" טריו יואב אשד - הגיטריסט עטור הפרסים מוביל טריו חדש מיוחד ואנרגטי המשלב מוזיקה אפריקאית עם מסורת הג'אז על דורותיה. השירים של הטריו מעובדים באופן ייחודי אשר מבליט את הידע והכישורים הטבעיים של כל חבר להקה כך שנוצרת מוזיקה עם מרקם עשיר ועמוק הסוחף את מאזיניו למחוזות חדשים. "
בתגובה ל: קצת ווינטון קליי עבורכם מאת: JAZZMUSIC אחד מהסיפורים ששמעתי מגארי בארץ:
בארץ היה מגיע בכל יום לשמוע את החמישייה של מיילס בבירדלנד. לקראת הסט השני אפשר כבר היה לשבת ממש קרוב לבמה.
הסט השני התחיל כרגיל רק עם הרית'ם סקשן המהולל בראשותו של ווינטון קלי על הבמה. ווינטון קלי התחיל לנגן להיט פופ מוכר באותו הזמן - Personality (אתם יודעים, קלי אהב לעשות עיבודי ג'אז לשירי הפופ של אותם הימים)
ואז מיילס נכנס לבמה ונהם על ווינטון: "Stop Playing that shit Wyn"
הבסיסט הנהדר נהרג בתאונת דרכים והוא בן 82 שנים.
טאקר הקליט עם רבים וטובים: דקסטר גורדון, ארט פפר, וורן מארש, קווינסי ג'ונס, הרבי מאן ועוד ועוד
לזכרו: כמה אלבומים נהדרים בהשתתפותו האקטיבית:
בתגובה ל: R.I.P. Ben Tucker מאת: ברק ויס מבאס למות כך .. חבל על דאבדין
בתגובה ל: R.I.P. Ben Tucker מאת: ברק ויס וכמו סיידמנים נהדרים אחרים שהשתתפו בהקלטות רבות ומופלאות, עצוב שאין עליו אף מילה בוויקיפדיה או allmusic (פרט לרשימת ההקלטות האינסופית).
היי, והוא גם כתב את הקלאסיקה הזאת יחד עם בוב דורו!
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
Serengeti Minstrel -Sonny Fortune 1977
סוני פרצ'ן הוא טנוריסט עצום , שנגע כמעט בכל סקאלת ג'אז אפשרית , ואלבומיו מגווונים מאד , הוא מזוהה יותר כסיידמן בג'אז מיישין של אלווין ג'ונס , הן כסיידמן ולידר מאד מבליט את האמירה שלו במוסיקה
אל Serengeti Minstrel התוודעתי רק בגלל ניצן קרמר שפירסם קטע מיוטיוב מהאלבום בפייס , וזה דירבן אותי למצוא הדיסק , אמש זה הגיע אלי אחרי לא מעט ייסורים... ואיזה דיסק , האפריקנוס המתובל באמירה של פרצ'ין , קני בארון , ג'ק דה ז'ונט, סמי פיאגורה, גארי קינג וודי שאו המטיילים במישורי הסנגארטי באפריקה , ניקוד האמג' מטעה מאד זה שווה יותר מחמישה כוכבים . שווה לכם לנסות .
בתגובה ל: לא יורד מהקומפקט מאז אמש מאת: JAZZMUSIC מאוד נדיר
בתגובה ל: מה - באלבום הזה הוא מנגן רק בטנור? מאת: ברק ויס אתה תאהב את האלבום הזה ברק , תשמע דוגמית שלו ששמתי בפייס בהמלצת ניצן ששם את זה לפני איזה זמן.
בתגובה ל: כן רק טנור ואיזה טנור מאת: JAZZMUSIC לפי הרשת וגם האזניים שלי הוא מנגן על הכל חוץ מטנור כאן. סקסופון אלט וסופרן, חליל, חליל אלט, פיקולו ומחיאות כפיים.
ומדגימה קצרה זה נשמע אלבום לחובבי פיוז'ן אדוקים בלבד.
לך על זה. פנינה אמיתית.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: מוזר מאת: ארנון גלבוע נראה לי שזה ה"אזניים" שלי... בכל מקרה אלבום שווה לגבי הפנינה של פרוצ'ין , יש לי אותו אכן אלבום ענק. פרוצ'ין בד"כ נגן אלט לגמרי. תודה על תיקון טעות...
וגם אם אפשר סקירה על המצב , והאם הפסטיבל אכן קם מתחיית המתים? ויש אור ירוק להמשכיות שלו בשנה הבאה בתל אביב הבנויה.
בתגובה ל: ועכשיו נחכה לרשמים של האדונים ויס וקרמר מאת: JAZZMUSIC נכחתי בשתי הופעות ובשתיהן נהניתי עד אין קץ: צ'יהירו ימאנאקה וגארי בארץ. מודה לשניכם בשמי ובשם אשתי שהצטרפה אלי להופעה של בארץ. תבואו על הברכה ושניפגש בשמחות ובהופעות .
