מהראשונים של ברג .. זה ברג הבוסרי לפני שבכלל שם את טביעת האצבע שלו (שלא כולם מתים עליה) , לדעתי טנוריסט מצוין , וניל עם טעם ניו יורקי מצוי בניחוח לאטיני , כשאל פוסטר , טום ארל , מייק ריצמונד, סיידר וולטון, והמקישן סמי פיגאורה ..נמצאים שם יכול להיות רע? בטח שלא.
הנה דוגמה למאחורי הקלעים של "הרמת" פסטיבל בחודש. ברשותכם אני אמנע משמות. זה פחות חשוב. מקווה שלא אטרחן יותר מידי (אולי יעזור לכם לחשוב כך אם אספר שהגרסה כאן היא מאוד מצומצמת ומקוצרת לעומת גרסת המקור. באמת...)
מתחילים...
באפריל 2012 השתתפתי ביריד הג'אז החשוב באירופה Jazzahead. בין פגישות לפגישות גם הלכתי לראות כמה שואוקייסים של הרכבים אירופאים. כמה מהם עשו עלי רושם גדול וסימנתי לעצמי שצריך להביא אותם לארץ מתישהו.
פאסט פורוורד. הפסטיבל הנוכחי "פרץ" ומבחינתי - ניתן האות לנסות להביא הרכב אחד מעולה מבין אותם הרכבים אירופאים ש"סימנתי".
שלב ראשון - בדיקה עם הפרומוטר של ההרכב (הוא חבר טוב ואמיתי שלי). הם פנויים. מעולה. מו"מ מהיר ואכזרי להבין מה שכר המינימום שהם יהיו מוכנים להגיע להופעה בארץ. אוקיי. הסכום סביר.
השלב השני - ניסיון להפחית עלויות כרטיסי הטיסה וחדרי המלון:
* פגישה עם נספחת התרבות של ארץ המוצא בישראל. הוא נותנת לנו ברכות ואפילו הבטחה לקוקטייל לפני/אחרי. אבל לא תמיכה כלכלית. באסה.
* הפרומוטר של ההרכב פונה לארגון מארץ המוצא, המסייע כלכלית להפצת התרבות של המדינה. הוא נענה בשלילה. הלו"ז קצר מידי אומרים לו.
* אני פונה לקולגה מאותה המדינה ומבקש עצה/סיוע. שתי שיחות טלפון שלו מאוחר יותר: "תגיש בקשה. יהיה בסדר".
* אני מגיש בקשה. 10 ימים אח"כ (זמן שיא לתשובות כאלו. תודה לחבר... ) מתקבלת תשובה. קיבלנו תמיכה בכרטיסי הטיסה. יששש!!!
השלב השלישי - סיכומים אחרונים וחתימת החוזה בין הפקת הפסטיבל לפרומוטר. זה החלק הקל והפשוט. רק שכאן הכל משתבש.
* בירוקרטיה ומיסים: פה בישראל משלמים מס הכנסה על הופעות אומני חו"ל. שם באירופה הלא מפותחת - המס הוא אפס אחד עגול. פה בישראל המע"מ (זמני מאוד) הוא 17%, שם - 6%. ההפקה לא רוצה לשלם מה"כ ומע"מ על ההופעה ורוצה להפיל זאת על האורחים. אלה מצידם מעבירים מסמכים המאשרים שהם משלמים את כל המיסים אצלם בבית. בעקרון זה מספיק לפי אמנות בין ישראל לאירופה למניעת כפל מס. אממה, הרו"ח הכסת"חי לא מוכן לקחת אחריות על כך שלמרות כל המסמכים, רשויות המס שלנו לא ידרשו מאיתנו לשלם את המיסים שוב - בישראל. עוד הוכחה כי המדינה תעשה הכל כדי שלא תהיה כאן תרבות ושטובי אומנינו יברחו.
לחץ מתמשך מצידי וההפקה שלנו מתקפלת.
ואז זה מתחיל...
