שאלות למומחי אנדרו היל
|
|
שאלות למומחי אנדרו היל
פורסם לפני
5462 ימים
מאת עדין ו
סה"כ תגובות: 16
תגובה אחרונה לפני: 5454 ימים
אני יודע שיש בפורום כמה ש'שרופים' על אנדרו היל (אני חושב שעמיר כתב פעם שהוא היה קונה גם ביצוע של היל מנגן את 'התקוה' על יוקלילי). האלבום הראשון שהומלץ לי של היל היה Black Fire שהוא בלי ספק אלבום טוב, אך משום מה לא סחף אותי, נראה לי שציפיתי למשהו שונה ואחר. אולי עוד יפול לי האסימון איתו בהמשך. השני שלי היה Compulsion שאליו כבר התחברתי הרבה יותר, בעיקר הפקרשנז שנותנים אוירה שיבטית, והנגינה של ג'ון גילמור הנהדר. ולכן המשכתי ל Andrew!!! שוב עם גילמור ובצרוף האצ'רסון שהוא פייבוריט גדול מאוד שלי. נהנתי מהאלבום אך לא נפלתי, עבר לי מהאלבום משהו שכלתני יותר מרגשי. ואז הגיע Point of Departure ופשוט הפיל אותי מהרגלים, מאסטרפיס אמיתי שראוי לכל מחמאה, איכשהו ציפיתי למשהו הרבה יותר פרוע וחופשי והאמת שהוא היה ממש שירה לאוזני (אבל יש לציין שהאזניים שלי בשנתיים האחרונות די התרגלו לפרי-ג'אז). בכל מקרה אני יודע שאני צריך להאזין עוד כמה פעמים לאלבומים שלו שברשותי אך בהחלט מעניין אותי לחפור עוד במוזיקה שלו.
כמה שאלות שמענינות אותי-
מי היו ההשפעות הגדולות על אנדרו היל?
איך אמן שונה כל כך הקליט בבלו-נוט בשנים שהיה להם אופי ברור כל כך, שהוא לא השתלב בו?
האם הייתם מגדירים את המוזיקה שלו (או חלקים ממנה) כשכלתנית (כזו שפונה לראש, יותר מלבטן או ללב)
איך אלבומי הסולו שלו? אני יודע שיש סט כזה במוזיאק, באלבומים שיש לי הוא תמיד נראה לי קצת בצד בתור נגן מוביל (ההתרשמות שלי היא שהוא יותר משפיע בלחן ובעיבודים מאשר כנגן שמוביל את ההרכב) ומסקרן אותי לשמוע אותו בסולו.
איך הייתם מגדירים את הייחוד שלו כמוזיקאי וכפסנתרן?
מדוע הוא לא הפך לשם 'גדול' ונשאר מוזיקאי של יודעי דבר?
האם יש לו ממשיכי דרך או מוזיקאים שהושפעו ממנו במיוחד?
ולסיום אשמח להמלצות נבחרות מאלבומיו.
חג שמח- עדין
|
|
|
|
אני יודע שיש בפורום כמה ש'שרופים' על אנדרו היל (אני חושב שעמיר כתב פעם שהוא היה קונה גם ביצוע של היל מנגן את 'התקוה' על יוקלילי). האלבום הראשון שהומלץ לי של היל היה Black Fire שהוא בלי ספק אלבום טוב, אך משום מה לא סחף אותי, נראה לי שציפיתי למשהו שונה ואחר. אולי עוד יפול לי האסימון איתו בהמשך. השני שלי היה Compulsion שאליו כבר התחברתי הרבה יותר, בעיקר הפקרשנז שנותנים אוירה שיבטית, והנגינה של ג'ון גילמור הנהדר. ולכן המשכתי ל Andrew!!! שוב עם גילמור ובצרוף האצ'רסון שהוא פייבוריט גדול מאוד שלי. נהנתי מהאלבום אך לא נפלתי, עבר לי מהאלבום משהו שכלתני יותר מרגשי. ואז הגיע Point of Departure ופשוט הפיל אותי מהרגלים, מאסטרפיס אמיתי שראוי לכל מחמאה, איכשהו ציפיתי למשהו הרבה יותר פרוע וחופשי והאמת שהוא היה ממש שירה לאוזני (אבל יש לציין שהאזניים שלי בשנתיים האחרונות די התרגלו לפרי-ג'אז). בכל מקרה אני יודע שאני צריך להאזין עוד כמה פעמים לאלבומים שלו שברשותי אך בהחלט מעניין אותי לחפור עוד במוזיקה שלו.
