פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: asole הסדרה הקוריאנית "Tamna, The Island" המוכרת גם בשם Tempted Again שודרה בערוץ MBC בחודשים אוגוסט וספטמבר של שנת 2009. הרייטינג הממוצע עמד על 5.7% בלבד. הסדרה מבוססת על סדרת מנגה בעלת אותו השם.
כוכבת הסדרה סו-וו זכתה בטקס פרסי הטלויזיה של MBC בשני פרסים...הראשון הוא הפופולריות והשני הוא על תפקידה בפעם הראשונה כדמות ראשית. למרות שהסדרה החלה את שידוריה בשנת 2009, צילומיה החלו כבר באוגוסט 2008 באי ג'ג'ו.
העלילה: חלומו של ויליאם ספנסר הוא להגיע למזרח ולמצוא שם מוצרים שאין בארצו הרחוקה. בעזרת חברו יאן הוא מחליט להפליג לנגסאקי הרחוקה לשם הגשמת חלומו. במהלך ההפלגה הספינה טובעת והתקרית הזו מביאה את ויליאם לאי "תמנה" (ג'ג'ו). מי שמוצאת את ויליאם על החוף של תמנה חסר הכרה היא בו-ג'ין תושבת תמנה שמצילה את חייו של הבחור הזר שבמבט ראשון די מפחיד אותה מאחר ומראהו החיצוני מאוד שונה מהמראה של תושבי תמנה וכל אזור ג'וסון. בו-ג'ין הוא בחורה צעירה שכל חייה התגוררה בתמנה יחד עם הוריה ואחותה הקטנה. אמה היא הצוללנית והאחראית על כל הצוללניות של האי. בו-ג'ין אף היא צוללנית אך היא מבצעת את עבודתה בצורה גרועה ותמיד היא מתלוננת על כך שהיא אינה אוהבת להיות צוללנית ולגור בתמנה.
לאי תמנה מגיע פארק-יו, בחור צעיר שלכאורה הוגלה לתמנה אחרי שהואשם בבילוי מוגזם בבית הבושת בג'וסון. פארק-יו שייך למשפחה בעלת מעמד רם והחיים בתמנה מאוד שונים מהחיים אליהם הוא רגיל. משפחתה של בו-ג'ין מסכימה לארח אותו בביתה וזאת בתנאי ויעבוד וירוויח את פת לחמו. בו-ג'ין מחביאה את ויליאם במנהרה וזאת מאחר ואם אנשי האי יראו אותו הם יסגירו אותו לרשויות וזה עלול להביא למותו. היא וויליאם מתיידדים והקשר ביניהם הולך ומתהדק. פארק-יו בינתיים מתחיל לאט לאט להסתגל לחיים הכל כך שונים בתמנה ורגשותיו לבו-ג'ין הולכים וגדלים מה שמביא לעלילתינו סיפור אהבה משולש וחמוד!
דעתי על העלילה: התחלתי לצפות בסדרה בלי צפיות בכלל...את השחקנית הראשית סו-וו יצא לי לראות קודם לכן בסדרה "אחותה של סינדרלה" ושם נהגתי לכנות אותה "פני מנגה" כי זה מה שהפנים שלה הזכירו לי...היא גם די הפחידה אותי רוב הזמן בהבעות המפחידות שלה בזמנו. אח"כ ראיתי אותה בסרט "המשרתת" ששם היא נראתה אחרת לגמרי וגרמה לי להעריך אותה קצת יותר. ואז הגיעה הסדרה הזאת שבה פשוט לא יכולתי שלא לחבב אותה...דמותה הייתה ילדותית ומתוקה, ההבעות שלה הפעם לא הפחידו אותי אלא שיעשעו אותי...
ומאוד אהבתי את מערכות היחסים שלה עם ויליאם ופארק-יו. את דמותו של ויליאם גילם שחקן צרפתי בשם פייר דפורט שזאת הפעם הראשונה שלו בסדרות הקוריאניות. דמותו הייתה חביבה ובגלל הבדלי התרבויות והשפה נוצרו הרבה סצינות מאוד משעשעות...לדוגמא...בו-ג'ין ניסתה להציג את עצמה והוא הבין את שמה כ"וירג'ן"...ואז הוא אמר לה שגם הוא בתול ובמילים אחרות "מי-טו" ובמהלך מספר פרקים היא הייתה בטוחה שהשם שלו הוא "מי טו". דוגמא נוספת: איך לדעתכם ויליאם שמע את שמו של פארק-יו? הרי שמבטאים את המילה פארק בלי הרייש ואז יוצא "פק-יו"...בשביל ויליאם המשמעות הייתה אחרת. השחקן אים ג'ו-הואן גילם מעולה את דמותו של פארק-יו. במהלך הסדרה נחשפו פרטים חדשים לגבי זהותו האמיתית. אהבתי את השינוי שהוא חווה באי, מבחור קשוח, שתלטן וקר הוא הפך לבחור מקסים ואיכפתי.
אין ספק שהסדרה הזאת שונה משאר הסדרות ההיסטוריות שראיתי...קודם כל, זאת הפעם הראשונה שבה משתתף בתפקיד די מרכזי בחור שאינו קוריאני. דבר נוסף, רוב רובה של העלילה התרכזה באי ג'ג'ו שבזמנו נחשב לאי עזוב שאליו מגלים את הפושעים והחוטאים. אי שלא קיבל תשומת לב ראויה ממלך ג'וסון.
בשורה תחתונה: סדרה חמודה וכייפית ששווה צפייה!
בתגובה ל: Tamna, The Island מאת: MyGirl
קראתי בזמנו שהסדרה הזו קוצצה בגלל הרייטינג הנמוך, אבל זכתה לתגובות חיוביות ברשת. היא באמת נראה שונה ומרעננת, אולי בגלל הבלונדיני
על הסקירה!
בתגובה ל: ושוב כל הדרכים מובילות לג'ג'ו מאת: iDana גרסת הטלויזיה שבה יש 16 פרקים וגרסת ה-DVD שמכילה 20 פרקים. אני ראיתי את הסדרה בקצת ערבוביה מאחר והפרקים הראשונים שתורגמו לספרדית היו מהגרסה של הטלויזיה והחל מפרק 11 התחילו לתרגם את הגרסה של ה-DVD כך שבסה"כ ראיתי 20 פרקים. דווקא בגלל נתוני הרייטינג הנמוכים לא היו לי הרבה צפיות אבל הופתעתי לטובה
בתגובה ל: Tamna, The Island מאת: MyGirl וכבר כמה פעמים נתקלתי בשם של הסדרה הזו ועכשיו אני יודעת על מה היא... לאחרונה גם יצא לי לראות את סו וו ב-1N2D בספיישל השחקניות, היא הייתה הכי צעירה שם ונראתה בהלם בקו"ם טוטאלי... (כמו שהיא נראית בתמונה עם הצוללניות המבוגרות!).
וואי, נראה לי מעניין לצפות בסדרה הזו... בעיקר בגלל המתח הבין-תרבותי. איך היה השחקן הצרפתי? מוצלח? מוזר קצת ששחקן צרפתי משחק בחור אנגלי... לא? מעניין למה חימצנו אותו ככה, בטח שבו ג'ין נבהלה, פתאום מגיח לה מהמים מטרוסקסואל לבקני... אולי זה בגלל שבמנווה הוא בלונדיני ומשום מה הקוריאנים מרגישים צורך עז להיות נאמנים לפריזורות מהקומיקס (ע"ע תלתלי ג'ון פיו הידועים לשימצה).
את אים ג'ו האוון ראיתי רק בתפקיד משני ב"BOF" כאחיו הגדול של יי ג'ונג, לא ממש יכולתי להתרשם ממנו כשחקן (אם כי חזותית אני זוכרת שהוא נראה לי די פצלוח).
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: לינה, זה היה מרתק! מאת: asole השחקן הצרפתי עשה עבודה טובה! בפרקים הראשונים הוא דיבר רק באנגלית וכעבור כמה פרקים הוא לפתע למד קוריאנית בצורה מעולה...מגוחך אבל פשוט עדיף להתעלם מהחוסר ההגיון אם רוצים להנות מהסדרה הקלילה והחמודה הזאת.
החימצון בטח נעשה בכדי להדגיש את ההבדלים שבין ה"זר" לשאר התושבים על האי שביניהם לא היה ניתן למצוא תושב עם שיער בהיר.
אים ג'ו-הואן היה הפייבוריט שלי פה! מאוד אהבתי את דמותו...האמת, אני ידעתי שהוא שיחק ב"בחורים רעים" אבל לא ממש זכרתי אותו משם
בתגובה ל: בכייף מאת: MyGirl
שמו פייר דפורט אבל יש לו גם שם קוריאני - האוונג צ'אן בין. הוא יליד צרפת שגדל בקוריאה ולמד שם בתיכון ולכן יש לו קוריאנית מעולה (הוא למד לדבר בגיל 5 אחרי שאביו נישא לאשה קוריאנית ומשפחתו עברה לקוריאה כשהיה בן 12). לאחר שלמד באוניברסיטה בצרפת הוא חזר לקוריאה ועבד שם כדוגמן ובהמשך הגיע גם לטוק שואו "Global Talk Show", המקבילה הגברית של "נשים יפות מפטפטות" (בה הופיעה צברית עזרא הישראלית) שלא הצליחה כמוה. טבילת האש הראשונה שלו בסדרה היתה בתפקיד קמיאו ב-"High Kick Through The Roof" ובאותה השנה (2009) הוא גם שיחק ב-"Tamna, The Island".
דפורט ב"Global Talk Show"
התפקיד של אים ג'ו האוון ב-"BOF" היה כאחיו הגדול של יי ג'ונג (קים בום) שעזב את המשפחה ועובד במלצר למחייתו וכנראה שאהובת נעוריו של יי ג'ונג הפכה לחברתו (יי ג'ונג רואה אותה מבקרת אותו בביתו והם נראים מאוד נינוחים ביחד).
הבנתי שהוא גם שיחק ב"מלכת השלג"... ושייקח קצת זמן עד שהוא יחזור למסך הקטן כי הוא התגייס במאי השנה.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: הסתקרנתי אז קראתי עליו קצת בינתיים... מאת: asole לגבי אים ג'ו-הוואן...בשרשור האסייתי הקודם קראתי שהוא אושפז בגלל מחלת לב...מקווה שהוא יחלים במהרה...
בתגובה ל: תודה על המידע! מאת: MyGirl וואלה, גם אני קראתי את זה אבל לא קישרתי אליו... מקווה שיחלים במהרה!
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: asole
אינעל עליהם !!
פרק 11 !!
זה רק פרק 11
לא אוסיף כי הכל ספוילר ... אבל אינעל עליהם
יש עוד מישהו שצופה בסדרה ?
