ולא שאני נמנה על חסידיו, ומה שוינטון עושה היום רחוק מלהיות pure music, ובכל זאת להשמיץ את וינטון כמוזיקאי בינוני?
וזאת מבלי לגרוע מהזכות לאהוב, לשנוא השמורה לכל אחד.

מרסליס היה השם הכי לוהט בשנות ה-80 בסצינת הג'אז, והיה הדבר הבא אחרי האבארד וניגן מודאל ג'אז ופוסט בופ באופן מושלם.

אני מוכן להתערב עם כל מי שהשם שלו מתחיל באות ד, שלא ידע להבחין בין האבארד למארסליס בהשמעה עיוורת (או בראייה חרשת).

בתגובה ל: לא שמרסאליס צריך שאצא להגנתו מאת: ShlomoSlavinsky
בטיובים שהבאת הוא מנגן כ Sideman בהרכבים של אחרים. הבעיה שלו מתחילה כשהוא מנסה להביא משהו משלו... (אולי לא כולל ה 2-3 ההקלטות הראשונות שלו)

בתגובה ל: לא שמרסאליס צריך שאצא להגנתו מאת: ShlomoSlavinsky
אני לא יוצא להגנת מארסליס , הוא שגריר ג'אז מצוין הבעיה איתו זה הנגינה המשעממת החסרת קצת צבעים , הניג'וס שלו וכו', וחוסר הפירגון שלו לג'אז המודרני .

לפעמים הוא עושה דברים יפים הנה כמה מהם

זה



זה



מאד אוהב האלבום הזה בלינקולן סנטר 1993 שאני חוזר אליו לפעמים

http://www.allmusic.com/album/in-this-house-on-this-morning-mw0000623680

למרות שיש לי האלבומים האלו בגדול לא כוס תה שלי למרות הכישרון שלו, מאידך אני מעריץ גדול של האחים שלו דלפיו וברנפורד שהם כל הזמן מתחדשים ולא נחים על זרי דפנה.

בתגובה ל: לא שמרסאליס צריך שאצא להגנתו מאת: ShlomoSlavinsky
1. אני חושב שאפשר להבחין ביניהם על עיוור.
2. גם אם לא, זה רק עושה אותו חקיין מעולה של מוסיקאים גדולים ממנו, לא?

בתגובה ל: לא ד', נדחף... מאת: בוריס
במילים אחררות:
מי שמכיר, יבחין. גם אם בשיטת האלימינציה.
ומי שיבחין, לא יאמר מוזיקאי בינוני, ומי שלא יבחין לא יוכל לתת ציון לאמן.

2 חצוצרנים שמנגנים סטייל דומה, ושונים כל כך, בצליל, בפרייזינג.

בתגובה ל: מה שטוב לד' עשוי שלא להספיק לר' מאת: ShlomoSlavinsky
חוץ מזה אמרתי שמרסליס טכנאי שאין שני לו - אמירה אין לו וזה הופך אותו בעיני לבינוני מינוס

בתגובה ל: שלמה אני מבדיל בין מרסליס להאבארד מאת: danielfa
ללא תוכן

בתגובה ל: נתערב על זה? :) מאת: ShlomoSlavinsky
ללא תוכן

בתגובה ל: לא שמרסאליס צריך שאצא להגנתו מאת: ShlomoSlavinsky
לא הצליח ולו פעם אחת לגרום לי להתרגשות אמיתית שאני שומעתי אותו.
זה לא שהוא מוזיקאי לא טוב, הוא מוזיקאי טוב מידיי אולי.
הבעייה היא הfeel שלו, האישיות.
אולי למוזיקה קלסית זה מספיק אבל אני מעדיף חצוצרן שטועה 7 פעמים מבחינה טכנית בקטע אבל "מספר סיפור" ולא את המושלמות הטכנית וחסרת הרגש (לטעמי) של מרסליס.
לכן אני מאמין גם שאוזן מיומנת תדע להבחין בינו לבין האבארד ברוב מוחלט של המקרים.

בתגובה ל: לא שמרסאליס צריך שאצא להגנתו מאת: ShlomoSlavinsky
(להבדיל מדעתי בנושא ווינטון "הפוליטיקאי" של הג'אז)

ווינטון עם ארט בלייקי היה מעולה. אכן הוא נשף פרדי הבארד סטייל בצורה פשוט מצוינת. אין ספק שהוא היה אז כוח עולה, הבטחה גדולה.

ההרכב הראשון שלו באזור 82 עם ברנפורד, קני קירקלנד, לוני פלקסיקו וטיין וואטס היה מצוין.

גם אלבומיו הראשונים בערך עד Black Codes (ואולי אם תלחצו אותי אל הקיר גם J-Mood היו בסדר עד מצוינים.