כמה שאלות שמענינות אותי-
מי היו ההשפעות הגדולות על אנדרו היל?
איך אמן שונה כל כך הקליט בבלו-נוט בשנים שהיה להם אופי ברור כל כך, שהוא לא השתלב בו?
האם הייתם מגדירים את המוזיקה שלו (או חלקים ממנה) כשכלתנית (כזו שפונה לראש, יותר מלבטן או ללב)
איך אלבומי הסולו שלו? אני יודע שיש סט כזה במוזיאק, באלבומים שיש לי הוא תמיד נראה לי קצת בצד בתור נגן מוביל (ההתרשמות שלי היא שהוא יותר משפיע בלחן ובעיבודים מאשר כנגן שמוביל את ההרכב) ומסקרן אותי לשמוע אותו בסולו.
איך הייתם מגדירים את הייחוד שלו כמוזיקאי וכפסנתרן?
מדוע הוא לא הפך לשם 'גדול' ונשאר מוזיקאי של יודעי דבר?
האם יש לו ממשיכי דרך או מוזיקאים שהושפעו ממנו במיוחד?
ולסיום אשמח להמלצות נבחרות מאלבומיו.
חג שמח- עדין
|
|
בתגובה ל: שאלות למומחי אנדרו היל מאת: עדין ואם אני לא טועה לגבי הטעם שלך אתה תאהב את time linesעוד אלבום שאני מאד אוהב הוא passing shipsשני אלה הם גם האהובים עלי ביותר ואני נהנה להקשיב להם מההתחלה עד הסוף (שלא כמו האחרים). אנדרו לדעתי הוא קודם כל מלחין.(זה ייחודו) הוא נורא מזכיר לי את מונק בייחודיות הלחנים ונגינתם.רק שאם מונק הוא הומוריסט אצל היל יש הרבה דרמה. סגנון הנגינה שלו מתאים כמו כפפה ללחניו רק שלא בדומה למונק לא הרבה מוסיקאים מעיזים לנגן יצירות שלו. הוא לא שם גדול מפני שלחניו וסגנון נגינתו לא קלים לעיכול. (הוא גם לא פורץ דרך כססיל טיילור) Matthew Shipp הוא אולי דוגמא לממשיך דרכו (למרות שהוא לא מתקרב לנעליו של היל...)
|
|
בתגובה ל: שאלות למומחי אנדרו היל מאת: עדין ו...זה לא ימנע ממני לכתוב תגובה PoD הוא לטעמי הדבר הכי טוב שאנדרו היל עשה. לגמרי. לאוהבי PoD אני תמיד ממליץ לשמוע יותר... דולפי. כי זה לטעמי סשן של דולפי לפחות כמו של היל, אולי אף יותר. Dusk של אנדרו היל "משחזר" במשהו את הצליל של PoD בכך שמשחזר את ההרכב הכלי. בלי קשר, זה אלבום מקסים ה-אלבום בבלו נוט מבחינתי, חוץ מ-PoD הוא זה: אני אישית מאוד אוהב גם את שתי ההמלצות של קני למעלה ("פאסינג שיפס" הוא אלבום יותר "בפנים" ופחות קודר מרוב המוסיקה של אנדרו היל, וככזה - יותר נגיש לרבים) אוסיף עליהן את החווייה שלי מ"הפגישה" עם היל היתה בהתחלה חוויה שכלתנית. אבל ככל שהשנים חלפו ו"העמקתי" במוסיקה שלו, נהיה הקליק הרגשי. במידה רבה זה היה בגלל הסיידמנים שלו (ולראייה - דולפי ב -PoD). שווה להשקיע. אני מכיר כמה חובבי ג'אז שנרתעים מפרי ג'אז, אבל נהננים מהמוסיקה של אנדרו היל, כולל זו שהיא יותר "בחוץ". זה אחד מהייחודים שלו. אל נא תשכח גם כמה אלבומים נפלאים בהם היל תורם רבות כסיידמן: בובי האצ'רסוןן - Dialogue גרג אוסבי - Invisible Hand ג'ו הנדרסון - Our Thing ג'ימי וודס - Conflict וולט דיקרסון - To My Queen לגבי אלבומי הסולו שלו. הם מאוד שונים מאלבומי ההרכבים שלו. פחות דגש על קומפוזיציות ויותר על נגינה אינטואיטיבית. אתה מוזמן להאזין לקונצרט סולו שלם שנמצא להורדה ב-MP3 באתר של אנדרו היל כאן: http://www.andrewhilljazz.com/mp3.htmlדבר אחרון בפוסט הארוך הזה - שאלת ההקלטות שלו בבלו נוט. לטעמי, אין כאן רבותא. ראשית, מפני שבשנות ה-60 אלפרד ליון הקליט שני סוגים של ג'אז: גם אלבומי הארד-בופ/סול ג'אז וגם אלבומי "ג'אז פרוגרסיבי" שנמצאים על הגבול בין הבפנים והבחוץ - גראשן מונקור, אריק דולפי, ג'קי מקלין, סם ריברס ועוד ועוד. שנית, צריך לזכור לאלפרד ליון היתה תמיד פינה חמה בלב לפסנתרנים שמנגנים "מחוץ לקופסא" והוא הקליט אותם, בלי קשר למוסיקה האחרת שהקליט באותה התקופה. מבחינה זו, היל הוא ממשיך השושלת של מונק והרבי ניקולס.
