כל שנה אני עושה את אותן טעויות. מזמינה למוצ"ש את האחיות שלי (משפחה של 5 בנות... לא מבינה איך אבא שלי לא התאבד עדיין. מעריצה אותו רק בגלל זה וגם בגלל שהוא תמיד העדיף אותי).
בקיצור, הן תמיד נתקעות אצלי וב-1 וחצי בלילה אני למעשה שבויה בבית של עצמי, כשאף אחת מהן לא משדרת סימנים של תזוזה. הגדולה שרועה מתה על המיטה שלי, הו אז אני קולטת שהשנייה מודדת בחוצפתה בגדים מהארון שלי. הקטנה רוקדת מול הטלוויזיה מעורערת כולה והכי הקטנה - רוצה לבדוק אימיילים ועוד יש לה תלונות "למה המחשב שלך כל כך איטי?". תזדיינו לי מהבית !!!
אז 5 נקודות לסיכום:
3 מנחים ועד עכשיו אין לי מושג איך קוראים להם וזה גם לא יעניין אותי אף פעם. אם כי ליבי יוצא אל הנקבה ששבתה רעב מאז שהפילו עליה את התפקיד הזה. היא ניסתה למחות בכל דרך, אפילו לבשה שמלת כלה באיזשהו שלב, אבל מי יבחין דווקא בה ובמצוקתה הגדולה כשהקהל סובל ממינון יתר של מחלות רוח ופיגור חברתי?
ואפרופו קהל, הצלחתי לספור אתמול אולי 4 נשים תועות בתוך מה שנראה כמו סאונה מהבילה של הומואים ראוותניים שחייבים למצוץ עוד ועוד תשומת הלב. מה שהותיר אותי לתהות למה לא מצלמים קצת סטרייטים ומשפחות ביציע. לא מספיק מה שקורה על הבמה? העיניים צריכות לנוח גם על משהו נורמלי מדי פעם.
סופית נפטרנו מאמילי דה פורסט ושפתיה השסועות שמתעקשות להגות "אונלי טירדרוסס" ללא בושה. לא רוצה לראות או לשמוע אותה יותר בחיים שלי. החלילן שלה לעומת זאת פינק אותנו אתמול עם הפטמות הבשרניות שלו. חבל שזה לא קרה לפני שנה. אולי הייתי מוצאת להגיד משהו טוב כבר אז.
מה היתה הפואנטה של מופע הסולמות? והמלטזית המזויינת מהג'וניור? והשיר הזה של המנחים? איזו מריחת זמן נפשעת. רק בדנמרק מחברים דברים כמו לגו וקוראים להם "אינטרבל אקט". אבל עדיין אהבתי את הפטמות הבשרניות של החלילן ושל חבר מרעיו הערומים בבריכה. זה אינטרבל !
קונצ'יטה קבעה רף חדש שלעולם לא נצליח לעמוד בו. האישה היחידה שיכולה להתחרות בטירוף הזה היא שרהלה שרון. תחשבו על זה! אין לנו אופציה אחרת אם אנחנו רוצים לארח עוד אירוויזיון בדור שלנו.
לסיכום, אין מאושרת ממני שהסיוט השנתי הזה מאחורינו. סוף סוף השתחרר מלא זמן פנוי שלא ברור מה אני עושה איתו. נראה לי שאני הולכת לצרוח אטנשיין ולשחוט את עצמי.