ואז הוא נעלם מבחינתי. מאז הוא הוציא ועדיין מוציא אלבום משעמם אחרי אלבום משעמם. ומדובר ב-30 שנים של אלבומים מפוהקים.
(ולא, Live at the VV אחד מ-99 שיש כאלה שמאוד אוהבים לא מפריך את מה שאני אומר כאן. מדובר ב"יציאה" אחת ב-30 שנים. לכל היותר זה רק מחדד את השיעמומונים של יתר אלבומיו.

ווינטון כמוסיקאי היה לטעמי הבטחה צעירה ענקית שהתאדתה לה והפכה לנפיחה קלה בבגרותו.

סתם מעניין אותי - כמה מכם מחזיקים אלבומים שלו? כמה מכם מקשיבים לאלבומים שלו? עד כמה נוכחותו משמעותית בהאזנה השוטפת שלכם?
אני יודע שאני נפטרתי מכל אלבומיו של אחרי אמצע שנות ה-80 וכמות ההשמעות אצלי של המוסיקה שלו באופן כללי היא מאוד מינורית.

בתגובה ל: דעתי בנושא ווינטון המוסיקאי (ושאלה בסוף אליכם) מאת: ברק ויס
1. האם אתה יכול לומר בלב שלם שהדעה שלך על וינטון המוסיקאי לא הושפעה כלל מוינטון ה'פרסונה'? אני זוכר שהיה כאן דיון מעניין בנושא לפני זמן מה, אבל מעניין אותי המקרה הפרטי של וינטון. נדמה לי שאצלו ממש קשה להפריד בין השניים.

2. האם לדעתך חייבים 'לחרוש' על דיסקוגרפיה של מוסיקאי מסויים ולהכיר אותו על שלל גלגוליו כדי להיות רשאי להחזיק בדעה שלילית עליו? החיים קצרים מדי לזה, לא?

בתגובה ל: שתי תהיות מאת: בוריס
רשאי אדם להחזיק בדיעה, גם אם לא שמע אפילו תו אחד ממנו.
דיעה היא עניין סוביקטיבי ומרמז על הקשרים של אדם עם אמן.
אני אוהב, לא אוהב, נמצאים ברשימת הרשאי.
ציון לעומתו, אינו דבר ערכי, אלא שיפוטי, ועל מנת לשפוט דבר מסויים יש להביא ביסוס יותר מאשר אוהב, לא אוהב.

התייחסות שונה תהיה למשפט, אני שונא את ברקסטון, וברקסטון מוזיקאי דרעק.

בתגובה ל: בקשר לתהיה השנייה מאת: ShlomoSlavinsky
נדמה לי שההבדל שאתה מצביע עליו בין 'אני לא סובל את ברובק' לבין 'ברובק הוא מוסיקאי בינוני' נכון מאוד בתיאוריה ולא ממש תופס מים בשיח השוטף שלנו. א' הוא לרוב רק דרך לומר את ב' בצורה עממית יותר ומתנשאת פחות. ב' הוא דרכנו לומר את א' ולהשמע מבינים יותר.

ולגבי הדוגמה שאתה הבאת, בטח התכוונת לברייקסטון, ג'ושוע ברייקסטון. אני לא יכול לחשוב על אף אופציה אחרת.

בתגובה ל: שתי תהיות מאת: בוריס
לא, אני לא יכול לומר זאת בלב שלם. תמיד יש דעות קדומות. אפילו לי ()

אבל אני כן יכול לומר שאני נהנה לשמוע את גלעד עצמון מצג אחד ואת אריאל זילבר מצד שני למרות הדעות שלהן שבלשון המעטה אינה שותף להן.

בתגובה ל: לגבי התהייה הראשונה מאת: ברק ויס
אצל עצמון וגם אצל זילבר לא שומעים את הדעות הבעייתיות במוסיקה, כמעט. אפשר להצליח להאזין לשניהם בשקט מבלי להיות מוטרד מזה. אצל עצמון רק צריך להתעלם מהליינר נוטס ומשמות הקטעים ואצל זילבר - להתעלם מהעשור האחרון (שגם מוסיקלית הוא לא מציאה גדולה).

לעומת שניהם, אצל וינטון המוסיקה היא הראי של האג'נדה, או אולי להיפך. השמרנות אותה הוא מקדם בלהט נוכחת בכל קטע של כל אלבום שלו. על כן ההפרדה במקרה שלו היא כמעט בלתי אפשרית.

בתגובה ל: כן, אבל מאת: בוריס
ללא תוכן

בתגובה ל: דעתי בנושא ווינטון המוסיקאי (ושאלה בסוף אליכם) מאת: ברק ויס
כמות המוזיקה ב Waiting list,שמחכים להשמעה ראשונה כזו ארוכה, ששמה את כל הסידקוגרפיה, בסכנת השמעה.