יש טעם להכין שרשור צפייה ? יש מלא מה לספר
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
בתגובה ל: אינעל התסריטאים הקוריאנים (צייד עירוני מאת: Rebeccan
איך אמרתם שקוראים לתובע ? דנה ואסול אמרו שישמחו לראות אותו בסדרה ... אז היום צפינו בגופו .. בסאונה, לצד אביו בסדרה
באחד המפגשים עם מעריצים בסינגפור - לי מין הו אמר שהוא אוהב Crab Chilli ... לא יודעת איך ומה (אני צמחונייה וכו')
אבל תראו איך הוא אוכל ... מדליק שקיות קטנטנות על האצבעות, לא ?
כך מגישים מנחות למת - בעת ביקור בבתי הקברות (המקום משמש לקבורה של האפר, עם תמונות וכו' ...)
נו, מין הו ... אם כך אתה נוהג, פלא שהיית מעורב בתאונת דרכים ? סע בזהירות - אייפאד זה לא בשביל אמצע נהיגה ...
אני אוהבת את קטעי ה-GIF שיצרו מכמה סצינות בסדרה
זו למשל "אמא'לה הפחדת אותי" חחחח
לילה טוב
תוקן על ידי iDana 30/6/2011 0:23
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
בתגובה ל: אינעל התסריטאים הקוריאנים (צייד עירוני מאת: Rebeccan
סורי, אני לא בטוחה שתמצאי כאן אוזן קשבת/צופים שותפים - למי שלא צופה בקצב קוריאה אין מושג על מה מדובר, ומי שמתכנן לצפות מן הסתם לא רוצה לספיילר לעצמו את הקליף האנגרים ושאר האלמנטים/טריקים, שאמורים להשאיר את הצופים בנשימה עצורה עד הפרק הבא וכו'.
מציעה לך לנסות בשרשור הסדרה בסומפי או אולי בפורום סדרות קוריאניות באתר ויוה. יש שם אנשים שצופים בכל מיני סדרות... או לחכות עוד כמה שעות לסיקור ולתגובות הסוערות בדרמבינס.
ואל תכססי את כל הציפורניים עכשיו... יש לך עוד 9 פרקים לפחות
בתגובה ל: מה לא עושים בשביל להעלות את הרייטינג מאת: iDana
עם סיום הסדרות ששודרו מול "צייד עירוני"
הסדרה הזו אינה רום-קום טיפוסית, קלה לעיכול או לפי הסטנדרט הקוריאני "בוא נצפה בסדרה, נשתה סוג'ו ונרוץ לקריוקי ..."
עכשיו נשארו שתי סדרות מול הצייד שלנו - הרבה פחות מותחות.
הנה הרייטינג לפרק של רביעי - 18.4% שזה הכי גבוה עד כה (לא לשכוח שמדובר באמצע שבוע, בעונה לא הכי הכי ...) לפרק 11 (דנה, לא לדאוג .. אני לא כוססת צפורניים, יש דברים אחרים שאפשר להרוס)
עד אתמול הסדרה דורגה במקום השני לאחר "האהבה הגדולה ביותר" וזו הסתיימה בשבוע שעבר.
הסדרה החדשה - מיתרי הלב, הגיע ל- 7.6% צפייה ו"עיר הרומנטיקה" הגיע ל-11.1% אתמול.
הדיווח מ-allkpop
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: asole לפעמים גם תרנגולת עיוורת מוצאת גרגיר ולפעמים אני אשכרה מוצאת משהו שמעניין אותי בים המיילים שאבא שלי שולח לי... אז הנה תרומתו של אבא שלי לשרשור האסייתי:
החודש התחילו לשדר בקוריאה את הריאליטי Korea's Got Talent, אדפטציה של התוכנית העולמית שהולדתה בבריטניה. השופטים הם המוזיקאית קולין פארק, הבמאי, התסריטאי והמפיק ג'אנג ג'ין (שהופרד בלידתו מארז טל) והשחקנית סונג יונג אה ("On Air") בפרק האודישן הראשון עלה בחור בן 22 בשם סאנג בונג צ'וי והימם את השופטים והצופים לא רק בשירתו אלא גם בסיפור המרגש וסוחט הדמעות אודות ילדותו - מסתבר שהוא ננטש בבית יתומים בגיל שלוש ושהה שם עד גיל חמש, אז הוא ברח כי הרביצו לו ומאז נזרק ברחובות לבדו כשהוא חי מהיד לפה ולראשונה פקד את ספסל הלימודים רק כשהגיע לתיכון (מאוחר יותר התברר שכדי להעצים את הסיפור המרגש הושמטה בעריכה העובדה שמדובר בבית ספר לאמנויות, כנראה כדי לא לפגום בסיפור הסינדרלה שהתגלתה רק בתוכנית הריאליטי). סיפורו של סאנג בונג צ'וי היכה גלים גם מחוץ לקוריאה והסרטון ביוטיוב הפך ללהיט ויראלי שהשיג 1.4 מיליון צפיות בארבעה ימים ועוד ידו נטויה (כרגע יש שמונה וחצי מיליון...) ואף אל אבי הוא הגיע וממנו אל תיבת הדואר שלי.
ומתחרות לתחרות... היום הסתיימה תחרות הבינלאומית ע"ש צ'ייקובסקי במוסקבה. בין הזוכים הכנר הישראלי איתמר זורמן (בנה של הפסנתרנית אסתרית בלצן) שחלק את הפרס השני עם סרגיי דוגדין הרוסי (לא היה זוכה במקום הראשון). למקום השלישי הגיעה הקוריאנית לי ג'ה היי. הרבה כבוד קיבלה דרום קוריאה בתחרות הזו, גם שני הזוכים במקום הראשון לנשים ולגברים בתחרות הווקלית הם קוריאנים: סאו סון יאנג ופארק ג'ונג מין. במקום הראשון בתחרות הפסנתר זכה דניל טריפונוב שזכה לא מזמן במקום הראשון בתחרות רובינשטיין ובמקום השני הקוריאנית סון יאול אום, תלמידתו של אריה ורדי, שגם היא בוגרת תחרות רובינשטיין וזכתה בה במקום השלישי ב-2005. במקום השלישי זכה הקוריאני צ'ו סונג ג'ין. Korea's Got Talent Indeed.
סון יאול אום מנגנת את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של רחמנינוב בשלב הסופי של התחרות:
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: כישרונות מוזיקליים מקוריאה מאת: asole ללא תוכן
בתגובה ל: כישרונות מוזיקליים מקוריאה מאת: asole ומזל טוב לכנר הישראלי על הזכיה!
בתגובה ל: כישרונות מוזיקליים מקוריאה מאת: asole שגם ישראלים וקוריאנים מתחלקים בפרסים של כשרונות מוסיקליים....
בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: asole הסדרה I REALLY REALLY LIKE YOU היא סדרה קוריאנית בת 34 פרקים ששודרה בערוץ MBC בחודשים אפריל עד אוגוסט של שנת 2006. הרייטינג הממוצע עמד על 11.5%.
העלילה: יו בונג-סון היא בחורה כפרית בת 25 שמתגוררת באמצע שום מקום עם סבתא הקשישה. בונג-סון היא בחורה בעלת מבטא כפרי כבד, די פרימיטיבית אך חברותית ומתוקה. יום אחד בונג-סון מוצאת קרוב לביתה גבר צעיר שנפצע בעת שטייל ביער. היא מצילה את חייו ומאפשרת לו ללון בביתה לכמה ימים עד שיחלים לגמרי. אותו גבר צעיר העונה לשם ג'אנג ג'ון-וון הוא רופא במקצועו אך מלבד היותו רופא הוא גם בנו של לא אחר מאשר נשיא המדינה. ג'ון-וון נשוי ויש לו ילדה מתוקה בת 5. אין לו חיי נישואים רגילים מאחר ואשתו חלתה במחלת האלצהיימר למרות גילה הצעיר. בשלוש שנים האחרונות בתם מתגוררת בארה"ב עם הסבים, הוריה של האם החולה ואילו ג'ון-וון מקדיש את זמנו לטיפול באשתו החולה. נאם בונג-גי הוא בחור בן 28 המשמש כמאבטח ושומר ראש בבית הנשיא. כשנודע דבר פציעתו של בנו של הנשיא, בונג-גי נאלץ לנסוע לביתה של בונג-סון בשביל להחזיר את ג'ון-וו לסאול היות ובגלל פציעתו הוא לא יכול לחזור בכוחות עצמו. לכאורה המפגש בין בונג-סון ושני הגברים האלה מגיע לסיומו עם חזרתם לסאול, אך הגורל מפגיש ביניהם בשנית ודי מהר. רגע לפני מותה, סבתא של בונג-סון חושפת בפניה סוד גדול...מתברר שהיא אינה סבתא הביולוגית וכי אמה הביולוגית חיה ואף חיפשה אחריה כשהייתה קטנה ולכן, הסבתא החליטה לעבור ולהתגורר במקום כל כך מבודד. בונג-סון מחליטה לחפש את הוריה הביולוגיים והרמז היחיד שיש לה הוא תמונה שלה כתינוקת עם אמה ותמונה נוספת שבה גבר אוחז בה בילדותה. היא מגיעה לסאול הגדולה והכל כך שונה מהחיים בכפר הנידח. ממש במקרה היא נתקלת בבונג-גי שלא ממש שמח לפגוש בה אחרי האי נוחות שהרגיש בעת הימים בהם שהה בביתה המאוד צנוע. בסופו של דבר היא מצאה את עצמה מתארחת בביתו וגם שבה לפגוש ברופא הצעיר שאיכשהו קשור לאמת אותה היא מנסה לגלות. בתחילת העלילה הרופא רואה בבונג-סון אחות קטנה וחמודה ואילו בונג-גי רואה בה בחורה מעצבנת וכפרית בורה...אך ככל שהעלילה מתקדמת הרגשות של הגברים משתנים וגם בונג-סון מתחילה לראות את השניים באור אחר. האם בונג-סון תצליח למצוא את הוריה האמיתיים? ומי מהגברים יכבוש את ליבה של הכפרית החמודה?
