קפטיינס בלוג יום ראשון.
אז התגלחתי לכבוד היום הראשון שלי בתפקיד מנהל אמנותי או מה שזה לא יהיה. האמת, אני כבר לא מתגלח לעיתים קרובות, כי לא אכפת לי מאופנה בכלל ומאיך אני נראה בפרט, כמו אותם קשישים שכבר איבדו תקווה וצלם אנוש ומסתובבים עם מכנס טרניג כחול כהה שהביאו עולי חבר העמים בשנות השבעים וגופיית רשת שמבליטה את חמוקיהם המתדלדלים. ככה אני מרגיש לעיתים קרובות יותר ויותר. אבל השבוע הוא חגיגי וראוי לתגלחת, חולצה במכנסיים ולקחתי אפילו חופש מהעבודה לכבודו.
הטבלאות צבעוניות שקיבלנו אני וברק מההפקה קשות לפיענוח. כתובים שם בקצרנות ודייקנות צבאית מועדי נחיתות, שמות נהגי הסעות, מועדי חזרות, בתי מלון ברחבי תל אביב ושאר דברים שנוגעים לציוד אוכל ופינוקים לאמנים.
הלכנו לבקר את האמנים שהגיע אתמול. מרי סטולינגס והנרי גריימס במלון אחד בבן יהודה והקיוברים במלון אחר משום שלא היה נאה להם מבחינה כוכבית המלון הרגיל. כשהגענו ראינו את מרי סטולינגס מתנדנדת לעברנו, נראית לי פתאום כמו בילי הולידיי בימיה האחרונים. "יש לי דלקת באוזן התיכונה" היא בישרה לנו, כמו תספר לקהל שלה בטעות פטאלית יומיים אחרי זה, "לא מדובר באלכוהול או דברים אחרים", היא הרגיעה אותנו. ליוויתי אותה למסעדה במלון סיטי לשם הלכה לארוחת ערב. היא התנדנדה כל הדרך. עד ההופעה זה אמור לעבור היא אמרה. אני מאוד מקווה. חוץ מהוירוס היא מקסימה, מסבירת פנים וכייף לדבר איתה. רק שתבריא.
הטלפון שקטע את הביקור היה צפוי. הקיוברים שמיררו בחודשים האחרונים את חיי ההפקה, שונאים את המלון שלהם. הגראנד ביץ'. הם לא מוכנים להשאר שם. פתאום לא ראיתי את ברק. כאשר הוא שמע שיש בעיות עם רני קיובר ואשתו, הוא ברח לפגישה עם עם אוראן אטקין והגראמי שלו וזנח אותי. קיללתי אותו ולקחתי מונית לגראנד ביץ', (המלון, לא אשתו של קיובר) וכשהגעתי שם היא נפלה על צווארי כאילו הייתי בנה האבוד. פתאום קיובר הופיע, שערו סתור, גדול מידות עויניים בטירוף. "אני לא מוכן להשאר בחור המזויין הזה", הוא אמר והאמנתי לכל מילה שלו. "הכל מלא פה רוסים, ארוסים כמו סרדינים מסריחים...אתה רוסי? הוא הביט בי לפתע בחשדנות....
הייתי מבוהל אבל הרגעתי אותם. הסברתי שאני לא רוסי וראיתי מבט של הקלה על הפנים של קיובר. אמרתי שאי אפשר למצוא מלון אחר בשעה כזו וכי מחר נדאג להם. הוא לא נרגע אבל היה מוכן לשמוע על ארוחת ערב. יש כאן יותר מדי רוסים הוא המשיך לרטון, וגם המעלית מגיעה כל חצי שעה".
בזמן שעלה לחצי שעה להביא את המעיל שלו גילתה לי אשתו בדיסקרטיות כי אחד האמנים המופיעים בפסטיבל, ג'רי גונזאלס, סובל מבעיית סמים חמורה. וכי עלינו להזהר ממנו.
יצאנו רגלית לירמיהו, רק שתי דקות קו מדרכתי מהמון משם אבל קיובר אחרי שני מטרים הכריז שהוא לא מוכן להמשיך ושהוא אחרי טיסה לא אמור לצעוד. לקחנו מונית שעשתה עיקוף ענק וקיובר הביט בי בזעף והסביר לי שאני מטורף אם חשבתי שהוא יעשה את הכל ברגל. במסעדת ג'פאניקה הוא נרגע מעט חייך משהו דמוי עווית לא רצונית, ואפילו סיפר איזה אבידה היא וויטני יוסטון אותה נהג לראות כילדה כאשר ניגן עם אימה.
קיובר לא קלט את השם שלי והתעקש לקרוא לי אשטון. כאשר הוא כן קלט הוא התחיל לקרוא לי אשדוד ואז חזר לאשטון. זה נמשך כך כל השבוע. ברגעים היותר אינטימיים שלנו בהמשך השבוע, כאשר הוא לא חש כלפי תיעוב מוחלט הוא קרא לי אש. רוברטה קיובר גילתה לי שהם נפגשו בפסטיבל הג'ז בניופורט ב1959 כאשר היא הייתה מלכת היופי של בוסטון והוא נגן ג'ז צעיר שהופיע בפסטיבל.
הכל נרגע ואז ברק התקשר לשאול אם הכל בסדר. קיללתי אותו שוב והזמנתי אותו להגיע עם אורן כי לא הייתי מסוגל יותר להיות איתם לבד. רוברטה קיובר כל כך נהנתה עד שהזמינה אותנו לארוחה. היא לוותה 100 דולר מרוני ששלף את הכסף בזעף וחוסר רצון בולט והשביע את אשתו לשעבר שתחזיר לו מיד כאשר הם שבים למלון.
לאוראן לא היה איפה לישון אז הוא הורדנו אותו אצל חברים קשישים של הוריו. אחרי החוויה עם הקיוברים הרגשתי איטי ולא הבנתי את זה שאין לו היכן לישון ושהוא ניסה לרמוז לי שאולי יישן אצלי. לזה לא ציפיתי. זוכה גראמי בלי מקום לישון בתל אביב. ערב הזוי לחלוטין שהתחיל שבוע הזוי לחלוטין.
מחר: הפגישה הריחנית עם הגריימסים, חזרה בלתי נשכחת בלבונטין עם סטולינגס, ולמה ואוצ'ר באנגלית למסעדה עדיף על חברו שבעברית.
קבצים מצורפים: