הי, יש ברשותי שני כרטיסים להופעה של לאבישי כהן באמפי שוני ביום שישי 4.10.13 ולצערי לא יכולה ללכת. מוכרת אותם ב 280 ₪ במקום 390. שלחו לי הודעה ל mayamr1966@gmail.com יום מקסים
ב-28 בספטמבר 1944, נשלחו נגני תזמורת הג'אז היהודים של מחנה הריכוז טריזינשטאט, 'הגטו סווינגרס', למחנה ההשמדה אושוויץ. נגן הסקסופון והקלרינט פריץ וייס נספה בתאי הגזים. יום מותו היה גם יום הולדתו ה-25. כותב מייקל זוורין בספרו סווינג תחת משטר הנאצים: ''פריץ וייס האהוב והכישרוני שלנו. אחד מנגני הג'אז הטובים ביותר שידעה אירופה אי פעם''. 70 שנה אח"כ, מקים שי ברנר הרכב סווינג דומה להרכב שהקים וייס במחנה הריכוז. נגני ההרכב מלקטים את שארית ההקלטות הנדירות שנשתמרו מעיבודי הג'אז של וייס מ-1940/1, ובונים מחדש מופע ייחודי ומרגש.
28 לספטמבר,2013, תשע בערב, מרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל, ביאליק 26, ת"א. כרטיסים בהנחה ברכישה מוקדמת לחברי הפורום - 40 ש"ח בלבד. בטלפון - 03-6201185.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: כל הכבוד שי. פרוייקט חשוב. אגיע לראותכם. מאת: ארנון גלבוע 1. ג'אז. 2. שואה.
בתגובה ל: ג'אז יהודי בשואה מאת: שי ברנר נשתדל לבוא. אפשר לפרט קצת יותר כיצד וכמה הקלטות/תיעוד של מה שההרכב הזה ניגן השתמרו?
בתגובה ל: כל הכבוד - פרויקט חשוב מאין כמוהו מאת: free-man מדובר ב-26 קטעים שהוקלטו על ידי תזמורת הג'אז של אמיל לודוויק על פי עיבודיו של פריץ וייס, בשנים 1940-41. ההקלטות יצאו לאור על ידי המוזיאון היהודי בפראג בדיסק נקרא In Defiance of Fate
בתגובה ל: ג'אז יהודי בשואה מאת: שי ברנר אולם פליציה בלומנטל היה מלא באופן מפתיע ומרגש! זה היה מופע אקוסטי עם הגברה מינימלית הכרחית של הבס והגיטרה. אני שופט את ההופעה דרך משקפיים ואוזניים אחרות מאשר בדר"כ. סווינג זה לא הסגנון "שלי". הגענו בראש ובראשונה כדי לתמוך ולהביע הזדהות עם פרויקט ההנצחה המדהים הזה. לדעתי אין הנצחה טובה מזו. אך חרף החששות מהסווינג, ממש נהננו. ההרכב היה מגובש (לא נזקק לתווים) והרים הופעה של למעלה משעה וחצי שזרמה נהדר. אני חושב שזה פרויקט שחייב לרוץ בארץ בפסטיבלים, אולי גם בבתי ספר תיכוניים. לא מצליח להבין איך זה לא קרה עד כה. מצורף לינק מכתבה של בן שלו טרם המופע (משום מה לא ראיתי אותה בעיתון המודפס).
בתגובה ל: ג'אז יהודי בשואה מאת: שי ברנר למרות שאני מתעניין בג'אז שנוגן / הוקלט תחת השלטון הנאצי, רוב התוצרת המזרח ארופית שהכרתי עד אתמול, היה סווינג פושר, סנטימנטלי ונמרח שלפחות באוזני לא "מספק את הסחורה"...
החלטתי להגיע למרות זאת בגלל שהנושא בכל זאת מעניין אותי ובגלל ניצן שהזמין אותי...
אין לי מושג איך נשמעו פריץ וייס ואמיל לודביג במקור (אני מת לשמוע את הדיסק ואשים עליו יד בהזדמנות...) אבל מה שנוגן אתמול לא היה מבייש את סטוריויל לפני שנסגרה!!!
