי טובים שלה. לכן גם התאהבתי בה מלכתחילה. כי כשראיתי אותה לראשונה ציפיתי ממנה שיהיה לה את הריחוק הייחודי הזה שיש לאנשים יפים. היא יפהפיה. כבר ראיתי אנשים יפים בחיי, אבל אצלה יש שילוב נדיר של יופי חיצוני יחד עם נחמדות אמיתית. היא איכפתית ומרעיפה חום. סתם ככה. במילים. במבט. חשבתי שהאימונים האישיים שלנו מעידים שיש לה יחס מיוחד אלי. אבל אז פעם אחת לאימון אישי הצטרפה עוד מתאמנת. והיא התייחסה רק אליה. אני פשוט הייתי שם. והיא רק מדי פעם נתנה לי הוראה על התרגיל הבא שעלי לבצע וחזרה להתרכז רק במתעמלת האחרת. שוחחה איתה על כל נושא שבעולם. הן ניהלו לידי שיחה בלי לשתף אותי בכלל. כבר כתבתי שהמאמנת היא אשפית ביחסי אנוש? היא יודעת לשלב לשיחה כל אדם נוסף. ואותי לא. הרגשתי תקועה בתוך שיחה אישית. ולא ידעתי אם אני נעלבת באופן לגיטימי או שאני חווה קינאת אוהבים. האם כל הרגשות שהתערבלו לי התקיימו בגלל כמה שאני אוהבת אותה וקשה לי לגלות פתאום שאני לא מועדפת... אחרי זה היתה לנו מן שיחת "יחסינו לאן". משיחה כזו תמיד נותרים שאריות לא נעימות. מאז כל פעם שאנחנו נפגשות היא מחבקת. אבל אני יודעת שהיא פשוט נחמדה. ככה היא. הכי מתוקה. לכולם. זו לא אני. אז אני משערת שהיא יודעת שהיא מאוד מאוד יקרה לי. שאני אוהבת אותה. אבל לא נראה לי שהיא חושדת שיש פה משיכה... האמת שהיתה לי הקלה לו היא ידעה. לפחות לא הייתי צריכה להעמיד פנים. והיא היתה יודעת לא למתוח את הגבול. ולא לבלבל אותי עם חיבוקים.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: יחסינו לאן... מאת: נעמומה (כבר התייאשתי בשבוע האחרון מלנסות להיכנס לפורום.. רואה שהוא חזר עוד לפני :))
אני קוראת אותך ואין לי מילים.. ואני שמחה על זה. נתת לי פשוט לחוות את זה דרך העיניים שלך, ושום דבר לא עובר לי בראש, אני רק מרגישה את כל הבליל הזה של מה היא מרגישה כלפייך ואיפה זה עומד. הלב נצבט ככ חזק.. לא יודעת למה אפילו. פשוט מרגישה.
אולי הכי טוב ככה, שהכל קורה כאילו רק לך, בתוכך, שהיא כנראה לא יודעת. כי דברים קורים בקצב שלך. ולכאורה אין כוחות חיצוניים שפועלים עלייך, אלא רק את והתחושות שלך מולה. הרגשות שלך. האמונה שלך. וההתמודדות שלך.
מחכה לשמוע אותך.. אחותך לפורום, או.. לצרה, או בעצם להכל :)
|
|
בתגובה ל: נעמומה.. מאת: אחות_קטנה חלק מזה שאני כותבת כאן, זה כי אני מתאפקת מלכתוב לה. אני כל כך מתגעגעת אליה בימים שלא נפגשים, מזל שיש שני אימונים בשבוע איתה, אחרת הייתי משתגעת. אבל בין לבין היא פשוט חסרה לי, ואני מחפשת תירוצים לכתוב לה וואטסאפ ומתאפקת שלא לעשות זאת. כי לא משנה מה אכתוב, היא תמיד תתייחס, כזו היא. ואני כמהה לשיחה איתה, ומנסה להגביל את עצמי שלא להציק. אז יש ימים שלמים שעוברים בלעדיה. ואני לא רוצה הרבה. רק שתהיה בסביבה. כי כשהיא נמצאת, אני מאושרת. חיה מאימון לאימון... וזה מוזר שעולם שלם של רגשות אושר אילעי ותהומות של געגוע בכלל לא קיים אלא רק בתוכי. ואני עובדת ומאוד עסוקה, ומגדלת משפחה, ואמא למופת וגם מתעמלת לבד, אבל בין לבין, כשיש קצתהפוגה, מיד מתעורר הגעגוע. ואז אני כותבת כאן. כדי להתגבר על האצבעות שמדגדג להן לכתוב לה.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: רק בתוכי. מאת: נעמומה ככ שמחה על שהוא קיים, ושאת בתוכו, ושהוא מהווה כזה נדבך וכלי משמעותי בחיים שלנו. שלי, שלך, ושל רבות אחרות.. כל אחת בדרכה.
