מחפשים בסיסט ג'אז לקוורטט 4Play. בהרכב פסנתר (כנף), קלידים; סקסופון טנור, סופרן ו- EWI, תופים. מנגנים ג'אז Post Bop, Contemporary ו-Modern Jazz בעיקר קאברים וגם סטנדרטים עכשוויים. כולנו נגנים בגילאי 55 + בעלי ניסיון וותק. ההרכב לא הוקם לצרכיי פרנסה אבל מקיים הופעות מידי פעם. הפגישות השבועיות בחדר מאובזר של חבר ההרכב, בטבעון. מצפים לבסיסט האוהב ג'אז ומוכן להקדיש לעניין מזמנו, שולט בכלי ויודע לאלתר. טלפון 054-2020015 או segev_ed@keh.co.il
אז הצטרפו לקיקסטארטר של ג'מיל מונדוק ועיזרו לו להקליט את האלבום הבא שלו. מסתבר שלמרות שיש לייבל שמעוניין להקליט אותם וגם לכסות את כל ההוצאות ההפקה וההפצה, יש עניין אחד לא פתור - התשלום לחברי ההרכב. ואיזה הרכב! - מונדוק, רוי קמפבל, סטיב סוול, מת'יו שיפ, היליארד גרין וניומן בייקר בשלל תצורות מדואו ועד שישייה. בתמורה לכספנו מציע ג'מיל כל מיני הקלטות חדשות וישנות שלו, נדירות יותר ופחות, כולל מארז MUNTU שלו (אולי זה הזמן שלי להצטייד סופסוף). וכמובן גם את הדיסק החדש לכשייצא. כל הפרטים כאן. ארנקים פתח!
בתגובה ל: מגניב לאללה. מאת: yairjazz המרקיד המחלל הזקן מהים האבא של ההיא ממנגו
אני פסנתרן, מחפש הרכב רציני וקבוע. מישהו מכיר??? טלפון לפניות 0545677406
הלילה בחצות בתכנית Deja Vu של בני תבורי, מתארח עבדכם הנאמן בתכנית שכל כולה Brass Rock מלהיב ואנרגטי. שיקגו ודם יזע ודמעות הם השמות ה- Obvious, אבל... עוד שלל להקות לא מוכרות וממש לא פחות טובות מהז'אנר מארה"ב, אנגליה, הולנד, שוויץ, מקסיקו, ניו זילנד ו...ישראל יהיה שמייח!!!!
בתגובה ל: הלילה בחצות ב- 90FM מאת: בן אהרוני ללא תוכן
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
בתגובה ל: הקשבתי לרוב התכנית והיה באמת שמייח :) מאת: zeevi ללא תוכן
ועכשיו למוסיקאים חיים - מנסה את הסיפיאגין החדש הזה. חייב לומר שהרכב האולסטאר שמנגן כאן איתו קצת מדאיג...
אמש היה יום הולדתו של צ'רלי , יד על הדופק אתם מאזינים לו על בסיס יומיומי או על בסיס שנתי?
אני חוטא ומודה שאני מאזין לו לעיתים רחוקות כיום , לעומת זאת אני מאזין למונק ופאוול או טריין וכדומה הרבה יותר מפארקר ? למה? קשה לי להסביר, אולי מחוסר סבלנות הרי הוא אבי הבופ.
איך אתם בעניין?
בתגובה ל: מי מאזין לצ'ארלי כריסטופר פארקר? מאת: JAZZMUSIC מי קבע שצריך להאזין לבירד? או להוק? או לפרז? יש איזה ספר הלכה לג'אז שלא סיפרו לי עליו?
אני לא אדם דתי נתי, אני לא מאמין ב"עשה ו"אל תעשה" שאנו מחויבים בו בגלל איזה קודקס עתיק ועבש.
חובב שלא מאזין לבירד לא עושה שום חטא ולא עובר על אף אחת מתרי"ג. חובבים מאזינים למוסיקה שהם מתחברים אליה בצורה פיזית/רוחנית/וואטאבר - לא בגלל חשיבותו של אדמו"ר כזה או אחר להתפתחות המוסיקה.
מוסיקאים, לעומת זאת, חייבים לטעמי לשנן את בירד. מה ההבדל? כי זה המקצוע שלהם. ואנשי שרוצים להיות מקצועיים בכל דבר חייבים ספרות מקצועית. ובירד - זה אחד מספרי החובה בקנון של ג'אזיסטים.
בתגובה ל: מי מאזין לצ'ארלי כריסטופר פארקר? מאת: JAZZMUSIC אני שומע פארקר מזמן לזמן - בעיקר את ההקלטות בסאבוי אבל מגם דברים אחרים...