* טל' מהפרומוטר: המתופף של ההרכב חייב ללכת לצבא והוא לא יוכל להגיע (לאוהבי תעלומות - זה רמז גדול). אנחנו מסכמים עקרונית עם מתופף מקומי. ההפקה: וווייי!!! חסכנו כרטיס טיסה ומלון! ישששש!!!
* טל' מהפרומוטר: המתופף בסוף כן יוכל להגיע. ההפקה: (ללא מילים. רק בכי תמרורים)
* טל' מהפרומוטר: ההרכב יוכל לחזור חזרה עוד ביום שבת? נכנס להם גיג נוסף. ההפקה: לא. זה יקפיץ את כרטיסי הטיסה ב-50%. הפרומוטר לוחץ וההרכב מסכים לבטל את הגיג הנוסף. מזל שיש חברים בתעשייה. עוד הוכחה לכך שאנחנו לא באמת שייכים לאירופה.
יומיים בערך לפני הדדליין. הכל מסתדר. איזה יופי!
ואז:
* טל' מהפרומוטר. "ברק, יש בעיות: הבסיסט פתאום דורש מקדמה ומנהיג ההרכב מבקש להגיע ממש ביום המופע בגלל שהוא נמצא בהליכי גירושין לא פשוטים ויש יומולדת לבן שלו והוא מרגיש שהוא פשוט חייב להיות בו. מה עושים?" תכל'ס - אין מה לעשות. עם המקדמה זה עוד היה מסתדר (ז"א - לא היינו נותנים והיינו שולחים את הפרומוטר לגרום לבסיסט לוותר על הדרישה החדשה), אבל על עניין הטיסה אי אפשר להתפשר. הסיכון של הגעת הרכב חו"לי ביום ההופעה גדול מידי. טיסה דחויה אחת - והמופע מתבטל.
אז כן, היינו יכולים - הפרומוטר ואני - ללחוץ על מנהיג ההרכב ולגרום לו לעמוד בהסכם שלו עם הפסטיבל ולהגיע יום לפני המופע כמתוכנן, וכן - הוא היה צריך לדעת את כל זה לפני שחתם, וכן - נותר לנו בערך יום כדי למצוא תחליף ראוי למופע שכבר בנינו עליו. אבל תכל'ס - כולנו בני אדם וההופעה בפסטיבל היא לא מספיק חשובה כדי שתצדיק גרימת עוגמת נפש כזו.
אז החלטנו לבטל. ברגע האחרון. מצאנו תחליף ראוי אני חושב. מקווה שבשנה הבאה ההרכב הזה יגיע. הם באמת מעולים.
בתגובה ל: המופע שלא יקרה. סיפור שקרה באמת מאת: ברק ויס בשנה שעברה היה זה אשר שהפליא בכתיבתו על אירועי אחורי הקלעים... אחלה סיפור.
בתגובה ל: המופע שלא יקרה. סיפור שקרה באמת מאת: ברק ויס אתה יושב בהופעה, כוסס ציפורניים ומקווה שהקהל שהגיע לראות את ההרכב (ואם לא מדובר על הרכב מפורסם, אז גם בואו של הקהל הוא סיבה לדאגה) יחוש כמוך לכבי טיבו של ההרכב ולא יקום באמצע ההופעה ויעזוב בהפגנתיות.
לא פשוט להיות מנהל אומנותי. יש סיכונים והימורים ולפעמים נפילות. אבל התגמול, כשהצלחתם לקלוע, לראות מאות אנשים יושבים בחושך בריכוז למשך שעה, אוזניהם מחודדות, רגליהם טופפות ועיניהם נוצצות שווה הכל, לא?
המון בהצלחה לכם ברק וניצן וכל הכבוד על התוכנית שהקמתם באפס זמן. בהצלחה לפסטיבל שהורד מחבל התלייה ממש בשניות האחרונות. ובהצלחה לכולנו, חובבי הג׳אז, שזעקתנו החלושה בכל זאת נשמעה וקיבלנו הזדמנות להוכיח שאנחנו והמוזיקה שאנו כל כך אוהבים שווים את כל המאמץ הזה.
