שרונה-מקבץ מאמרים
|
|
|
ללא תוכן
איזהו חכם? הלומד מכל אדם. אין חדש תחת ה- אבל יש כמה פרטים שלא הבחנו בהם.
|
|
בתגובה ל: שרונה-מקבץ מאמרים מאת: סאקרההיקב הקטן והמזקקה "פלסטיין ספירט פקטורי" (117)רחוב דוד אלעזר 30 חלק 1 היקב הקטן והמזקקה " פלסטיין ספירט פקטורי " רחוב דוד אלעזר 30 פינת רחוב הארבעה כיום מסעדת עגבניה ומסעדת קלאו. סיפורו של היקב הקטן והמזגגה קשור איך לא? בחילוקי דעות בקרב כורמי המושבה הטמפלרית שרונה,כתוצאה מהפילוג הקימו חלק מהכורמים את האגודה החדשה שנקראה הטמפלרים החופשיים,אנשי האגודה החדשה הקימו יקב קטן ונוסף בשנת 1898 ,עברו מספר שנים עד שנרגעו הרוחות והכורמים במושבה הבינו כי עבודה משותפת תעלה את ההכנסות ותפחית את כפל ההוצאות לשווק,לתפעול ולגידול הענבים בכרמים,אי לכך התאחדו מחדש ליקב משותף. מבנה המזקקה נבנה בשנת 1898 מבלוקים של כורכר,המבנה שנבנה בתחילה היה בן קומה אחת ,מרתף ועליית גג, בין היקב לבין המזקקה נחפרה מנהרה ששימשה למעבר בין היקב והמזקקה על מנת להקל על העברת הסחורה המוגמרת לשווק דרך היקב,מנהרה זאת שימשה גם לאכסון התוצרת המוגמרת ליישונה בתנאי מיזוג מבוקרים. לאחר הפעלת המזקקה ,על קומת הממסד בחלקו המערבי,מעל קומת המשרדים, נוספה קומת מגורים בת שלושה חדרים ששימשו למגורי מנהל המזקקה והיקב,חשמל הוכנס למבנה בשנת 1925 בעת כניסת השותפים היהודים בשכירות למבנה. מבנה המזקקה ליצירת משקאות אלכוהוליים שנבנה במתחם היקב ,שימש את הטמפלרים ליצירת משקאות אלכוהוליים ששוקו באירופה,אך לאחר תקופה קצרה ,בעת המשבר בענף יצור היין,בשנים 1907-10,החליטו הטמפלרים לסגור את המזקקה ולהשכירה ליצרני יין אלכוהולי אחרים.
|
|
בתגובה ל: ספורה של המזקקה במושבה שרונה מאת: פייטושון הטמפלרים שלחו שליחים לעיר וילנה ,על מנת לשכנע את משפחת סגל לעלות לארץ ישראל לשכור ולפתוח במזקקה בית חרושת,בעקבות פרסום טעמם המשובח של המשקאות שייצרה המשפחה ביקב בוילנה, ושהגיע לאוזני אנשי המושבה הטמפלרית שרונה, זאת בזכות התוצרת שהגיעה גם ליהודי ארץ ישראל הדתיים. הטמפלרים פנו גם למשפחת טפרברג ,יצרנית היין והשיכר הירושלמית בהצעה דומה ומשנוצרה השותפות בין שתי המשפחות ,הושכרה המזקקה בשנים 1925 עד שנת 1931 למשפחות מרדכי שמעון טפרברג ומשפחת וסגל צבי,שפתחו במקום בית חרושת לספירט שרונה שעל יד היקב הטמפלרי ,על מנת לייצר ערק, קוניאק, ליקר וספירט, זכורים בעיקר המשקאות שנקראו שרונה רוט ושרונה עראק ,שהפיקו גם מתאנים ותמרים ופירות שאותם רכשו בחלקם מתושבים ערביים. בתחילת שנת 1925 פורסמו מודעות בעיתונות הארץ ישראלית ,על פתיחת בית חרושת לספירט