הנה דוגמה למאחורי הקלעים של "הרמת" פסטיבל בחודש. ברשותכם אני אמנע משמות. זה פחות חשוב. מקווה שלא אטרחן יותר מידי (אולי יעזור לכם לחשוב כך אם אספר שהגרסה כאן היא מאוד מצומצמת ומקוצרת לעומת גרסת המקור. באמת...)
מתחילים...
באפריל 2012 השתתפתי ביריד הג'אז החשוב באירופה Jazzahead. בין פגישות לפגישות גם הלכתי לראות כמה שואוקייסים של הרכבים אירופאים. כמה מהם עשו עלי רושם גדול וסימנתי לעצמי שצריך להביא אותם לארץ מתישהו.
פאסט פורוורד. הפסטיבל הנוכחי "פרץ" ומבחינתי - ניתן האות לנסות להביא הרכב אחד מעולה מבין אותם הרכבים אירופאים ש"סימנתי".
שלב ראשון - בדיקה עם הפרומוטר של ההרכב (הוא חבר טוב ואמיתי שלי). הם פנויים. מעולה. מו"מ מהיר ואכזרי להבין מה שכר המינימום שהם יהיו מוכנים להגיע להופעה בארץ. אוקיי. הסכום סביר.
השלב השני - ניסיון להפחית עלויות כרטיסי הטיסה וחדרי המלון:
* פגישה עם נספחת התרבות של ארץ המוצא בישראל. הוא נותנת לנו ברכות ואפילו הבטחה לקוקטייל לפני/אחרי. אבל לא תמיכה כלכלית. באסה.
* הפרומוטר של ההרכב פונה לארגון מארץ המוצא, המסייע כלכלית להפצת התרבות של המדינה. הוא נענה בשלילה. הלו"ז קצר מידי אומרים לו.
* אני פונה לקולגה מאותה המדינה ומבקש עצה/סיוע. שתי שיחות טלפון שלו מאוחר יותר: "תגיש בקשה. יהיה בסדר".
* אני מגיש בקשה. 10 ימים אח"כ (זמן שיא לתשובות כאלו. תודה לחבר... ) מתקבלת תשובה. קיבלנו תמיכה בכרטיסי הטיסה. יששש!!!
השלב השלישי - סיכומים אחרונים וחתימת החוזה בין הפקת הפסטיבל לפרומוטר. זה החלק הקל והפשוט. רק שכאן הכל משתבש.
* בירוקרטיה ומיסים: פה בישראל משלמים מס הכנסה על הופעות אומני חו"ל. שם באירופה הלא מפותחת - המס הוא אפס אחד עגול. פה בישראל המע"מ (זמני מאוד) הוא 17%, שם - 6%. ההפקה לא רוצה לשלם מה"כ ומע"מ על ההופעה ורוצה להפיל זאת על האורחים. אלה מצידם מעבירים מסמכים המאשרים שהם משלמים את כל המיסים אצלם בבית. בעקרון זה מספיק לפי אמנות בין ישראל לאירופה למניעת כפל מס. אממה, הרו"ח הכסת"חי לא מוכן לקחת אחריות על כך שלמרות כל המסמכים, רשויות המס שלנו לא ידרשו מאיתנו לשלם את המיסים שוב - בישראל. עוד הוכחה כי המדינה תעשה הכל כדי שלא תהיה כאן תרבות ושטובי אומנינו יברחו.
לחץ מתמשך מצידי וההפקה שלנו מתקפלת.
ואז זה מתחיל...
* טל' מהפרומוטר: המתופף של ההרכב חייב ללכת לצבא והוא לא יוכל להגיע (לאוהבי תעלומות - זה רמז גדול). אנחנו מסכמים עקרונית עם מתופף מקומי. ההפקה: וווייי!!! חסכנו כרטיס טיסה ומלון! ישששש!!!
* טל' מהפרומוטר: המתופף בסוף כן יוכל להגיע. ההפקה: (ללא מילים. רק בכי תמרורים)
* טל' מהפרומוטר: ההרכב יוכל לחזור חזרה עוד ביום שבת? נכנס להם גיג נוסף. ההפקה: לא. זה יקפיץ את כרטיסי הטיסה ב-50%. הפרומוטר לוחץ וההרכב מסכים לבטל את הגיג הנוסף. מזל שיש חברים בתעשייה. עוד הוכחה לכך שאנחנו לא באמת שייכים לאירופה.