ניפגש בפסטיבל ! (אני בטוח אבוא בשישי. לגבי רביעי וחמישי אני עוד לא סגור. עובד על זה)
בתגובה ל: ואחרי כל זה מאת: yairjazz כשנכנסתי לתפקיד הזה, חשבתי שזה תפקיד קליל ונחמד: אני צריך פשוט לבחור לפי מיטב שיפוטי וטעמי בהרכבים. מקס' ליזום מופעים ושת"פים מיוחדים. השאר ייעשה ע"י ההפקה.
בעולמנו המודרני - מסתבר שזה ממש כבר לא עובד ככה. זה היה בולט עוד יותר בפעם הזו. מנהל אומנותי היום לוקח על עצמו גם תפקידי הפקה כמו ניהול מו"מ כספי קשוח, ניצול קשרים עם קולגות בחו"ל, גיוס כספים וספונסרים.
לא שאני מתלונן - חלילה. זה ממש לא סבל גדול בשבילי ברוב המקרים וזה נחמד לשלב כישורים וקשרים שלי עם תחביב אהוב.
לשמחתי, נכון לעכשיו, שני הדברים העיקריים שהמנהל האומנותי לא נושא בהם הם ההפקה הטכנית - ההפקה בפועל וכמובן הדבר החשוב ביותר - הסיכון הכספי.
בתגובה ל: המופע שלא יקרה. סיפור שקרה באמת מאת: ברק ויס אני מאוד מקווה שאנחנו נצליח לעזור בכך שנגייס כמה שיותר חובבי ג'אז שיגיעו לפסטיבל. אני עברתי לכתיבת צ'טים לכל מי שבעניין ולבקש שיפיצו את דפי הפסטיבל ויספרו לכל אדם. נקווה לאולמות מלאים.
הייתי שמח לראות כל מוסיקאי ברשימת "החברים" שלי שישתף את דפי הפסטיבל...זה לא מספיק קורה. בגלל זה עברתי לצ'ט ...
אני מגיע בודאות ברביעי ושישי ואולי זה יקרה גם בחמישי :-)
Jazz is my life
בתגובה ל: ברק וניצן, מאוד מעריך את המאמצים שלכם !!! מאת: רז סקלס אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, אגיע לשתי הופעות ביום שישי.
בתגובה ל: שיהיה בהצלחה. מאת: danny_bush ללא תוכן
בתגובה ל: המופע שלא יקרה. סיפור שקרה באמת מאת: ברק ויס כבר אמרנו קדיש וישבנו שיבעה... אני עוד מימי הג'אז, סרטים ווידאוטייפ הזכור לטוב כשגרבוז היה עומד עצבני בכניסה ומשדל אנשים להיכנס. ככה זה נראה לפני 19 שנה (הייתי בקהל):
לצערי אני כנראה בחו"ל כל השבוע הזה, אבל אבוא הרוס מעייפות בשישי. קניתי כרטיסים לבן שלי ולאישתי ליום ד' (חוויית קניה לא משהו בטלפון של הסינמטק....) המון הצלחה ושוב תודה.
בתגובה ל: תודה, תודה ושוב תודה מאת: עמית ח ללא תוכן
ללא תוכן
בתגובה ל: NP הפלייליסט של שבת מאת: ShlomoSlavinsky
בתגובה ל: אוסטין פרלטה מאת: ShlomoSlavinsky אולי במופע של בארץ תביא לי צריבה שלו?...
בתגובה ל: לינק מתוקן מאת: ShlomoSlavinsky מאז מותו כבר פורסם שהוא הלך לעולמו כתוצאה מדלקת ריאות שהסתבכה עקב שימוש מופרז בסמים ואלכוהול...
בתגובה ל: NP הפלייליסט של שבת מאת: ShlomoSlavinsky אלבום מעולה של הטרומבוניסט והחצוצרן Wycliffe Gordon שיצא השנה בלייבל Criss Cross והנה הקטע המסיים, השחוק והנפלא Caravan של ה"דוכס"
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
בתגובה ל: Wycliffe Gordon - The Intimate Ellington - Ballads מאת: zeevi ללא תוכן
בתגובה ל: הוא מצוין זאבי אבל קצת ממחזר את עצמו סורי מאת: JAZZMUSIC האמן לי נתי, אין לי מושג למה אתה מתכוון...