שנקרא "פלסטיין ספירט פקטורי" אשר נפתח במזקקה ליד יקב מושבה הטמפלרית שרונה, בעלי בית החרושת טפברברג וסגל פרסמו ,כי תוך זמן קצר עלה בידם לשפץ ולהקים בית חרושת מודרני על פי שיטות היצור המודרניות והתברואתיות . בבית החרושת זוקקו כהלים וספירט ,בדרגות זיקוק גבוהות של עד 97 אחוז,המתאימות ליצור עראק וודקה ויי"ש ,על פי הפרסום בעיתונות בית החרושת בעל סטנדרטיים גבוהים של תברואה וייצור ,המהווים דוגמא טובה לטיב התוצרת הארץ ישראלית. ניתן היה להזמין את תוצרת המפעל במשרדי המזקקה,בסוכנות הראשית בירושלים של משפחת מרדכי שמעון טפרברג, ובסוכנויות המשנה : ביפו ברחוב המלך גור'ג בשותפות טפרברג את צוורגר,בחיפה בבית העסק ב,י,גולדברג ואחיו,בבית לחם בעסק של משפחת אנטון אביס,בבית גאלה בעסק של אליאס סבה,ברמאללה בעסק של ג'יריס סבה,בעזה ג'אברה סבה,ברמלה האחים קוטטה,בגליל בעיר צפת סוכן לצפון אליהו קלינגר. את תוצרתם ערק, קוניאק, ליקר וספירט ויין כשר ,מכרו שותפי המזקקה ליהודים בארץ ישראל ובעיקר לקהילות יהודיות בתפוצות העולם,ומוצרים שהתחרו בוודקה המסורתית כמו שרונה רוט ושרונה עראק ,שהפיק גם מתאנים ותמרים ופירות. האגדות מספרות כי ארגונים ומוסדות יהודים בארץ ובאירופה ,נהגו לרכוש חבילות שי שהורכבה מתוצרת המזקקה,עוד מספרות האגדות ,על חובבי הטעימות שבקרב סוחרי תל אביב ,שעבדו בשווקים הקרובים ,שנהגו לבצע מבחן טעימות, בדרך לעבודה ישירות מחביות כאשר נסגרה המזקקה בשנת 1931 , בידי המשפחת סגל וטפרברג ,טוענות האגדות כי הסיבה הראשונה נבעה,מהמרד הערבי ומאורעות הדמים כנגד היהודים ולאחריה התנכלות תושבים טמפלרים ליהודים ,כתוצאה מכך חומרי הגלם ליצור הספירט ,שנקנו מערבים נבלמו ולא הגיעו למפעל . אך הסיבה העיקרית לסגירת המזקקה בניהול היהודי ,היו סכסוכים כספיים בין השותפים על רקע המצב הכלכלי הגרוע ומכירות מועטות ,משפחת סגל עזבה בחוסר כול ואבדה את כספה הרב שהביאה וציוד המזקקה היקר שהובא על ידם מווילנה נמכר בפרוטות וכך תמה תקופת המזקקה, ביום שבו עזבו בני משפחת סגל את היקב בשרונה, מרוששים ונטולי כל, הידרדרו כמעט עד לפת לחם.
|
|
בתגובה ל: ספורה של המזקקה במושבה שרונה מאת: פייטושון סיפורו של צבי הירש סגל שכונה הרשל דה ווינער (הרשל יצרן היין)
תודה ליורשי משפחת סגל ,החוקר אבי סגל ושי פרקש.
מותו של אבי השושלת יינות סגל קשורות לפרעות ברוסיה שבהם נתפש צבי בידי פורעים וזקנו נגזז,מאורע זה גרם למותו של צבי מהתקף לב,צבי היה בן הדור הרביעי למשפחת יצרני היין ,הוודקה השנאפס והיי"ש ,אלמנתו ושלושה מילדיהם העתיקו את המפעל על מכשיריו לעיר וילנה והקימו מחדש את המזקקה.