ללא תוכן
בתגובה ל: חוויות ורשמים מפסטיבל הג'אז באילת מאת: ברק ויס זה התחיל השבוע ביום ראשון והסתיים היום לפנות בוקר בהופעה שהיתה חגיגה, וזאת בזכות הברזה של מאט סקופילד הבריטי - כמה טוב שהבריז! בטוחני שרבים יסכימו איתי - זה היה פסטיבל של מתופפים, הן מובילי הרכב והן סיידמנים. אנטוניו סאנשז, אל פוסטר, ג'ף באלארד - מובילי הרכב ועוד 2 מתופפים בולטים בהרכבים של ניקולס פייטון וברנפורד מרסליס, Corey Fonville ו- Justin Faulkner בהתאמה. אני הייתי רק ביומיים האחרונים ואתן סקירה תמציתית על המופעים ביומיים האלה, יכול לומר שמדיווחים של הבן שלי שהיה בכל הפסטיבל, הרי שהופעתו של אנטוניו סאנשז (שהגיע כתחליף לכריס דייב, מתופף אף הוא, שהבריז) היתה הטובה ביותר ביומיים הראשונים, ואליה ניתן לצרף גם את טריו טריווני של אבישי כהן והטריו של ניקולס פייטון, על האחרון ארחיב קצת.
המופע הראשון שהייתי בו - הטריו Fairgrounds של ג'ף באלארד, עם מיגל זנון באלט וקווין הייז בקלידים / פסנתר. באלארד מתופף מצויין, הפעם הראשונה שראיתיו בארץ היתה לפני מספר רב של שנים כמדומני בהרכב של אבישי כהן הבסיסט. בטריו הנוכחי מנגנים חומר מקורי של השלושה, לצד קטע אחד או שניים מוכרים יותר, והאינטראקציה ביניהם טובה מאוד, בעיקר, לדעתי, בין באלארד לזנון. הייז מנגן הרבה על אורגן/פסנתר חשמלי, וקצת מדי על הפסנתר כנף. סה"כ מופע פתיחה (עבורי)סולידי. בלט בהעדרו - בס אקוסטי!! בקטע המצורף מנגן ליונל לוק בגיטרה במקום קווין הייז.
המופע השני - טריו של הפסנתרן ג'רלד קלייטון. עבורי, הפתעה מרנינה ביותר, עד ההופעה שמעתי עליו אך לא אותו. מלווה בבסיט הצעיר והמבטיח Joe Sanders ועוד מתופף אלמוני למדי, אך יעיל ביותר, קלייטון מנגן חומר מקורי + 2 מחוות לסידר וולטון, ונגינתו פשוט שובת לב. גם הוא, בנוסף לזה מהסקירה הבאה בתור, מתרחק מהגדרות סגנוניות ולא מוכן לשים את המוסיקה שלו דווקא במגירת ה- "ג'אז". סבבה לגמרי רק שהוא מנגן - "ג'אז", ועושה זאת בצורה מרשימה ביותר. בקטע המצורף מנגן ג'רלד דואט עם אביו, הבסיט ג'ון קלייטון.
המופע השלישי, ומבחינתי הכי מסקרן באותו ערב, הטריו של ניקולס פייטון, להלן ה- BAMER (יעני זה שמנגן BAM, לא ג'אז חס וחלילה). רובנו מכירים את פייטון כחצוצרן מבריק, אבל הוא הרבה יותר מזה. הבחור הוא מולטי אינסטרומנטליסט שמנגן גם על בס, תופים, פסנתר, טובה, טרומבון, סקסופון וגו'. בהופעה של הטריו הוא מנגן על חצוצרה ביד ימין, ובמרבית ההופעה מנגן על פסנתר חשמלי ביד שמאל, תוך כדי, ועוד קטע אחד בו הוא פסנתרן (בכלל לא רע)לכל דבר. פייטון חימש עצמו ב- 2 צעירים, מתופף שנשמע כמו חמיד דרייק על "ספידים", עם "עציץ" על ראשו ואנרגיות שהיו נותנות נוק דאון לשפן של אנרג'ייזר - Corey Fonville ונגן בס חשמלי(5 מיתרים)Blaydon Lacy שעשה עבודה מצויינת לטעמי (וגם לטעמו של הבסיסט שישב לידי, איל אהרוני....). חומרים מקוריים של מוסיקת BAM, ממש לא ג'אז מסורתי או ניו אורלינסי כפי ששמענו ממנו בשנים עברו. בהופעה זה עובר טוב, לגבי שמיעה באלבום בבית, אני כלל לא משוכנע. הקליפ המצ"ב, באיכות לא מי יודע כמה, של המתופף עם ה"עציץ" על הראש.
הופעה אחרונה לערב - Filler שאורגן במיוחד, אולארצ'יק / יידוב עם ניצן עין הבר ועוד פסנתרן ומתופף.