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
בתגובה ל: אז אני מבין ממך שהוא ממחזר מצוין... מאת: zeevi 1. Archie Sheep: fire music. 2. Archie Shepp: the way ahead. 3.Sun ra: space is the place
בתגובה ל: היום אצלי הבית ריק. אני מרשה לעצמי free jazz מאת: danny_bush שאלה לכל אוהבי הפרי ג'אז, והם לא גרים לבד בבית. כמה מכם יכולים לשמוע פרי ג'אז ללא צעקות האמא\אבא\אשה\בעל\בן\בת\? היום אשתי ושני ילדיי יצאו לכל היום. זו ההזגמנות שלי לשמוע פרי ג'אז בפול ווליום. אחרת אין לי סיכוי לשמוע שאשתי בבית. ואתם?
בתגובה ל: free jazz מאת: danny_bush פרי, אימפרוב ורעש מככבים באוזניות בעבודה ובריצות בוקר. בבית, כשהאשה ערה, מתנגן קבוע בסלון משהו בופי/אתני/יהודי. אבל אז, לקראת חצות, כשכולם בבית כבר ישנים, ורק החתולה ואני בסלון עם איזה כוס בירה, נפתחים המבערים ברמקולים עם פרי ג'אז פרוע לפני השינה. הדלתות בחדרים נותרות פתוחות לרווחה, אך עד היום אף אחד עוד לא התעורר/התלונן, כולל השכנים.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: אצלי מאת: ארנון גלבוע נראה לי ששמעת את הפרי ג'אז של השכן..
בתגובה ל: מה שמעת לעזאזל? לא שמת לינק של אלבום.. מאת: JAZZMUSIC אבל אם אתה ממש מתעקש אז האזנתי בלילות האחרונים ל
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: free jazz מאת: danny_bush אבל הגבול שבו עובר ה free הוא נזיל. מה שהוא free בשבילי עשוי להיות מאד טריוויאלי לארנון או לרון. שלא לדבר על דברים שבעיני הם ממש traditional ואשתי חושבת שמדובר במוסיקה ניסיונית.
לשם הדוגמא, אני לא יכול לשמוע בבית בווליום מפנק את dolphy and little live at the five spot מבלי להסתכן בעימות חזיתי.
רוב היום אני שומע דברים שלא שוברים את האוזניים. אם בא לי לשמוע דברים א-טונאליים שיש חשש סביר שיגרמו לבני הבית לרצות לדקור אותי, אני עושה את זה בבוקר שישי או בלילה כשכולם כבר ישנים. גם אצלי, בדומה לארנון, הדלתות פתוחות ואיש עוד לא התעורר כדי להתלונן. אני מניח שזה משתלב להם טוב בחלום...
רבים מכם שאלו אותי מדוע אני לא נוכח אקטיבית בפורום בשעה שפסטיבל ג'אז תל אביב קם לתחייה. אז קודם כל - אני מצטער. אני מבקר בפורום, קורא דברים שאתם כותבים, מצטער על כאלה מכם שלא כותבים, אבל עד עכשיו לא מצאתי אנרגיה לכתוב. אחרי שתקראו אולי תבינו את התחושה.
אלה מכם שלא דיברו איתי בחודשיים האחרונים ודאי היו מופתעים מחידושו של הפסטיבל. לפני כן גם אני לא ידעתי שהפסטיבל יתקיים.
מהרגע בו נמצא הספונסר שהסכים עקרונית לתמוך בפסטיבל השנה (מציאת הספונסר הוא סיפור בפני עצמו שיסופר פעם, אבלך לא עכשיו) ואיפשר העמדת תקציב סביר ("סביר" = בערך חצי מהתקציב הרגיל), התחלנו לעבוד בקדחתנות. נדרשנו להגיש תוכנית פסטיבל שתהיה גם אטרקטיבית דיה וגם תעמוד במסגרת התקציבית הקשוחה והצרה ביותר - כדי שגם הספונסר וגם עירית תל אביב בכלל יסכימו "ללכת על זה".