טעמם המשובח של המשקאות הגיע לאוזני הטמפלרים בזכות התוצרת שהגיעה גם ליהודי ארץ ישראל הדתיים,סמוך לסגיקת מפעל המזקקה הטמפלרית כתוצאה מחיסול חלקי של ענף היינות הטמפלרי,פנו שליחי המושבה הטמפלרית בהצעה למשפחה לעלות ולהשכיר את מבנה המזקקה במושבה שרונה.
לאחר מחשבה והערכות עלו לארץ ישראל המשפחה האמידה ,האם ושלושת משפחות ילדיה ירחמיאל, אלחנן ויחזקאל, והביאו את ציוד הזיקוק מקצועי לארץ ישראל , יתר בני המשפחה נותרו באירופה והושמדו ברובם בידי הנאצים.
השותפות במזקקה הטמפלרית שרונה ,של משפחות שלושת משפחות ירחמיאל, אלחנן ויחזקאל סגל ומשפחת טפרברג התקיימה בשנים 1924-1931, את חומרי הגלם הענבים רכשו מכורמי המושבה ומפלחים ערבים בפירות התאנה והתמר,בני משפחת סגל הגיעו עם ממון רב,יידע תעשייתי וציוד .
את תוצרתם ערק, קוניאק, ליקר וספירט ויין כשר ,מכרו שותפי המזקקה ליהודים בארץ ישראל ובעיקר לקהילות יהודיות בתפוצות העולם,ומוצרים שהתחרו בוודקה המסורתית כמו שרונה רוט ושרונה עראק ,שהפיק גם מתאנים ותמרים ופירות.
האגדות מספרות כי ארגונים ומוסדות יהודים בארץ ובאירופה ,נהגו לרכוש חבילות שי שהורכבה מתוצרת המזקקה,עוד מספרות האגדות ,על חובבי הטעימות שבקרב סוחרי תל אביב ,שעבדו בשווקים הקרובים ,שנהגו לבצע מבחן טעימות, בדרך לעבודה ישירות מחביות
בשנים 1929-31 נסגרה המזקקה שנשכרה בידי משפחת סגל וטפרברג על פי האגדות סיבה ראשונה נבעה,שבשנת 1929 החלו מאורעות הדמים של הערבים כנגד היהודים,כתוצאה מכך חומרי הגלם ליצור הספירט שנקנו מערבים נבלמו ולא הגיעו למפעל .
אך הסיבה העיקרית לסגירת המזקקה בניהול היהודי ,היו סכסוכים כספיים בין השותפים על רקע המצב הכלכלי הגרוע ומכירות מועטות,ופתיחת השוק המנדטורי ליבוא יינות ואלכוהול ליבוא חופשי, דבר שהביא לפשיטת רגל למזקקה,משפחת סגל עזבה בחוסר כול ואבדה את כספה הרב שהביאה וציוד המזקקה היקר שהובא על ידם מווילנה נמכר בפרוטות וכך תמה תקופת המזקקה, ביום שבו עזבו בני משפחת סגל את היקב בשרונה, מרוששים ונטולי כל, הידרדרו כמעט עד לפת לחם.
סיום האגדה מספרת על עוף החול סגל שקם מחדש בפתיחת חנות לממכר יינות וכוהל בחנות שפתח האח ירחמיאל בפתח תקווה,שני האחים הנותרים אלחנן ויחזקאל התפרנסו כשנתיים כפועלים בפרדסים עד אשר פתחו בשנת 1933 חנות לממכר יין ואלכוהול באזור שוק הכרמל שנקרא "כרמי צבי" לזכר האב שנפטר בנכר ,בנוסף יצרו מפעל למילוי ופיקוק בקבוקים .
