|
סתם מחשבה שעלתה בראשי לפני כמה ימים וחשבתי לשתף אותה כאן.... האם יש אמני ג'אז שנחשבים בעיני רבים כגאונים, או סתם כמוסיקאים ממש מדהימים, או סתם כמוסיקה שחייבים להכיר, להעריך ולאהוב, שאתם פשוט לא מתחברים אליהם? לא משנה כמה האזנתם וכמה אמרו לכם שזה טוב, זה פשוט לא מדבר אליכם? ואתם אולי מעריכים את המוסיקה/הנגן, ואולי אפילו פעם ב כיף לכם לשמוע אותו ונראה לכם שהנה זה קורה, הבנתם סוף סוף על מה כולם מדברים, אתם נורמאליים, אבל אז עוברת עוד שנה והבנתם שלא לחצתם פליי על הדיסק/תקליט/קובץ אפילו פעם אחת נוספת?
אני אעז לחשוף כאן, ובבקשה אל תשנאו אותי, אבל אני לא אוהב את קליפורד בראון. זהו. אמרתי את זה. אני chiuaua ואני לא אוהב את קליפורד בראון.
יש לי חיבה אליו, הערכה אליו, אני חושב שהוא מאד חשוב בתולדות הג'אז/חצוצרה/מוסיקה, אבל אני לא אוהב אותו ואת המוסיקה שלו. לא מאזין לה כמעט אף פעם. בפעם ב שזה קורה זה כיף, זה נחמד, אפילו למדתי סולו או שניים שלו, אבל לא אוהב. אין אהבה. זה לא את, זה אני. אני פשוט לא מרגיש את זה כלפיך. לא פנוי רגשית עכשיו. את מדהימה והכל, אבל זה לא עובד.
אני לא אוהב את קליפורד בראון. עמכם הסליחה.
עוד מישהו חווה משהו כזה?
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua אני שרוף על קליפורד וברור לי גם מדוע אבל זה לא העניין.
בבקשה תנסה לפרט מעט יותר מה לא אהבת אצלו. אני נורא רוצה להבין ...
לגבי הסוגיה. הרבה ג'אזיסטים אוהבים את אורנט קולמן. אני ממש לא נהנה ממנו חוץ מהדיסקים הראשונים שם עוד היתה מלודיה מעניינת. אני חושב שהוא נגן בינוני לאללא ותאמינו לי , ניסיתי להתחבר אליו המון ואת הדיסק FREE JAZZ שמעתי כמה פעמים וגם ברצף. לא מתחבר לצווחות שלו ולשפה של האלתור שלו.
פה ושם יש קטע שאני נהנה אבל את רוב הדיסקים אני לא שומע כמעט בכלל כבר.
Jazz is my life
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua האחת האם אתה באמת חושף את עצמך
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua לא מקשיב כמעט לא למר מונטגומרי ולא למר אוונס. תנו לי גרנט גרין או קני בארל כל יום - אני אשמח. ווס? לא ממש.
אותו כנ"ל - ביל אוונס.
|
|
בתגובה ל: אצלי זה ווס וביל מאת: ברק ויס לא בכל הדיסקים דרך אגב. אני ממש אוהב את IT MIGHT AS WELL BE SPRING. אבל תמיד העדפתי את ביל אוונס כמלווה ולא כמנהיג הרכב. האלתור שלו לא נוגע אצלי ממש ברגש עמוק עמוק ולפעמים ממש מעצבן אותי.
Jazz is my life
|
|
בתגובה ל: מעניין, גם לי יש יחסים מורכבים עם אוונס. מאת: רז סקלסאני, אגב, מת על אוונס וחולה על קליפורד אבל מאד מזדהה עם מה שכתבת על Ornette Coleman. לא סובל אותו. אולי (בלחץ) באלבומים הראשונים שלו. וגם Joe Lovanno מעצבן אותי (למעט כמה חריגים, שאפילו אני לא יודע להסביר, אבל הוא פשוט מעולה בהם - בעיקר עם Motian ו Frisel)
|
|
בתגובה ל: אתה בטח מתכוון ל You must believe in spring מאת: yairjazzמצטער.
|
|
בתגובה ל: אתה בטח מתכוון ל You must believe in spring מאת: yairjazz ללא תוכן
Jazz is my life
|
|
בתגובה ל: אצלי זה ווס וביל מאת: ברק ויס ביל אבנס בפסנתר. אני במחיאות כפיים. (המופע האחרון בהחלט של ביל אבנס בפט טיוסדיי. )
אלברט אינשטיין 1. רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון. 2. מהו תורת היחסיות? שים ידך על תנור לוהט לדקה - ויראה בעיניך כשעה. שב ליד בחורה יפה שעה - ויראה לך כדקה.
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua יש לי לא מעט כאלה שנחשבים שאני לא שומע וחלקם ממש ממש לא עושה לי את זה לדוגמא: ברובק, קוניץ, מונק, רולינס, הורס סילבר. בטוח שיש עוד כמה איקונים שלא עושים לי את זה
|
|
בתגובה ל: המשך... מאת: ShlomoSlavinsky אבל יש לו כישרון בהלחנה .
קוניץ....אני אתך בלי להסביר.
רולינס וסילבר ....אוהב אוהב אוהב ומאזין עדיין.
Jazz is my life
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua ללא תוכן
אני שלך ואת שלי
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua מונק - בד"כ אני מתחבר יותר לביצועים של אחרים והרבה פחות לביצועים של מונק. ג'ו לובאנו - נגן אדיר, מוזיקאי אדיר (כך אומרים), לי הוא בד"כ לא מזיז. פול מוטיאן - אניגמה בעיניי, אף פעם לא אהבתי אותו (ממה שהקשבתי עד כה), גם לא חושב שהוא היה מתופף כזה גדול, גם אם הוא היה בשלישיה הגדולה של ביל אוונס. פול בליי - מעריץ את פול בליי אבל רק כשהוא מנגן פיאנו סולו או בבלאדות ובד"כ לא סובל אותו בשאר הדברים. לי קוניץ - ממה ששמעתי לא ממש התחברתי. אנת'וני בראקסטון - למעט מאד דברים שלו אני ממש מתחבר, כמו ל- 23 הסטנדרטים שלו. ולבסוף, לא קשור לג'אז, וכאן אני כבר ממש הולך להסתבך... לא אוהב את הביטלס (-: כלומר אוהב כמה דברים פה ושם אבל לא תמצאו אצלי לו אלבום אחד שלהם בספריה למרות שניתן היה לצפות שכן. ורק הערה קטנה: ישנם אמנים שאני יכול להכיר בגדולתם ובתרומתם הגדולה למוזיקה גם אם אינני מתחבר אליהם, כמו לדוגמה מונק והביטלס.
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
|
|
בתגובה ל: לא בעיה לקבץ כמה כאלו.. מאת: zeevi לא מתחבר ללואי .. כמה שניסיתי לא הלך, גם למרות גדולתו ותרומתו החשובה לג'אז , ומתאבן חשוב משהו אצלו לא מתחבר אצלי. אתו דבר עם קאונט בייסי לא תמצאו אצלי כמעט אף אלבום אחד שלו 2-3 שלו שאני בקושי שומע אותם. וחוץ מג'אז לא סבלתי את אלביס פרסלי , וילי נלסון , ג'ון דנבר ז"ל. ויש עוד כמה .
|
|
בתגובה ל: אצלי מאת: JAZZMUSIC משעממים רצח.
|
|
בתגובה ל: אלביס פרסלי והרולינג סטונז מאת: אלון מרקוסמי שמשתעמם רצח מהאלבומים בתקופת השיא שלהם, נניח 66-72, ראוי לסקילה (ייתכן שרוב הקהל כאן בקטגוריה הזאת). אין הרבה להקות שהוציאו רצף כזה של אלבומים מעולים. עם זאת, בארבעה העשורים האחרונים הם אכן לא עשו כמעט שום דבר בעל ערך. ובנוגע לאלביס, תן צ'אנס מתישהו, בראש נקי ונטול דיעות קדומות, לאלבום הראשון שלו.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua עוד לא מצאתי אלבום שלהם שהזיז לי (שלא לומר לא עצבן אותי)
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuauaאבל אני עדיין מנסה. את צ'ט המבוגר והמעוך אני מאוד מאוד אוהב. שורטר, בייחוד משנות השבעים והלאה לא מצליח לגעת בי. מלדאו כלידר לא הצליח מעולם לדבר אלי. קוניץ ואורנט הם מהאבות המזון שלי ולכן רובכם התווספתם לרשימה השחורה
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
|
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua תקופה ארוכה לא סבלתי את גרנט גרין. נחשפתי לרצף הקלטות שלו בהן הוא נשמע הכי משמים וצפוי שאפשר. בעיקר צליל לא נעים ומעצבן ואוסף דל של קלישאות עליהן הוא חזר לעייפה. עד היום אני לא שוכח לו את זה. מצד שני הוא נהדר באלבום כמו WORKOUT של מובלי, ואנשים כמו סוני קלארק ולארי יאנג משלימים יפה את הסגנון שלו בשלהם.
שנים שלא אהבתי את בילי הולידי, אבל היום היא הזמרת המועדפת עלי, או לפחות אחת מהשלוש המועדפות.