דבר ראשון הבנו כי הפסטיבל יהיה בן שלושה ימים במקום ארבעה. קיצוץ מחויב המציאות.
כן תקציב מוגבל או לא תקציב מוגבל - אני ידעתי והתעקשתי כי חייב להיות בפסטיבל "סטאר" שיגרום לנו חובבי הג'אז לחייך בשמחה. עם גארי בארץ אני בקשר לא רציף כבר תקופה, המוסיקה המעולה שלו, כולל מה שהוא מקליט ומוציא כעת וכמובן "מסע הבחירות" למענו שניהלו כאן חברי פורום יקרים, כל אלה גרמו לי לדעת במיידית כי בארץ הוא המועמד הראשי שלי לפסטיבל.
כמה אימיילים ושיחות טלפון מאוחר יותר - ידעתי כי בארץ יגיע לישראל. הוא הסכים "להתקפל" מהסכומים הרגילים שהוא מקבל לסכומים סבירים יחסית ובעזרת כמה חברים טובים ממגמות מוסיקה הצלחנו להבטיח לו כי נוסף לשכרו בפסטיבל יוכל להרוויח עוד קצת מכיתות אומן. ההבטחה שלי להדריך אותו באופן אישי בירושלים אחרי שהפסטיבל ייגמר חתם את העסקה.
במקביל פניתי לידידיי המוכשרים משיקגו - קורי ווילקס וגרג ספרו ושכנעתי אותם להגיע ב"מחירי עלות"
ואז התחילה סדרת מיילים ופגישות עם נספחי תרבות של מדינות שונות, מתוך מטרה לקבל ממי-מהם תמיכה להביא הרכבים ממדינותיהם. כמות הבדיקות הבטחוניות שעברתי בשבועיים האלה תספיק לי לשנתיים הקרובות...
בדיעבד, כל המאמצים הללו לא נשאו פרי. פרוייקט אחד שקשור לנספחי התרבות הללו, נפל לאכזבתי הרבה. ככה זה - יורים לכל הכיוונים בתקווה שמשהו יפגע בזמן הקצר והנתון. אספר על ההשתלשלות המעניינת הזו (מעניינת אותי לפחות) בפוסט נפרד. אני מקווה שנוכל לקיימו בפסטיבל הבא. במקומו שיבצנו את רוי קמפבל וערן אלישע, ככה שאני לפחות מרוצה.
מה עוד? שלושה פרוייקטים "שלי" מירושלים סופחו לטובת הפסטיבל - שניים שכבר התקיימו ובהצלחה גדולה (אורי ברכה עם שם טוב לוי ושישיית חגיגה עם זו'ה פרפיניאן מנגנים מתי כספי), ועוד אחד שמתוכנן להתקיים באוגוסט בירושלים ושוכפל אחר כבוד לפסטיבל (דניאל זמיר - כנר על הגג).
ניצן, שהצטרף למשימה בנפש חפצה, קפץ גם הוא למים וגייס לפרוייקט את ניקולה סטילו ואת צ'יהירו יאמאנאקה בסכומים צנועים יחסית.
יחד החלטנו לפנות לכמה הרכבים ישראלים. חלקם יצאו לפועל וחלקם - לא.
היה לנו חסר עוד מופע איכותי שימלא את הנישה של "מזי כהן שרה ג'אז" ויתר מופעי זמרי המיינסטרים הפוגשים בדרכם את הג'אז.
את מה שאסתר רדא עושה אני מכיר ומוקיר כבר כמה שנים. בנובמבר שנה זו היא הופיעה עם ההרכב המורחב שלה באירועי החשיפה הבינלאומית לג'אז ולמוסיקת עולם והיה מעולה. רצינו שאסתר תופיע בפסטיבל. לא לקח לנו זמן שיחה רב כדי להבין מה יהיה תוכן המופע שלה - שני כיווני השפעה חשובים על המוסיקה של אתר - נינה סימון מצד אחד והג'אז האתיופי של שנות ה-70 מהצד השני. מעולה.