דעתי על הסדרה: את הסדרה הזאת רציתי לראות כבר מזמן אבל בגלל שמדובר ב-34 פרקים כל פעם דחיתי את הצפייה בה. עכשיו החלטתי לצפות בה כי אני מאוד מסמפטת את השחקנים הראשיים יוג'ין וריו-ג'ין (את לי מין-קי פחות). בסה"כ הסדרה הייתה חביבה אבל לא יותר מזה...עובדה שמיד עם סיומה שכחתי ממנה והמשכתי לסדרה הבאה...אפילו את הפס קול אני לא ממש זוכרת...טוב, בעצם ממש הרגע נזכרתי בשיר הנושא השטותי שלה:
וגם בשיר העממי אותו בונג-סון נהגה לשיר (שרה לא רע, הרי יוג'ין היא גם זמרת). הכי אהבתי בסדרה את דמותה של בונג-סון, יוג'ין שיחקה את הבחורה הכפרית מצויין! המבטא היה מרגיז אבל לאט לאט מתרגלים אליו וזה מפסיק להרגיז. היה משעשע לראות את הבדלי החיים בין הכפר והעיר...היו סצינות מצחיקות, כמו הסצינה שבה בונג-סון מטיילת ברחובות סאול כשברווזה מוציאה לה את ראשה מבעד לתיק שלה. או הפגישה הראשונה בין סונג-סון לבין השירותים שהם כל כך שונים מהשירותים שבכפר. בשורה תחתונה: סדרה חביבה אבל לא מאסט
בתגובה ל: I Really Really Like You מאת: MyGirl
יש סדרות כאלה שמתאדות מהמוח ברגע שמסיימים אותן, ואולי זה טוב כדי לפנות מקום לסדרות חדשות
השם ריו-ג'ין היה מוכר לי אבל לא זכרתי מאיפה, ולא זיהיתי אותו בתמונה רק בעזרת דרמויקי נזכרתי שזה השחקן המעולה מ"קפיטל סקנדל" (איפה יש עוד סדרות כאלה? ).
והאייקונים החדשים מוכיחים את עצמם כשימושיים
בתגובה ל: לינה, נהניתי לקרוא מאת: iDana הוא לא הטעם שלי אבל אין לי טענות על כישורי המשחק שלו...ראיתי אותה בלפחות 10 סדרות והוא הוכיח שהוא יכול לגלם כל מיני דמויות שונות ומגוונות... מה שכן, הוא אף פעם לא הראשי אלא תמיד המשני
אכן האייקונים החדשים מאוד שימושיים!!!
בתגובה ל: ריו ג'ין הוא שחקן טוב! מאת: MyGirl ללא תוכן
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: ריו ג'ין הוא שחקן טוב! מאת: MyGirl
הוא משחק בימים אלה בסדרה Baby-Faced Beauty, וכבר לוהק לדרמה הבאה שתיקרא "אלף נשיקות" (נראה אם השם הזה לא רק יבטיח אלא גם יקיים מבחינת ה-).
בכל אופן, ג'אוובינס משערת שגם בסדרה החדשה הוא יגלם את המשני - שזה טוב מאוד מבחינת הדרמה כי הוא מוצלח בתפקידים האלה, ומצד שני זה מבאס לכל אלה שרוצים שהוא יסיים את הסדרה מאושר ובחברה טובה (למרות שאפשר לדאוג לשידוך הולם גם למשניים, לא?).
בתגובה ל: I Really Really Like You מאת: MyGirl הכפריה החמודה והמשעשעת שמארחת את הבחור העירוני בכפר נידח ואז היא מגלה שאימה (או סבתה) לא באמת קשורה אליה בקשר דם ועוברת לעיר וכולי (טוב, "באיזה כוכב" זה היה הפוך...).
וואי, לא ידעתי שאפשר לחלות באלצהיימר בגיל צעיר! כמה נורא מה קרה לאישתו של הרופא? איך הם הצליחו למשוך את העלילה על 34 פרקים? אני מניחה שבסוף בונג סון בחרה במאבטח... לא?
לינה, תמיד כייף לקרוא את הספיישלים שלך, מחכה כבר לבאים בתור..
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: מזכיר קצת את "מאיזה כוכב את?", לא? מאת: asole אלצהיימר בגיל צעיר זה נדיר אך לצערינו זה קורה...בסדרה אישתו של הרופא חלתה ובגלל שגרמה לשריפה בבית שכמעט פגעה בבתה הקטנה הרופא החליט לשלוח את הילדה לחו"ל לסבים שלה והוא נשאר לטפל בה. במהלך הסדרה האם הראתה שיפור במצבה והיא שבה לזהות את בעלה ובתה שחזרה ארצה...אבל אז כשניסתה להכין אוכל לילדה היא כמעט שוב גרמה לשריפה וכשהילדה הקטנה ניסתה לסגור את הגז היא נכוותה והובהלה לבית החולים, שם החליטו שהכוויה מצריכה ניתוח. האם החליטה שהיא לא יכולה להמשיך לסכן כך את הילדה הקטנה שלה והיא הודיעה לבעלה שהיא עוזבת לארה"ב לבית הוריה.
אלצהיימר זאת מחלה שממנה לא ניתן להחלים...אם מאתרים אותה בזמן אז ניתן לתת טיפול שמעקב את התקדמות המחלה אבל אין לה תרופה...
לגבי משיכת העלילה על 34גבי פרקים...היו כל מיני סיפורי משנה שגם תפסו זמן מסך...כשבונג-סון הגיעה לסאול, כל כספה ניגנב ממנה והכייסת היא בחורה צעירה שבהמשך מתגלה שהיא בתה של אמה הביולוגית של בונג-סון. אמנם אין ביניהן קשר דם אך האם נישאה לאביה וכשהוא מת היא גידלה אותה. אמה של בונג-סון היא כוכבת פורנו לשעבר שלא מצליחה למצוא אפילו עבודה כניצבת. היא לוותה המון כספים והנושים רודפים אחריה ולכן היא מבלה המון בסאונות כמקום מסתור. בונג-סון חשבה שאביה הוא נשיא המדינה מכיוון שבתמונה שברשותה הוא זה שאוחז בה בהיותה ילדה קטנה. בגלל זה היא מנסה למצוא עבודה קרובה לנשיא בכדי להצליח לפגוש את "אביה"...היא מתחילה לעבוד במטבח במתחם של בית הנשיא ששם עובדות טבחיות נוספות...האחת, גרושה שבעלה רוצה לחזור אליה והיא לא רוצה אותו בשופ אופן, השניה, רווקה בת 40 שסובלת מעודף משקל שמתאהבת באחד מהמאבטחים החתיכים של הנשיא. האחראית עליהם היא בחורה רווקה שנמשכת למאבטח בונג-גי אבל היא לוקחת בחשבון איזה עו"ד נשיאותי בגלל שיש לו הרבה כסף והכסף משחק אצלה תפקיד חשוב מאוד בבחירת בעלה לעתיד... ולגבי הנשיא, מתברר שבעת שהות שלו באזור הכפרי הוא נפצע וסבתה המאמצת של בונג-סון הצילה את חייו...משמע שהוא לא אביה אלא מישהו שחי איתן זמן מה 20 שנה קודם לכן.
ולגבי נושא האהבה בסדרה...בונג-סון מתאהבת ברופא אבל הוא רואה בה רק אחות קטנה מה שלאט לאט משתנה והוא מתחיל לראות בה אישה. אבל אז הוא נאלץ להתרחק ממנה בגלל מצבה הבריאותי של אישתו. היא גם מרגישה נורא בגלל העובדה שהיא מאוהבת בגבר נשוי. בונג-גי בהתחלה לא סובל את בונג-סון אבל גם הוא מוצא את עצמו מתאהב בה וכואב לו לראות שהיא חושבת רק על הרופא. בסופו של דבר היא מבינה שהיא מאוהבת בבונג-גי ולא ברופא והיא נשארת לצידו
הצליחו ליצור הרבה סיפורים והתרחשויות שהתפרסו על 34 הפרקים...
בתגובה ל: תשובות מאת: MyGirl תודה לינה, זה היה מאוד מעניין! איך אימה של בונג סון קיבלה אותה? מי האבא? אגב, אני לא חושבת שנתקלתי קודם בכוכבת פורנו בסדרה קוריאנית...
אז בעצם הרופא נשאר נשוי לאישה לא מתפקדת ולא צלולה... עצוב עליה ועצוב עליו
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: אחרי שקראתי את הפירוט שלך זה כבר נראה פחות דומה... מאת: asole השאר כבר לא... אמה של בונג-סון קיבלה את בתה בקרירות...למעשה, היא לא ידעה בכלל מה להגיד לה וניסתה לברוח והמפגש ביניהן היה קר. גם האם הייתה מאוד אינטרסנטית ואפילו העזה להזמין את עצמה לבית שבו בונג-סון התארחה (ביתו של בונג-גי) מאחר ולא היה לה לאן ללכת...היא הייתה טיפוס נצלן ולא נעים...רק לקראת הסוף הראו אותה באור קצת יותר אנושי כשהיא הודתה שהיא הקדישה את עצמה לבת של בעלה השני למרות שלא היה ביניהן קשר דם בכדי לכפר על הנטישה של בתה הבכורה. אביה של סונג-סון מת שנים קודם לכן...
בתגובה ל: סיפור הבחורה מהכפר שמגלה את האמת על מוצאה הזכיר... מאת: MyGirl טוב, לפחות בונג סון מצאה אהבה בעיר בחיפוש אחרי אימה המתנכרת והנצלנית, אז המסע לא היה לחינם.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: ובין בונג סון לבת החורגת של אימה נוצר קשר טוב? מאת: asole כך שהקשר שלהן התחיל ברגל שמאל וגם המשיך להיות גרוע כי בהמשך האחות החורגת נידלקה על בונג-גי מה שיצר קצר נוסף בין השתיים.
בתגובה ל: הבת החורגת היא זו ששדדה אותה כשהיא הגיעה לסאול... מאת: MyGirl טוב, עם משפחה כזו כבר עדיף להשאר יתומים...
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: מזכיר קצת את "מאיזה כוכב את?", לא? מאת: asole אני שולחת אותך לראות את הסרט "רגע בלתי נשכח" שתורגם על-ידי, סרט , שלאחר שרואים אותו הופך להיות בלתי נשכח... לא להחמיץ..(באתר המתורגמים) חבילת טישו -חובה
אורה
בתגובה ל: בקשר לאלצהיימר בגיל צעיר מאת: kler181 באותה המידה יכולת לשלוח אותי לייצג את ישראל באולימפידה הבאה בהטלת כדור ברזל... לכל אחד יש את מגבלותיו, אני כבר ספורטאית לא אהיה וגם סיבולת לטרגדיות כנראה שלא אפתח....
אבל לקרוא על הסרט אני תמיד אשמח גם אם אני לא מסוגלת לראות אותו הלכה למעשה!
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: את שולחת אותי לראות טרגדיה? מאת: asole
ואם זכור לי נכון, ראית לפחות סרט אחד כזה לאחרונה
בתגובה ל: חשבתי שבסרטים את מוכנה לראות גם סוף טרגי מאת: iDana אני יכולה לראות סרט מתח שבסופו כולם מתים (או חלק ניכר מהמשתתפים...) אבל טרגדיה סוחטת דמעות זה פשוט לא הז'אנר בשבילי באופן כללי... ראיתי לא מזמן מלודרמה עם סוף עצוב וזה היה בסדר עבורי כי זה נעשה בעדינות יחסית ובלי ללחוץ על בלוטות הדמעות (אם כי טיפטפתי פה ושם) אבל עדיין, זה לא שהרגשתי שמעתה והלאה אני אתחיל לראות מלודרמות... (סביר להניח שלא הייתי רואה אותו בכלל לו הייתי יודעת מלכתחילה שזו מלודרמה).