שוב אין לי דרך כרגע לדעת אם המקור יותר סווינגי או לא, אבל מה ששמעתי אתמול היה דיקסילנד מעולה (ויכול להיות שטוב שכך כי כך היה נטול שמאלץ!).
הסקסטט עבד יופי ביחד, כמעט כולם נגנו ללא תווים והיה לי תענוג לראות ולשמוע את מורטון קם שהשתלב בצורה מושלמת עם ברנר.
בקטנה (מאוד בקטנה) היה אולי מעניין לשמוע את ההרכב הזה עם חצוצרה...
בתגובה ל: ת'אמת די חששתי מהמופע הזה... מאת: danielfa Marek Boym about our performance yesterday:
''Have you heard of Fritz Weiss? OK, neither have I, until on the 26th, when I received a notice about tonight's "Tribute to Fritz Weiss." Fritz Weiss turned out to have been a Czech Jewish jazz musician, who played in Prague; after the German conquest Jews were not allowed to play, but he still arranged for the Emil Ludwig Orchestra. Eventually he was sent to Theresienstadt, where he organized a swing band, referred to as the Ghetto Swingers. On September 27, 1944, A Red Cross delegation visited Teresienstadt. The Germans put a show for them in order to prove they treated Jews humanly. Among those appearing were the Ghetto Swingers. On the 28th the Germans sent them all to Auschwitz, where Fritz Weiss was gassed on the same date - his 25th birthday.
The band played extremely well to a full hall (as far as I could tell, there was one free seat only!). I have not seen the hall so full in a long time. Mr. Brenner is a swinger! True, from time to time he lapses into bebop phrase but not too much. He played some unaccompanied solo introduction, and often swung so hard that it sounded as if the rhythm section were superfluous. The programme included standards (Summertime, Sweet Georgia Brown, etc.), played based on the arrangements of the Emil/Weiss Orchestra, Czech songs played by that orchestra, numbers composed and/or arranged by Fritz Weiss for either Emil Ludwig or the Ghetto Swingers, and a song written in honor of Fritz Weiss. Good solos abounded - Merton Cahm (a veteran of the Israeli jazz scene) and Ori Ben-Zvi are both excellent musicians, so is the pianist Asaf Finkelstein. Leon Habib is really my kind of drummer- unobtrusive, quiet, swinging, and a real accompanist Small wonder he is in demand for accompanying singers. The bassist Kostia Adelkind provides just the kind of basis I expect of a bass player. If there are more shows, I hope to be able to go again.'' Cheers Marek Boym
בתגובה ל: ג'אז יהודי בשואה מאת: שי ברנר שיר צ'כי בשם Delka Cesta , אם איני טועה , שעובד לג'אז ע"י פריץ וייס. מתנצל על איכות הוידאו החובבנית.
מצאתי כרטיסים במחיר מצוין למופע של אריק לבנת מארח את יואב כהן והקוורטט היום בערב הייתי שמח לקבל המלצות למופע, מישהו היה במופע שלו או במופע הזה מישהו היה במופע שלו ?
ההרכב של ברנר לקח לעצמו פרויקט חשוב מאין כמוהו , במטרה לשמר את ניגוני ה"גטו סווינגרס" תזמורת יהודית בהנהגתו של פריץ וייס נגן קלרינט וסקסופון(1919) שניגנה ג'אז/סווינג במחנה ריכוז טרייזינשטאט ונשלחו למחנה השמדה אושוויץ ב28 לספט' 1944 .
למרבה האירוניה בחירת תאריך למופע התבקש.70 שנה אחר כך מתוך האודים המוצלים מאש התנגנה המוסיקה הזו בחלל בית המוסיקה כאן בתל אביב .
על מנת להבין את התהליך אין ספק שפריץ וייס האזין קודם לפני שהמכבש הנאצי התחיל לכתוש את אירופה ולהתחיל בפתרון הסופי את הסגנון הרגטיים של סקוט ג'ופלין 1867-1917 או ג'ו "קינג " אוליבר 1885-1938 , ואין ספק שההשפעה הראשונית של לואי ארמסטרונג 1901-1971 בימים שלו עם קינג אוליבר ואחרים השפיע על הסגנון של וייס, יתכן אף מאד האזין גם לביקס ביידברק 1903-1931 (שהקדים זמנו בכל הנוגע לתפיסה של הקלרינט בקדמת הבמה ).