אני לא זוכר מתי הקשבתי ללי מורגן לאחרונה, וזה נכון לגבי קליפורד, שורטר, אבנס, סילבר ועוד המון אחרים אהובים.

ההיצע האדיר שקיים היום, הופך כל מפגש עם אלבום, לאירוע (כמעט) חד פעמי.

בתגובה ל: דעתי בנושא ווינטון המוסיקאי (ושאלה בסוף אליכם) מאת: ברק ויס
טוב, אני מבין שהבון טון הוא לא לסבול את ווינטון ולחשוב שהוא מוסיקאי בינוני, משעמם וכו'.

אבל יש לווינטון עדנה אצלי בשבועות האחרונים. זה התחיל מ Black Codes ששמעתי כמה פעמים ועבר לקופסא בת 7 הדיסקים של ההופעות (כן, כן ברק) ב VV.
מה לעשות, אלו הופעות מעולות. שבוע שלם של הופעות מעולות אחת אחרי השניה. ויש בהן הכל. גם את ווינטון השמרן הניו-אורלינסי וגם את ווינטון ההאברדי. ובעיקר את האישיות של ווינטון שהיא, כמה מפתיע, יותר מורכבת מהפרסונה שבנינו לו כאן בפורום.

האיש מוסיקאי מצויין. ההרכב בהנהגתו נשמע מצויין.

נכון, יש לו לא מעט תקליטים דרעק (גם למיילס היו...) והאג'נדה שלו יכולה לעלות לי על העצבים, אבל כמוסיקאי הוא בהחלט מהמשובחים שיש.

בתגובה ל: לאחרונה אני דווקא שומע מאת: yairjazz
הקופסה הזאת מה-VV, שממש מהונדסת להראות כאילו היא תוצר של שבוע הקלטות רצוף במועדון (כולל ציון שמות ימי השבוע הרלוונטיים על כל דיסק) היא למעשה אוסף של הופעות משנים שונות ועם הרכבים שונים. סוג של רמאות שמייצרת נופך של ורסטיליות מדהימה (מדהים המגוון שהוא מצליח לייצר בשבע הופעות רצופות) איפה שהיא לא באמת קיימת.
חוצמזה הסוויטות משעממות גם שם.

בתגובה ל: לאחרונה אני דווקא שומע מאת: yairjazz
משהו מ-20 השנים האחרונות?

בתגובה ל: טוב, כי מדובר באלבומים טובים. אבל חוץ מאלה? מאת: ברק ויס
אני לא ממש מאזין לוינטון, אבל יש לי המון חיבה לדיסקים הטובים שלו. אני חושב שבכללי מדובר באדם שהיה הבטחה גדולה במובן המסחרי של הג'אז ובזה הוא בהחלט קיים. וינטון הוא היום פני הג'אז והוא אישיות שמוכרת בהרבה בתים בעולם, אולי אמן הג'אז היחיד החי שאנשים ש"לא שומעים ג'אז, זה מורכב לנו ומונוטוני" גם מכירים בשם ואולי בפרצוף. פה בארה"ב הוא אפילו משדר באיזו תכנית טלויזיה.
אני חושב שמוסיקלית הוא עשה דברים נהדרים חלק מהדיסקים שלו מצויינים וכיפיים להאזנה. יש לו גם דיסקים פחות טובים ואני חושב שבכללי הוא תמיד היה יותר מעניין לייב. התזמורת של לינקולן סנטר, שלא מקליטה הרבה, בניצוחו וניהולו גם נשמעים מעולה דרך אגב.

אנשים אוהבים לכעוס עליו, ולא לאהוב אותו מוסיקלית כי הוא לא מחדש וכי אם כבר שומעים ג'אז בסגנון הזה אז יש את פרדי האבארד ווודי שו ומיילס ולי מורגן ואין סוף חצוצרנים דגולים שאפשר לשים דיסק שלהם, שלא לדבר על כמות החצוצרנים שלא מנגנים מסורת כזו. אבל אני חושב שלא צריך לפסול אותו סתם ויש לו כמה דיסקים טובים ובהחלט וידאואים טובים מהופעות ששווה להכיר...

בתגובה ל: טוב, כי מדובר באלבומים טובים. אבל חוץ מאלה? מאת: ברק ויס
אבל אני לא ממש מכיר את הדברים שבאו אצלו בהמשך ומה שדגמתי די שיעמם/עצבן אותי. השתעשעתי לראות שבשנים האחרונות הוא מייצר קרוסס-אובר-בסט-סלרס עם דינוזאורים לא ממש ג'זים (אריק קלפטון, ווילי נלסון). מעניין אם ישנן שם גם יומרות אומנותיות כלשהן או שזאת מדפסת דולרים בלבד.

בכל אופן, בזמנו דגמתי כמה טיובים מהאלבום הזה ונהניתי למדי