בתגובה ל: לשני האדונים הנ"ל מאת: B_Goren לכם על הנחישות להרים פסטיבל בזמן כה מוגבל. מקווה שהפרנסים ישתכנעו להמשיך. שאו ברכה וישר כח
בתגובה ל: ועכשיו נחכה לרשמים של האדונים ויס וקרמר מאת: JAZZMUSIC בכלליות: עצם קיומו של הפסטיבל הוא חתיכת פאקינג ניצון בסגנון עדות הטראנס , ההיפ הופ והג'ונגה-ג'ונגה גם יחדיו. בוא נגיד שאם הפסטיבל הזה היה לפני 3 חודשים בבית חולים הוא עבר במפתיע מחדר קירור לחדר יולדות. והמבין לא יקשה עליו להבין. השינוי בתאריך יכול להיות דבר טוב וגם לא טוב , זה עדיין נושא שצריך לבדוק אותו, אבל דבר אחד ברור, מופעי החינם שודרגו בעקבות העניין בצורה חסרת תקדים. חד וחלק. דבר אחד חשוב חהבהיר, אם מי מכם חושב שעכשיו אפשר לנוח על זרי הדפנה טעות בידו, אין עדיין שום הבטחה שזה יימשך, למרות שהסיכויים נראים עכשיו יותר רציניים, אבל זה קרב שעדיין חייבים בו את כל מי שהעניין בדמו, ובטווח המיידי. אישית חזרתי לאחר "שנת גלות" וזהו, לא זה העניין בעצם. אני אישית ראיתי חמישה מופעים מתוך העשרה שהתבצעו באולמות ואלו רשמיי: וילקס- ספרו: ההגרלה זימנה לי את משחק הפתיחה באולם מספר 1 הישן והטוב, מה שאני אקרא לו "מגרש בייתי" וזה עזר לי מבחינת החזרה לפסטיבל, סנטימנט לא קונים בכסף. המופע עצמו היה בנוי בצורה די מוזרה למען האמת. 5 מוזיקאים נהדרים אחד אחד שהבסיס למוזיקה שנוצרה במופע מבוסס על המון גרוב ואנרגיות ופחות על תפקידים כתובים או תכנון קפדני מידיי. ה"דבק" בסופו של עניין היה גרג ספרו, איש מוכשר בטירוף, חמוד עד אין קץ ובעל יכולות תקשור פנומנליות. קורי בא בתפקיד הילד הגאון שעושה די מה שבא לו על הבמה, לטוב ולרע. חברי הריתם סקשן הישראלים, בהם בלט מאוד גלעד דוברצקי עשו עבודה קשה שלפעמים "פגעה" יותר ולפעמים פחות. הרפרטואר היה ברוח שנות ה70, עם מיילס והנקוק און דה בלוק.היו רגעים מעולים, היו רגעים די לא ברורים אבל בסך הכל נהנתי גם מהאי סדר היחסי שהיה. מה שאני אקח מהמופע הזה בעיקר זה את הקשר המוזיקלי המטורף שנוצר בין גרג ספרו לגלעד דוברצקי, הייתי רוצה לשמוע אותם עוד ועוד עושים מוזיקה יחד.אה, ועוד משהו- זה שנגנים אוהבים לנגן זה סבבה אבל חצי שעה פחות והמופע היה הרבה יותר נכון מבחינת טעם שנשאר אצל הקהל. שלישיית צ'הירו יאמאנאקה: אולם 3 התברר כאולם שאפשר לעשות בו סאונד מושלם, מזמן לא שמעתי בס ותופים באיכות הזו בהופעה- תענוג ושאפו לסאונד מן. צ'יהירו כבשה, מה כבשה, גרמה לאולם כמעט שלם (נורווגיה כרגיל נמנעה :-) - וזה בצחוק לא להיפגע לי שם) להתאהב בה גם מוזיקלית וגם אנושית. האישה הקטנה הזו היא פסנתרנית טכנית מושלמת, אבל- וזה אבל כגול, מעבר לטכניקה יש לה גם רעיונות מדהימים באלתור, מוזיקליות ללא גבולות ואנרגיות של נמר שלא אכל שבוע. זה היה מופע מעולה, נכון אולי "טו מני נוטס" לעיתים, וכן לא הייתי נותן לה לנגן ארגוב ומנפרד אייכר לא יעשה לה חוזה בecm אבל את מה שהיא עושה (שיפור קטן בבלאדה יתקבל בברכה) , היא עושה מדהים- ושוב מדהים. אברו וברסלר- לא סתם הצעקשתי עליהם, היו הפרטנרים הכי טובים לגיג הזה, הם מדהימים או כמו שאמרתי לצ'יהירו בחזרה- הריתם סקשן הכי טוב במזרח התיכון :-). מתן קליין עם ניקולה סטילו: אחד התנאים הגדולים להצלחת פרויקט כזה הוא הקשר שנוצר בין המוזיקאים בזמן הקצר שעומד לרשותם. ניקולה סטילו מלבד היותו חלילן מדהים, אחד האומנים הכי אנדרייטד שקיימים, הוא גם אדם קסום ומתן מצא איתו שפה משותפת וכימיה אדירה, אפשר לומר במידה מסויימת שהם משלימים אחד את השני בתכונות שצריך כדי להעמיד מופע כזה. כרגיל, מופעים מסוג זה תמיד מביאים הרגשה ש"עוד שתי חזרות וזה היה מושלם" אבל אין אף פעם עוד שתי חזרות, וחוץ מזה כל מי שהיה על הבמה היה שותף מלא למאמצים להביא תוצאה נהדרת שאכן הושגה. ההתחלה היתה מעט "זמן גישושים" אבל ככל שהתקדם ומרגע שניקו ביצע את "בלו אין גרין" הקסום בדואט, דרך מחרוזת ז'ובים ועד "סמבה ברדל שמאל" קיבלתי הרבה רגעי תענוג יפים. אהבתי והייתי שמח לעוד. גארי בארץ: אמרו את זה קודם, לפני. מה שעשה את המופע הזה לשעה ומשהו של קסם רב זה בראש ובראשונה גארי בארץ האדם. ברור שהוא נגן מעולה, חלק מההיסטוריה, אבל מעבר לזה הוא אדם מואר. גארי בארץ מודל 2013 