|
|
בתגובה ל: שאלות למומחי אנדרו היל מאת: עדין ו אתה צודק, אני ממעריציו. ומחזק את ההמלצות שהוזכרו, בעיקר point of departure ו - passing ships המופלא. מה עוד? smoke stack עם שני באסיסטים, dance with death הקודר , וגם blue black הכמעט-פאנקי בלייבל test of time . היל הארד-בופי ומשובח - our thing של ג'ו הנדרסון.
השפעות - באד פאוול, מוסיקה קלאסית, בירד ועוד כל מיני דברים שלא בהכרח משתקפים במוסיקה שלו.
ולשאלתך - קשה לענות אם הוא "שכלתני", לאור הקריירה הארוכה והמאוד-מגוונת שלו, אבל זה לא מופרך. בייחוד בהקלטות הבלו-נוטיות שלו שכמו שציינת חורגות מהסטנדרט ההארד-בופי.
בעניין הקלטות הסולו - הקופסה במוזאיק כבדה למדי, אבל לא כמו hommage , הסולו ב - test of time . גם יש בה משהו טיפה מונוטוני, משעמם פה ושם, אבל לא כמו בהופעה במונטרו , 1975 . בקיצור, מומלץ - אבל אחרי שהכרת את החומרים האחרים שלו.
ואני אשמח להכין לך עותק מה"תקווה" על יוקלילי (-: . (סוף) חג שמח.
|
|
בתגובה ל: שאלות למומחי אנדרו היל מאת: עדין ועובדה לא כל כך ידועה עליו היא כי בתחילת דרכו נהג היל ללוות זמרים: דיאנה וושינגטון, אל היבלר וג'וני הרטמן הם בין הזמרים שליווה. את תהילתו הוא קנה לו בזכות ההקלטות ל-BN בתחילת שנות ה-60. דרך אגב: בעייני כל תו שהיל הקליט שווה האזנה. אני חש בר מזל על כך שזכיתי לראותו פעמיים בהופעות. שתי הקלטות של היל שלדעתי אינן מוכרות כל כך ואני מאוד אוהב הן ההקלטות ללייבל הדני Steeplechase: שתיהן משנות ה-70 ושונות מאוד מאלו שהקליט ל-BN רק כמה שנים קודם לכן. דרך אגב: פרט לשתי הקלטות אלו, היל נעלם קצת בשנות ה-70 מזירת הג'אז הפעיל. אחת הסיבות היא העובדה שהוא הרבה להרצות על ג'אז דווקא לקהלים שלא הכירו את עולם הג'אז, בין היתר לאסירים. מן סוג של שליחות. וקצת : האתר של Steeplechase פשוט נראה נורא. ממש מביש. לא ברור לי הענין הזה. אי אפשר להשקיע קצת בעיצוב???
|
|
|
בתגובה ל: DUSK מאת: ניצן קרמר קצת מזכיר במובן מסויים את ביל אוונס בקשר לכך שמרוב דיבורים על תקופת הסיקסטי'ז שלו, שוכחים כמה מאלבומיו הנפלאים בסבנטי'ז ובראשם You Must Beleave in Spring
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
|
|
בתגובה ל: אלבום באמת אדיר ניצן מאת: zeevi הרבה מומחים טוענים שהשיא שלו הוא בהקלטות עם מאליגן בראשית דרכו, לטעמי- הבל הבלים, בלי קשר ליחודיות של ההקלטות האלה צ'ט ניגן הרבה יותר טוב בשנותיו האחרונות בתנאי שהיה במצב סביר מבחינה בריאותית ונפשית באופן יחסי.