וכמה אני מחכה לשמוע על התהליך הזה שאת עוברת, על כל מה שתמצאי לנכון לשתף, כי עם כל כמה שנשמע שזה קשה להתגעגע ולאהוב ככה, בפנים ובשקט, זה מדהים וחי, מעורר חיות, ואת גורמת לי קצת יותר לחיות בעצמי.
חיבוק גדול--
|
|
בתגובה ל: כמה טוב שיש את הפורום מאת: אחות_קטנה ללא תוכן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: לישון לצידה... מאת: נעמומה כתבתי שהשינה היא יחד. כל המשתתפים בתחרות ישנו בחלל גדול. לתומי חשבתי שיש איזושהי הפרדה בין גברים לנשים. אני חדשה בעסק. שאלתי מתעמלים אחרים. צחקו עלי. אין הפרדה. אבל אל דאגה, יש פתרונות. הציעו שנתקבץ באזור אחד בחלל. סביבנו יהיו בערבוביה גברים ונשים יחד, אבל אם נתארגן כל הבנות הדתיות, נוכל ליצור איזשהו מתחם בתוך המתחם. לא קירות שמפרידים, לא חללים נפרדים, רק קבוצה בתוך הדבר הגדול הזה שהוא מאוד לא הלכתי. יש עוד אפשרות בה נוכל להיות רק אני והיא בנפרד. טאדאדאדאאאאם! אז מה עדיף, שינה שהיא מעורבת, גברים ונשים (גם אם אשתמש בתירוץ שאני בפינה שלי) או שינה בנפרד, רק היא ואני, מה שיזמן נסיונות שברור שלא אוכל לעמוד בהם?!... לה לא אכפת. היא לא שומרת הלכה. היא גם לא יודעת על הבעייתיות שלי עם לישון רק איתה. העיקר בעיניה שיהיה לי טוב. אחות, אמרת שכל פעם הקב"ה מעמיד אותי בנסיון לפי היכלת שלי... אז מה כאן? כל רב יגיד לי שברור שאסור לי לישון במתחם מעורב. הפחד והבושה מן הסתם ימסמרו אותי למיטה שלי, אבל זה יהיה מאוד קרוב לשלה. ואני ממש לא מדברת על הביצועים הספורטיבים שאצליח לבצע אחרי לילה שמן הסתם, בין אם אצליח לעמוד בנסיון ובין אם אבייש שם את עצמי, לא ממש אשן בו... אוי טאטע!!!
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: ועכשיו, האירוניה!!! מאת: נעמומה אלוהים מרשה לך לישון איתה ועם כל אישה אחרת שתבחרי בהנאה
|
|
בתגובה ל: תנוחי מאת: Still love התשובה ההלכתית פה ברורה. ברור שעלי להעדיף שינה איתה. ומן הסתם עם הביישנות שלי, גם אם יקרה משהו לא נגיע לדברים שהם בעייתיים לפי ההלכה היבשה. אבל זה בכלל לא העניין.
יש לי בעל. שאני אוהבת אותו. אני לא מאמינה שאדם יכול לבצע הפרדה ברגשות, בעיקר כשהן מגיעים לביטוי מעשי. השוואות הן דבר שקשה לחמוק ממנו, בעיקר כשיש בסיס מוחשי להשוות על פיו. זה לא בריא לי. לא בריא לה לא מתאים לבית ולאורח החיים שבחרתי לעצמי מבטיח בעיות בעתיד, בעיקר שאנחנו מאותו הכפר ואני לא רוצה לאבד את מה שיש עכשיו.
