בערך לפני עשור ראיתי אותו בפסטיבל הג'אז ברחובות (!) והחלטתי שיום יבוא ואני אנגן על סקסופון טנור. זו הייתה חוויה רוחנית להדהים, אפילו הפקקים הנוראיים בדרך הלוך וחזור לא הזיזו לי, ואת כל הדרך חזרה עשיתי הביתה עם אבא שלי בלי להגיד מילה. פשוט הייתי כל כך בהלם שהייתי חייב לשתוק.
מאז ויין שורטר נהייה אחד האמנים הכי יקרים לליבי.

הדיסק החדש שלו, שבלו נוט כל כך אוהבים לדחוף יחצ"נית שהוא אצלם שוב (וחבל לדחוף את זה ולא את שאר האמנים המעניינים שהם החתימו לאחרונה, במלחמה אולי מול קונקורד שפתאום מחתימים אמנים מאד מגניבים וטרנדיים), להאזנה מלאה (נטולת פרסומות גם) באן.פי.אר לשבוע הקרוב.

אני התרגשתי.

http://www.npr.org/2013/01/27/170099510/first-listen-wayne-shorter-without-a-net

בתגובה ל: אפשר כבר להגיד וואו? מאת: chiuaua
הייתי בהופעה הנהדרת הזו ברחובות. הופעה כל כך נהדרת שהצליחה לטשטש את טביעת האצבע של ההפקה, שהצליחה להגדיר מחדש את המושג טעם רע.
ההופעה ההיא גם היא היתה ערב יציאה של האלבום wayne shorter footprints live.




ההופעה ההיא יצרה אצלי צפיה גדולה לאלבום שיצא ב Verve , שבשונה מהיום לקח לו את הזמן עד שהגיע אל המדפים ומשם למכשיר ה Compact Disc.

החיבור של שורטר ובלו נוט הוליד רגעים בלתי נשכחים, ויצר אצלי סקרנות וצפיה מהוססת.
אחרי 30 דקות של האזנה הפסקתי בגלל שיעמום.

בתגובה ל: וואו? מאת: ShlomoSlavinsky
מעניין מה שאתה אומר. הייתי מצפה לחוסר אהבה או התחברות אבל שעמום? יש שם כל כך הרבה התרחשות אבל. כל כך הרבה רעיונות נזרקים לחלל האוויר ומטופלים כל כך יפה (בעיני), והמון תקשורת גם. מעניין שאתה מוצא את האלבום משעמם.

ורחובות... הייתי אז ילד מדי להבין שההפקה (בטח) הייתה צולעת. היום, מהמעט שאני זוכר מהמסביב, זה אכן בטח היה די קשוח. זוכר לי גם שאל פוסטר היה ופטשקה ניגן איתו, והיה נראה שאל לא ממש נהנה מהמעמד...

בתגובה ל: באמת? מאת: chiuaua
זו התרחשות נטולת תחליטיות.
אילו הייתי צריך להגדיר את המוזיקה בדימויים של כדורגל הייתי מדמה את זה להתמסרות טכנית ברמה גבוה במרכז המגרש.
אולי, יש משהו בקשר הבלתי אמצעי עם הקהל שקורה בהופעה שלא עובר ברמקולים ופוגם בהנאה.

דרך אגב, עם או בלי קשר, אני ממש לא אוהב את הסופרן של שורטר. אף פעם לא אהבתי.

בתגובה ל: לדעתי מאת: ShlomoSlavinsky
ללא תוכן

בתגובה ל: וואו? מאת: ShlomoSlavinsky
קודם כל תודה על ההפניה.
את החדש, כאמור, עדיין לא שמעתי ובטח אשמע במהלך סופהשבוע.
ההופעה ברחובות אכן היתה הזויה (ברמת ההפקה) ומצויינת ברמת וויין שורטר.
אין ספק ששורטר הוא כבר מזמן לא השורטר של שנות השישים. גם החבירה המחודשת שלו עם בלו-נוט לא תחזיר לנו את השורטר ההוא (שהיה אגב - הסקסופוניסט האהוב והמועדף עלי והסיבה בגללה אני מנגן טנור).
אבל גם שורטר החדש לא פראייר. פשוט משהו אחר לגמרי.

ואגב, גם אני לא משתגע מהסופרן אבל כנראה שהוא מאד אוהב אותו.

בתגובה ל: את החדש עדיין לא שמעתי מאת: yairjazz
כמי שהכי מזוהה בעיני עם שורטר, אני ממש סקרן לשמוע מה דעתך עליו.

בתגובה ל: יש מסקנות? מאת: ShlomoSlavinsky
במשך השבוע שמעתי בעיקר את פוטר החדש ובסוף השבוע דון ביירד המנוח השתלט לי על הםלייליסט.

השבוע....

בתגובה ל: אפשר כבר להגיד וואו? מאת: chiuaua
אני די sucker של הרביעיה החדשה של שורטר במילא אבל האלבום הזה לא נופל משני האחרים לדעתי (מעבר למחסום הקול וטביעות רגליים חיות) והם יצירות מופת בעיני.

בתגובה ל: אפשר כבר להגיד וואו? מאת: chiuaua