בהמשך בשנות החמישים חזרו בני המשפחה לתעשיית הזיקוק ויצור היין ביקב שפתחו ברמלה שנקרא בתחילה כרמי ציון – האחים סגל ושמו הוחלף ליינות אשקלון על שמם של הכרמים שגודלו באזור.
|
|
בתגובה ל: ספורה של המזקקה במושבה שרונה מאת: פייטושון תודה למשפחת פפרברג על העזרה בכתיבת המאמר
תחילת סיפורם של מזקקי היין ובעלי היקבים תחת המותג המשפחתי טפרברג , מתחיל באברהם שנולד בשנת 1830 ,שהיה סבא רבה של המשפחה באודסה,מפחד שיגויס לצבא הצאר הרוסי ,החליטה המשפחה לשלחו לאוסטריה,הוא החל לעבוד בבית מסחר ויקב של המשפחה , שהתפרנסה מיצור ומסחר ביינות ואלכוהול ,בעבודתו זאת למד את רזי המקצוע.
לאחר זמן מה החליט לעלות לארץ ישראל בשנות החמישים של המאה התשע עשר,בהמשיכו את עיסוקו במסחר ויבוא יינות ,וודקה ויי"ש ,כולל רכישה של יינות כשרים מיקב המושבה הטמפלרית שרונה.
בנו זאב (זיידי) זייד טפרברג אדם דתי שאף תרם כסף למוסדות נזקקים כמו בית היתומים נכנס לעסקי המשפחה ולמד את רזי יצור וזיקוק יין ומשקאות,את היקב הראשון פתח זאב בשנת 1870 בעיר העתיקה ,לעסק הצטרף בנו מרדכי שמעון טפרברג שגם תרם כספים לארגונים יהודיים וקרנות כדוגמאת קרן הגאולה.
בהמשך הצטרפו משפחת טפרברג לשותפות במזקקה הטמפלרית שרונה ,ומשפחת סגל באמצעות שלושת האחים ירחמיאל, אלחנן ויחזקאל סגל ומשפחת טפרברג התקיימה בשנים 1924-1931, את חומרי הגלם הענבים רכשו מכורמי המושבה ומפלחים ערבים בפירות התאנה והתמר,בני משפחת סגל הגיעו עם ממון רב,יידע תעשייתי וציוד .
את תוצרתם ערק, קוניאק, ליקר וספירט ויין כשר ,מכרו שותפי המזקקה ליהודים בארץ ישראל ובעיקר לקהילות יהודיות בתפוצות העולם,ומוצרים שהתחרו בוודקה המסורתית כמו שרונה רוט ושרונה עראק ,שהפיק גם מתאנים ותמרים ופירות.
האגדות מספרות כי ארגונים ומוסדות יהודים בארץ ובאירופה ,נהגו לרכוש חבילות שי שהורכבה מתוצרת המזקקה,עוד מספרות האגדות ,על חובבי הטעימות שבקרב סוחרי תל אביב ,שעבדו בשווקים הקרובים ,שנהגו לבצע מבחן טעימות, בדרך לעבודה ישירות מחביות
בשנים 1929-31 נסגרה המזקקה שנשכרה בידי משפחת סגל וטפרברג על פי האגדות סיבה ראשונה נבעה,שבשנת 1929 החלו מאורעות הדמים של הערבים כנגד היהודים,כתוצאה מכך חומרי הגלם ליצור הספירט שנקנו מערבים נבלמו ולא הגיעו למפעל .
אך הסיבה העיקרית לסגירת המזקקה בניהול היהודי ,היו סכסוכים כספיים בין השותפים על רקע המצב הכלכלי הגרוע ומכירות מועטות ופתיחת השוק המנדטורי ליבוא יינות ואלכוהול ליבוא חופשי,דבר שהביא לפשיטת רגל למזקקה ,משפחת טפרברג עזבה את השותפות בהפסדי כסף ניכרים, בני המשפחה חזרו לצור מחצבתם היקב והחנות בעיר העתיקה והחנות המשותפת עם משפחת יצרני היין שור שלהם היה יקב במושבה מוצא תחתית .