לילה אחרון - מופע ראשון - Tatran הרכב של 3 צעירים שמנגנים מוסיקה לא מוגדרת המושפעת מאינספור סגנונות, לרבות פרוג רוק ועוד כהנה וכהנה. הגיטריסט, תמוז דקל, משלב בנגינתו על הגיטרה שלל אפקטים מיוחדים, והמתופף, דן מאיו מנגן מקצבים מעניינים ביותר, והוא אשר הרשים אותי במיוחד בהרכב הזה.
מופע שני - רביעיית ברנפורד מרסליס. מעבר לכך שראיתי אותם לפני כמה שנים במשכן, רק עם ג'ף 'טיין' ווטס על התופים ובסיסט אחר, הרי שידעתי פחות או יותר למה לצפות, אבל רז סקלס שראה אותם ערב לפני הודיע לי חגיגית שזו "ה"הופעה! ג'ואי קלדרזו הפסנתרן הקבוע של הרביעיה מזה שנים, אריק רביס המצויין בבס אקוסטי, ומתופף צעיר ונהדר ג'אסטין פוקנר, שהחליף את ווטס לפני 4 שנים והוא בן 18 אז. רז צדק, זו היתה הופעה נהדרת של רביעיה מהודקת, נגנים יוצאים מן הכלל, ומרסליס נותן הרבה כבוד ומרחב לנגנים שלו להביע את עצמם, ממש לא מרגיש ככוכב שמלווים אותו. מרסליס נהדר הן בסופרן והן בטנור, וההופעה, שהתארכה קצת מעבר למשך הזמן המתוכנן לכל הופעה, סיפקה את הסחורה Big Time.
מופע שלישי - חמישיית אל פוסטר, ביחד עם הבסיסט דאג וייס, פסנתרן אלמוני ששם משפחתו בירנבאום, וחיזוק רציני בדמותיהם של אריק אלכסנדר(הנפלא) ווואלס רוני, החצוצרן שמנגן כמו מיילס ושהעמיס על גופו עוד הרבה מאוד קילוגרמים מאז הפעם האחרונה בה ראיתיו ב- 1992 הופעה סולידית, ולו רק בגלל העובדה שכמה דקות לפני כן יצאתי מ"ה"הופעה של הערב.
מופע הסיום - אלתור מצויין של אלי דג'יברי שהרכיב הרכב (שוב, בשל ההברזה של סקופילד) ביחד עם ג'רלד קלייטון, דאג וייס ועובד קלאוויר, המתופף שליווה את הופעותיו של יותם זילברשטיין(אותן לא ראיתי). דג'יברי התפוצץ על הבמה ונתן את כל כולו בצורה שאף פעם לא ראיתי בעבר, מניח שההתרגשות, כפי שהודה בפנינו, עשתה לו טוב. לאחר כשעה הוא העלה לבמה את מרסליס ואלכסנדר, עשה רוטציה בעמדת הבס והפסנתר, וקרא לאל פוסטר לתופים, והחגיגה היתה בעיצומה. סוף נפלא לאחלה פסטיבל מבחינתי (וגם מבחינתו של אהרוני ג'וניור). שאפו לדובי לנץ ודג'יברי, שימשיכו כך.
בתגובה ל: היה פסטיבל ג'אז באילת.... מאת: בן אהרוני Corey Fonville
בתגובה ל: היה פסטיבל ג'אז באילת.... מאת: בן אהרוני כאן
בתגובה ל: היה פסטיבל ג'אז באילת.... מאת: בן אהרוני מרסליס אכזב קשות במשכן. היוטיוב (יש מצב שהקליפ רץ מהר ?) עושה רושם ששרף ת'במה. איזה תיפוף שחבל על הזמן. גורם לי להצטער שלא באתי ולו כדי לראות אותו.
לגבי אלכסנדר קצת חששתי לגביו. החשש נבע מכך שכל אלבומיו מהכמה שנים האחרונות משאירים אותי אדיש, בשונה מהאלבומים הראשונים שהקליט בקריס-קרוס ודלמארק. מאוד שמח שאלכסנדר סיפק ת'סחורה. יש קליפ אולי מההופעה הזו?
בתגובה ל: תודה מאת: ShlomoSlavinsky מארסליס אכזב קשות במשכן, שמח שהיה מוצלח באילת , בינתיים נסתפק בדיסקים שלו .. זה החיים.