אומר לקבל שלו: לא יודע עם איזה ציפיות באתם למופע, אני גארי בארץ ואני רוצה לספר לכם סיפור, ואתם פאקינג הולכים להאמין לכל מילה שאני אומר, שר או מנגן (כן, הוא מנגן מילים). גארי בארץ רץ הוא רוצה לרוץ, הולך שהוא רוצה ללכת ויושב לנוח שהוא מרגיש שהוא צריך, הכל בטוב טעם ובאמת פנימית וטהורה. הוא לא רוצה לנגן כל המופע באלתור מהיר ומלא גיצים למרות שהוא יכול, הוא רוצה להיותהזקן החכם שמספר לכם את סיפור החיים שלו כמו שהוא בוחר- ואתם תלכו אחריו כי הוא מקסים ברמות על. לגבי ההרכב, מתופף חכם ביותר ובסיסט מעולה שמשתלבים עם הרעיון של גארי בארץ ב100 אחוז. ויש גם פסנתרן, מרשים מאוד שרוצה לכבוש את כולם בסערה רק על הבמה הלא נכונה, תפתח לך טריו ושם תמצא את אושרך, כמו שאמרה להקת כוורת. ההדרן (קטע של סזריה אבורה) היה סוכריה מדהימה ולמעשה לטעמי שיאו של הכיף שלי בפסטיבל. הדואט קמפבל/ אלישע: שני הדברים היחידים שאכזבו אותי- לא מספיק קהל הגיע לקונצרט הזה, רוי קמפבל זה לא עניין של מה בכך בארצנו, איפה כל אוהבי הזרם הזה? חבל. דבר שני התאורן, מה עבר לך בראש חביבי, הלו? תפסיק עם זה מייד אתה שומע? כי לראות בטח זו לא התכונה הכי חזקה אצלך... הסט עצמו היה מאוד יפה וככל שהתקדם בזמן הלך והתעצם, ההתחלה היתה סוג של חיפוש, הקטע השלישי סוג של התייצבות , אחר כך קטע שעבדכם הנאמן ביקש שנוגן ברגש עילאי על ידי שני המוזיקאים המדהימים האלה, רוי כמו משורר דגול על החצוצרן וערן על תופי הטימפאני שלא שמעתי שימוש בהם הג'אז עד היום- מופת וסמל זה היה- רגע עצום של יופי, ואז לסיום סוויטה וקטע נושא מתוך ההקלטה של השניים שהיו פשוט התעלות הנפש. אהבתי מאוד לסיים ככה פסטיבל, חוץ מהתאורן. מופעים שרק דגמתי בצורות שונות ולכן מביע דעה מאוד מוגבלת: דניאל זמיר, מוידאו שעלה מההופעה, זה דניאל זמיר הטוב חוצב וסולל כתמיד בצורה נהדרת גם את כנר על הגג. אסתר רדא: קטע שלם ששמעתי בסאונד צ'ק: היא פשוט מעולה בעסב שלא יכולתי לראות. חגיגה- שמעתי קטע קצר: מוזיקאים אחד אחד אבל ג'וקה שר עברית וזה נשמע כמו פורטוגזית, מת עליו אבל זה לא עבר לי בקטע הווקאלי- סורי. את הופעים של אירית דקל ורונן שמואלי החצתי לצערי. שורה תחתונה- אני חושב שזה פסטיבל מיוחד עם סיפור מדהים ומקווה שהוא סמן הדרך לשנים רבות לעתיד.
בתגובה ל: אנסה לסכם- כל עוד אתה מוריד ממני את התואר אדון :-) מאת: ניצן קרמר סומך עליכם שתפענחו.
בתגובה ל: אנסה לסכם- כל עוד אתה מוריד ממני את התואר אדון :-) מאת: ניצן קרמר כתבת יפה .. רק נקווה שהפסטיבל לא יחזור שוב לטיפול נמרץ , ומקווה שעיריית ת"א תבין שוב את חשיבות המיזם הזה .. נקווה לעוד שנים טובות מקירות הסינמטק האלו , אולם 3 אכן היה בו סאונד מושלם .. את צ'הירו שמעתי בחיי פעם ראשונה פסנתר כמו שצריך.
בתגובה ל: אנסה לסכם- כל עוד אתה מוריד ממני את התואר אדון :-) מאת: ניצן קרמר הסבה לי עונג צרוף לכל אורכה. הרגעים מסויימים הרגשתי "מותש" מאושר.
דר"א , האם הקטע של סזריה אבורה מופיע בהקלטה מסויימת של בארץ ??
גידי ק
בתגובה ל: ההופעה של בארץ... מאת: gidikacz מופיע באלבום הופעה חיה של בארץ :
MAE VELHA LIVE @ THE JAZZ STANDARD Vol. 2 OYO Recordings
בתגובה ל: הקטע של סזריה אבורה מאת: עופר צ ללא תוכן
גידי ק
בתגובה ל: תודה !!! מאת: gidikacz אני הייתי בשתי הופעות: 1. גארי בארץ. אני חייב להגיד שבחלק הראשון הרגשתי שההופעה היא של תלמידי שנה א' ב"תלמה ילין" וזה נחמד לשתות בירה ולשמוע אותם ברקע. לא יותר. בחלק השני ההופעה התעלתה הגיעה לשיאה בקטע ההדרן. נתן לי חשק של עוד קטעים כאלו. 2. רוי קמפבל וערן אלישע - כשמו כך היה, ערן אלישע קרא את נשמתו של קמפבל וההפך. אני חייב להדגיש שמזה זמן רב לא שמעתי וראיתי מתופף כל כך חכם עם אינטלגנציה ברמה גבוהה כמו ערן אלישע. אולי זה מוגזם, אך בהופעה שלו נזכרתי במקס רואץ', זצ"ל. כן יירבו כמותו. יופי של הופעה עם הרבה תהיות וניסיונות של שניהם. נהנתי להפגש עם חברי הפורום. נשבעתי לעצמי שאני צריך ללכת ליותר הופעות ג'אז.הזנחתי את זה ואין לי סיבה להזניח את ההרגשה הכייפית של הופעות ג'אז. לסיכום: שאפו ברק. שאפו ניצן. כל הכבוד. לשנה הבאה אשמח לראות את סאני רולינס. ומה עם אורנט קולמן?