את היקב בעיר העתיקה זנחו בני טפרברג במאורעות 1929 ,בנו של זאב מרדכי ,פתח יקב חדש באזור רוממה בכניסה לירושלים,אך ההכנסות ביקב החדש והצקות השכנים הערביים היו לא מספקות לאחר תקופת מה ולכן סגר זאב את היקב ,המשפחה עקרה למגורים באזור מחנה יהודה ושם פתח בנו של זאב, מנחם את היקב החדש ששמו שונה ליין אפרתה במורד רחוב אגריפס,למנחם הייתה גם חנות לממכר יינות ומשקאות חריפים ברחוב עליה 62 בתל אביב ,חנות זאת הפכה לשותפות עם משפחת מנדלסון בשנת 1950.
כיוון שהענבים שנרכשו ליקב אפרתה החדש ,היו ענבי מאכל ולא ענבי יין ,הם התאימו בעיקר לישוב הדתי בירושלים לקידוש ושתיית השפריץ של העלייה היקית החדשה ברחביה,עד אשר רכשו את היקב של משפחת שור בשנת 1964 במוצא תחתית ומשם עברו ליקב והכרמים החדשים באזור הקבוץ צרעה.
|
|
בתגובה ל: ספורה של המזקקה במושבה שרונה מאת: פייטושון מנהרת הקישור בין מרתף מבנה המזקקה למרתף מבנה היקב נחפרה בשנת 1898,מנהרה זאת שימשה כמערכת תת קרקעית למעבר ,לזיקוק בחדר הזיקוק ומנהרה לבאר המים שממנו שאבו מים הנדרשים לתהליך הזיקוק שבו השתמשו בחדר הזיקוק שהוקם בצמידות לבאר,המנהרה גם שימשה לאכסון חביות המשקאות האלכוהוליים,בתנאי קירור ממוזגים בטרם העבירו אותם למרתף היקב ומשם לשווק הסחורה. השלוחה הנוספת של מנהרת המזקקה נתגלתה בשנת 2009 ,מאחורי קיר שחסם את הכניסה ,מנהרה שהחלה במרתף המזקקה והסתיימה בבאר מים,דרך המנהרה הזאת הוליכו את המים מהבאר ששימשו לתהליך ייצור היין והמשקות האלכוהוליים .
השאיבה עצמה בוצעה באמצעות מתקן שאיבה ,שהופעלה בתחילה בידי בעלי חיים ובהמשך חובר למתקן מנוע קורסין ,שביצע את שאיבת המים באמצעות מערכת הולכת המים ,בהמשך חלק מהמנהרה שימשה לאכסון הספרים של בית ההוצאה לאור של משרד הביטחון בטרם נאטמה.
ליד פתח מנהרת המים ,היה חדר גדול ללא פתחים שקירותיו חופו בחלקי אריחי זכוכית בתוך הקירות היו פתחי צינורות מים וגז ששימשו בהכנת משקאות אלכוהוליים, האגדות מספרות ,כי אילו הקירות של מנהרת המזקקה, היו יכולים לדבר ,היו מתגלים מחבואי רכוש של הטמפלרים בטרם גורשו מהארץ, בפועל מעט מאוד מידע יש לגבי מערכת המנהרות השנייה בין המזקקה והיקב.
יש הטוענים ,שכיוון שחלק מהמערכת ננטש בעת שהמזקקה נסגרה ומכיוון שהשימוש במערכת עבר לידים של היצרנים היהודים סגל וטפרברג במשך כשבע שנים, בין השנים 1925-31 ,מערכת המנהרות נשכחה אפילו בידי התושבים הטמפלרים,על מנת למנוע מעבר נחסמה המערכת בחלקה בקיר לבנים בהמשך,למזלנו שי פרקש וחבריו שעיינו בתוכניות ישנות ,עלו על המנהרה שנחפרה בידי רשות העתיקות במנהרת המזקקה נתגלו ארגזי בקבוקים וחביות מאותה תקופה.
למעשה בחלק מהמנהרה, פעל לאחר סגירתה בית הדפוס הטמפלרי של משפחת קופר, שהיו בעליו של בית הדפוס רקורד ,בית דפוס זה שפעל במבנה היקב משנת 1931-39 ונסגר בעת גרוש המשפחה .