בתגובה ל: חוויות ורשמים מפסטיבל הג'אז באילת מאת: ברק ויס היינו (אני והמתבגר) בכל ארבעת הימים. שלוש או ארבע הופעות ביום ואז קצת ג'אם. יחסית לפסטיבל נטול ציפיות מאוד גבוהות – היה כייף גדול. האנשים שחזרו אחרי העיתוי המוזר של שנה שעברה, האווירה הטובה, מחירי בירה השערוריתיים (שגרמו לי להבריח פנימה בקבוקים מהסופר...) והארגון הכללי. סיכום שלי:
ההופעה הטובה ביותר – ללא ספק, ברנפורד מרסליס. נגנים מעולים, רצים יחד הרבה זמן וזה ניכר. אני פחות אוהב (יחסית) את ברנפורד כמאלתר, אבל כלידר הוא נתן כ"כ הרבה ספייס לנגנים המשובחים שעל ידו, שמצידם גמלו בסולואים ברמת "מאסטר פיס", אחד אחד. פתיחה רצחנית (לא זוכר את הקטע), פרשנות מרהיבה ל"צ'יק טו צ'יק" (אלה ולואי חייכו – בוודאות!), והדרן קסום עם אלי דיג'יברי (שעוד אדבר בו). באמצע עוד הרבה תופינים נהדרים. ג'סטין פולקנר הוא מתופף אדיר שיודע לתת בראש (זה מרגיש לפעמים כמו שני מתופפים על הבמה), אבל גם אחד שקורא את ההתרחשות ומגיב לכל "פיפס" על הבמה. ג'ואי קלדרזו הוא פסנתרן טכני נפלא, מבלי שהולך לו לאיבוד גרם אחד של מוסיקליות יצירתית מתפרצת. הופעה מעולה!
ההופעה המרגשת – אל פוסטר. בגלל האיש האציל הזה שאחרי המצילות הגבוהות, בגלל הרפרטואר שהיה הומאז' גדול לכל הדרך שלו עם מיילס, הרבי והאחרים, ובגלל הנגנים שנתנו שיעור בביצוע ואילתור בהארד קור של ה"נו בולשיט" ג'אז. תענוג. את הטנוריסט אריק אלכסנדר פחות אהבתי, למרות שהוא כמובן נגן מעולה (בעיניי הוא טכני מידיי – אם יש דבר כזה, ונוטה ל"השפריץ" יותר מידיי פראזות על “טייס אוטומטי”). ראיתי את שני הסטים (שהיו שונים, בשני וולאס רוני לא היה ממש מחובר...) ושניהם היו חזקים ביותר.
ההופעה המיוחדת – היו שתיים. הראשונה של ג'ף בלארד (עם מיגל זנון וקווין הייז) שניגנו ג'אז אחר, נטול בס ולכן חופשי יותר ומרחף לעיתים, מודרני, מפוצץ יצירתיות, מקצבים ודינמיקות שהתהוו "און דה ספוט", וגם לחנים טובים מאוד. הכול באיכות ביצוע והקשבה הדדית מצויינים. הייתה חוויה מהנה ומעוררת תיאבון לעוד כזה... בעיניי זה היה סוג של הגדרה ל"מודרן ג'אז" במיטבו. השניה – ג'ארלד קלייטון. הוא פשוט הביא גישה אחרת, רעננה, מיוחדת וברוכת כישרון הן לנגינת הפסנתר והן לעבודת הטריו. ג'ו סנדרס נתן תמיכה חלומית ובלתי נגמרת בבאס, והמתופף (שברח לי השם שלו), היה בסדר וצנוע – מה שלא פגם כהוא זה ביופיו של הסט. אח"כ הסתבר שזה הגיג הראשון שלו איתם (כך ע"פ ג'ף בלארד, שפלט זאת בכיתת האומן שלו).
רשמים נוספים: אהבתי מאוד את מופע הפתיחה של אלברט בגר. קול כל כך חשוב בג'אז הישראלי וכל כך אנדררייטד. החומר החדש מקסים, נגיש מאוד (בעיניי), אהבתי מאוד (כתמיד) את הנגינה של בגר והטריו ואת הסט כולו. מעריך מאוד ואוהב את האומן האמיץ הזה. אנטניו סנשז – מאכזב (ראיתי את הסט הראשון). התחיל חלש, השתפר מאוד לקראת הסוף, אבל לא משהו שהוציא אותי מהכילים בשום אופן. בסדר. אבישי כהן וטריווני – האיכות היתה שם כל הזמן, רמת הנגינה הייתה מעולה (אבישי ועומר בעיקר), אבל להרבה מידיי רגעים זה היה פחות מידיי מרגש ומסעיר ורק "סתם יפה". סליחה שציפיתי ליותר... ניקולס פייטון – אוהו...פה יש בעיה. מצד אחד שלושה נגנים מעולים! מתופף טוב מאוד (קורי פונווייל), ובסיסט מדהים בבס חשמלי (בריילון לייסי), וכמובן פייטון עצמו שהוא נגן רב תחומי. מאידך, הקונספט של חצי חצוצרה וחצי קלידים בעיניי פגם לעיתים באיכות הנוכחות של שני הכילים (אם כי אני מודה שלעיתים זה אכן נשמע כמו קוורטט ולא רק טריו). וגם המוסיקה – לעיתים יפה וזורמת ומלאת אנרגיה, ולעיתים בלאגן - שעבורי לפחות - היה פחות מידיי מאורגן ויותר מידיי חסר מיקוד ועומק. בקיצור – מבחינתי קונספט ה – BAM שלו, לא התחבר. חייב לציין את אובד קלבייר – מתופף שאני זוכר עוד משנה שעברה עם שון ג'ונס – פשוט מוסיקאי ונגן מופלא. ניגן עם יותם זילברשטיין (סשן מתוק ויפה עם האמונד) אבל היה נוכח מאוד בכל מני אלתורים ונתן הצגות רגישות ובלתי נשכחות. ג'אמים – מיקום מוצלח. מבלי לפגוע בכשרונות העתיד - יותר מידיי זמן של ילדים שמהווים "פילר" עד שמישהו רציני יעתר לתחנוני ארז ברנוי... אבל אלה חוקי המשחק, אני משער... פיספסתי את הדואט של פייטון ומרסליס (לצערי הרב, השמועות אומרות שזה היה השיא, ליל שלישי אור ליום רביעי), לעומת זאת החבר'ה של מרסליס בלילה האחרון, קצת אחרי 4 לפנות בוקר, נתנו רבע שעה שבה לא מש החיוך הזה של האושר...