בתגובה ל: רשמים מהפסטיבל מאת: danny_bush כשכתבתי כשמו, התכוונתי לדואו שהיה ביניהם . היה דואט מעולה.
בתגובה ל: אנסה לסכם- כל עוד אתה מוריד ממני את התואר אדון :-) מאת: ניצן קרמר מזמן לא נתקלתי בטקסט כל כך ארוך ממך, ניצן תודה על השיתוף ועל כל המאמץ. היה שווה.
בתגובה ל: תודה רבה לך ולברק מאת: yairjazz אין תחליף לפסטיבל הזה, ולא רק מהסיבות המוזיקליות.
בתגובה ל: שמחתי לפגוש את כולכם מאת: ניצן קרמר לאחר הופעה היום בפני קבוצה של עיוורים ישבתי לדבר עם אחדים מהם. אשה אחת סיפרה שנפצעה קשה והתעוורה בפיגוע טרור ב-2003, והיתה על סף המוות. היא עברה שיקום ארוך וכואב שנמשך שנתיים וחצי, חזרה לחייה אך איבדה לצמיתות את מאור עיניה. הג'אז החזיק אותי במהלך תהליך השיקום, אמרה. מאז, אני לא מחמיצה אף פסטיבל ג'אז!
הפסטיבל הפעם הסתיים באקורד שיהדהד, לפחות אצלי, לאורך זמן. לא זכורים לי ערבי פסטיבלים מהארץ ומהעולם (שיקגו, ויז'ן, רוטרדם, ברלין...), שרצף כזה של שתי הופעות מילא אותי וגרם לי לעונג כמו בשישי האחרון. ייתכן שזה נבע מכך שהן הציגו פנים כל כך שונות, ועם זאת כל כך משלימות של כל מה שיפה מבחינתי בג'אז. ייתכן שגם לסיפור מותו ותקומתו של הפסטיבל הייתה נגיעה.
נכון, גרי בארץ כבר לא מנסה להגדיר מחדש את גבולות הג'אז כמו בהקלטות מלפני 40 שנה, ובוחר לחזור אל המקורות (בניגוד לראיונות בהם טוען בתוקף שהוא לא מנגן ג'אז), אבל החום האנושי, הנגינה העילאית והאמת האומנותית שנשמעים בכל צליל שהוא מוציא מבטאים קשת של רגשות, כמו שרק אמן גדול באמת יכול לעורר. גרג באנדי המבריק על התופים והבאסיסט ג'יימס קינג עשו עבודה נהדרת. נקודת החולשה היחסית היחידה, היתה מבחינתי הפסנתרן ברני מק'אל, שבחליפתו הלבנה ונעלי העור התואמות לא רק נראה כאילו הגיע מאחד המלונות המפוארים בלאס וגאס, אלא גם ניגן בהתאם כטכנאי מיומן מדי שיכול לנגן כל דבר שתבקש ממנו. רוב הזמן לא קניתי את מה שהוא ניסה למכור לי. הייתי משדרג אותו בשמחה לקני בארון למשל, או נשאר עם טריו נטול פסנתר, אבל מוטי שאול אמר לי שטריו סקסופון זה רק לצעירים. עם זאת, האוסטרלי לא הצליח לחבל יותר מדי בסט הנהדר הזה.
ואז, אחרי עוד בירה טובה, ונקניקיות בשעועית (?!) עם חברים, ראונד מידנייט, הגיע הדואט המרתק הזה, לו חיכיתי כל השנה האחרונה מאז שפספסתי אותו בפסטיבל ויז'ן האחרון, עת סעדנו ארוחת שבת עם משפחת הרב של שכונת גרינפויינט בברוקלין. הברק שרוי קמפבל מצליח לשגר לעולם דרך חצוצרותיו ושלל צעצועיו, והניצוץ השובבי והמוטרף שלו יחד עם הדחיסות והמיקוד התהומי של ערן אלישע הביאו למקומות שלא נפלו מדואטים מיתולוגים כצ'רי-בלקוול או דיקסון-אוקסלי. התקשורת בין שתי הנפשות הללו היתה מרתקת לאורך סט שנבנה כמו סרט הרפתקאות טוב (לא בהכרח מצויר ולא בהכרח עם קליימקס).
בהופעות משובחות כמו בהופעות משובחות, בנוסף לכיף הגדול חזרתי הביתה עם ערך מוסף אמיתי והרבה שעורי בית.