יומיים בערך לפני הדדליין. הכל מסתדר. איזה יופי!
ואז:
* טל' מהפרומוטר. "ברק, יש בעיות: הבסיסט פתאום דורש מקדמה ומנהיג ההרכב מבקש להגיע ממש ביום המופע בגלל שהוא נמצא בהליכי גירושין לא פשוטים ויש יומולדת לבן שלו והוא מרגיש שהוא פשוט חייב להיות בו. מה עושים?" תכל'ס - אין מה לעשות. עם המקדמה זה עוד היה מסתדר (ז"א - לא היינו נותנים והיינו שולחים את הפרומוטר לגרום לבסיסט לוותר על הדרישה החדשה), אבל על עניין הטיסה אי אפשר להתפשר. הסיכון של הגעת הרכב חו"לי ביום ההופעה גדול מידי. טיסה דחויה אחת - והמופע מתבטל.
אז כן, היינו יכולים - הפרומוטר ואני - ללחוץ על מנהיג ההרכב ולגרום לו לעמוד בהסכם שלו עם הפסטיבל ולהגיע יום לפני המופע כמתוכנן, וכן - הוא היה צריך לדעת את כל זה לפני שחתם, וכן - נותר לנו בערך יום כדי למצוא תחליף ראוי למופע שכבר בנינו עליו. אבל תכל'ס - כולנו בני אדם וההופעה בפסטיבל היא לא מספיק חשובה כדי שתצדיק גרימת עוגמת נפש כזו.
אז החלטנו לבטל. ברגע האחרון. מצאנו תחליף ראוי אני חושב. מקווה שבשנה הבאה ההרכב הזה יגיע. הם באמת מעולים.
הנה דוגמה למאחורי הקלעים של "הרמת" פסטיבל בחודש. ברשותכם אני אמנע משמות. זה פחות חשוב. מקווה שלא אטרחן יותר מידי (אולי יעזור לכם לחשוב כך אם אספר שהגרסה כאן היא מאוד מצומצמת ומקוצרת לעומת גרסת המקור. באמת...)
מתחילים...
באפריל 2012 השתתפתי ביריד הג'אז החשוב באירופה Jazzahead. בין פגישות לפגישות גם הלכתי לראות כמה שואוקייסים של הרכבים אירופאים. כמה מהם עשו עלי רושם גדול וסימנתי לעצמי שצריך להביא אותם לארץ מתישהו.
פאסט פורוורד. הפסטיבל הנוכחי "פרץ" ומבחינתי - ניתן האות לנסות להביא הרכב אחד מעולה מבין אותם הרכבים אירופאים ש"סימנתי".
שלב ראשון - בדיקה עם הפרומוטר של ההרכב (הוא חבר טוב ואמיתי שלי). הם פנויים. מעולה. מו"מ מהיר ואכזרי להבין מה שכר המינימום שהם יהיו מוכנים להגיע להופעה בארץ. אוקיי. הסכום סביר.
השלב השני - ניסיון להפחית עלויות כרטיסי הטיסה וחדרי המלון:
* פגישה עם נספחת התרבות של ארץ המוצא בישראל. הוא נותנת לנו ברכות ואפילו הבטחה לקוקטייל לפני/אחרי. אבל לא תמיכה כלכלית. באסה.
* הפרומוטר של ההרכב פונה לארגון מארץ המוצא, המסייע כלכלית להפצת התרבות של המדינה. הוא נענה בשלילה. הלו"ז קצר מידי אומרים לו.
* אני פונה לקולגה מאותה המדינה ומבקש עצה/סיוע. שתי שיחות טלפון שלו מאוחר יותר: "תגיש בקשה. יהיה בסדר".
* אני מגיש בקשה. 10 ימים אח"כ (זמן שיא לתשובות כאלו. תודה לחבר... ) מתקבלת תשובה. קיבלנו תמיכה בכרטיסי הטיסה. יששש!!!
השלב השלישי - סיכומים אחרונים וחתימת החוזה בין הפקת הפסטיבל לפרומוטר. זה החלק הקל והפשוט. רק שכאן הכל משתבש.