כשאת כותבת למישהי "תנוחי" את מזלזלת ברגישות שלה לעניין. בעיני זה עניין רגיש. אלו הרגשות והלב שלי שאני פורסת כאן. קשה "לנוח" כשמשהו הוא טורד מנוחה. אני אוהבת נשים כי יש בהן רגישות לדקויות כאלה. אנא, היי יותר אישה
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: טורד מנוחה מאת: נעמומה דווקא נראה לי שהכי נכון לא לישון איתה בנפרד
וכל כך לא הייתי רוצה להיות במקומך וואו..
לא נעים כל האהבות הבלתי אפשריות.
|
|
בתגובה ל: ועכשיו, האירוניה!!! מאת: נעמומה לא יודעת מה לומר, איזה מערבולת של רגשות, מרגישה את הזעקה מתחת למילים, את הכאילו תחינה שהלוואי ולא היה כאן כלום ותיקחו ממני את הניסיון הזה עם כל מה שיש בו ואין בו!
זה טריקי באמת להתייחס לעניין ההלכתי.. הסיטואציה היא כמו סבך של חוטים שכל משיכה באחד מהקצוות רק יחמיר את התסבוכת. אבל אני מאמינה גדולה בלב שלך. בשיקול הדעת שלך. ביכולת קיבול שלך.. ביכולת שלך לשאת כל בחירה, על כל ההשלכות שלה. ויכולות להיות גם הפתעות, כי לפעמים כשמחוברים לקול הכי עמוק, מחובר ואמיתי, ויש סיעתא דשמיא להגיע לבהירות פנימית לגבי הרצונות, צצים במפתיע פתרונות, או שמשהו בתפיסת המצב משתנה..
איתך כל הזמן בכור ההיתוך הזה!
|
|
בתגובה ל: ועכשיו, האירוניה!!! מאת: נעמומה היא לא תשתתף! לא בגללי. עניינים בריאותיים שלה (שאני יודעת עליהם, היא משתפת אותי בדברים הכי אישיים. אבל לא הרבה יותר משהיא משתפת אחרים... לא, אני לא חושבת שהיא בעניין שלי.) בקיצור, אשתתף בתחרות, אבל המתח ירד. ואיתו ההתלהבות והפחדים והתקוות. כמו שכתבת לי, אחות קטנה, מתישהו נגיע לנקודת בירור. הכל מוביל לשם. אבל זה לא יקרה בקרוב. וזה קצת מאכזב. וממלא הקלה. הרגשות שלי מבולבלים קצת עכשיו. ואני מתגעגעת אליה כל כך. חסרים לי האימונים איתה. ואני שמחה בשבילה, כי חלק ממכלול העניינים הבריאותיים זה הריון (שעוד לא מורגש, והמופרעת מתאמנת כאילו כלום) אז אני מאושרת ועצובה.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: ההכנות לתחרות נמשכות, אבל... מאת: נעמומהתודה על העדכון ותמשיכי לשמור על כושר
|
|
בתגובה ל: התאפקתי מלשאול מה קורה :-) מאת: אנה ק מצחיק כמה אתן חברות טובות שיודעות את הדברים הכי נסתרים שלעולם לא אגלה את מה שמניע אותי וממלא את מחשבותי ורגשותי ויש לכן כלים להבין גם כשאף אחד אחר לא יבין ועם זה עודכן זרות. רגשות הפוכים. להיות גלויה כל כך ונסתרת בו זמנית. הכי מוזר זה שגעגוע מתגלה ככוח שיכול לגרום לעשייה שמעבר לכוחות שחשבתי שיש בי יחד עם חידלון שמפריע לפעולות יומיומיות פשוטות.