|
|
בתגובה ל: וגם את המקרה של צ'ט בייקר מאת: ניצן קרמר אני מעדיף להשתמש בהקשר הזה במשפט "יותר מרגש". בלי שום קשר, במישור המוזיקלי אני מעדיף את שנותיו האחרונות. כשאני מקשיב לו בתקופתו האחרונה אני מרגיש לעיתים כמשתתף במסע פרידה מהאמן הגדול הזה.
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
|
|
בתגובה ל: לא בטוח שיותר טוב מאת: zeevi ומעבר לזאת קשת הצבעים שיצאה מהחצוצרה שלו בערוב ימיו הרבה יותר מרשימה מזו שבתחילת הדרך.
|
|
בתגובה ל: מבחינתי יותר מרגש אינדיקציה טובה לאיכות משופרת מאת: ניצן קרמר ככה זה כשמעיפים לך כמה שיניים מהפה (-:
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
|
|
בתגובה ל: שאלות למומחי אנדרו היל מאת: עדין ואנדרו היל בעיני נחשב לגאון... המוסיקה ההלחנה הג'אז שנכנס לוורידים הוא יחיד סגולה Point of Departure הוא אלבום גאוני למרות שיש עוד, האלבום הזה הוא תפנית עצומה במוסיקה של אנדרו ועם מיפגש נדיר של מוסיקאים שספק אם היו נפגשים עוד פעם , קני דורהם, אריק דולפי, ג'ו הנדרסון, ריצ'ארד דיוויס , ואנטוני (טוני) וילמאס הג'אז החופשי נפגש עם פוסט בופ .. אם אני לא טועה דיברו על האלבום הזה בנענע ז"ל. מי שלא ממליץ על האלבום הזה שיקום... http://www.allmusic.com/cg/amg.dll?p=amg&sql=10:fifrxqegld0e
|
|
בתגובה ל: Point of Departure-1964 מאת: JAZZMUSIC מדוע מוזיקאים אחרים כמעט ולא מבצעים את לחניו? עד היום כמעט בכל אלבום ניתן למצוא לחן אחד של מונק או של מינגוס. אך נראה לי שלחניו המורכבים של היל יכולים להתאים לדור הג'אזיסטים החדש שכבר לא מבצע הרבה מספר השירים האמריקאי. חבל שמורשתו של היל שהלחין קטעים רבים כל כך לא תמשיך לדורות הבאים.
|
|
בתגובה ל: תודה לעונים, ועוד שאלה אחת- מאת: עדין וולא סתם אחת, אלא משובחת במיוחד! NELS CLINE-NEW MONASTERY http://www.allmusic.com/cg/amg.dll?p=amg&sql=10:dcftxqtdldjeאלבום חובה של הגיטריסט נלס קליין שכולו מוקדש למוסיקה של אנדרו היל. הרכב שביעיה ללא פסנתר(!!!), אבל את מקומו של הפסנתר תופסת הגיטרה של נלס עם עיבודים שנותנים לקומפוזיציות של אנדרו היל נופח חדש ומפתיע. אפשר לשמוע מספר קטעים מהאלבום באתר של הלייבל CRYPTOGRAMOPHONE כמו-גם עוד אלבומים מצויינים של הגיטריסט המשובח הנ"ל. http://www.cryptogramophone.com/ האזנה נעימה.
|
|
בתגובה ל: קבל המלצה................. מאת: nizan27 קראתי כמה ביקורות, נשמע מסקרן ביותר. יגיע עם המשלוח הקרוב מארה"ב...
|
|
בתגובה ל: שאלות למומחי אנדרו היל מאת: עדין ואהלן - לפני שנה ערכתי הקלטות של 4 קטעים של אנדרו היל בהרכבים שונים, אם בא לך לשמוע אותן לך אל הלינק הבא: http://www.box.net/shared/5jayil60osהפסנתרן הנפלא הוא קריס זיימבה, אני בטוח שבעוד מספר שנים עוד תשמעו עליו רבות. מקווה שתהנו, שאולי
|
|
|
|
מאמרי הקהילה
|