הכל קשור לקשר שנוצר עם הדמויות. במלודרמה קלאסית הרעיון הוא שאתה מאוד נקשר לדמויות וכאבן - כאבך (והרבה אנשים מתחברים לזה ומרגישים זיכוך נפשי מעצם הצפיה), אבל זה לא כך בכל סרט שבו אין הפי-אנד... למשל בסרט שראיתי* אי אפשר להקשר לאף אחת מהדמויות כי כולן נאחסיות במידה זו או אחרת אז עיני נשארו יבשות לחלוטין אבל את המלודרמה "לשבור את הגלים" למשל ראיתי דרך מסך של דמעות (והחלטתי שיותר סרטים של פון טרייר אני לא רואה!).
ככה נראתי בעת הצפיה ב"לשבור את הגלים" או בשמו החליפי: "לשבור את הצופים".
* (שאני באמת התחלתי לכתוב עליו ונתקעתי באמצע משום מה, אבל כדאי שכבר אסיים לפני שזה יהיה לא רלוונטי...)
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: כן... ולא מאת: asole
זה כשסדרה שאמורה להיות טרגדיה לא גורמת לי לבכות . במקרה כזה אני רוצה לצעוק על התסריטאים/שחקנים: "תחזירו לי את הכסף!" (אומרים שזמן=כסף, לא? ). לפחות אני יכולה לשמור את ה- לפעם הבאה...
וברצינות, מהניסיון שלי, לא כל מלודרמה=טרגדיה, ויש כל מיני סוגים של סופים עצובים. אני חושבת שמה שהכי מעציב אותי, אלה תקוות גדולות שמתנפצות (של דמויות) ותחושה של החמצה. ואת כבר יודעת שאני לא בוחרת סדרות לפי הסוף - אני מעדיפה לא לדעת מראש איך זה ייגמר, במידת האפשר (לצערי יוצא לי להסתפיילר יותר מדי פעמים).
למזלי אף פעם לא צפיתי בסרט של פון-טרייר, אבל ממה שקראתי נראה שהוא נהנה לאתגר שוב ושוב את סף הסבל של הצופים, ואאל"ט בדרך הוא מאמלל גם את השחקנים שעובדים איתו.
והאייקון שבחרת מושלם!
ויאללה, פאלי פאלי לכתוב (מי שמדברת, נהייתי כ"כ עצלנית בכתיבה. מתי ממציאים את ה-USB שדיברנו עליו?)
בתגובה ל: כבר כתבתי שהכי טרגי מבחינתי מאת: iDana אבל אפשר לומר שלשני הז'אנרים, ביחד ולחוד, אני לא כל כך מתחברת...
בעצם, זה לא מדוייק, אני יכולה להתחבר לטרגדיות כל עוד הן לא מלודרמטיות. כלומר, אם יש לי ריחוק נפשי מהדמויות. מה שקשה לי במיוחד זה עם ההזדהות האמוציונלית והבכי והטלטלות הרגשיות. לכן סדרה כמו "ממזרח לעדן" לא מתאימה לי... אפילו ב"גן סודי" בלבן: היה לי קשה עם הפרקים של התאונה והמוות כי פתאום הקומדיה הרומנטית הפכה לי למלודרמה הארד-קור. לו זה היה נמשך יותר משניים שלושה פרקים זה היה מחרב לי את כל ההנאה מהסדרה ובטח שלא הייתי מסוגלת לראות סדרה שלמה בנוסח הזה.
אני יודעת שהמון אנשים נהנים ממלודרמות ואני שמחה בשמחתם (או בעצבונם?), זה פשוט לא בשבילי כמו שיש אנשים שקומדיות רומנטיות לא בשבילם. יש גם המון אנשים שנהנים מסרטי וסדרות אימה אבל אני יודעת כבר מניסיון שלי זה לא עושה טוב ואין לי טעם לנסות עוד פעם, אני לא "אראה את האור"...
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: לא כל מלודרמה היא טרגדיה... מאת: asole
לפני הכל, אני חושבת שאף אחד לא צריך לראות משהו שעושה לו רע (אלא אם כן הוא מזוכיסט, ואז בעצם זה עושה לו טוב...).
נדמה לי שכבר ציינתי את זה בעבר, אבל אצלי אם אין חיבור רגשי לדמויות (ולא משנה אם מדובר בקומדיה או טרגדיה), קרוב לוודאי שהדרמה/סרט יהיו פחות משמעותיים בשבילי, ואולי רק יעברו על ידי. גם במוזיקה החיבור הרגשי בא אצלי לפני אלמנטים אחרים כמו מקוריות, תחכום וכו'. אני נמשכת לסיפורים אנושיים שיש בהם התמודדות עם איזה קושי או מצב שלפעמים אנשים נקלעים לתוכו, וצריכים לראות איך הם ממשיכים הלאה. באופן כללי יש לי משיכה לדברים כבדים יותר, אבל יש לי ברזומה גם קומדיות רומנטיות שנהניתי מהן
לדעתי "מלודרמה" זה ז'אנר די רחב שגם עבר אבולוציה, ממש כמו "קומדיה רומנטית". יש המון שונות וגיוון בתוך כל ז'אנר שכזה, וכמו שיש הומור עדין/מתוחכם והומור וולגרי, יש מלודרמות מאוד מוקצנות, שלוחצות עם אירוע טראומטי בקצב של מכונת ירייה, ויש כאלה שבהם הדברים נעשים בצורה עדינה ומעמיקה יותר. והיום יש גם ערבובי ז'אנרים כמו שראינו ב"גן סודי" (קומדיה/פנטזיה/מלודרמה וכו'). אפשר להתווכח אם זה יוצא מוצלח או לא...
יש ז'אנר קוריאני שלם שנקרא מקג'נג (Makjang) - ואני חושבת שהוא די מקביל ל"אסונובלה" - עם אלמנטים של החלפת תינוקות, בגידות, רשעים איומים ומוקצנים ושפע טוויסטים שנועדו לרתק את הצופים עד הפרק הבא, למרות שבגדול אפשר לדעת איך זה ייגמר (אאל"ט התרגום המילולי של ה-Makjang הוא blind end). יש גם סדרות שרק משלבות אלמנטים של מקג'נג ויש כאלה שהן ממש מקג'נג טהור. כשאני שומעת כשסדרה מאופיינת ככה, די יורד לי החשק לצפות בה, אבל אני לא פוסלת על הסף. ולדעתי מלודרמה או סדרה טרגית לא חייבת להיות מקג'נגית.
ושאלה קטנה שמסקרנת אותי: יש גם טלנובלות מלודרמטיות (האמא של האנדרסטייטמנט...), ובכל זאת את צופה בהן ואפילו נהנית, לא? לא היית מגדירה את "אשת הברזל" כמלודרמה? יש לי תחושה, אולי מוטעית, שיש דברים שאת מוכנה לקבל בטלנובלה אבל לא בדרמה קוריאנית. האמנם? (סליחה אם אני מנג'סת...).
תוקן על ידי iDana 4/7/2011 21:44
בתגובה ל: טוב, ההבדלים בינינו הולכים ומתבהרים מאת: iDana שגרמה לי לשים לב דרך אגב לכך שההזדהות שלי בדרמות הקוריאניות גדולה יותר מההזדהות עם הטלנובלות... לפחות לאחרונה...
שנאתי רשעים בטלנובלות ומהצד השני הרבה דמויות נכנסו לי ללב אבל קשה לי לחשוב על טלנובלות שממש בכיתי בהן... קופצת לי ישר לראש "בית שבע הנשים" אבל זו לא הייתה בדיוק טלנובלה, יותר מיני-סדרה. גם ב"התגלותה של אניטה" אני זוכרת שבכיתי. ברזילאית אחרת, הפעם כן טלנובלה, גרמה לי לנטישה זמנית כי היה לי קשה לשאת את המחשבה שיתעללו כל כך בגיבורה שאהבתי, אני מתכוונת לדונטלה ופרקי בית הסוהר ב"ללא ספק". אבל בדרך כלל או שאני לא ממש מחוברת רגשית בצורה חזקה ולכן לא מפריעים לי כל כך אלמנטים מלודרמטיים או שאני כן אבל הנובלה לא משופעת באלמנטים מלודרמטיים יחסית לאורכה. מכיוון שטלנובלות הן ארוכות, לצד ארועים מלודרמטיים יש גם קטעים הומוריסטים, רומנטיים, יומיומיים וכו... לעומת זאת בסדרת מלודרמה הארד-קור כל פרק שופך לך את הקרביים מחדש. גם אם יש קטעים מלודרמטיים בטלנובלות אלו לא הקטעים שבהכרח גורמים לי להתחבר לטלנובלה, אני חושבת שמה שבגדול משך אותי לז'אנר זו דווקא היכולת להתעמק בצורה פסיכולוגית יותר ביחסים בין אנשים ובגורמים שמפעילים אותם וזה מתאפשר בגלל אורכן של הטלנובלות ורוחב היריעה שלהן וגם מכיוון שהן סיפורים עם סוף מוגדר, כלומר יש הבניה של הסיפור ואפשרות להעמיק בקווי עלילה.
לא הייתי מגדירה את "אשת הברזל" כמלודרמה קלאסית, זו לא סדרה שלוחצת על בלוטת הדמעות בכלל ולמרות שהעלילה מאוד זורמת זה לא שכל פרק יש אירוע דרמטי שמטלטל את חיי הגיבורים, ממש לא. אני גם לא מחוברת אליה רגשית למרות שיש לי חיבה לכמה מהדמויות. אני חושבת שהיא יותר מעניינת אותי כדרמה משפחתית יותר מכל דבר אחר, נדמה שטלי פעם כתבה עליה שזו סדרה של משפחות לא מתפקדות ושל הורים גרועים, וזה נכון (יש גם כמה הורים טובים אבל האלמנט הזה מאוד חזק בסדרה, הורים גרועים, הורים מסרסים, הורים חלשים והורים אנוכיים והנזק שההורים האלו גורמים לילדיהם). דווקא "שקרים" עשתה עלי רושם של נובלה יותר מהסוג המלודרמטי ולכן גם פחות התחשק לי לראות אותה (וגם אין לי זמן לעוד סדרה יומית).
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: שאלה מעניינת העלת... מאת: asole
עכשיו זה יותר ברור, ואני חושבת שהמשפט "הכל תלוי בטיב המילוי" תופס גם כאן, לפחות מבחינתי.
לגבי חלק מהסדרות הקוריאניות שראיתי, שמקוטלגות כמלודרמה או כטרגדיה, אני לא חושבת שהן בבחינת מה שאת מגדירה כמלודרמה קלאסית או מלודרמה הארדקור. לא בוכים/צורחים בהן כל או רוב הזמן (לא השחקנים ולא הצופים...), ורואים בהן גם את הרגעים הקטנים בחיים, ולאו דווקא התפרצות רגשות סוערת או טראומה היסטרית כל רבע שעה. אני מצאתי בחלק מהסדרות הללו עומק פסיכולוגי שמתבטא ביחסים בין אנשים ובמניעים שלהם. בחלק מהמקרים מצליחים לעשות את זה לטעמי בצורה מאוד יפה, גם בסדרה של 16-20 פרקים.