תודה ניצן, תודה ברק. אתם גדולים. מחכה כבר לפסטיבל הבא.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: תודה! מאת: ארנון גלבוע ואלה רשמיו מהערב השלישי
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
עד לפני יומיים בחוויה הפרטית שלי Gary Bartz הוא לוחם בלתי מתפשר, כזה שלחם לצידם של גדולי המנהיגים, טיפל בכל קטע שניגן באופן ספארטני במובן שלא ניסה למצוא חן, אלא ביטא את היותו קשוח עם צליל חד, מטיף משהו, כועס אולי, חסר פשרות. זה Bartz שאני כל כך אוהב כמוזיקאי, כנגן. להיכרות הראשונית שלי עם Bartz, אי שם לקראת סוף המאה שעברה, לא הגעתי מוכן. כן הגעתי מוכן לקראת מוביל ההרכב וואלאס רוני ,שאת השפעותיו שאב ממיילס. ציפיות, (ילדותיות משהו), שמיילס עולה באוב בדמותו של רוני, התפוגגו לכדי אכזבה בדומה למי שהכניס לפה כנאפה ו טעמו "האולטרה נפיץ" של ביס מלא הפה ג'ינגר עלה ממנו. אבל רוני לא "אשם" הוא בסך הכל רוני. אני הוא זה שיצר סביבו את כל טרארראם. לצד האכזבה שנערמה לה בליבי, הונחו הזרעים למה שיהפוך לימים להיות סיפורה של ידידות מופלאה. בשונה מחברויות אחרות, החברות עם Bartz לא סבלה מעליות וירידות, זאת גם כאשר תכיפות המפגשים יכלו לא פעם לא פעם להצביע על ריחוק. היה בניינו הסכם ג'נטלמני ואני עמדתי בו. סדרת מסרונים, שמספרים בתחילה על פנייה ראשונית ומוצלחת ל Bartz ומסתימות ב- "יש פסטיבל ו Bartz יופיע בו" כמעט בזו הלשון. בין לבין התנהלה דרמה אמיתית, סיפור שלם, שגיבורו, ברק, איך לא, מזיז כל הר אפשרי, מאמין, דוחף, נסוג, מתקדם כאילו חייו תלויים בזה, כמובן שלפרק הזה יש המשך, שהרי מרגע בו ייפול הפור לטובת קיום הפסטיבל יש עוד אירוע להרים. לחזרה במרכז שטריקר הגעתי עם חששות, ולבטים. חששות שמא הצבתי רף צפיות גבוה, וגם חששתי שמא החזרה תקלקל לי את חוויית ההופעה מאוחר יותר. כפי שרובכם יודעים, הייתי שם. מה שרובכם לא יודעים זה שחששותי התאמתו. בחירת הקטעים לא הסתדרה עם ציפיותי, זה נשמע לי איזי ליסטנינג, ביבופ קליל ולא הבופ פרוגרסיבי אליו אני רגיל מ Bartz...בנסיעה חזרה הייתה שתיקה רועמת, זאת ללא קשר לעובדה שנסעתי לבד ברכב, והשתיקה שהתקיימה בייני לבין עצמי היא עניין שבשגרה. יש לי רפרנס מעולה למה שקרה לי מאותו הרגע...פילוסוף ומתמטיקאי מהמאה ה-19, שאת שמו אני לא זוכר, הצליח להוכיח שאלוהים לא קיים. את ההוכחה הזו פרסם בקרב חבריו המלומדים שקבלו את ההוכחה שלו והפיצו אותה הלאה, גם בקרב אנשי דת. מה שחבריו של אותו פילוסוף או בעצם אף אחד לא אמר לו, זה שההוכחה שלו לא מחייבת את אלוהים...ממש כשם שהציפיות שלי מ Bartz לא מחיבות אותו. כשהתרתי את הקשר של בין הצפיות שלי למוזיקה שנוגנה בערב פשוט נהנתי. אפילו הקטע של סידני באשה, שנשמע הדבר ההופכי ל Bartz לא השאיר אותי אדיש. על הבמה עמד אדם ומוזיקאי עתיר זכויות, שיך לחבורת חלוצים, ונתן את עצמו לנו. היה חשוב לו שנהנה, ואני מרגיש שאני חייב לו את זה. באמת נהנתי. נהנתי מהמעמד, נהנתי מהכבוד לו זכה, ונהנתי מרגעי אלט יפייפיים, ומפסנתרנות משובחת. נהניתי במיוחד לראות את הפידבק שקיבל מהקהל. סיפור הפסטיבל מצטלב עם סיפור הגעתו של אחד מגיבורי ואהובי. זכיתי לחוויה לחיים.
בתגובה ל: Bartz בפסטיבל תל אביב מאת: ShlomoSlavinsky כתבת מקסים ואני חותם על כל מילה.
זה מאד דומה למה שקרה לי איתו בהופעה הזו.
בשלב מוקדם מאד פשוט שיחררתי את עצמי מהציפיות לערב עם גארי בארץ שאני מכיר מהאלבומים שהוקלטו מלפני 20-40 שנה והחלטתי לתת לעצמי לחוות את מה שיש מולי. נהניתי בצורה בלתי רגילה.
בתגובה ל: Bartz בפסטיבל תל אביב מאת: ShlomoSlavinsky ללא תוכן
בתגובה ל: Bartz בפסטיבל תל אביב מאת: ShlomoSlavinsky למדתי אחת או שתיים מהפוסט הזה, כן בארץ הוא חלוץ , אין על זה עוררין , כתבתי בפוסט שלי "היה ג'אז מצוין" וכך היה.
בתגובה ל: Bartz בפסטיבל תל אביב מאת: ShlomoSlavinsky גם אני נהניתי מההופעה. ממש מכל שנייה שלה. קל להתאהב בצליל שגארי בארץ מפיק מהאלטו, צליל עם הרבה נשמה ומסירות. הדינמיקה של חברי הלהקה גם הורגשה ונראה שמדובר במערכת משומנת וזורמת. אהבתי את החיבור בין הקטעים ושינויי הפאזות. אהבתי את הפרשנות של בארץ לקולטריין, בישה ואפילו למייקל ג'קסון, מישהו שם לב שנוגן שם קטע בשם l can't help it מהדיסק of the wall? זה מראה גם את הפתיחות של בארץ בבחירת המוזיקה. גם השירה של בארץ הייתה מהנה נתנה גוון נוסף בקשת היפה הזו שקיבלנו באותו ערב קסום. מדובר באיש מיוחד, רגיש ומוזיקאי בעל גוון יחודי. יישר כוח בפועלם של כל הנוגעים בדבר הבאת אמן בסדר גודל כזה ארצה. תודה לכם.