* בירוקרטיה ומיסים: פה בישראל משלמים מס הכנסה על הופעות אומני חו"ל. שם באירופה הלא מפותחת - המס הוא אפס אחד עגול. פה בישראל המע"מ (זמני מאוד) הוא 17%, שם - 6%. ההפקה לא רוצה לשלם מה"כ ומע"מ על ההופעה ורוצה להפיל זאת על האורחים. אלה מצידם מעבירים מסמכים המאשרים שהם משלמים את כל המיסים אצלם בבית. בעקרון זה מספיק לפי אמנות בין ישראל לאירופה למניעת כפל מס. אממה, הרו"ח הכסת"חי לא מוכן לקחת אחריות על כך שלמרות כל המסמכים, רשויות המס שלנו לא ידרשו מאיתנו לשלם את המיסים שוב - בישראל. עוד הוכחה כי המדינה תעשה הכל כדי שלא תהיה כאן תרבות ושטובי אומנינו יברחו.
לחץ מתמשך מצידי וההפקה שלנו מתקפלת.
ואז זה מתחיל...
* טל' מהפרומוטר: המתופף של ההרכב חייב ללכת לצבא והוא לא יוכל להגיע (לאוהבי תעלומות - זה רמז גדול). אנחנו מסכמים עקרונית עם מתופף מקומי. ההפקה: וווייי!!! חסכנו כרטיס טיסה ומלון! ישששש!!!
* טל' מהפרומוטר: המתופף בסוף כן יוכל להגיע. ההפקה: (ללא מילים. רק בכי תמרורים)
* טל' מהפרומוטר: ההרכב יוכל לחזור חזרה עוד ביום שבת? נכנס להם גיג נוסף. ההפקה: לא. זה יקפיץ את כרטיסי הטיסה ב-50%. הפרומוטר לוחץ וההרכב מסכים לבטל את הגיג הנוסף. מזל שיש חברים בתעשייה. עוד הוכחה לכך שאנחנו לא באמת שייכים לאירופה.
יומיים בערך לפני הדדליין. הכל מסתדר. איזה יופי!
ואז:
* טל' מהפרומוטר. "ברק, יש בעיות: הבסיסט פתאום דורש מקדמה ומנהיג ההרכב מבקש להגיע ממש ביום המופע בגלל שהוא נמצא בהליכי גירושין לא פשוטים ויש יומולדת לבן שלו והוא מרגיש שהוא פשוט חייב להיות בו. מה עושים?" תכל'ס - אין מה לעשות. עם המקדמה זה עוד היה מסתדר (ז"א - לא היינו נותנים והיינו שולחים את הפרומוטר לגרום לבסיסט לוותר על הדרישה החדשה), אבל על עניין הטיסה אי אפשר להתפשר. הסיכון של הגעת הרכב חו"לי ביום ההופעה גדול מידי. טיסה דחויה אחת - והמופע מתבטל.
אז כן, היינו יכולים - הפרומוטר ואני - ללחוץ על מנהיג ההרכב ולגרום לו לעמוד בהסכם שלו עם הפסטיבל ולהגיע יום לפני המופע כמתוכנן, וכן - הוא היה צריך לדעת את כל זה לפני שחתם, וכן - נותר לנו בערך יום כדי למצוא תחליף ראוי למופע שכבר בנינו עליו. אבל תכל'ס - כולנו בני אדם וההופעה בפסטיבל היא לא מספיק חשובה כדי שתצדיק גרימת עוגמת נפש כזו.
אז החלטנו לבטל. ברגע האחרון. מצאנו תחליף ראוי אני חושב. מקווה שבשנה הבאה ההרכב הזה יגיע. הם באמת מעולים.
בתגובה ל: המופע שלא יקרה. סיפור שקרה באמת מאת: ברק ויס בשנה שעברה היה זה אשר שהפליא בכתיבתו על אירועי אחורי הקלעים... אחלה סיפור.