וככה נוצר השלד הפסטיבלי. בתוך חודש בלבד. היה אינטנסיבי מאוד, עם תסכולים רבים ולחץ גדול, אבל תכל'ס היה כיף לבנות משהו שאני גאה לעמוד מאחוריו מתוך הכאוס.
זהו. עכשיו אני רק מחכה שהכל יעבור בשלום, שהמון-המון חובבי מוסיקה טובה יגיעו לסינמטק ושהמופעים לא יאכזבו.
בתגובה ל: אז איך מרימים פסטיבל בחודש? מאת: ברק ויס ובעקבות גזירות מר אדון שרוצר, כעת ההתלבטות אצלי היא אם להסתפק בשלושת הסטים האמריקאים, או להשחיל פנימה עוד איזו הופעה.
תמיד אני מרגיש קצת לא בסדר לדלג על הישראלים, אבל אז משתדל להשלים פערים בהופעות אחרי הפסטיבל.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: אז איך מרימים פסטיבל בחודש? מאת: ברק ויס שקיבלתי את הטלפון מברק עם הבשורה שהפסטיבל הוא בעצם יצור חי נשמתי לרווחה, לאבד מפעל כזה, בלי קשר אם אני עושה אותו או לא זו מכה קשה מידי לתחום הקטן ממילא הזה בארץ. מאחר שכמו שכתב ברק המלאכה הייתה מרובה ולא רק הזמן קצר הרעיונות הראשונים שעלו בי לאומנים שיקחו חלק בפסטיבל הזה הם אומנים שמשלבים כמה תכונות. מצד אחד כל אחד ואחד מהם הוא אומן ייחודי ומעולה, מצד שני אלה אנשים שאומנותם היא אמונתם, בלי מרכאות, כאלה שישאלו קודם מה אומר הפרויקט ורק אחר כך מה התשלום. לשמחתי הרבה, כל שלושת האופציות הראשונות שחשבתי עליהם יצאו אל הפועל. על הרעיון של לשלב את שני החלילנים הנהדרים מתן קליין וניקולה סטילו אני חושב כבר כמה שנים, ניקולה מאוד שמח לחזור לארץ וששמע את מתן מנגן אהב מאוד, מתן ניגש למלאכה באהבה גדולה והמפגש הזה לדעתי יהיה פשוט חגיגה לאוזניים. צ'יהירו יאמאנקה היתה צריכה כבר לבקר בארץ, דבר שלא הסתייע בעבר וממש שמחה על ההזדמנות החוזרת, האנארגיות האדירות שלה על ומחוץ לבמה אמורות להביא את השילוב עם אברו וברסלר (ריתם סקשן שלא רק לא נופל אלא אף עולה על הרבה מקבילות מחוץ לארץ)לכדי חוויה. על הרעיון של להחזיר את רוי קמפבל לארץ דיברתי עם חברי ערן אלישע בשיחות ארוכות בשנים האחרונות, קמפבל הוא אומן נהדר, מי שמכיר יודע, מוזיקאי טהור ואדם מואר, החברות שלו עם ערן מביאה לבמה קשר מוזיקלי יוצא דופן. מאוד מצפה לפסטיבל הזה ולמופעים האלה, מקווה שגם אתם תהיו לו לשותפים מלאים.
בתגובה ל: אז איך מרימים פסטיבל בחודש? מאת: ברק ויס ברק,
מעבר ל"נס הרפואי" שבהצלת פסטיבל הג'אז השנה מגסיסה, תיאור "לידתו" המחודשת של הפסטיבל נשמעת כתהליך מיגע, רווי מכשולים ותסכולים... סיזיפי אמרתי?
עכשיו אנחנו, חברי הפורום, צריכים להתגייס ולתת את כל שביכולתנו כדי לעורר את העניין, ליחצ"ן את האירוע, שהרי כל האירוע הזה נועד בעבורנו חובבי הג'אז. הצלחת האירוע הצלחתנו, וכשלונו כשלוננו.
