חברים יקרים
לא אנסה לסכם כאן מפגש, שבאופן טבסעי בשל אילוצי העבודה (ואמנון) איחרתי אליו באופן מחפיר אבל כמה מילים אומר בכל זאת: אם לא הייתם קיימים, היה צריך להמציא אותכם!
כרגיל, ואולי אף יותר מכרגיל, נפלא היה לפגוש אותכם כולם כאחד, והתרגשתי לראות איך בדיעבד, אחרי הכרות של שנים, כולנו צומחים, מתגברים, מתעצמים ומצטיינים.
נכון, שפרס ההישג יוצא הדופן של השנה, מוענק לגאונת הספרות שלנו, שגרמה לכולנו נחת והתרגשות הורית עם הגעתו שלך הצאצא החדש "ילדי בית הזכוכית". כמה נהנית והתרגשתי לראות את שמותינו בדפוס! הספר הזה הוא תוצר של היצירתיות והכשרון הענקיים של אמא שלו משולבים עם כמה דחיפות "היי הופ"ים של כמה מחברי הפורום. הספר הזה הוא גאוה לכולנו במיוחד ליוצרת שלו שלא היה לנו ספק מלכתחילה כמה היא מוכשרת. אוצר שממתין להתגלות.
<--- דגיג וירטואלי עבורך....
ריגשו אותי עוד מגוון האפרוחים הטבעוניים שהתרוצצו שם, שלמדו ללכת, לרכב על אופניים, לאכול תותים, וחלקם אף גידלו רעמת שיער שופעת אע"פ החוסרים האיומים בתזונה מהם הם סובלים לכאורה (לא יכול להיות אחרת נכון?) כן ירבו! כן ירבו! כן ירבו! אין כמו שמחת הקטקטים מאז שמחת בית השואבה! כמה נחת.....
<----לאבהות ולאימהים נאחל נחת ופוריות.
עוד רוויתי נחת מפעילותו המבורכת של אמנון, מהמארחת הרחומה בעלת הנפש היפה שדואגת לכל חי באשר הוא, מהנחת שנחתה על חברינו הגלילי שההחליף את "מנעמי" פתח תקוה במרחבי הצפון, במגדלי הירקות והתבלינים למאכל, מעושי הסבון הביתי, הריבה, השיכר, היין והליקרים הביתיים, מהמארחות הנפלאות שבנו להן קן חם מוסרי ואוהב, לשכן בו את הנשכנית הנמרית וחבר מרעיה, מההתארגנות הפירטית של פרולטריון משרדי הממשלה ועוד כהנה וכהנה.
<----לא טוב היות האדם לבדו. טוב היות האדם עם חבריו.
אנשים, פעם רציתי שלא תשתנו לעולם ועכשיו אני מבינה שאתם רק משתפרים, רק נהיים טובים יותר, מאושרים יותר, יפים יותר.
וכן, שעם חלוף השנים, נסיונכם בבישול הולך ורב ולא יאמן כמה דחסתי ומהמרק אפילו לא טעמתי! אוי היה טעים כל כך. מי בישל מה? לא כל כך עקבתי.... (אבל אין ספק שמי שבישל את התותים היה הגאון של המפגש)
<--- אריה עבורו.....
התחלתי כבר היום בבוקר להתגעגע אליכם. מי בא למפגש פיצות?