קבצים מצורפים:
חמישיית קורי וילקיס וגרג ספרו
היו ציפיות , מילאתי אוויר לפני שנכנסתי לאולם .. אבל האבל הזה הוא מה שגרם לי להיות רפוי בכיסא , רציתי המראה קיבלתי בקושי ענן עומד באמצע האולם היו קטעים ארוכים שלא הבנתי לאן זה מוביל
או שהנגנים לא מצאו את הדרך להמראה או שפשוט נתקעו בחלק הראשון של הסט ,וילקיס חצוצרן אדיר , גרג ספרו מתגלה כאיש של צבעים בין קלידים לפסנתר ויטוראז בחסד אבל היה חסר משהו , אין לי הסבר לזה
רק בסט השני כשחכימי החליף את הקונטרא בבס חשמלי פתאום התעוררו לחיים מין מיני "ההד אנטרס " של הנקוק , ואכן כך פאנקי תבול בהיפ הופ אז למה לעזאזל לא היה סט שלם כזה ? אז העניינים התחילו לזוז בקטע די מדליק של הנקוק שכחתי את הקטע ונמשך עד לאותו רגע לפני הסוף שנזכרתי שיש הופעה בחוץ של סמואל טורס ורציתי להספיק לשמוע לראות... ושם ברחבה הוא פשוט עורר את החלקים הרדומים שבי ששכבו לפני כן אצל וילקיס .. איזה שמחת חיים ,איזו עוצמה קולמביאנה/לאטין במטיבה.
קורי וילקיס- חצוצרה גרג ספרו- קלידים אסף חכימי- קונטרא , בס חשמלי רועי אוליאל- תופים גלעד שדורבצקי- כלי הקשה, קולות.
שלישית צ'הירו ימאנאקה
אחרי וילקיס , חששתי מזה , האם צ'הירו תרדים אותי ונזכרתי שלמחרת אני עובד ולא בא לי להיות שוב רדום . מרגע שהאורות כבו באולם ירדתי מהר לשורה הראשונה להיות קרוב אליה .. ואמרתי לעצמי "אני רוצה ג'אז נטו"... וכך קרה הלא יאמן , מרגע שהמקסימה המהפנטת הזו שמה את הידיים על הקלידים נפתחו השמיים גם למלווים שלה שעמדו בכבוד מול האשפית הזו , מעז לומר שזה אחד מהופעות הטריו הכי טובות ששמעתי בארץ . ואיזה יופי צרוף , הצגה חיה על הפסנתר , הצלילים התיחכום , הפרשנות , הקול הזה שאומר ג'אז . שמעתי גם חיספוס בנגינה שלה ההיפך מהאסטתיקה של המוסיקה היפנית וכך היה צריך להיות . גלעד אברו היה אדיר קשוב ונדמה שהחליף זהותו עם מארק אליס (באסיסט מוערך אחר), אמיר ברסלר פשוט היה ענק זכרוני את צעדיו הראשונים עם התופים בג'אז אז היה קצת חסר בטחון, ואמש היה כאילו בארי אלטשולר הצעיר היה שם (בתקופה של צ'ק קוראה וכו') גם המראה שלו הזכיר את בארי הצעיר הקשוב והנינוח . מסוג ההופעות שלא שוכחים כל כך מהר , שאפו למארגנים שהביאו את הימאנאקה הזו . מגיע כל הברכות ותודה על הערב הקסום.
בתגובה ל: פסטיבל ג'אז ת"א היום הראשון מאת: JAZZMUSIC הופעה לפנתיאון !!! אחת מהופעות הפסנתר המצויינות שחויתי.. אם לא ה.....ממש כמו שתיאר זאת איזה מישהו שישב לפני והיה מוכר לי מאיפה שהוא... ״פשוט מטורף״. !! אברו וברסלר היו נהדרים והשלימו הרכב טריו פצצה.
גידי ק
בתגובה ל: ימנקה.... מאת: gidikacz מישהו במקרה או שלא במקרה יודע אם יש לה הופעות נוספות בארץ?
בתגובה ל: פסטיבל ג'אז ת"א היום הראשון מאת: JAZZMUSIC 1. דווקא היה נחמד הסט של ווילקספרו. יחידת הקצב המקומית השתלבה באופן אורגני לחלוטין עם השיקגואים. החיוכים, הדחקות והצחוקים של החמישיה לאורך כל הערב שידרו הנאה גדולה מכיוון הבמה. התגעגעתי קצת למיילס והנקוק החשמליים וקיבלתי שם ביצועים עדכניים, קלילים, משוחררים ממחוייבות ונטולי יומרות לקטעים אהובים שלא שמעתי כבר איזה עשור. אמנם ווילקס קצת איכזב אותי, אווירת הג'אם השכונתי היתה מחופפת קלות, ולא לקחתי איתי משם משהו הביתה, אבל בפירוש היה כיף.
2. משעשע אותי לשמוע את האשה שלי אחרי הופעת ג'אז (בה היא ישנה 90% מהזמן), אומרת "היה טוב, נכון?". פעם זה היה מתסכל אותי שאני נהנה מכל צליל ואהובתי ישנה שנת ישרים על הכסא לצידי. הרגשתי שזה מפריע לי ליהנות, שחבל על הכסף, ולא הבנתי למה היא בכלל רוצה להצטרף. עם הזמן השלמתי עם זה שבאמת נעים לה עם הצלילים האלה ברקע גם כשעינייה אינן פקוחות לרווחה. ככה זה שמרגילים אותה ואת הילדים לאורך שנים להירדם לצלילי חצוצרות סקסופונים פסנתרים ותופים בווליום פרוע בסלון.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: לטעמי מאת: ארנון גלבוע הספיק לה הופעה אחת שנרדמה שנת ישרים (לארי וויליס ז"ל בדואו עם בילי הארפר ) . מאז אני משוחרר חופשי .
בתגובה ל: בגלל זה אני לא לוקח את אשתי להופעות האלו מאת: JAZZMUSIC ללא תוכן
בתגובה ל: לארי וויליס ז"ל מאת: ShlomoSlavinsky ללא תוכן
בתגובה ל: לארי וויליס ז"ל מאת: ShlomoSlavinsky לארי עדין איתנו הכוונה לג'ון היקס שניגן בדואו עם הארפר ולא וויליס טפו טפו , סליחה מכולם.
בתגובה ל: אוי איזה פאשלה אוי ובוי .. מאת: JAZZMUSIC 1. הספדת את לארי וויליס הבריא והפעיל שגם הוציא אלבום סולו משובח השנה
2. ענית תשובה לא קשורה. אשתי טוענת ברצינות גמורה שהיא נהנית, ואפילו מתארת לי קטעים יפים מהזמן שהיא נראתה לי ישנה! אז מי אני שאגיד לה לא לבוא?