אני קורא לכל החברים כאן למעורבות בפייס, בפורום, במקום העבודה שלכם, בקרב חבריכם.... הגיבו על הפוסט הזה, כדי שנדע שכולם מגוייסים. זו גם הזדמנות שלנו להודות ולהראות את תמיכתנו בחברים שלנו ברק וניצן.
מקווה לראות את כולכם במופעים של בארץ (איך לא), וילקס ואם יתאפשר גם ל יאמאנאקה . לבארץ אני אגיע עם מספר חברים, ובני עמית...
נפגש
בתגובה ל: אתה עתיר זכויות - חובת ההוכחה עלינו מאת: ShlomoSlavinsky ללא תוכן
בתגובה ל: אז איך מרימים פסטיבל בחודש? מאת: ברק ויס מהתוכנית המצויינת והמפתה של הפסטיבל לא ניתן לשער ולהעלות על הדעת כי הפסטיבל הורם תוך חודש ימים בלבד.
שאפו גדול על התוכנית לכשעצמה ובעיקר על המאמצים שהצליחו להחייאת הפסטיבל הכל כך חשוב הזה.
אהיה שם ואף אעשה נפשות לפסטיבל ככל שאוכל.
בהצלחה !!!
גידי ק
בתגובה ל: אז איך מרימים פסטיבל בחודש? מאת: ברק ויס
מה כבר אפשר לומר? הרי הפסטיבל הזה "חייב" להתקיים. אנשים מחכים לו, אנשים אוהבים את המוסיקה שלהם, נהנים מהמפגש ומהחוייה.
כל הכבוד לברק וניצן על ההשקעה ועל ההתמדה בתנאים לא-תנאים. סיפור לידתו המחודשת של הפסטיבל מסקרן מאין כמוהו. אבל קודם כל - מוסיקה! מחכה בקוצר רוח לסוף מאי.
בתגובה ל: אז איך מרימים פסטיבל בחודש? מאת: ברק ויס ללא תוכן
בתגובה ל: אז איך מרימים פסטיבל בחודש? מאת: ברק ויס זה ממש לא ענין של מה בכך להרים את הפסטיבל ש"הרגו" אותו בשנה שעברה, ועל כך נאמר "וברוך מחייה המתים". כל מי שג'אז חשוב לו, ויש הרבה מאוד כאלו, חשוב שיגיע לפסטיבל, כל אחד לפי המינון המתאים לו ולכיסו. חובתינו, אוהדי הג'אז, להוכיח לבעלי המאה והדעה שלא סתם כתבנו מכתבים על כך שאי אפשר לבטל במחי החלטה לא ברורה מוסד שפועל כל כך הרבה שנים, ומסב אושר גדול לצופים ולנגנים כאחד. אני אהיה עם בני בהופעה של גארי בארץ ומקוה מאוד לפגוש כמה שיותר מבאי הפורום, ובכלל, אוהבי ג'אז באשר הם. ניצן וברק - שאפו גדול!!
בתגובה ל: רק סופרלטיבים בפי מאת: בן אהרוני אני צפוי להגיע עם אסף גולדברג, וואלה התגעגעתי לפסטיבל ולחברים :)
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
בתגובה ל: אז איך מרימים פסטיבל בחודש? מאת: ברק ויס כמו שנאמר לפני, גם אני מרגיש כאילו ניתנה לנו - חובבי הג'אז - הזדמנות שנייה להוכיח שחייב להיות פסטיבל ג'אז בתל אביב ואנחנו חייבים לנצל אותה. זה באמת הזמן לעורר מודעות לפסטיבל אצל כל חבריכם/מכריכם/קולגות לעבודה/כאלה שמקללים את המוסיקה שאתם מאזינים לה.
יש לנו רק שבועיים עד לפתיחת הפסטיבל. בזמן הזה חשוב מאוד, כמו שנאמר כאן - לייחצן אותו - בכל פורום רלוונטי - בפייסבוק, בין חברים ובעבודה, בבלוגים וכו'.
לאחר מאבקים לא מעטים יש פסטיבל ואפילו טוב. עכשיו הכדור בידיים שלנו חובבי הג'אז.