עדכונים מהשטח- החזרות עם רוני קיובר
|
|
עדכונים מהשטח- החזרות עם רוני קיובר
פורסם לפני
4420 ימים
מאת chiuaua
סה"כ תגובות: 8
תגובה אחרונה לפני: 4417 ימים
הלחיצו אותי. נשבע לכם, בין שמועות פה בפורום על פרצופים חמוצים למפגש חפוז עם גיטריסט ברחוב שהזהיר שהוא קשוח, נלחצתי. אמרו לי, הוא מ-"פעם", היה אחרת. מלחיץ. גם חזרה בתשע וחצי בבוקר זה מלחיץ. ועוד אחרי ג'אם בשבלול עם כוסית או שתיים אערק?. והלם קרב מתקופה שיצאתי עם נגנית קלאסית מכריח אותי לא לאחר. לא נורא שמנגנים ג'אז. תשע וחצי אומר שהמנצח מתחיל בתשע וחצי. צריך זמן להרכיב את הכלי ולהתחמם? כוס קפה וארוחת בוקר? תבוא לפני. מלחיץ. ומה עם הג'טלג? רגע, רק נחתתי, תנו לישון בכלל. מלחיץ. אבל, בשביל המוסיקה של הוראס סילבר ועוד ממישהו שהיה שם, מה שנהוג לכנות "האמת", נתגבר על הלחץ. בתשע ועשרים, אחר קפה בארומה וסנדביץ' קטן (בלי להזכיר את יוקר המחיה), אני כבר בשבלול מוכן לחזרה. תוך כמה דקות כולם מגיעים. חברים מפעם, מורים מפעם, אנשים שהשפיעו עלי מאד. עזבו מלחיץ, מרגש. את רונן שמואלי לא ראיתי כמה שנים ויש געגוע קשה. אני וניב די התפספסנו לאורך השנים, אבל תמיד הערצתי. אבי לייבוביץ' היה מורה שלי כשהייתי בתיכון, שי זלמן היה ועודנו דמות מפתח בג'אז הישראלי בעיני ואסף חכימי הוא בסיסט שאני עוקב אחריו תקופה אבל מעולם לא הכרנו. אולי בעצם כן מלחיץ. אבל מאד מאד מרגש. ומצחיק. ושוב מרגש. ושוב אם אפשר. ומלחיץ, כי בכל זאת. רוני מגיע. לא קשוח, לא חמוץ. אבל בהחלט איש של מעט מילים. דמות של המינגווי. קליסט איסטווד. מחלק תווים. סופר. מתחילים. עובדים. אותי זה מרגש. ומלחיץ. אבל מאד מאד מרגש. משתדלים לא לנגן הרבה, אין טעם לעבוד על סולואים כרגע. המוסיקה יותר חשובה. חשוב שנדע את התפקידים. בכל זאת, מוסיקה של הוראס. עיבודים פשוטים וקולעים. הארד בופ של ממש. ורוני בהחלט יודע את השפה והסגנון. די תענוג. יש חיבור מאד מהיר בין כולם. סאונד של להקה והרבה אהבה והערכה בין הנגנים. לפני שיודעים מה קורה, נגמר להיום. נתראה שוב, מחר בבוקר. תשע וחצי. מלחיץ.
|
|
|
|
הלחיצו אותי. נשבע לכם, בין שמועות פה בפורום על פרצופים חמוצים למפגש חפוז עם גיטריסט ברחוב שהזהיר שהוא קשוח, נלחצתי. אמרו לי, הוא מ-"פעם", היה אחרת. מלחיץ. גם חזרה בתשע וחצי בבוקר זה מלחיץ. ועוד אחרי ג'אם בשבלול עם כוסית או שתיים אערק?. והלם קרב מתקופה שיצאתי עם נגנית קלאסית מכריח אותי לא לאחר. לא נורא שמנגנים ג'אז. תשע וחצי אומר שהמנצח מתחיל בתשע וחצי. צריך זמן להרכיב את הכלי ולהתחמם? כוס קפה וארוחת בוקר? תבוא לפני. מלחיץ. ומה עם הג'טלג? רגע, רק נחתתי, תנו לישון בכלל. מלחיץ. אבל, בשביל המוסיקה של הוראס סילבר ועוד ממישהו שהיה שם, מה שנהוג לכנות "האמת", נתגבר על הלחץ. בתשע ועשרים, אחר קפה בארומה וסנדביץ' קטן (בלי להזכיר את יוקר המחיה), אני כבר בשבלול מוכן לחזרה. תוך כמה דקות כולם מגיעים. חברים מפעם, מורים מפעם, אנשים שהשפיעו עלי מאד. עזבו מלחיץ, מרגש. את רונן שמואלי לא ראיתי כמה שנים