אגב, על המחשב מחכה לי גם הסדרה הישנה יחסית (משנת 2000) Autumn in my heart, ולפי מה שקראתי זו האמ-אמא של המלודרמה הבכיינית והקורבנית, והיא זכתה גם ללא מעט פרודיות (גם בסדרות אחרות) מתוקף היותה כזו. אני חושבת שהיום כבר לא עושים כאלה סדרות... לא הייתה לי שום כוונה לראות אותה מהטעמים הנ"ל, אבל אז חטפתי קראש על וון בין והחלטתי לתת צ'אנס. אני מתייחסת לזה כאפשרות לשטוף את העיניים + ניסוי אנתרופולוגי מעניין הסדרה הזו זכתה להצלחה גדולה, והיא נחשבת לאחת מחלוצות הגל הקוריאני.
בתגובה ל: משום מה אני מזדהה עם המשפט הראשון שלך מאת: iDana הדברים האלו הם כל כך נזילים... כי אני יכולה לראות את המלודרמה הכי היסטרית ולהכנס לתוכה טוטאלית ולמלא דליים בדמעות או שדווקא האובר מלודרמטיות תדחה אותי ותיצור אצלי ריחוק מהדמויות ועיני ישארו יבשות לחלוטין. יצא לי לראות פעם מלודרמה ממש אווילית ב"הולמרק" ואני בכיתי כאילו אין מחר... ואילו סרט מלודרמטי שזכה דווקא לביקורות טובות יצר אצלי אנטיגוניזם ואפילו כעס, ככה שזה אפילו לא בהכרח קשור לאיכות.
באופן כללי, מכיוון שאני מכירה את עצמי ואת בכיינותי אני נזהרת, מה גם שאני מראש לא משתגעת על מלודרמה כסוגה. במלודרמות, שלא כבטרגדיות, ההזדהות העמוקה עם הגיבורים הסובלים היא חלק מהעיניין וכן גם עוצמות הרגש . בסרטים ובספרים (ובאופרות...) אני דווקא יכולה להסתדר עם טרגדיות, בדרמות טלויזיוניות זה יותר קשה לי כי ההזדהות שלי יותר חזקה, אבל אני עדיין לא איבדתי תקווה שאתחשל בעתיד!
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: כן... ולא מאת: asole מתוקה שלי , התסריטאי והבמאי תכננו את הסרט כך שהוא בכלל לא יהיה טרגדיה.... ואף אחד לא מת בסוף...!!!! הסרט מראה את ההתמודדות הנפלאה של כל בני המשפחה והחברים באיך לעזור ואיך למצוא פתרונות יצירתיים כדי לעזור לדמות הראשית החולה באלצהיימר ואת האהבה הבלתי נדלית של הבעל לאשתו החולה.שמעולם אינו מתייאש למרות שאביה של הראשית מבקש ממנו לוותר..לצערי אני לא מוצאת כרגע מילים נשגבות יותר כדי לתאר את המסירות , ההגנה , והעשיה של "יש מאין" כדי להשגיח ולהעניק כל רק מה שאפשר כדי להקל על חייה של הדמות הראשית...ולא לאבד את התקווה... אסול -כחולה ויקרה.. מבטיחה לך (לאחר צפייה של לפחות 5 פעמים) גם אם תגמרי חבילה שלמה של טישו..חחחח...את תאמרי לעצמך איך לא ראיתי את הסרט הזה עד עכשיו...
דברי איתי לאחר שתסיימי את הסרט, וזה רחוק מאוד מאוד מלשבור את הגלים... עוד דחיפה קלה...ואת שם
בתגובה ל: |זה סרט חובה לחברי פורום , נבחנים על זה . מאת: kler181
את השחקן הראשי ראיתי עד עכשיו רק בתמונות, ומתחשק לראות אותו בפעולה (אבל זה יצטרך לחכות קצת...). על התרגום!
בתגובה ל: |זה סרט חובה לחברי פורום , נבחנים על זה . מאת: kler181 כמו שכתבתי לדנה בהודעה למעלה, מלודרמות פשוט לא עושות לי טוב... הבעיה שלי היא לא בהכרח הסוף הטרגי אלא ההזדהות עם הדמויות והטלטלות הרגשיות. אני שונאת לבכות בסרטים ובסדרות (או בספרים), אם אני פה ושם מזילה דמעה זה בסדר, אבל מלודרמות גורמות לי לגעות בבכי מתחילתן ועד סופם ומשאירות אותי עצבנית ועם כאב ראש...
במקרה הספציפי הזה גם ההבטחה שאף אחד לא מת בסוף לא מספיקה, להפך. אני חושבת שבמצב איום כזה, של אלצהיימר בגיל צעיר, מוות הוא לא הדבר הכי גרוע שיכול להיות. אם לי חס וחלילה היה קורה דבר כזה הייתי מעדיפה למות מאשר לקשור אלי לכל חייו בעל שיצטרך לטפל בי במשך עשרות שנים כבתינוקת חסרת ישע וחסרת בינה, בלי שתהיה לו יכולת להתחתן שוב ולהקים משפחה. הייתי מעדיפה למות מאשר לאמלל את כל משפחתי ולהפוך לקליפה ריקה, חסרת תודעה. עם מוות כבר יותר קל להתמודד.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: מיאנה, אבל אני אוותר מאת: asole יש לך את הזכות לא לראות ...ואני כמובן לא אשכנע אותך לראות , למרות שאני בטוחה שאת מפסידה... אני לא רוצה לספלייר , לכן לא אספר לך עד כמה את טועה בתיאורים שלך ושיש בסרט התפתחויות מאוד מאוד שונות למה שנדמה לך ....
אפילו ב"אהבה הגדולה" (קומדיה רומנטית)שהסתיימה לא מזמן היו קטעים שבהם התרגשתי ובכיתי...
ספרי לי ,אם בא לך, אילו סרטים/דרמות לא ראית/תראי על סמך התיאורים שלהם או עפ"י מה שסיפרו לך עליהם... מאוד מסקרן אותי
בתגובה ל: אסול יקירתי מאת: kler181 לבכות - זה כבר פחות טוב מבחינתי, אבל אם זה במידה זה בסדר מבחינתי, לא כשהבכי משתלט על כל הסדרה (או הסרט או הספר) וזה הזיכרון הכי חזק שנשאר לי בסוף.
סרטים, ספרים וסדרות על מחלות חשוכות מרפא - מרתיעים אותי. לכן אני קצת חוששת מהסדרה החדשה של סונה, אני מאוד אוהבת אותה כשחקנית אבל כל העיניין זה שהיא גוססת... גם סיפור האלצהיימר מוכר לי ממשפחתי (סבתי), אני יודעת איך זה מוחק בנאדם מבפנים, אין לי ממש רצון לשחזר את החוויה. אז באופן כללי אני מעדיפה להמנע מדרמות על מחלות סופניות. יצא לי אומנם לראות את "הפרפר ופעמון הצלילה" אבל הנושא טופל מאוד באיפוק וללא מלודרמטיות, לא חושבת שהזלתי דמעה אפילו פעם אחת.
אז ככה... על "מזרח לעדן" אני מוותרת מראש, נהניתי מכלי שני לשמוע את הסיפור מזלפה אבל זו בהחלט לא הדרמה בשבילי. מה עוד? גם לא "סאנג דו, בוא נלך לבית הספר" וגם לא "MiSa", (בלבן): שתיהן נראות כמו סוחטות דמעות קלאסיות... ואין מצב שאראה את "What Happand In Bali" אחרי מה שקראתי עליה...(גם לינה וגם לולי אמרו שהיא הייתה הזויה ואיומה). יש לעומת זאת סדרות שאני יודעת שהסוף הוא טראגי וזה מרתיע אותי אבל בכל זאת הייתי רוצה לראות אותן כי שמעתי שהן מעולות כמו למשל (בלבן): ""דאמו", אז אני לא פוסלת את האפשרות לגמרי...
בסרטים סוף עצוב פחות מרתיע אותי כי אני פחות נקשרת לדמויות מבדרמות אבל גם, אני מעדיפה להמנע ממלודרמות. גם סרטי אימה ממש ממש לא בשבילי ואני לא ממש מתחברת לאקשן, לפחות לא בסגנון המערבי של בום בום טראח... אני גם לא אוהבת סרטי מלחמה, זה בדרך כלל מייגע אותי כהוגן. כמובן שיש יוצאי דופן לכל דבר, אני זוכרת שאהבתי את הסדרה "צ'יינה ביץ" (על מלחמת ויאטנם) ואת העונה האחרונה של "בלאקאדר" (על מלחמת העולם הראשונה), תלוי במה מתמקדים, אם בגורם האנושי או ב"הלכנו לפה, הלכנו לשם, ישבנו בשוחה, ירינו, ירו עלינו, חצי מהקאסט מת...".
כתבה לגבי דרמה חדשה שהוא עשוי לשחק בה.. עדיין מתלבט ולא החליט ..... עם השחקנית ששיחקה ב בין זאב לכלב (נאם סאנג מי המקסימה) הלואי שיאשר את השתתפותו מה שישמח אותי מאוד...
קבצים מצורפים:
בתגובה ל: עדכון לגבי אהובי- יקירי סונג סאונג הון מאת: kler181 במה הוא עסוק בימים אלה? הדונג צ'ול הזה, ששבר את ליבי ב"ממזרח לעדן"...
בתגובה ל: מה כל כך יש לו להתלבט? מאת: zilpa
כוכב במעמדו ו/או הסוכנים שלו אמורים לבדוק אם התפקיד שווה ומתאים, ואם יש מספיק אפסים על הצ'ק בעצם קראתי אאל"ט שסונג סאונג הון פתח לפני כמה שנים סוכנות משלו והוא מייצג את עצמו...
והעברתי את העדכון לכאן, כי הוא מתאים יותר לשרשור האסייתי הכללי
בתגובה ל: יש לו את הפריווילגיה להתלבט מאת: iDana האמת היא שאני בטוחה שהקריטריון שלו הוא אחד ויחיד: זלפה תראה? ישבר לה הלב? עוד פעם? אני לא עושה לה את זה שוב. אני מחכה להצעה שתגרום לה אושר.
בתגובה ל: לך יש את הפריבילגיה להעביר:) מאת: zilpa
הוא דווקא השתתף השנה בקומדיה הרומנטית My princess שמתורגמת לעברית ע"י צוות האתר המופלא (נכון אורה? )
בתגובה ל: אין ספק שאת קוראת מחשבות מאת: iDana יש על זה כבר ביקורת איפהשהו? מה אומרים?