ו...הופעת הדובדבן (בעקבות הביטול המבורך של מט סקופילד) – מופע הנעילה של דג'יברי. פשוט יפה ומרגש. הלחנים עצמם, המעמד שהיה מיוחד וחגיגי (ניכרה ההתפרקות על המתח של העבודה על הפסטיבל) וגם ה-200% שכל נגן נתן (איזה בסיסט אדיר הוא דאגלס וויס, שמכיר את דג'יברי עוד מההרכב של פוסטר ועשה עבודה גדולה בלי אף סולו[!], ואיזה מתופף הוא אובד קלבייר – כבר כתבתי למעלה, ואיזה פסנתרן מיוחד ג'ארלד קלייטון – גם כבר כתבתי למעלה...). ובראש כולם דג'יברי עצמו שנתן כל מה שיש לו (וכולכם יודעים שיש לו לא מעט), כדי להתבשם מגודל המעמד. השיא היה טקס החלפת הנגנים שנשארו לכבד ולפרגן – אל פוסטר, מרסליס, ג'ו סנדרס, אריק אלכסנדר וג'ואי קלדרזו – וכמובן שניגנו בלי לדפוק חשבון... מגיע לו ומגיע לנו. היה כייף גדול! שאפו לדובי לנץ ודג'ברי שהצליחו להרים אוסף ראוי ומגוון של מופעים לפסטיבל מוצלח.
בתגובה ל: פסטיבל הג'אז באילת 2013 - סיכום אישי מאת: עמית ח ללא תוכן
בתגובה ל: והנה הסיכום שלי מאת: yairjazz וכיף גם לא פחות לא להזדהות, מצד אחד עם ההתלהבות ממופעים שהיו לטעמי פושרים למדי, ומצד שני עם הקטילה של המופע שהכי עשה לי את זה:)
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: איזה כיף לקרוא סיכומי פסטיבל כאלה! מאת: ארנון גלבוע ללא תוכן
בתגובה ל: מי הכי עשה לך את זה ? מאת: yairjazz היינו בשלושת הערבים הראשונים.
אלברט בגר טריו פתח את הפסטיבל בסט משוחרר וטעים של חומרים מהאלבום הממשמש ובא. בשל מזג האוויר האילתי, התחברתי הפעם יותר לקטעים הקצביים והאנרגטים מאשר לצדדים הספיריטואלים של אלברט. בסט הבא, הטריבני של אבישי כהן, עומר אביטל וג'ף בלארד לא סיפק לטעמי את הסחורה, אולי גם בגלל רף הצפיות הגבוה שפיתחתי אחרי סיבובים רבים על אלבומי הטריו ופגישות עם אבישי ועומר בהופעות מופלאות בעבר. שלושה מוזיקאים מבריקים שכרגיל נשמעו יופי ביחד אך בחרו הפעם בחומרים ועיבודים קלילים מדי ואווירת ג'אם כללית שעשו טוב למרבית הקהל אך לא ביטאו אפילו פיפס מהיכולות הפנטסטיות שלהם. ואז הגיעו ניקולאס פייטון ושני הילדים, ועם כל הרצון הטוב, והראש והאוזניים הפתוחות, לא ממש הבנתי מה הם מנסים לעשות. נשמעו לי כמו מוזיקת רקע סול-ג'אזית קלילה למזמוזים, שמתאימה למועדון גדוש בפרגיות שחרחרות ועסיסיות בלבוש מינימלי. שם ללא ספק הייתי נהנה יותר מהצלילים האלה.