ויש געגוע קשה. אני וניב די התפספסנו לאורך השנים, אבל תמיד הערצתי. אבי לייבוביץ' היה מורה שלי כשהייתי בתיכון, שי זלמן היה ועודנו דמות מפתח בג'אז הישראלי בעיני ואסף חכימי הוא בסיסט שאני עוקב אחריו תקופה אבל מעולם לא הכרנו. אולי בעצם כן מלחיץ. אבל מאד מאד מרגש. ומצחיק. ושוב מרגש. ושוב אם אפשר. ומלחיץ, כי בכל זאת. רוני מגיע. לא קשוח, לא חמוץ. אבל בהחלט איש של מעט מילים. דמות של המינגווי. קליסט איסטווד. מחלק תווים. סופר. מתחילים. עובדים. אותי זה מרגש. ומלחיץ. אבל מאד מאד מרגש. משתדלים לא לנגן הרבה, אין טעם לעבוד על סולואים כרגע. המוסיקה יותר חשובה. חשוב שנדע את התפקידים. בכל זאת, מוסיקה של הוראס. עיבודים פשוטים וקולעים. הארד בופ של ממש. ורוני בהחלט יודע את השפה והסגנון. די תענוג. יש חיבור מאד מהיר בין כולם. סאונד של להקה והרבה אהבה והערכה בין הנגנים. לפני שיודעים מה קורה, נגמר להיום. נתראה שוב, מחר בבוקר. תשע וחצי. מלחיץ.
|
|
בתגובה ל: עדכונים מהשטח- החזרות עם רוני קיובר מאת: chiuaua יש אנשים שמאד אכפת להם מהבלוז. אפילו מרחיקים לכת ואומרים שכל הג'אז, בא בכלל מהבלוז. ואפילו יגידו שאם אתה לא יודע לנגן את הבלוז, אתה לא יודע לנגן ג'אז. יש גם שאמרו שרק שחורים ויהודים יודעים לנגן בלוז. לא יודע לגבי זה (למרות הגאווה המסויימת להכלל בכזה משפט). אבל אין לי ספק שאני אוהב לנגן את הבלוז. והחזרה של היום התחילה עם הבלוז. ועוד איך. Blowin The Blues Away בעשר בבוקר. ועוד אחרי דרינק או שניים בפסטיבל אתמול, דרינק או שניים בבר בנחלת בנימין (שבו עופר גנור ניגן פתאום) ודינק או שניים עם טל רונן (אחרי הופעה מעולה בעיני). ומהר. מנגנים מהר. זה בלוז מהיר. ורוני קיובר בהחלט יודע לנגן את הבלוז. ומהר. מאד מהר. אני חייב וידוי קצר- הוצאתי מעט סולואים בחיי ובגדול אפשר להגיד שאני לא אוהב להוציא סולואים, כלומר ללמוד אותם משמיעה מהאלבום. אבל את הסולו של ג'וניור קוק על השיר הזה, הוצאתי ועוד איך. אחד מהראשונים שהוצאתי. אז אפשר להגיד שהבלוז הזה קרוב עוד יותר לליבי. לא מקל לנגן אותו. בטח שלא כזה מהר, בטח שלא לקחת סולו אחרי רוני קיובר. אבל זה כיף. מה זה כיף. מוי כיף. בטח ובטח עם כזה רית'ם סקשן. ממש ממש תענוג. וכפי שאמרנו אתמול- מלחיץ. אבל כיף :) המשכנו עם לא מעט מסיקה אחרי זה. וגם לא מעט בלוז אחרי זה. ובגדול קראנו את כל המוסיקה להופעה. כך שעכשיו נשאר רק לעבוד על דקויות, על המוסיקה האמיתית. ולהתגבש עוד יותר כלהקה, שזה הכי כיף בעצם. ולשמוע עוד קצת מרוני קיובר מנגן את הבלוז. כי כדאי. מלחיץ?
|
|
בתגובה ל: היום השני מאת: chiuaua אתה בונה כאן מתח חיובי לקראת המפץ הגדול ביום שישי.
|
|
בתגובה ל: עדכונים מהשטח- החזרות עם רוני קיובר מאת: chiuauaואני ממש מחכה כבר ליום שישי לבילוי הנפלא הזה. אני תמיד שמח לקרוא מה שאתה כותב גם מכאן וגם מהגולה :-)
Jazz is my life
|
|
בתגובה ל: עדכונים מהשטח- החזרות עם רוני קיובר מאת: chiuaua אשמח לזמן את סילבר ובני המחזור שלו לחזרה גנרלית פרטית לפני המופע.