(זה כבר מופיע באתר? כי לא זכור לי שראיתי שם...)
בתגובה ל: נראה חמוד מאת: zilpa
זה אחד מהפרויקטים שעליהם עובדים לפי מה שפורסם באתר:
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: asole
Handphone קוריאה, 2009.
במאי: קים האן מין תסריטאי: קים מי היון
בתפקידים הראשיים: או סאנג מין – אום טה וונג ("ד"ר צ'אמפ", "המלכה סון דוק", " Sassy Girl Chun-hyang") ג'ונג לי גיו – פארק יונג וו ("Jejungwon") קים ג'ונג יון (אשתו של סאנג מין) – פארק סול מי ("Winter Sonata", " All In") ג'אנג יון הו (הדוגמן הסחטן) – קים נאם גיל ("המאפיונר שלי", "המלכה סון דוק", " Bad Guy") יון ג'י נה (השחקנית) – לי סה נא
אני כנראה אחת מאנשים הבודדים בעולם שלא איבדו את הסלולרי שלהם, אבל יצא לי לשכוח אותו אצל ההורים או במקומות אחרים ואני זוכרת את התסכול שהתלווה לכך ואני עוד לא מאלו שמחוברים לנייד שלהם באינפוזיה. לפני חודש בערך קבעתי עם חברה להיפגש בדיזינגוף אבל כשהגעתי גיליתי ששכחתי את הנייד בבית... מה עושים? איך אני מוצאת אותה? כשכבר מצאתי נפש נדיבה שהסכימה לתת לי להתקשר מהנייד שלה גיליתי שאני לא זוכרת את המספר של חברתי... (בסוף נפגשנו איכשהו, במזל). פעם, לפני עידן הניידים, הייתי זוכרת טלפונים של כל האנשים במעגל הקרוב אלי, היום אני זוכרת רק את הטלפון שלי בבית, את הנייד שלי ואת הטלפון של הורי. אני אפילו לא זוכרת את המספר של הנייד של אבי מאז שהוא החליף אותו לפני כמה שנים... פשוט, כל המספרים נמצאים על הסלולרי שלי אז למה שאזכור? השליטה של הטלפונים הסלולריים בחיינו מוחלטת, קשה אפילו לדמיין את החיים לפני שנכנסו לחיינו, איך שרדנו בכלל... למי בארץ אין טלפון סלולרי? אפילו לתינוקות של בית רבן כבר יש דור שלישי ואף אחד כבר לא זוכר איך נראה טלפון ציבורי (אם כי משום מה, בדואר עדיין מוכרים טלכרטים).
ובקוריאה, שהיא אחת מיצרניות הטלפונים הניידים הגדולות בעולם, המצב לא יותר טוב. הקוריאנים ידועים כפריקים של סלולריים ובממוצע כל קוריאני מחליף את הנייד שלו אחת לחצי שנה לדגם משוכלל יותר. מסתבר גם שמיליון וחצי קוריאנים (מתוך 45 מיליון שבבעלותם טלפון נייד) מאבדים בממוצע פעם בשנה את המכשיר שלהם.
אז מה הפלא שסוכן השחקנים הלחוץ או סאנג מין נטרף כשהוא מאבד את הנייד שלו? כאילו שהחיים שלו לא כאוטיים דיים הוא גם שוכח למחוק מהנייד סרטון סקס של השחקנית המובילה בסוכנות שלו שנשלח אליו לשם סחיטה...
אבל זה לא באמת סרט על טלפונים ניידים ועל השליטה שלהם בחיינו, הטלפון הוא רק אמצעי, בעיני למעשה זה סרט על נקמה וכיצד הנקמה פוגעת קודם כל בנוקם עצמו.
אבל קודם כל אזהרה. זה לא סרט קל. זה לא סרט שעושה טוב על הנשמה, להפך. זה סרט מאוד מיזנטרופי, אין בו אף דמות אחת טובה ויש בו הרבה אלימות מלוכלכת ומאוד לא אסתטית. מי שזה ממש לא מרתיע אותו והוא אוהב מותחנים פסיכולוגים אז שיפסיק כאן. קשה לי להמליץ בלב שלם על הסרט, הוא מעניין ועשוי היטב (אם כי הסוף קצת מרגיש מפוספס, כאילו האנרגיה של הסרט פתאום נעלמת, הוא היה בסדר אבל איכשהו ציפיתי לאיזשהו סוף יותר... מבריק, משהו שישאיר אותי עם קצת "וואו"). שני השחקנים הראשיים מעולים וזה בעצם דיאלוג בין שתי הדמויות שהם מגלמים, דיאלוג שהולך ומסלים עד לפיצוץ הבלתי נמנע.
מכאן והלאה – ספויילרים לכל הסרט...
או סאנג מין הוא סוכן שחקנים שלידו ארי מ"הפמליה" נראה כחניך צופים מצטיין, הוא מוכן לעשות הכל כדי בשביל הקריירה של השחקנית מספר אחת בסוכנות שלו – יון ג'י נה. הייתם יכולים לחשוב שהחיים של עובד כה מצטיין יהיו דבש אבל המצב רחוק מלהיות כזה עבור או סאנג מין, בטח שלא ביום שבו מתחיל הסרט. אחרי בילוי סוער עם כמה לקוחות חשובים הוא חוטף מכות רצח ממלווים בריבית להם הוא חייב סכום כסף גדול ובסצנה האלימה הזו נחשף עקב אכילס של סאנג מין – אשתו. מסתבר שלאיש הלא סימפטי הזה יש אישה והיא אפילו חשובה לו כי כשהבריונים מאיימים לפגוע באשתו הוא מתחנן על נפשו שיתנו לו עוד שבוע והכסף אצלם, רק שלא יגעו בה. אבל המצב בביתו של סאנג מין רחוק מלהיות הרמוני, ניכר שאשתו, קים ג'ונג יון, עוברת משהו ואילו סאנג מין בהכחשה, כאילו אם יתעלם מהפיל בחדר – הוא יעלם. למחרת חייו של סאנג מין רק הולכים ומסתבכים. הוא מקבל סרטון סקס לסלולרי שלו הכולל את הכוכבת שלו ודוגמן שבעבר היה מיוצג שלו (קים נאם גיל בהופעה נכלולית במיוחד). אותו דוגמן לא שולח את הסרטון כדי להנעים את זמנו של סאנג מין, הוא רוצה כסף. והרבה. אבל אחרי שהוא מקבל את הסכום שדרש, סאנג מין והעוזר שלו עוקבים אחריו לביתו, שם הוא חוטף מהם מכות רצח (אולי זו הייתה הזדמנות להיפרע ממנו גם על "המלכה סון דוק"?) וסאנג מין מחרים לא רק את הכסף אלא גם את המחשב האישי של אותו סחטן, כדי למחוק כל זכר לסרטון הסקס שיכול להכתים את המוניטין הנקי של השחקנית יון ג'י נה ולפגוע בקריירה שלה המבוססת על התדמית הבתולית הנקייה ו"לכל המשפחה" שלה. המבצע מוכתר בהצלחה אבל השמחה קצרת מועד כי סאנג מין מגלה ששכח את הסלולרי שלו בבית הקפה... וגרוע מכך, הוא שכח למחוק את הסרטון המפליל.
לאחר ששבבית הקפה אין זכר לנייד סאנג מין מקבל סימן חיים ממנו דרך אשתו. מסתבר שהמוצא הלא ישר צלצל לאשתו להודיע לה על האבדה שנמצאה אבל מה, הוא נשמע קצת סוטה (התחיל לשאול אותה מה הגובה שלה ולהחמיא לה על הקול שלה וכולי והיא הזדרזה להעביר אותו לבעלה). סאנג מין הלחוץ והעצבני קובע איתו בסגנונו הבוטה והלא מנומס במקום מפגש אבל האיש לא בא. מכאן מתחיל משחק של חתול ועכבר. האלמוני מטרטר את סאנג מין ומענה אותו (למשל מודיע לאשתו וללקוחותיו שהוא נפטר) וזה האחרון מוכן לעשות הכל, אבל הכל, רק כדי לקבל את הטלפון בחזרה.
אז מיהו המוצא האלמוני? ג'ונג לי גיו הוא מנהל זוטר ברשת קמעונאית גדולה, משהו כמו "וולמארט" קוריאנית. הוא מסור מאוד לתפקידו ולאמרה "הלקוח תמיד צודק (גם כשהוא לא צודק)" ולכן משמש כאסקופה נדרסת לכל מיני לקוחות מגעילים במיוחד של הרשת. אבל אלו לא כל הבעיות שלו בחיים, יש לו גם אמא חולה מאוד שמאושפזת בבית חולים ועוברת ניתוח אחרי ניתוח וכל כספו אוזל בתשלומים עבור הוצאות אשפוזה. הוא האנדרדוג הקלאסי וההיפוך הגמור לסאנג מין הדורסני וחסר הגבולות, הוא נכנע ונרפה, תמיד מתנצל, תמיד משפיל מבט. האמת שהתכונות האלו שלו לא גרמו לי לחבב אותו במיוחד, מילא שזה בא על חשבון עצמו, אבל באחת הסצנות הוא נקרא לאולם המכירות בגלל לקוח משתולל שמסתבר שהוא הטריד מינית את אחת הזבניות והשניים נכנסו לתגרה מילולית. לי גיו מנסה להרגיע את הלקוח הערס באומרו שהזבנית בוודאי טעתה ושהוא מתנצל על התנהגותה. ברגע הזה הוא איבד כל שביב סימפטיה אצלי כי זה היה ברור שהערס באמת הטריד אותה (ישר נזכרתי בסצנה מ"גן סודי"...) ובתור מנהל הייתי מצפה למינימום לויאליות עבור עובדת שלו ובתור בן אדם הייתי מצפה למינימום הגינות כלפי אישה במצוקה. אבל זהו לי גיו, המתנצל תמיד, בשמו ושם אחרים. הבחורה לא מוכנה להירגע והערס ממשיך לקלל ולנסות לתקוף אותה ובסוף מי שחוטף ונפצע זהו לי גיו. ההתנהגות הזו לא גרמה לי לסמפט אותו אבל היא מסבירה את ההתנהלות שלו מול סאנג מין, הוא למעשה מכריח את סאנג מין להיות לי גיו, לדבר בשקט, להתנצל, להיות כנוע. הוא אפילו חוזר באוזניו על משפטים מעליבים שאמר לו לקוח מעצבן במיוחד שסבל ממנו, כמו "אני מרחם על האמא שילדה אותך" וכולי. סאנג מין מנסה להציע ללי גיו כסף תמורת הנייד אבל זה לא מה שלי גיו רוצה, הוא רוצה נקמה.