פגשתי אותה היום. היא לבשה שמלה שחורה מבד נמתח שבשל המתיחה אפשר היה לראות כל מה שמתחת. עד לרמה של הדוגמא המודפסת על התחתונים. והתחרה בחזייה. והאין בגד שבכל שאר האיזורים. ובתוכי השתוללו מחשבות ורגשות. מצד אחד, בתור מי שאוהבת אותה ובאמת רוצה שיהיה לה רק טוב, התביישתי בשבילה. תהיתי אם היא מודעת לכך, אם זו חשיפה מכוונת (כי זה אפשרי אצלה) או ששקיפותו של הבגד מתגלה רק באור השמש ולא היתה לה דרך לראות במראה שבחדר סגור. ואם היא לא יודעת, האם להסב את תשומת ליבה? (החלטתי שלא, כי במילא ברחוב אין לה בגד אליו תוכל להחליף, ןאם הידיעה שהיא לגמרי חשופה תביך אותה, ובכן, היא המלך העירום שבאמצע הרחוב.. אין לה לאן להעלם או להעלים את מה שגלוי מדי.) ולצד התחושות החסודות האלה עמדתי גם אני, כשהאשה שאני אוהבת, שהיא באמת הכי יפה בעולם והגוף שלה, ובכן... היא אלה יווניה, והכל פה מולי וגלוי. ואני רוצה לחמול עליה ולכסות, ולחבק, ולהפשיט, ובין כל אלה לנהל שיחה אגבית של חברות בלי לפזול למה שכל מי שסביבנו מן הסתם ראה. ולהרגיש כזאת שקרנית. כי ניהלנו סתם ככה שיחה של שתי אימהות בגן השעשועים והחלפנו חוויות והיא חשבה שאני חברה טובה שסתם מקשיבה או מספרת, ואני בכלל הלבשתי והפשטתי אותה במחשבתי כל אותו הזמן.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: תודה. מאת: נעמומה את המורכבות של הרגשות.
לגלות פה. לכסות שם.
|
|
בתגובה ל: ההכנות לתחרות נמשכות, אבל... מאת: נעמומה אלוהים מסדר הכל בסופו של דבר. המון הצלחה בתחרות, ואיתה (: תמשיכי לעדכן
|
|
בתגובה ל: התאפקתי גם. מאת: שאלה טובה ללא תוכן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: בינתיים הגעגוע אליה מחזיר אותי כל פעם לפה... מאת: נעמומה אני חושבת שכשיש 'משברים' בנושא הזה ואין למי לפרוק- אז נמשכים לכאן . או שרק אני נכנסת כשאני בתקופות כאלו? (:
|
|
בתגובה ל: ההכנות לתחרות נמשכות, אבל... מאת: נעמומה גם אני חשבתי עלייך הרבה ותהיתי מה איתך.. אם הייתה כבר התחרות ומה זה אומר שאת שותקת אם כן :)
האכזבה וההקלה שלך עוברים אלי דרך המילים והשורות.. אני כאילו מאוכזבת בעצמי.. ומרגישה הקלה גם כן. חוסר הטעם, הגעגוע, התהייה.
קראתי גם את הרגשות שלך כשנפגשת איתה כשהיא לבושה בשמלה השחורה.. וזה כל כך כל כך נגע בי. האמביווילנטיות הזאת.. הטוב שלך, האיכות והכמיהה שלך.. אין לי מילים. פשוט מרגישה אותך.
חיבוק גדול!
|
|
בתגובה ל: וואו מאת: אחות_קטנה באחד האירועים שהשתתפתי בהם פעם בו גם היא היתה, ממש בתחילת ההיכרות שלנו, היה לה מעט אודם על השיניים. הסבתי את תשומת ליבה לזה בדיסקרטיות והיא הגיבה כמו שהיא יודעת המון חום ומחמאות על איזו חברה אמיתית אני שחוסכת ממנה מבוכה. עכשיו, עם השמלה, מצאתי את עצמי נאבקת ברצון הזה לחסוך לה מבוכה לעטוף אותה לבין הפחד להיות הזו שמעירה על ביגוד... לא סתם חששתי. היא לא מקפידה על צניעות. הרבה פעמים היא לובשת חולצת רשת כזו שחושפת ומסתירה. היא גדלה בסביבה חרד"לית. בכל המוסדות הדתייםהקלאסים ובאולפנה היא היתה התלמידה שתמיד נשלחת אל המנהלת לנזיפה על הבגדים גם כשהיא לבשה צנוע כי היא בולטת. תמיד היתה יפה. אז היא פיתחה אנטי. היא חיה