לאחר מלחמת העצמאות נכנסו לבית הדפוס מחלקת הדפוס הממשלתי,במרתפו של המבנה החלה לפעול המטבעה הלאומית,בכספת שהייתה במרתף המבנה השתמשו אנשי האוצר לשמור את שטרות הכסף והאגרות הממשלתיות שהונפקו לשימוש אזרחי המדינה.
בסיום אחת המנהרות נתגלתה אחרי פינוי מחלקות סודיות של המוסד,נתגלתה כספת גדולה,לצורך פתיחתה הוזמנו מומחי פריצה וגילו לאחר שנפתחה דלתה של הכספת שולחן רעוע שהתמוטט רק מהרעש של פתיחת הכספת.
מעט מאוד מידע יש לגבי המנהרה בין המזקקה והיקב,יש הטוענים שכיוון שננטשה בעת שהמזקקה נסגרה ומכיוון שהייה לאורך תשע שנותיה האחרונות בידי השוכרים היהודים סגל וטפברבג ,היא נשכחה אפילו בידי התושבים הטמפלרים ,ואפילו נחסמה בקיר לבנים בהמשך,למזלנו שי פרקש וחבריו שעיינו בתוכניות ישנות ,עלו על המנהרה שנחפרה בידי רשות העתיקות במנהרת המזקקה נתגלו ארגזי בקבוקים וחביות מאותה תקופה.
|
|
בתגובה ל: ספור מערכת מנהרות הקישור בין המזקקה ליקב. מאת: פייטושוןלמשל- המנהרה המפורסמת עם החדר והאומנה החצובה בכורכר המעלית ליקב אחד מאולמות היקב הכניסה לכספת קבצים מצורפים:
איזהו חכם? הלומד מכל אדם. אין חדש תחת ה- אבל יש כמה פרטים שלא הבחנו בהם.
|
|
בתגובה ל: חבל שלא הוספת צילומים מאת: סאקרה ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: איך מבקרים שם? מאת: טובי33 כשבאתי עם קבוצה , לאחר סיור קודם שכן היה פתוח (הבאתי כאן תמונות בזמנו).יתכן ויפתחו בעתיד.
מורה דרך מוסמך,טיולים וסיורים בטעם של עוד... טיולים המשלבים עבר עם אקטואליה קרובה ועכשווית. התמחות באתרים "לא מתויירים"
0544433604
שימו לב:מוטב להכניס חיים לשנים מאשר שנים לחיים !
|
|
בתגובה ל: איך מבקרים שם? מאת: טובי33 שהודרך על ידי "גרטה" הטמפלרית במבטא יקה כבד.התפקיד גולם על ידי שחקנית מוכשרת ששכחתי את שמה. שולי מעין הוד בוודאי זוכרת.לא ידעתי שבינתיים סגרו את המנהרה לביקורים. דוד תודה על העידכון.
איזהו חכם? הלומד מכל אדם. אין חדש תחת ה- אבל יש כמה פרטים שלא הבחנו בהם.
|
|
בתגובה ל: אנחנו ביקרנו בטיול מאורגן של עיריית תל אביב מאת: סאקרה לאחר זמן מה סגרו את המעבר לתוך המנהרה, ןמישהו יצירתי נוסף קצת לפני חנוכה סגר גם את הכניסה למרתף (לא שנתנו קודם להכנס לתוכו - שייך למסעדה למעלה) אבל להיות במבואות המנהרה למטה ולהביט , גם זה אי אפשר היום- דלת הזכוכית מהרחוב נחסמה גם היא.