לי גיו רוצה לנקום בכל אלו שהשפילו אותו ומיררו את חייו והוא מבין מהר מאוד שסאנג מין בכיס שלו בגלל הסרטון המפליל. הוא גם יודע שבגלל הסרטון סאנג מין לא יכול לבטל את חשבון הטלפון וגם לא לפנות למשטרה ומטיל על סאנג מין משימות נקם. המשימה הראשונה היא להרוס את האוטו של הערס ההוא שהטריד את הזבנית ופצע אותו ולשלוח לו את התמונה של המכונית ההרוסה. בשלב הזה די נדהמתי איך סאנג מין קיבל את המשימה ללא שום עכבות, הוא פשוט לקח מקל בייסבול ופצפץ את המכונית כאילו זה דבר בשגרה עבורו, אפילו השומר בחניון היה בשוק ועמד המום מולו בלי לעשות דבר. אבל למרות זאת הייתי מופתעת שוב מהקלות בה ניגש לבצע את המשימה השנייה – להרביץ לזקן שנהנה להטריד את לי בטלפון בתלונותיו ולהשפיל אותו. סאנג מין מאתר את הזקן שרץ בפארק ואחרי שהוא מאמת את זהותו הוא מתחיל להרביץ לו. הזקן, שהוא טיפוס אתלטי, לא נשאר פראייר ומרביץ בחזרה אבל הוא לא כוחות מול סאנג מין שכמעט הורג אותו במכות מול ההמון המשתאה, מצלם אותו מדמם ובורח.
ובינתיים... אנחנו מגלים שאשתו של סאנג מין רוצה להתגרש ממנו ואפילו כבר נמצאת בקשר עם עורך דין (שהוא כנראה גם המאהב שלה). כשהיא מנסה לדבר עם סאנג מין על מצב הנישואים שלהם הוא מציע לה לעשות ילד (למרות שאחר כך אנחנו מבינים מפגישה שלו אצל רופא שספירת הזרע שלו נמוכה והסיכויים שלו לעבר את אשתו נמוכים) וכשהיא מדברת איתו ישירות על גירושים הוא לא מוכן לשמוע ואומר לה שתשכח מזה. גם הדוגמן הסחטן לא שוקט על שמריו, מסתבר שסאנג מין לא נפתר מכל העותקים המפלילים של הסרטון שהיו ברשותו, היה לו עוד עותק על דיסק-און-קי והוא ממהר לשחרר אותו כנקמה לאינטרנט. סאנג מין חושב שהסוחט החדש שלו עשה זאת ולי גיו מבין שהמשחק נגמר עבורו וזורק את הנייד לפח... אלא שאז הנייד מצלצל... על הקו אדם שמודיע ללי גיו שהחיסול שהזמין התעכב אבל שהוא יצא לפועל ושהוא לא צריך לשלם בגלל הפישול או משהו כזה. לי גיו מבין שיש לו עוד אס בשרוול וממהר להודיע לסאנג מין שנמצא במשטרה כדי להתלונן עליו שלמשחק יש סיבוב נוסף.
אבל סאנג מין לא נשאר פסיבי ומופעל כל הזמן הזה. למשטרה הוא לא היה יכול לפנות אז הוא פנה לבלשים פרטיים והקליט את השיחות שלו עם לי גיו וניסה להתחקות על זהותו. לבסוף הוא מצליח ומגלה שהמענה שלו הוא עובד החודש באותה רשת עממית ומחליט להפוך את המשחק. עכשיו הוא זה שנוקם בלי גיו והופך את חייו לגיהינום, הוא מלשין לערס שהרס את מכוניתו שלי גיו הוא זה שגרם לכך, ומביא לכך שהערס מכה את לי גיו ללא רחמים וגם מתלונן להנהלת הרשת ואז הוא שולח להנהלה כמה מההקלטות כאילו הוא לקוח שלי גיו התעמר בו. מפה לשם העובד המצטיין של הרשת שהקדיש את חייו להתרפסות בפני לקוחות נזרק בבושת פנים מהחברה. בבד בבד מצבה של אימו מחריף והוא לא יכול לממן ניתוח נוסף (בשיחה מזעזעת שהוא מנהל עם אימו שאומרת לו בטלפון שהיא גוססת הוא אומר לה: "מותי כבר, כי לי אין כסף יותר להחזיק אותך בחיים"). ללי גיו כבר אין מה להפסיד, הוא הולך לביתו של סאנג מין (שבינתיים מאושר וצוהל על כך שנקמתו הצליחה) ומצליח להערים על אשתו של סאנג מין שהוא שליח מטעמו של בעלה, כולא אותה וקושר אותה בבית כשהוא פותח את כל הגז במטבח. הוא מתקשר לסאנג מין ומאיים שירצח את אשתו אלא אם ימלא עד 10:00 בלילה עוד משימה – לרצוח את אותו דוגמן סחטן מההתחלה, זה שצילם את סרטון הסקס והתחיל את הכל, לצלם את הרצח ולשלוח לו.
סאנג מין מציית, מצליח לקחת את אותו בחור למקום מבודד וכמעט שוחט אותו עם סכין... עד שהקורבן שלו מצליח להניא אותו באומרו שגם אם ירצח אותו זה לא אומר שזה ימנע מלי גיו לרצוח את אשתו. בשלב הזה אני לא יודעת אם סאנג מין נסוג כי זה קו שהוא לא מוכן לעבור (סוף סוף!) – לרצוח אדם במו ידיו בדם קר (נכון שהוא הזמין חיסול אבל זה לא אותו הדבר כמו לרצוח במו ידיך) או שהוא הבין שטעה כשנכנע למניפולציה במקום לקרוא למשטרה או למהר לביתו. הוא עושה זאת כעת אבל הוא מגיע מעט מאוחר מידי. השעה כבר כמה דקות אחרי עשר. לי גיו בינתיים מוצא בתיקה של אשתו של סאנג מין תמונת אולטרא סאונד שעליה כתבה למאהבה "אני הולכת לשמור את פרי אהבתנו, יום הולדת שמח" ואומר לה שהיא עושה בשכל שהיא מתגרשת מחלאה כמו סאנג מין ומשמיע לה את ההקלטה על ביצוע החיסול. בשלב הזה די ברור, לנו ולה, את מי סאנג מין הורה לחסל. כשסאנג מין מגיע לבית הוא נאבק עם לי גיו בסצנה כל כך מזוויעה שפשוט הרצתי אותה בהילוך מהיר, הוא פשוט הורג אותו במכות מול אשתו עד שהיא חובטת בו בראשו עם איזו ואזה. סאנג מין פונה אליה ומחבק אותה ומתחנן "בואי נסלח זה לזה.... תסלחי לי...." (הוא יודע שהיא שמעה את ההקלטה) אבל אז הוא רואה את הצילום. "תינוק..?", היא אומרת לו שבגלל זה, היא רצתה כל כך לדבר... והוא שוב מחבק אותה. אנחנו רואים את השוטרים נכנסים בזהירות לבית ויד של גבר מגואלת בדם מדליקה מצית וכל הבית מתפוצץ.
בקטע הזה נורא לא ברור מה קרה. של מי הייתה היד קודם כל. האם לי גיו לא מת לגמרי (נראה כאילו סאנג מין ממש ריסק לו את הראש) וזו "שירת הברבור" שלו? או שזה היה סאנג מין? באפילוג אנחנו רואים את סאנג מין כמו מומיה בבית החולים. הוא ניצל אבל אשתו, מסתבר, מתה. הוא מגולל לפני שוטר את הסיפור והנ"ל משתומם – "הכל בגלל טלפון סלולרי?". פקד המשטרה מודיע לו שאשתו לא מתה מהשריפה או מהפיצוץ אלא מחניקה והוא משתולל בתוך חליפתו המגובסת והאחות מבקשת מהשוטרים שיצאו בגלל מצבו הקשה של המטופל שהולך ומתדרדר. חצי שנה עוברת וסאנג מין במשרדו, חוגג עם עובדיו את הצלחת הסוכנות ואת הצלחתה של הכוכבת מספר אחת שלו, שהוא הצליח למתג מחדש בהצלחה כסמל סקס. הוא נראה בריא ושלם חוץ מכך שכל הצד השמאלי שלו מעותר בכוויות (הזכיר לי את סטירפייק מ"גורמנגאסט", עוד דמות שטנית ששילמה על מעשיה בכוויות דומות). פקד המשטרה בא לבקר אותו. הוא מספר לו שמאהבה של אשתו נעלם לפני שישה חודשים אבל עכשיו מצאו את גופתו באיזה אתר בניה. סאנג מין טוען שלאשתו לא היה שום מאהב ושהיא אהבה אותו. הפקד אומר שהוא היה חשוד כל הזמן הזה ברציחתה של אשתו (והמאהב, מן הסתם) אבל בנתיחה שאחרי המוות הם גילו שהילד שברחמה היה שלו ולכן הוא כבר לא בגדר חשוד, הפקד מתנצל על ההטרדה ועוזב. סאנג מין שנשאר לבדו במשרד עם הבשורה מביט שוב בתמונת האולטרסאונד ומתחיל למרר בבכי. סוף.
בהתחלה לא הבנתי את הסוף, יותר מידי חלקים היו לי לא ברורים. מי הצית את הבית למשל, אני עדיין לא יודעת. מצד אחד לי גיו נראה לי בשלב הזה בר מינן גמור (אם כי ראו את היד שלו זזה) אם כי במצבו באמת לא היה לו מה להפסיד, בחזקת "תמות נפשי עם פלשתים". מצד שני אולי סאנג מין רצה להסתיר ראיות ולהסוות את רצח אשתו אבל בכך הוא גם סיכן את עצמו. ואם סאנג מין רצח את אשתו למה הוא השתולל בבית החולים? אם כי זו האפשרות ההגיונית ביותר, לי גיו אולי היה במצב חיים מספיק כדי להדליק מצית אבל בטח לא כדי לחנוק אף אחד וראינו את סאנג מין מחבק את אשתו, אולי זה היה חיבוק דוב. כנראה שסאנג מין רצח את אשתו והתחרפן בסוף הסרט אחרי שהבין שהוא גם הרג את בנו. נשארה עוד שאלה פתוחה – האם אשתו ידעה שסאנג מין האב? אולי היא חשבה שהילד של המאהב כמו שחשבתי בהתחלה מהכיתוב על התמונה אבל פתאום עולה בי הרהור אחר – מה עם המאהב בכלל לא מאהב אלא רק עו"ד וידיד שהיא פנתה אליו כי המצב בינה לבין עלה היה גרוע ובתמונה היא התייחסה ל"פרי אהבתנו" כאל פרי אהבתם שלה וסאנג מין? אבל זה נראה לי פחות הגיוני, בגלל ברכת היומולדת, למרות שזה היה מוצא חן בעיני כפתרון עלילתי, זה אומר שסאנג מין טעה לאורך כך הדרך.