בערב השלישי, בלארד זנון והייז נתנו סט חזק ומהודק, אולי קצת מהודק מדי, כך שלצערי לא נותר אפילו מעט מרחב לפורטוריקניות הזנונית החביבה עלי. אצל ברנפורד מרסליס נהניתי מאוד משלושת רבעי ההרכב, שתפקד כיחידת גרילה אגרסיבית וממוקדת משימה אך גם רגועה ורגישה לפרקים. דווקא מרסליס עצמו, שעשה טובה שעלה לנגן פה ושם כמה דקות במהלך הסט, לא עשה לי את זה הפעם, וניגן שכלתני ומאופק באופן מרגיז כשיש לך הרכב כזה לצדך.
ההופעה שהכי עשתה לי את זה הפעם היתה ללא ספק חמישיית אל פוסטר באחת אחר חצות בלילה השני. מופע פושר של שאריות מחוממות? סעודת מלכים ממיטב חומרי הגלם ההארד בופיים בניצוח השפים פוסטר, רוני ואלכסנדר. אף סט שראיתי אפילו לא התקרב אליהם.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: איזה כיף לקרוא סיכומי פסטיבל כאלה! מאת: ארנון גלבוע בסה"כ חזרנו מהפסטיבל (הרכב משפחתי) שמחים ומאושרים. לא אחזור על הביקורות והרשמים על ההופעות שכן היו מספר פוסטים כאן והופיעו ביקורות לרוב גם באתרים שונים במהלך השבוע (יוסי חרסונסקי, בן שלו, ynet, יוסי מר חיים, פייסבוק). בסה"כ התרשמותי הכללית דומה מאד לביקורות – תשבוחות גורפות לתוכנית והתיחסויות פרטניות בוריאנטים למופע זה או אחר (ההופעה היחידה שעליה יש חילוקי דעות בין כל המבקרים זו ההופעה של סאנצ'ז. אני הייתי בסט השני ומאד מאד נהניתי!). לפחות עבורי הפסטיבל במתכונתו הנוכחית משיג את יעדיו. אני גם רוצה להדגיש שלאחר שנתיים של ניהול אומנותי של הפסטיבל, ראוי לציין את דובי לנץ ואלי דג'יברי על בניית התוכניות. כשמסתכלים על התמונה הכוללת רואים שיש כאן קו ומגמה מוצלחים מאד. יחד עם זאת אעיר הערה תוכניתית אחת בלבד: אמנם בפסטיבל השנה הופיע ג'ואאו בוסקו. אך המוסיקה שלו, כיפית ככל שתהיה, היא ברזילאית נטו ולא ג'אז. אגב, הנגנים שלו לא השתתפו כלל בחגיגה מסביב כי הם לא נגני ג'אז. חסרים לי בתוכנית (גם של השנה שעברה) הרכבי לאטין-ג'אז וכן להקות גדולות שהיו מגיעות בעבר ועושת שמח (כגון מינגוס דיינסטי).
ומאחר שכל המוסיף גורע, אנסה להתמקד דווקא בדברים "שמסביב" ובהתיחסות כוללת יותר למצב פסטיבלי הג'אז בארץ. ראשית, הדבר שמטריד יותר מכל והוא גם מתייחס למצב הפסטיבל בתל אביב – הפן הכלכלי. אין ספק שבפרספקטיבה של שנים רבות לאחור , הקהל הולך ומתמעט ואני מוטרד האם במצב הזה הפסטיבל יוכל להמשיך ולהתקיים. אני לא מצליח לגמרי לנתח את הסיבות לכך. אילת זו אותה אילת, זה אותו סוף אוגוסט ומחירי בתי המלון הם אותם מחירים אסטרונומיים... אני זוכר פסטיבלים בהם היו האולמות מלאים עד אפס מקום עד כדי כך שהיה קושי להכניס את בני הנוער. אני זוכר תורים ארוכים בכניסות, והפעם אף הופעה , כולל ההופעות הגדולות, לא היתה מלאה ממש ואני אומר זאת בלשון המעטה. יש פחות קהל = תקציב מוקטן. יש פחות ספונסרים (פעם האולמות היו נקראים ע"ש הספונסרים והיו לספונסרים אוהלים במתחם) = פחות הכנסות/ כרטיסים יותר יקרים/ פחות הרכבים. וכל זה בתקופה בה הג'אז הישראלי בשיא פריחתו לכאורה. בנוסף, אני זוכר שבארבעה ימי פסטיבל היו משובצים סדר גודל של כעשרים ויותר הרכבים, בהתאם היתה כמות ההופעות בכל ערב (כמדומני 5 "זוגות"), כעת, אני מניח שכתוצאה מהמצוקה הכלכלית ולא משיקולים אומנותיים, יש פחות הרכבים וההופעה