כששאלתי במרכז המבקרים (המטיילים התאכזבו) נאמר לי שהביטוח תקף רק ל "למעלה"- אבל בתמורה הנגישו את באר האנטילה בקצה המזקקה
מורה דרך מוסמך,טיולים וסיורים בטעם של עוד... טיולים המשלבים עבר עם אקטואליה קרובה ועכשווית. התמחות באתרים "לא מתויירים"
0544433604
שימו לב:מוטב להכניס חיים לשנים מאשר שנים לחיים !
|
|
בתגובה ל: פעם הכול היה פתוח - המנהרה ומרתף היקב מאת: דודידו 10 למי שמעוניין להכיר את תולדות שרונה,כדאי לעיין בשני ספריו של ד"ר ניר מן שעשה על שרונה את עבודת הדוקטורט: החלק הראשון נותן סקירה קצרה על המושבה הגרמנית שרונה,ומתרכז במקום תחת השלטון הבריטי,כולל מאבק המחתרות. החלק השני עוסק בשנים הראשונות של המקום מאז שפונה על ידי הבריטים בראשית 1948,ולאורך השנים הראשונות של המדינה.תיאור מפורט של סבכי הביוקרטיה הישראלית הטריה,ומאבקי הכוחות בין צה"ל ומשרד הביטחון לבין יתר משרדי הממשלה,גם בזמן מעבר חלקם לי"ם,ובעיקר מאבק הכוח הקשה עם ראש עיריית תל אביב,על השליטה במקום.
|
|
בתגובה ל: תולדות שרונה מאת: משה מאיריכיוון שכתבתי על חמש מושבות טמפלריות בארץ ישראל ניתן לקרוא גם בקישור הבא . http://www.malon.co.il/category.aspx?id=35051מקווה שעזרתי במעט פייטוש דוגמית מהמאמרים : המושבה הטמפלרית שרונה – הקריה בתל אביב תודה לעיתונאי חביב כנען ז"ל ,לשי פרקש יו"ר הועדה לשימור ציורי קיר בישראל ואנשיו , למתכננים והאדריכלים ומשמרי הבתים בשרונה, לגנזך העיר תל אביב, לזקני תל אביב וצאצאי הטמפלרים שאני פוגש ,לעזרה בכתיבת המאמרים . בשנת 1871 החליטו ראשי הטמפלרים בארץ ישראל כי הגיע הזמן להמשיך ולהקים את מושבותיהם בארץ ישראל, ראשי ההנהגה הטמפלרית פנו לראשי הפטריארכיה היוונית ביפו ורכשו שטח של כחמש מאות דונם על מנת להקים מושבה חקלאית,שמיקומה היה כחמישה קילומטר צפונית מזרחית לעיר יפו. המשך הגעתם של טמפלרים חדשים מגרמניה ,יצר לחץ של חוסר מקום לאנשים אלו במיוחד במושבה הגרמנית ביפו שנרכשה מאנשי המושבה האמריקאנית שנתחסלה,על מנת לאפשר לטמפלרים להקים חוות חקלאיות בדגם של החוות במדינת וויטנברג ,שמהם הגיעו לארץ. כעשרים טמפלרים הגיעו להגרלת השטחים והחלקות במושבה החדשה שנקראה שרונה,על שם הפסוק מספר ישעיהו " והיה השרון לנוח צאן" ,חלקה ממוצעת למתיישב הייתה בגודל של כשנים וחצי דונם,הורשו להשתתף בהגרלה רק מתיישבים טמפלרים ,שהיה בכיסם סכום כסף לרכישת ציוד,להקים בית ולשלם בעבור החלקה ובעיקר דמי מחייה לשנתיים לאחר הקנייה . על תכנון המושבת השרון ניצח האדריכל תיאודור זנדל , מהמושבה הגרמנית בירושלים,כמו ביתר המושבות תוכנן רחוב ראשי והסתעפויות היוצאות ממנו המזכיר את הצלב הטמפלרי, דרך הים רחובה הראשי של המושבה שרונה שהוליך ממזרח למערב (כיום רחוב קפלן ) מוקם ניצב לרחוב רחוב כריסטוף הופמן