במסגרת דתית, נשואה לאדם דתי ומקיימת אורח חייםדתי אבל לא מקפידה על הלכות. והנה אני מוצאת את עצמי, אוהבת אותה כואבת חשיפה שהיא מן הסתם לא מודעת אליה ומפחדת להעיר ובכך להעיר שדים ישנים. אז כתבתי לה הודעת וואטסאפ עדינה שמסבה תשומת לב אבל גם מתנצלת שאולי זו חשיפה מכוונת ואני הרי לא מבינה באופנות וביגוד... ואפילו שלחתי לה. ואחרי רגע מחקתי. היא שאלה מה מחקתי, ועניתי שמחקתי את הצהרת האהבה הכי אמיתית שהיא יכלה לקבל בעולם. היאהסתקרנה, והשבתי לה שאכתוב לה בהזדמנות כשלא אפחד כל כך. והמשכתי ללכת כמעט שבוע עם החשש שאם היא שוב תלבש את אותה השמלה מתוך חוסר מודעות, לא אסלח לעצמי . אז כתבתי שוב. הפעם היא ראה מיד. כנראה שחששה שאמחק. וכתמיד היא הגיבה כל כךמקסים. אוף. אני כל כך אוהבת.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: אז אני חייבת לך את ההמשך מאת: נעמומה וכואב. האהבה הזו. כואבת ויפה. ובא לי כבר שיקרה משהו. בהצלחה 3}
|
|
בתגובה ל: זה כל כך יפה מאת: שאלה טובה המצב עכשיו הוא שהאהבה אליה מפעילה אותי ומניעה לעשייה שמעבר לכוחות שחשבתי שיש לי יחד עם ימים של חידלון וריק בהם הפעולות הכי רגילות נעשות לי בעצלתיים. אבל כל משהו שיקרא יגרום לאחד משני דברים שאני חרדה מהם מאוד: או שהידיעה שלה לגבי המשיכה שלי תוביל אותה להסתייגות ולריחוק אותו לא אוכל לסבול, או שהיא תגלה לי שגם לה יש רגשות, ואז מבחינתי זה מסלול חד כיווני לעירעור על השלמות הזוגית והמשפחתית של כל אחת מאיתנו. אני לא אצליח לנהל חיי משפחה תקינים גלויים וישרים עם בעלי יחד עם מאהבת. זה לא יקרה אצלי.
יש אפשרות שלישית ומאוד לא מובנת מאליה וסיכוייה נמוכים וזה שהידיעה שלה לגבי הרגשות שלי לא תשנה את היחס בנינו. רק תוסיף אלמנט מוזר לקשר החברי. אני לא חושבת שזה סביר, כיוון שיחסי אנוש שואפים לאיזושהי סימטרייה בסיסית. ידיעה שאני אוהבת, תטיל עליה אחריות, גם אם לא מודעת, מן רגש חובה כלפיי. ואי אפשר להיות חברה מתוך תחושה כזו.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: אז אני חייבת לך את ההמשך מאת: נעמומה אני פשוט חושבת לעצמי כמה יופי יש בך. כמה המקצב של המילים שלך מבטא את מה שסגור בפנים וקשה להוציא אותו החוצה. אפילו במילים. חושבת מתי בפעם האחרונה רציתי לכסות מישהי, ולא מצליחה להיזכר. חושבת מתי בפעם האחרונה העזתי לומר משהו שהוא לא נעים, מתוך חמלה ואהבה. אני חושבת שלא בכלל. מתי הסכמתי ללכת על קו התפר הדק הזה שבין רגשות שבריריים לבין חשיפה אמיצה שלהם, במילים עדינות עדינות שמגלות טפח ומכסות טפחיים.
תודה לך נעמומה. גרמת לי לחשוב. ועוד מילה- את אמנם אוהבת. אבל הרבה יותר משאת אוהבת, את מתגלה במלוא יופייך. עם כל מה שיש בתוכך. וכן, כנראה זה אחד מהכוחות של האהבה :) תלמדי מזה כמה שיותר על עצמך. על מי שאת. על מי את באמת. זאת הזדמנות מופלאה.
|
|
בתגובה ל: לא חייבת בכלל, זאת זכות שלנו להיות שותפות.. מאת: אחות_קטנה בזכותה. בזכות האהבה אליה. בזכות מי שאני כשהיא בסביבה. או כשהמחשבות נוסבות עליה ואליה.
לר' שלמה קרליבך יש אמירה מקסימה: "חבר טוב הוא חבר שלידו אני רוצה להיות יותר טוב חבר אמיתי הוא חבר שלידו אני כבר יותר טוב".