האחרונה בערב היתה בודדה במערכה לטוב ולרע ובדר"כ בפני אולם חצי ריק. אגב, ייתכן ששווה אף להקטין עוד יותר את כמות ההופעות ולוא כדי להביא עוד תותחים מושכי קהל. לצערי גם לא כל קהל חובבי הג'אז מתגייס ומגיע לפסטיבל (ולוא ראו את כמות ההתיחסויות המועטה בפורום לנושא הפסטיבל יחסית לחשיבות אירוע הג'אז השנתי המרכזי). אפשר לייחס זאת לבעיה הבסיסית של העלות ואפשר ליחס זאת גם למניעים איסטניסיים. אני מאד מקווה שזו לא הסיבה השניה , אם כי יש לי חשד שזה המצב לגבי חלק מהאנשים. לדעתי, במצב הנוכחי, אסור לנו, חובבי הג'אז, להדיר את רגלנו מאילת ולוא כשליחות. עיתוי הפסטיבל: אני מאמין שכדאי להמשיך בבחינה של עיתוי הפסטיבל כדי לנסות ולנצח בקרב ההישרדות. אני מאלה שמעריכים שנכון להקדים את הפסטיבל למחצית יולי (ולא לסוף יולי כפי שהיה בשנה שעברה). מאחר שהבעיה הגדולה של הפסטיבל היא כמות הקהל וההישרדות הכלכלית, לדעתי זה יהווה פוטנציאל לתוספת קהל. הדבר יאפשר מחירים הוגנים ותחרותיים יותר של החבילות בבתי המלון. הפעם חזרנו לסוף אוגוסט וזו היתה השנה הראשונה מאז הוקדמה פתיחת שנת הלימודים. אילת היתה מפוצצת לגמרי ונראה שלבתי המלון לא היה כל אינטרס להוריד מחירים עבור אורחי הפסטיבל. כמו כן ייתכן שבמחצית יולי יגיעו גם יותר בוגרי כיתה יב' טרם גיוסם. בנוסף , הקדמה לאמצע יולי תאפשר, אולי, הבאת יותר אומנים מחו"ל ואולי אף הוזלה בעלות הבאתם, שכן רבים מהם ממילא נמצאים באירופה במסגרת הפסטיבלים האירופאיים של המחצית הראשונה של חודש יולי (NSJF, מונטרה, פרוג'ה וכו').
אתר הג'מים: השנה היה אתר חדש – חוף הדקל. האתר מצוין והטוב ביותר מבין האתרים המסורתיים (במלונות ריביירה/ים סוף) – מרווח , ללא בעיות של מקומות ישיבה, מאוורר ועל המים. אני חושש ששוב בשנה הבאה זה יעבור מקום שהרי הכל עסקי. התרשמתי שהרעיון להקים בחוף כפר לינה באוהלים לצעירים נחל כישלון חרוץ (הצעירים מעדיפים אכסניות ודירות ממוזגות).
לסיכום: המגמה מאד בולטת. ראינו אותה גם בפסטיבל תל אביב. יש פה מלחמת הישרדות. כל מי שהג'אז יקר לו צריך להירתם ולברר את הסיבות לירידה בקהל ובתמיכת הספונסרים, למצוא רעיונות לניצחון במלחמה הזו ולתרום מרעיונותיו למפיקי הפסטיבל. אני מסיים אמנם באוירת נכאים, אך אני חוזר ואומר שהיה כיף של פסטיבל.
בתגובה ל: סיכום הפסטיבל שלי: הקהל הולך ומתמעט מאת: free-man החופשה המשפחתית שלנו תוכננה לשבוע הפסטיבל באילת. בני התרגש עד מאוד נוכח הידיעה שהשנה נבלה שבוע באילת ועוד יותר היה נרגש נוכח העובדה שיוכל לבלות איתי במופעי ג'אז, שילוב קטלני מבחינת כולנו. ההתרגשות הזו שלא פסחה גם עלי, כבתה בו ברגע שהתבשרתי על סדרי גודל המחירים בשבוע הפסטיבל.
גם אילת וגם הפסטיבל הפסידו.
אילת לא זקוקה לפסטיבל הג'אז על מנת לעודד את התירות אליה בתקופה הלוהטת ממילא, ואילו המחירים ה"לוהטים" של אמצע אוגוסט אינם גורם ממריץ להגיע לפסטיבל.
אני יודע על חבר נוסף מהעבודה שהיה מגיע במסגרת משפחתית גם הוא לפסטיבל אילולא המחירים.
לתשומת לב המארגנים.
בתגובה ל: הקהל לא מוכן לשלם את המחיר מאת: ShlomoSlavinsky גם אני הייתי מתוכנן לרדת עם כל המשפחה והמחירים המופרזים גרמו לכך שארד לשני לילות בלבד בלי הילדים (אשתי הצטרפה ולו מפני שתוספת המחיר מיחיד לזוג היא קטנה יחסית).