אבל גם ככה הוא טעה לאורך כל הדרך. גם הוא וגם לי גיו. שניהם בחרו בדרך הנקמה וזה מה שהרס את החיים של שניהם. לי גיו שילם בחייו ובחיי אימו ואילו סאנג מין איבד את הדבר שהכי אהב בחייו במו ידיו (מילולית...) ורצח גם את בנו. לי גיו יכול היה לקבל הרבה כסף תמורת הנייד של סאנג מין, הוא היה יכול אולי להציל את חייה של אימו בניתוח נוסף אבל הוא בחר לנקום בכל האנשים שאמללו את חייו (אם כי בעיני הוא היה אשם באומללות הזו כי נתן להם לדרוך עליו. ראינו מנהלים ועובדי שירות אחרים שלא התנהגו כמוהו), הוא בחר לנקום בסאנג מין שייצג בעיניו את האנשים הכוחניים והדורסניים שנתקל בהם בעבודתו, שלא ספרו אותו ולא ראו אותו ממטר, שהעליבו אותו והשפילו אותו, והוא בחר לנקום בשני הלקוחות הספציפיים שהשפילו אותו. סאנג מין היה יכול להינצל לו גם הוא היה נמנע מהנקמה. הנקמה הראשונה הייתה במאהב של אשתו – לו לא היה מזמין את החיסול לי גיו היה מנוטרל כשהסרטון נחשף באינטרנט. הנקמה השנייה הייתה בלי גיו. אם הוא היה מנצל את העובדה שהוא יודע מי הוא כדי לאזן את המצב בניהם – שוב הוא היה ניצל אבל הוא רצה לנקום. להרוס את לי גיו לחלוטין, והוא הצליח, אבך ללי גיו המחוסל כבר לא היה מה להפסיד. שני אנשים כל כך שונים, אפילו הפוכים זה מזה ברושם שהם יוצרים, אבל שניהם מונעים מאותו הרגש, נקמה ואגו גברי פצוע, ושניהם הביאו את חורבנם על ראשם במו ידיהם.
יש עוד משהו שמאפיין את שני הגברים השונים האלו. שניהם מסורים בטירוף לעבודתם ושניהם מוכנים לעשות הכל למען הקליינטים שלהם, ללא גבולות. אולי זה גם כתב אישום נגד הוורקוהוליות הקוריאניות המטורפת שגורמת לאנשים לאבד את עצמם בדרך.
זה לא היה סרט קל לצפייה בגלל האלימות שרק הלכה והסלימה... אבל זו לא רק האלימות, כל העולם נראה מעוות ומושחת, האלימות היא רק המוגלה, סימפטום לריקבון הכללי. אין מלאכים בסרט הזה, רק שדים. בהתחלה הייתי לצידו של סאנג מין, כי הוא היה גיבור הסרט, איתו התחלתי את הסיפור ויכולתי להזדהות עם התסכול שלו כמי שרגיל להיות בשליטה וברגע אחד הופך למי שמשחקים ומתעללים בו כבעכבר בכלוב, אבל לא רק בסאנג מין שיחקו. חשבתי שאני מכירה את התבנית אבל הבמאי והתסריטאי היתלו בי. זה לא הסרט הקלאסי בו אדם שנמצא בטופ מתדרדר לכאוס בגלל נסיבות שהוא לא יכול לשלוט בהם, מאבד את כל סממני הכוח בחייו ולומד בדרך מהם הדברים החשובים באמת... האפי אנד כבר לא יהיה כאן וגם לא זיכוך נפשי, רק הסתאבות. תקוותי שנגלה את האדם שבסאנג מין במהלך הסרט נגוזה ונחשפה בכיעורה חסרת הגבולות רק החיה שבו. גם לי גיו הלך והתדרדר מוסרית בבד בבד עם סאנג מין, אם בהתחלה עוד אפשר היה לרחם עליו הרי שבהמשך הנקמה שלו חושפת את האפלה שבנשמתו הוא, שניהם מושכים זה את זה מטה אל תהומות הגיהינום. לפי הסרט הזה אין אף צדיק בסיאול.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: Handphone סרט קוריאני מאת: asole
קשה לי לנחש
על הסקירה, קראתי את הפתיח המעניין ורפרפתי על ההמשך המספיילר (בעיקר על התמונות - רציתי לראות איך קים נאם גיל נראה...). אולי אני אצפה בו בעתיד, בעיקר כי מצטייר כאן מפגש מסקרן בין שני שחקנים ראשיים מעולים. דעתי על אום טה וונג כבר ידועה לך ואני מאוד מעריכה גם את פארק יונג וו, שגרם לי להתאהב בדמות שגילם ב-Jejoongwon (למרות נקודת מוצא לא פשוטה).
צפיתי במעט סרטים קוריאניים, כך שאולי זה לא מייצג, אבל התחברתי אליהם פחות מלסדרות. אין אף סרט שגרם לי לרצות לצפות בו שוב, וחלקם השאירו תחושה מוזרה/מבאסת... אולי עדיין לא ראיתי את הסרט הנכון.
בתגובה ל: מעניין למה בחרת דווקא בסרט הזה... מאת: iDana נתקלתי בו בפילמוגרפיה של אום טה וונג והנושא נראה לי מעניין... שני השחקנים הראשיים באמת מעולים, את פארק יונג וו לא הכרתי קודם (הוא בעיקר משחק בסרטים) אבל הוא בהחלט הרשים אותי לטובה. הם למעשה הסרט כולו, שאר התפקידים זניחים, העיקר הוא הדיאלוג בין שניהם.
לאור מה שכתבת בשרשור הזה, על חיבור רגשי (ואני זוכרת שכבר שוחחנו על הנושא הזה בעבר באחד השרשורים) קשה לי להאמין שתתחברי לסרט, אני לא חושבת שאפשר להתחבר בצורה חיובית לדמויות, על אחת וכמה להתאהב בהן. כמו שכתבתי קודם, ראיית העולם של הסרט הזה היא בהחלט מיזנטרופית. הייתי כמובן באופן אנוכי שמחה אם היית רואה כי היה מעניין אותי לקרוא את דעתך עליו... אגב, מה עם "סוכנות השידוכים סיראנו"? כבר ראית אותו?
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: הומפ, באמת מעניין למה... מאת: asole
כבר יותר מחודש שלא ראיתי שומדבר מלוכסן, פרט לפינוק הסופ"שי עם אהוביי בפלטינה... גם ככה אני בקושי מתקדמת עם חובותיי המעיקים ומוצאת מספיק דרכים יצירתיות לברוח ולמרוח את הזמן יש לי לפחות 6 סדרות ו-3 סרטים שמחכים לי, ואני לא יודעת מתי אשבור את הבצורת הכפויה
אולי אני אנסה את הסרט בלי ציפיות להתחבר, אלא להתרשם ממאבק הכוחות. ומי יודע, אני עוד מסוגלת להידלק על איזה מניאק...
בתגובה ל: אל תזרי לי מלח על הפצעים! מאת: iDana אז באמת, שום דבר לא יפתיע אותי יותר! (טוב, אולי אם תצהירי שגומות זה ממש פאסה... ).
אוי, אני מקווה שהבצורת תסתיים מהר... דווקא לראות סרט נראה לי עדיף מסדרה, במיוחד עבור מי שכמוני לא מסוגל לדחות סיפוקים (אם אני נדלקת על הסדרה אז אני ישר נכנס למרתון מטורף). מקווה שתגמרי מהר מהר את כל החובות ותחזרי לתת קצת TLC למלוכסנים!
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: אם תדלקי על אחד מהם... מאת: asole ללא תוכן
בתגובה ל: Handphone סרט קוריאני מאת: asole תודה על הסקירה הנרחבת!!! לא קראתי את הספויילרים כי זה סרט שמחכה לי במחשב כבר זמן רב (יחד עם עוד איזה 20 סרטים חחח). הסרטים הקוריאנים כל כך שונים מהדרמות...בשבילי אין כמו הדרמות! אם כי, זה יכול מאוד להיות נחמד לגוון מידי פעם ולצפות באיזה סרט שיראה לנו עוד צדדים נסתרים של השחקנים הכל כך אהובים עלינו.
בתגובה ל: אסול!!! מאת: MyGirl מארחים חברה לכמה סדרות... וזה באמת כייף לראות מידי פעם סרט לגיוון, בעיקר שאין זמן או פנאי נפשי להתמסר לסדרה. כשתראי אותו תספרי מה חשבת עליו...
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: asole התמונות האלה מצילומי "ניחוח אישה" עושות לי חשק לטוס לשם, ולי דונג ווק וסונה נראים מעולה ביחד וגם מפרגנים אחד לשני היא סיפרה שהספיקה לצלם כמה וכמה סצנות לבד, לפני שדונג ווק השתחרר (הוא הגיע היישר מהבקו"ם לצילומים, נראה לי), והיא נהנית שיש לצדה כזה פרטנר חתיך. והוא פרגן לסונה סונבה, שלדבריו עודדה ושיבחה אותו ונתנה לו תחושה טובה לחזור למשחק
נראה שגם בסדרה הזו, הטרנספורמציה של הדמות מתבטאת בפריזורה
תוקן על ידי iDana 4/7/2011 21:19
בתגובה ל: בא לי לנסוע לאוקינאווה מאת: iDana סונה נראית כל כך יפה בצילומים! אני חושבת שזו הדרמה שהיא הכי יפה בה (מאלו שראיתי... וראיתי רק שתיים שלה)... נו, צילומים באוקינאווה ועוד סונה זה בהחלט אחלה של מענק שחרור!
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: גם אני רוצה לנסוע... מאת: asole
הוא נראה ממש מאמי
היא באמת נראית מעולה ו- קטן למחמירים בלבד שקשור לפריזורה....
התמונות לפני "המהפך" מזכירות לי את בטי המכוערת - המשקפיים, השיער וכו'. רק הגשר חסר...
בתגובה ל: בא לי לנסוע לאוקינאווה מאת: iDana מחכה לסדרה שלהם!!!
ובגלל הסדרות האלה יש לי חשק לבקר בכל מיני מקומות באסיה... אבל הפחד שלי לטוס בטיסה מרובת שעות כנראה תמנע ממני באמת להגיע לשם מתישהו... והאמת, אם אצליח להתגבר על פחד הטיסה הארוכה אז קודם אטוס לברזיל וארגנטינה
בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: asole
לא סוד הוא שהחיבוק בין זוגות בסדרות / סרטים וכו' - מחליף את הסצינות הנועזות שאנו רואים בטלנביילה הממוצעת.
אז הנה סומפי אספו חיבוקים בני בני זוג - חיבוקי-גב ...
חדי העין יבחינו שלי מין הו, נוהג לחבק חיבוק ייחודי - אבל הכיוון שונה -
בצייד עירוני החיבוק מגיע דרך כתף שמאל ואילו ב"טעם אישי" החיבוק מצד ימין. בצייד עירוני יש סיבה לכך ... ולא אספר כאן כדי לא לחשוף יותר ....
כרמית אומרת שהוא נראה כמו כלבלב אבוד בתמונה הזו ... אבל שתינו יודעות מה הסצינה המלאה, אז זה לא פייר
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]