ברנר וחבורתו יחד עם מרטון קם הנהדר הביאו לנו את חדוות הג'אז הראשוני שזמן רב לא נשמעו כאן בארץ , אין ספק שרוחו של וייס התמוגג מנחת למשמע צלילי הסווינג שלו כאילו תחיית מתים , פה ושם היו לנגנים התעלות , אפילו קמצוץ טיפול מודרני לחלק מהעיבודים , אבל המוסיקה היא בדיוק כמו שהיא נשמעת בכתלי הגטו עם השמחה המהולה הזו . זהו הקניין הרוחני של וייס שאין ספק שצריך לשמרו, ואין לי צל של ספק שימצאו עניין רב בחבורה של ברנר לתיעוד אקדמי , למופעי הסברה , לא אתפלא אפילו מעבר לים. יש צורך בחשיפה תקשורתית לסיפור הזה ולמופע החשוב הזה. משום מה המופע הזכיר לי את הסרט "נערי הסווינג" 1993 בבמויו של תומס קרטר עם כריסטיאן ביל שהיה אז בגדר אלמוני על חבורת נערים גרמנים המאזינים ומנגנים ג'אז מתחת לשפמו המאיים של היטלר , למעוניינים כדאי מאד לראות הסרט.
יצאתי בהרגשה של שליחות .. שחובה לשמוע אותם .. ובטוח שברנר וחבורתו יעשו פרויקטים אחרים על מנת לשמר את המוסיקה שכמעט נעלמת לנו מין העין .
בהפוגה קלה שלקחו חברי הרביעיה של גארי בארץ, בזמן החזרות, ביום שיש בצהרים במרכז שטיינברג, הדגים הפסנתרן כיצד אותו הקטע שנגנו ממש לפני ההפסקה, יכול היה לישמע אילו נוגן על ידי פסנתרן אחר עם גישה שונה"..."אחמד ג'מאל היה עושה את אחרת...", ענה לו הבסיסט ממקומו, תוך שהו מריץ את האצבעות בקליליות ימינה ושמאלה, מלווה אותן ב לו לו לו..."Jamal is a Steinway pianist" הוסיף. מפיו זה היה נשמע כאילו אמר ש מיכאל שומאכר לא ינהג בשום רכב שאינו פרארי, משפט שזיכה אותו נקודות זכות רבות מחבריו.
גילוי ההערצה הזה הקסים אותי. מוזיקאים מקצועיים, מהשורות הראשונות מדברים בכזו סגידה על אמן, חבר למקצוע. אני מוכרח להודות שאני מכיר את Ahmad Jamal היכרות שיטחית. שמעתי את נגינתו פה ושם, ראיתי קטעי וידאו רבים, אבל פספסתי מלהבין עד כמה נגינתו מופלאה.
האלבום החדש הזה שלו היתה הזדמנות מעולה בשבילי להקשיב (עם הדגש על להקשיב), ומצאתי את עצמי נהנה מאוד. סבלנותי בוגדת בי פעמים רבות כשאני מקשיב לאלבומי טריו (משהו שאולי רטלין יכול לפתור) ואני מוצא את עצמי מאבד את חוט המחשבה. האלבום הזה לא שונה בהקשר הזה, ובכל זאת, ברגעים שהייתי בפנים, זה נשמע נהדר. נגינתו יפה, וזאת מבלי להתחנף. הצליל שחור, הקליל במשקלו והכבד במורכבותו מבדילים אותו מכל פסנתרן אחר. מבלי למקם את האלבום הזה ביחס לאלבומיו האחרים, זהו אלבום נהדר.
שלום חברות וחברים. אני מחפש מעבדת תיקונים אמינה ולא יקרה לרסיברים. יש לי בעייה עם מגבר הלקסמאן שלי. תודה. דני בושניצקי