והיא.... היא מוציאה ממני את המקסימום. יש בה כל כך הרבה יופי ובטחון והיא כל כך נדיבה במחמאות, בתמיכה היא גרמה לכולנו, כל קבוצת המתעמלות שלה, להרגיש שאנחנו דמויות המעניקות השראה. באמת בזכות זה הפכנו לקבוצה מגובשת בה כל אחת מחזקת את השנייה וכל מתעמלת היא השראה לאחרות, וזה גם משפריץ החוצה, ליחס שלנו לזולת. הנדיבות הזו בלפרגן לאחר מתוך מודעות אמיתית לכך שלמילים שאני אומרת יש ערך שאנשים יקשיבו שמחמאה שלי באמת מחזקת כי אני, כמו שאר הקבוצה, דמות שמעוררת השראה. התפיסה הזו גרמה לי לשאת עיניים לכל אדם כי כל אחד יכול לעורר השראה... כל זה ממנה. היא מדהימה. ולידה, גם אני.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: ברור שחלק נכבד ברגשות כלפיה קשור למה שהפכתי להיות מאת: נעמומה ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: זה הרבה.. מאת: אחות_קטנה מה שקיבלת ממנה, מה שאת מדגישה פה.. אבל דווקא מה שדיברתי עליו היה מה שהעלית בפוסט הקודם.. שאת מתגלה פה במלוא יופייך.. ב*רצון לכסות*, ב*מלחמה* עם עצמך אם להגיד או לא להגיד, *לא להגיד* ולנהל שיחה סתמית.. ואז ה*מלחמה* אם לכתוב או לכתוב, ואז *לכתוב*, ואז *למחוק*, ואז *להעז!* לבטא ב*עדינות*, ב*פחד*, ב*כנות* וב*עומק* את המילים 'מחקתי את הצהרת האהבה הכי אמיתית'.. ואז *להתחבט* שוב, ו*לכתוב* שוב.. ואחרי כל זה להישאר עם האהבה אליה, ולאהוב את התגובה שלה כאילו היא חזות הכל. אני לא באה להוריד או להמעיט במה שקיבלת ממנה, אבל תראי, תראי אותך, אפילו רק כאן, אפילו רק בהתחבטויות שלך..! אל תסתכלי רק בדברים המוצהרים שקיבלת ממנה, שאת מספרת עליהם עכשיו- היכולת להחמיא, להרגיש השראה, הנדיבות וטוב הלב הזה, היכולת והביטחון לשאת עיניים לכל אחד.. זה המון, נכון! אבל יש עוד, ותסתכלי עליהם, תסתכלי עלייך! :)
|
|
בתגובה ל: זה הרבה.. [סורי ברחה לי ההודעה] מאת: אחות_קטנה אולי אני פורקת עלייך אמירות שלא קשורות אלייך בהכרח.. אולי אני מנסה להגיד את כל מה שאמרתי לך, בעצם לעצמי מהעבר. כשהייתי מאוהבת עד כלות. זה כנראה כך.. אז תרגיש חופשי לדחות את דבריי :)
|
|
בתגובה ל: ואולי אני בעצם משתמשת בהעברה כמנגנון הגנה.. מאת: אחות_קטנה אהבה תמיד מאירה בנו צדדים יפים. זושאלה האם אני מאוהבת באדם האחר, או נתלית בתחושות האהבה בגלל מי שהיא הופכת אותי להיות...
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: לישון לצידה... מאת: נעמומה היתה תחרות. ישנתי עם כמה נשים זרות באותו המתחם. מסצבר שהיתה אופציה לשינה בנפרד (היינו איזה 5 נשים בתוך מתחם ענק של אלפים) וחסרונה הורגש. בכל רגע. שלחתי לה עדכונים ותמונות מכל דבר והיא תמכה והשתתפ וקיאה והתחרות היתה מדהימה ושברתי שיאים אישיים והייתי בהיי מטורף וידעתי כל רגע שאם זה היה איתה כל התחושות וההצלחות היו מוכפלות. אולי שנה הבאה...
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: התחרות מאת: נעמומה מקווה ומחכה איתך לעוד הרבה שיאים.. בכל התחומים.
|
|
|
|
|
| |