אבל חד משמעית, אם מחירי המלונות היו הגיוניים יותר - היו יותר אנשים.
אמצע יולי זה בדיוק התאריכים של ה NSJF כך שבכל מקרה זה צריך להיות קצת אחרי, אבל זה בדיוק היה הרעיון של השנה שעברה - לתפוס את המוסיקאים שמגיעים לאירופה ממילא ולהביא אותם לארץ. למה החזירו את זה לסוף אוגוסט ? משיקולי תיירות של אילת?
בתגובה ל: מסכים לגמרי מאת: yairjazz הפסטיבלים בפרוג'ה וברוטרדם הסתיימו השנה ב-14 ביולי, יום ראשון. הפסטיבל באילת יכול היה להתחיל באותו יום ראשון בדיוק ואפשר היה לכאורה (אני חכם מהמקלדת...) רק לבחור מהמבחר שהיה באירופה שיגיע לאילת... אני משוכנע שמחירי בתי המלון היו בתקופה כזו זולים יותר, מספיק בעשרה/עשרים אחוזים שזה כבר יעשה הבדל.
בתגובה ל: תאריכי הפסטיבל מאת: free-man להלן המספרים מסקר שערכתי.
השבוע ה 2-3 ביולי 5 אלף שח השבוע הראשון של אוגוסט 6 אלף שח השבוע השלישי 9.5 אלף
המחירים לחדר משפחתי ל-4 לילות זוג+2 ילדים. לפי החשבון שלי כמעט 100% יותר מהשבוע השני ביולי לשבוע השלישי באוגוסט.
בתגובה ל: סיכום הפסטיבל שלי: הקהל הולך ומתמעט מאת: free-man מה עושים עם זה? מעבר ללהתבאס סביב המקלדת. גם אני שותף לתחושה, ואני מרגיש שלכולנו יש מחשבות על איך אפשר להנסיק את הפסטיבל הזה למקום שראוי לו.
אבל איך לוקחים את זה לשלב הבא? איך מעבירים את המסר? אני חושב שזה נושא שדרמטי שקהילת הג'אז בארץ תתעסק בו ותניע אותו.
העברתי את כל אלבומיי למרתף שלי מתחת לבית. שם נמצאת הספרייה שלי. יש בה בערך כ- 2000 ספרים. כמו כן תליתי תמונות של מוסיקאים, שחקנים ואנשים שהשפיעו עליי. בין היתר נמצאים שם תמונות ממוסגרות של קולטריין ודייויס. התחלתי לסדר את הדיסקים בארון הדיסקים שלי. עשיתי זאת לפי סדר ה- a'b'c. אלבומי ג'אז מקוריים - 377. השאלה היא אם אני אצליח להגיע ל-400 אלבומי ג'אז לפני שייעלמו הדיסקים מהעולם. עוד קצת קלאסי ובלוז אני מגיע ל 430 דיסקים. מחר נעבור לרוק+ישראלי. לילה טוב לכולם. אני שרוט.
בתגובה ל: ספירת מלאי מאת: danny_bush דיסקים לא עומדים להיעלם מן העולם, לפחות לא בעשור הקרוב לעניות דעתי תעשיית המוסיקה תמיד הייתה הרבה יותר איתית מהפיתוחים הטכנולוגיים והתרבותיים בחברה, וחוץ מזה, כל עוד יש קהל מסויים של אספנים ומתעניינים, אז לא יפסיקו לייצר כל כך במהרה, ובודאי לא יפסיקו למכור... תקליטי 78 כבר לא מיוצרים כ-60 שנה, אך עדיים קיימים, נמכרים. נאספים... לא מעט תקליטי LP מיוצרים כיום מחדש - חלקם בקצב גובר בשנים האחרונות - עקב הביקוש!!! קלטות אאודיו אולי קבר לא נראים בשטח, ומיני דיסק אף הוא, אך עדיין ניתן לקנות אותם פה ושם, וקיימים מועדוני אספנים להם, כמו לכמעט כל דבר שאי פעם נצרך ע"י בן אדם. העובדה שהמוני צעירים היום חושבים שהם באמת שומעים את כל צלילי המוסיקה מתוך אזניות של IPHONE לא מחייבת את אלו ביננו שיודעים איך להקשיב למוסיקה באמת לוותר על האיכות או התצורה של ההקלטות שאנו אוהבים
"I woke up this morning,
looked round for my shoes
all I found were these walking blues"
חברים יקרים, אני נוסע בקרוב לניו יורק ואני מנסה להרכיב תכנית אומנותית. בדקתי כבר את המקומות הבאים:
Village Vanguard BirdLand Smalls BlueNote Dizzy's Club Coca-Cola The Jazz Standard