אחלה PR אתה עושה, שיהיה בהצלחה!
|
|
בתגובה ל: עדכונים מהשטח- החזרות עם רוני קיובר מאת: chiuaua לפעמים תורך לחטוף. קורה. לפעמים צריך לקבל ביקורת, אולי קשה אפילו. קורה. התלבטתי לרגע אם לכתוב על זה פה. תמיד אני מרגיש שהיום כולם כל כך נזהרים מביקורת ומשתדלים להיות פוליטקלי קורקט ונחמדים, שכל ביקורת יוצאת מפרופורציה. אבל כן. אתמול אני חטפתי ביקורת. ורוני, כפי שכבר אמרנו איש של מעט מילים, ולא בהכרח מנומס, לא מתרגש מלתת ביקרות. אפילו טיפונת נוקשה. כבר יומיים שאני מצווח. שורק. squeak. זו מין תופעה שנוצרת מואקום בין הפיה לעלה של הסקסופון ולחצי אוויר וכל מיני שטויות. זה לא מגניב. ולמרות שאנשים עשו קריירה לא רעה לצד כמה צווחות כאלה, סטן גץ ידוע בזה, זה בהחלט לא מגניב. ורוני כעס. בצדק. ולמרות שהתנגדתי, העלים הוחלפו. כי אין חכם כבעל נסיון, או אם נהייה פחות רומנטים, פשוט כי הוא הביא לי עלה אחר ולא עניינה אותו התנגדותי. כך או כך, הוא צדק. הצווחות/שריקות נעלמו, והיינו יכולים לחזור להכין את המוסיקה. והיא מוכנה. ההרכב נשמע טוב והקטעים מוכנים. ויש כמה דברים שממש ממש מרגשים אותי, ואם יורשה לי, הייתי ממליץ לחפש ולהאזין במקרה ואתם באים להופעה. רונן שמואלי ממש ממש ממש מכיר את המוסיקה של הוראס. מגיל צעיר אני זוכר את זה. אבל העומק והדקויות ממש מרגשות אותי. הוא באמת מכיר את המוסיקה הזו. ממש. ולמרות זאת הוא נשמע כמו רונן שמואלי ולא כמו הוראס. שזה בכלל מרגש. אבי לייבוביץ מנגן את המנגינות היפות בעולם. נקודה. הסולואים הכי מלודיים ששמעתי מזה תקופה. הרגשתי את זה עוד בימי הביג בנד של ג'ייסון לינדנר (שלייבוביץ כתב לו לא מעט מוסיקה). לא משנה כמה קולות זזים במקביל וכמה דברים קורים, תמיד יש מנגינה חזקה שנדבקת אליך. וזה מרגש. ניב תואר הוא אולי החצוצרן הכי רגוע ששמעתי בחיים. הוא מנגן מעולה, ממש מעולה והוא ממש לא מתרגש מזה. לא במובן של אין רגש והתלהבות, אלא במובן שיש שליטה. אין חרמנות ללא צורך. אסי חכימי הוא חתחת בסיסט. והוא מאד soulful. מאד. וממש כיף לשמוע את זה, גם בליווי וגם בסולואים שלו. וזה ממש חשוב למוסיקה של הוראס, שהיא בעיני מאד מרקידה. ושי זלמן, הוא פשוט אחלה מתופף שבעולם. כיף לנגן איתו. הוא מקשיב ומגיב, אבל לא רודף ומציק. הוא מצחיק ורציני. הוא swingin ומרקיד. וזה ממש כבוד לנגן איתו (וכפי שצחקנו אחרי החזרה, פעם אחרונה שניגנו ביחד זה היה בגדה השמאלית וההופעה שילמה לו עשר שקל). ורוני קיובר. פשוט סקסופוניסט נהדר. ממש. ואולי איש של מעט מילים ומעט נימוס, אבל הוא יודע לנגן. "אמת" כמו שאמרנו קודם. ולמרות שאי אפשר לפספס את זה, שווה להתעמק בעד כמה הוא מנגן את שפת הג'אז ועד כמה הוא מכיר את הסקסופון והמוסיקה הזו.
וזהו. ג'אז זה כיף. ומרגש. וקצת מלחיץ.
היום מנגנים.
יהיה כיף.
|
|
בתגובה ל: יום שלישי- חזרה אחרונה ומחשבות (לכרגע) אחרונות מאת: chiuaua ללא תוכן
Jazz is my life
|
|
בתגובה ל: יום שלישי- חזרה אחרונה ומחשבות (לכרגע) אחרונות מאת: chiuaua עם כל ההתלהבות וההתרגשות הזו שלך. הסייפא שלך מסכמת את הכל.
אתה תהנה - אנחנו נהנה אתה תתרגש - תרגש אותנו(ותרגש איתך)
אז יללה לך תתרגש ולך להינות
|
|
|
|
מאמרי הקהילה
|