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: פישלת פעמיים מאת: ארנון גלבוע ללא תוכן
בתגובה ל: אוי איזה פאשלה אוי ובוי .. מאת: JAZZMUSIC לארי וויליס חי וקיים והוא זה שניגן עם הארפר דואט. ג'ון היקס כבר לא איתנו ולמרות שהתארח בפסטיבל פעמיים לא ניגן דואט עם הארפר (היה בשנים אחרות).
בתגובה ל: לסיכום העניין מאת: ניצן קרמר ללא תוכן
בתגובה ל: פסטיבל ג'אז ת"א היום הראשון מאת: JAZZMUSIC ווילקספרו גרמו לי להנות עד העצם, מאוד אהבתי את ההופעה, לא שמעתי עד היום הרבה הרכבים שמנגנים מיילס והאנקוק שנות השבעים ומאוד אהבתי את הטיפול של "קורי ווילקס ספארו" בחומרים האלה.
ימאנאקה היא סיפור אחר מבחינתי: היו חלקים שמאוד נהנייתי בהם והיו חלקים שלא... ברור לחלוטין שהיא פסנתרנית בחסד, אבל הנטייה שלה ל"השתוללויות" גם בבאלדות או בקטעים קלאסיים מפריעה לי מאוד (או אולי מפסיקה לעניין אותי אחרי שני קטעים. היא הצליחה לרצוח לגמרי את Take 5 ואת Yesterday. לעומת זאת את RainX3 ואת ההדרן הראשון (המקושר לקאונט בייסי) מאוד אהבתי.
בסיכומו של דבר היה מהנה מאוד אבל הסופרלטיבים שנזרקו כאן ובאולם עצמו אחרי ההופעה מוגזמים לדעתי!
בתגובה ל: הפוך גוטה, הפוך מאת: danielfa אבל היא לא רצחה שום דבר. היא מקסימום לא קלעה לטעמך. לרצוח (גם מוזיקלית) זה משהו אחר לגמרי ידידי.
בתגובה ל: מכבד את דעתך מאת: ניצן קרמר אם הייתי בהופעה (ואם אין לך אלצהיימר, אתה יודע שהייתי) כל ביקורת שלי היא לגיטימית. אם הניסוח שלי קצת קיצוני, אני מוכן לשנות ל-"הרסה" - הולך?
בתגובה ל: רגע לפי ההגדרות שלך מאת: danielfa ללא תוכן
בתגובה ל: רגע לפי ההגדרות שלך מאת: danielfa רצחה והרסה - הגדרות מוחלטות. אתה כותב באותה נשימה שהיא פסנתרנית בחסד ושהיא רוצחת שירים (או הורסת לאחר שהמתקת את גזר הדין), זה לא מתיישב כהגיוני, אם היא בחסד איך היא רוצחת הורסת אנדרסן, איך?
בתגובה ל: רגע לפי ההגדרות שלך מאת: danielfa ההשתולליות שלה לא תמיד מתאימות בשני הקטעים שהזכרתי - ההשתוללויות קילקלו...
בתגובה ל: היא פסנתרנית בחסד מאת: danielfa ללא תוכן
בתגובה ל: עכשיו כתבת מה שהרגשת, זה רחוק מרצח והרס מאת: ניצן קרמר אולי תפסיק להתפלפל איתי...
בסך הכל היה אתמול טוב מאוד (לאוהבי הזיקוקין, אני משאר שהיה נפלא) שנסתפק בזה?
בתגובה ל: קילקלו ולכן הרסו מאת: danielfa ללא תוכן
בתגובה ל: תראה במקום זה את התמונה ששמתי בפייסבוק... מאת: danielfa ללא תוכן
בתגובה ל: קילקלו ולכן הרסו מאת: danielfa מצד אחד השתמשה באקורד פרוע בחצייה הראשון של המנגינה. מצד שני עשתה טרנספורמציה עדינה בחצייה השני ושני שינויים אלה על ברובק הביאו לידי ביטוי מדוייק את אישיותה המוזיקלית. מסכים איתי, רז? וקוריוז. דקותיים לפני תחילת המופע שאלתי את רז, המומחה המקומי של הפורום: למה מתחילים את הקטעים בספירת aone, atoe, one, two, three, four גם בקטעים שבהם הקצב הוא חמש או אפילו שבע רבעים, כפי שדניאל זמיר ביצע את 'לו הייתי רוטשילד'? תשובתו לא הניחה את דעתי. אבל גרמה ליפנית לבצע קטע 'חמשושי'
אלברט אינשטיין 1. רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון. 2. מהו תורת היחסיות? שים ידך על תנור לוהט לדקה - ויראה בעיניך כשעה. שב ליד בחורה יפה שעה - ויראה לך כדקה.
בתגובה ל: קילקלו ולכן הרסו מאת: danielfa ללא תוכן
בתגובה ל: הפוך גוטה, הפוך מאת: danielfa חוץ מכמה יוצאי דופן מבחינתך , ימאנאקה ראויה לכל סופרטליב שיש, לדעתי ולעוד כמה נתנה לנו אושר שלא יסולא בפז , כמו גדי שכתב בשרשור פה מחיוויות הפסנתר שנראו אי פעם בארץ מסכים כל מילה.
בתגובה ל: אתה לא מת ממש על היפנים מאת: JAZZMUSIC נכון שאני לא מת על היפנים, ואם להגיד את האמת, מה ששמעתי עד היום מימאנאקה, לא "העיף" אותי, אבל השתדלתי לבוא "נקי" אתמול, ואמנם הצלחתי להנות, אבל היו דברים שהפריעו לי - סורי...