בתגובה ל: המופע שלא יקרה. סיפור שקרה באמת מאת: ברק ויס אתה יושב בהופעה, כוסס ציפורניים ומקווה שהקהל שהגיע לראות את ההרכב (ואם לא מדובר על הרכב מפורסם, אז גם בואו של הקהל הוא סיבה לדאגה) יחוש כמוך לכבי טיבו של ההרכב ולא יקום באמצע ההופעה ויעזוב בהפגנתיות.
לא פשוט להיות מנהל אומנותי. יש סיכונים והימורים ולפעמים נפילות. אבל התגמול, כשהצלחתם לקלוע, לראות מאות אנשים יושבים בחושך בריכוז למשך שעה, אוזניהם מחודדות, רגליהם טופפות ועיניהם נוצצות שווה הכל, לא?
המון בהצלחה לכם ברק וניצן וכל הכבוד על התוכנית שהקמתם באפס זמן. בהצלחה לפסטיבל שהורד מחבל התלייה ממש בשניות האחרונות. ובהצלחה לכולנו, חובבי הג׳אז, שזעקתנו החלושה בכל זאת נשמעה וקיבלנו הזדמנות להוכיח שאנחנו והמוזיקה שאנו כל כך אוהבים שווים את כל המאמץ הזה.
ניפגש בפסטיבל ! (אני בטוח אבוא בשישי. לגבי רביעי וחמישי אני עוד לא סגור. עובד על זה)
בתגובה ל: ואחרי כל זה מאת: yairjazz כשנכנסתי לתפקיד הזה, חשבתי שזה תפקיד קליל ונחמד: אני צריך פשוט לבחור לפי מיטב שיפוטי וטעמי בהרכבים. מקס' ליזום מופעים ושת"פים מיוחדים. השאר ייעשה ע"י ההפקה.
בעולמנו המודרני - מסתבר שזה ממש כבר לא עובד ככה. זה היה בולט עוד יותר בפעם הזו. מנהל אומנותי היום לוקח על עצמו גם תפקידי הפקה כמו ניהול מו"מ כספי קשוח, ניצול קשרים עם קולגות בחו"ל, גיוס כספים וספונסרים.
לא שאני מתלונן - חלילה. זה ממש לא סבל גדול בשבילי ברוב המקרים וזה נחמד לשלב כישורים וקשרים שלי עם תחביב אהוב.
לשמחתי, נכון לעכשיו, שני הדברים העיקריים שהמנהל האומנותי לא נושא בהם הם ההפקה הטכנית - ההפקה בפועל וכמובן הדבר החשוב ביותר - הסיכון הכספי.
בתגובה ל: המופע שלא יקרה. סיפור שקרה באמת מאת: ברק ויס אני מאוד מקווה שאנחנו נצליח לעזור בכך שנגייס כמה שיותר חובבי ג'אז שיגיעו לפסטיבל. אני עברתי לכתיבת צ'טים לכל מי שבעניין ולבקש שיפיצו את דפי הפסטיבל ויספרו לכל אדם. נקווה לאולמות מלאים.
הייתי שמח לראות כל מוסיקאי ברשימת "החברים" שלי שישתף את דפי הפסטיבל...זה לא מספיק קורה. בגלל זה עברתי לצ'ט ...
אני מגיע בודאות ברביעי ושישי ואולי זה יקרה גם בחמישי :-)
Jazz is my life
בתגובה ל: ברק וניצן, מאוד מעריך את המאמצים שלכם !!! מאת: רז סקלס אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, אגיע לשתי הופעות ביום שישי.
בתגובה ל: שיהיה בהצלחה. מאת: danny_bush ללא תוכן
בתגובה ל: המופע שלא יקרה. סיפור שקרה באמת מאת: ברק ויס כבר אמרנו קדיש וישבנו שיבעה... אני עוד מימי הג'אז, סרטים ווידאוטייפ הזכור לטוב כשגרבוז היה עומד עצבני בכניסה ומשדל אנשים להיכנס. ככה זה נראה לפני 19 שנה (הייתי בקהל):
לצערי אני כנראה בחו"ל כל השבוע הזה, אבל אבוא הרוס מעייפות בשישי. קניתי כרטיסים לבן שלי ולאישתי ליום ד' (חוויית קניה לא משהו בטלפון של הסינמטק....) המון הצלחה ושוב תודה.
בתגובה ל: תודה, תודה ושוב תודה מאת: עמית ח ללא תוכן