היום קשה לי לשמוע את פט מתיני. הוא נשמע לי מתבכיין וחוזר על עצמו.
אני נמנע מדיזי גילספי, במיוחד המאוחר, שנות השישים והלאה.
אנטוני ברקסטון, אני מחכה שמישהו יסנן עבורי את הדברים הטובים שלו. אין לי ספק שהוא מוכשר ויצירתי אבל החלטתי שהחיים שלי קצרים מדי מכדי לעקוב אחרי כל רעיון שלו. נגינת הסטנדרטים שלו מזעזעת באוזני :)
אני לא מסתדר טוב עם גיטריסטים עד לתקופת ווס/ג'ו פאס. אני חושב שהייתה להם בעיית סאונד קשה. לא תמיד ברור לי מה הם רוצים בסולואים שלהם. מין קולות לא ברורים כאלה. זה לא קשור למוסיקאים עצמם, זה כנראה קשור יותר לציוד, אבל הרבה דברים של קני בארל ובארני קאסל פשוט משעממים אותי.
בשנים האחרונות אני כמעט ולא שומע את מיילס דייויס, ואם כן, אז רק את ההקלטות בפרסטיג' או את ההופעות עם מובלי, קולמן ושורטר, לפני תקופת הפיוז'ן.
|
|
בתגובה ל: זה משתנה מאת: אלון מרקוס הקונצרט בדורטמונד מ 1976 דיסק המחווה שלו ללני טריסטנו מ 1990 - ביצוע מדהים שלו בחליל ל How Deep is the Ocean דואט שלו עם מריו פאבון מ 1993 - אינטימי ומרגש (אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל זה ממש כך)
דוד
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua ביג בנדז. כל שנות העשרים והשלושים והארבעים עד ביבופ. שירה בציבור ג'אז וסטנדרטים לרוב לא עושים לי כלום למעט פריחה. שמאלץ ג'אז. בלאדות בג'אז פחות אוהב. גיטרה בג'אז פחות אהובה עלי. פיוזן אלקטרוני גומי כמו קוריאה אלקטריק בנד.
אבל מבין את גדולתם של חלק מהאמנים הללו בהחלט פשוט לא מתחבר.
אבל אני מה אני מבין? עוד יבוא יום ואבין שאני טועה :-)
מ
הכל ידוע והרשות נתונה!
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua אני מתחבר לכווווווולם. כיף אמיתי.
אלברט אינשטיין 1. רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון. 2. מהו תורת היחסיות? שים ידך על תנור לוהט לדקה - ויראה בעיניך כשעה. שב ליד בחורה יפה שעה - ויראה לך כדקה.
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua יאן גרברק, קייט ג׳ארט, לא יכול וכמה ניסיתי פשוט לא עובד. עוד אנסה עם קייט מיאן כבר התיאשתי. מיילס דיוס בתחילה נשמע לי צווחני דרך הדיסק שלו seven steps, עד היום זה דיסק שהכי פחות מושמע אצלי שלו. אבל שהמשכתי לחקור את מיילס גיליתי אופקים רוחניים ומנטלים חדשים, בייחוד מהחמישיה השנייה. אורנט קולמן הוא עניין של תקופה ומצב רוח. נדיר שאני אאזין לו גם מתוך התחשבות ביתר יושבי הבית. (ואולי זו סתם סיבה כדי לא להאזין:)
|
|
בתגובה ל: לא יכול לשמוע את: מאת: מוטי שאול שגרם לי לתעב אותו (ולמרבה הפלא נערץ על ידי רבים אחרים) והוא הקונצרט בקלן.
מאוחר יותר (כמה שנים טובות אחרי) גיליתי את ג'ארט מחדש והיום יש לא מעט הקלטות שלו שאני אוהב מאד ועדין הרבה אחרות שאני לא סובל.
אני שלך ואת שלי
|
|
בתגובה ל: גם אצלי ג'ארט היה מוקצה מחמת מיאוס בגלל דיסק אחד מאת: דורון קנת ללא תוכן
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
|
|
בתגובה ל: ?Guilty (Un)Pleasures מאת: chiuaua אני כבר כמעט ולא מאזין לאלבומים מתקופת הזוהר של בלו נוט בשנות החמישים והשישים כולל מיטב קלאסיקות ההארד-בופ. ייתכן שמתישהו אחזור אליהם, אבל כרגע הם מסודרים להם יפה-יפה על המדף ובכונן הקשיח ומכוסים בשכבת אבק מכובדת. אולי זה משהו בסאונד של ואן גלדר שלא מדבר אלי יותר?
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
|
|
בתגובה ל: נו טוב, הגיע כנראה הזמן לצאת מהארון מאת: ארנון גלבועמה נעשה איתך ארנון ? ומה יגידו השכנים ?
|
|