המעגל של "לנגן את הפתיחה לקטע - להשפריץ לכול הכיוונים - סיום" הובן מבחינתי אחרי טייק 5 בערך.
בתגובה ל: פסטיבל ג'אז ת"א היום הראשון מאת: JAZZMUSIC ספרו שולטטתתתתתת!!!!!!!!!1 ככה הוא נשמע עם חצוצרן פחות חפפן מווילקס
בתגובה ל: פסטיבל ג'אז ת"א היום הראשון מאת: JAZZMUSIC זה התחיל במפגש עם החברה. כמה טוב לראות את כולכם. כמה טוב לראות שלא רק אני נמצא במועדון 3 הספרות במשקל. ארנון, שום מילה יא שחיף :) תתחנן אני לא מצרף אותך למועדון. ולחשוב על הדמיון בין שני הטייקונים תשובה וברק וייס, שהאחד חפר מצא גז, והשני חפר, והצליח להוציא ג'אז, ועוד איזה ג'אז. (ג'אז מדמיע). ההופעה של ווילקס הייתה כיפית ברובה, למרות חריקות פה ושם בזרימת הקטעים. אם לפרק לגורמים אזי היו קטעים שסחפו אותי לגמרי, והיו קטעים שפחות. וזה לא התחלק לסט ראשון ושני (שאני לא זוכר שהיו כאלה). מבלי שום כוונה לפגוע באי אילו מהאנשים שנגנו בהופעה, אני חושב שהיה שם עניין של תקרת זכוכית. רוצה לומר, שפוטנציאל שהופעה לא מומש במלואו ויסלחו לי האמנים, אבל זה לא בגנותם. ווילקס וגרג ספארו (שפתיחת סוגריים ארוכים ככל שיהיו לא יבטאו את ההנאה שקבלתי מהפסנתרן הבן אלף הזה), מנגנים את החומרים האלה באופן של מי שהמוזיקה הזו זורמת בעורכיהם, מוזיקאים מהפנטים. אני חושב שצריך להיוולד ולחיות במקום כדי לנגן את הסיפור שלו. וילקס לרגעים סחף אותי למקומות אפלים, מסתוריים, בנגינה מרתקת, וספארו שהכניס להילוך טיינר בקטע השני, והעביר להילוך ספארו טורבו בהמשך. התביישתי לשאוג, כי הרגשתי כזה איפוק מצד הקהל. ההופעה התארכה ואיימה להיכנס מבחינת הלו"ז להופעה של ימנאקה, נאלצתי לצאת ולפספס את הרגעים האחרונים של ההופעה. ימנאקה בשונה מהאווירה הקז'ואל אורבנית, בהופעה של ווילקס, הייתה מחויטת יותר. באתי עם ציפיות מאוד מסוימות להופעה הזו, ואם לומר ת'אמת, היזמה להגיע להופעה הייתה של אחותי, שהפרסום של היו-טיוב בפייס מצא חן בעיניה. כל כך שמחתי על זה ש"נאלצתי" לבוא לימנאקה. איזו הופעה שחבל על הזמן, טריו מהמשובחים ביותר. ימנאקה המתוקה והשברירית למראה, אייס ברייקרית, שבתה את ליבי עם היפאנית בניב שעשוי להזכיר לאנשים מסוימים אנגלית, והאמנתי לה באותו הרגע שהיא ספרה על אהבתה הבלתי נשלטת לים המלח (ים המוות ביפאנית) מאז גיל 3. אני לא זוכר שאהבתי את הגנים התלויים של בבל בגיל 3, ואני גם לא זוכר את גיל 3, אבל האמנתי לה. למה? כזה אני. אני מאמין לפסנתרניות מצוינות שכמותה. היה פשוט כיף גדול. כיפק היי בקטנה לברק וניצן, כיפק היי בגדולה יהיה בליווי קלוריות פנים אל פנים אצל דורון.
בתגובה ל: וילקס, ספרו, ימנאקה בערב מאת: ShlomoSlavinsky בהתחלה .. אחלה פוסט הומור בריא אף פעם לא יכול להזיק . נתראה מחר בבארצמניה
בתגובה ל: רשמיי מהיום הראשון מאת: yairjazz אני מחייך לעצמי כמי שאומר לעצמו שלא היה לי את הזמן לחלוק איתך חוויות של אחרי ההופעה, שבשלב זה של החיים, כשהחיים מתנהלים ברזולוציות של דקות, והזמן החופשי (תזכירו לי מה זה?) הוא מצרך נדיר, מצאנו דרך לא רעה לספר האחד לשני על חוויותיו באשר הן. האין סוף טרה בייטים של מידע וטקסטים נכתבים בכל יום נצרכים באדי הזמן הפנוי והמועט. ולגופו של עניין, תיארת בדמיון רב, עד כדי דיוק רב מאוד את תחושותי והרגשותי מיומו הראשון של הפסטיבל. זהו לחלוטין אחד הפסטיבלים שיזכר בשל הסיפור שלו, אבל גם בזכות הפסנתרנים. כל הפסנתרנים היו פאקינג מעולים, וכל אחד בקטע אחר, ובכל זאת אחד שולטטת יותר....גרג ספארו שבישל לי את הערב לכדי ארוחת גורמה עם חריף.
Cecil Taylor – Live At The Cafe Montmartre 1963
אחרי הפסטיבל , אחרי ג'אז רציתי משהו לאיזו שבירה ג'אזית כזו, אז הלכתי למרחקים ארוכים ססיל טיילור - הפסנתרן המטורף , גאון אם תרצו .. בקפה מונטמרט 1963 בקופנהגן , אין מרחב נשימה עם הדינמיות של סאני מארי , הנשימות של ג'ימי ליונס , והמחשבה של ססיל . אי אפשר להישאר אדיש היצירה call דינמיקה במטיבה , המאזין לאלבום הזה או שנשאב פנימה או החוצה , אלבום עצום.