שקבל את שמו של ראש הטמפלרים בארץ ישראל, (כיום רחוב דוד אלעזר) בחלק המערבי של נחל אילון. לאחר הגרלת שטחי מגרשי החוואים במושבה שרונה,בד בבד עם שריון חלק מהשטחים שיועדו למבני שימוש הציבור ,השטחים הציבוריים כללו : נקודות חפירת בורות המים וטחנות רוח להעלאת המים,מבני ציבור ,כבישים,אזורים ירוקים כגינות ושדרות עצים לנוי. אנשי המושבה הראשונים ,סבלו מתנאי החיים הקשים והמחלות ,שלא פסחו גם עליהם בארץ ישראל,במיוחד בשנה השנייה לעלייה על הקרקע,מחלות שנגרמו מביצות ודי מוצררה והירקון,התמותה ממחלות הייתה בעיה קשה שבה מתו קרוב לשליש מהתושבים,אך הסובלים העיקריים היו ילדי משפחות הטמפלרים ובמיוחד בגל התמותה של שנת 1875 כתוצאה מחורף קשה. למרות זאת המשיכו אנשי המושבה שרונה ברכישת אדמות על מנת לצרף משפחות חדשות ולהרחבת המושבה באלף דונם נוספים ,בפועל המשך רכישת הקרקעות הסמוכות ,עד תחילת מלחמת העולם הראשונה, יצרה משבצת של למעלה מחמשת אלפים דונם ואדמות חקלאיות. לקראת סוף המאה התשע עשר היו במושבה שרונה,מעל לחמישים חוות משפחתיות ועליהם מעל לארבעים בתים ומעל לשלושים מבנים (רפתות,יקב,לולים,מתבנים,בתי מלאכה,בית העם,אולם תפילה ועוד)ששימשו את כלל הציבור. מתוך כלל אנשי המושבה הראשונים רק כשלושים עבדו ממש כחקלאים,שאר המתיישבים הקימו משקי עזר ובתי מלאכה קטנים וחלקם פנו למסחר, על השטחים החקלאיים שהיו מעל לשבעת אלפים דונם,ניטעו כמחצית פרדסי הדרים,כשלוש מאות דונם כרמים ועל כחמישים דונם ניטעו עצי בננות ופירות,ומעט כרמי עצי זית, לצד עצי הפרי הוקמה תעשיית עיבוד הפרי ,הוקם בית אריזה גדול לפרי ההדר וכמובן יקב ליצור יין מיבול הכרמים. האבסורד שבהתרחבות בשטחים של מושבת שרונה ,לבין מספרם של התושבים ,בסוף המאה התשע עשר עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה,שמספרם של הטמפלרים במושבה לא גדל ,מכיוון שהייתה תמותה גדולה ,עקב מחלות של תושבים ובעיקר ילדים,סיבה שנייה הייתה התגייסות הצעירים לצבא הקיסרי (לאחר ביקור הקיסר בארץ ישראל) , הסיבה השלישית הייתה עזיבה של עולים טמפלרים, עקב חוסר יכולתם לעמוד בקשיים הכלכליים האקלימיים והמחלות בארץ ישראל.
|
|
בתגובה ל: ספורה של המזקקה במושבה שרונה מאת: פייטושון כדי שלא יושכח אציין כי הוא תרם לא מעט כסף (ישיר ועקיף), לחם נגד כוונת הממסד להרוס מונומנטים מפריעים והשקיע ממרצו לטובת המקום. ניתן להצביע ספציפית מה ניצל בזכות ה"משוגע לדבר" (במובן החיובי), אך פעלו מוצנע מדי.
|
|
בתגובה ל: שרונה-מקבץ מאמרים מאת: סאקרהסיפורו של ענף כרמי הענבים ליין במושבה שרונה סיפורו של ייקב המושבה שרונה שתוכנן בשנת 1891 ונבנה עם המזקקה בשנת 1893 ופעל עד שנת 1938-9 במתחם היקב ,שנבנה על שטח ציבורי גדול ,לשימוש כלל תושבי שרונה ובהמשך גם המושבה וילהלמה הסמוכה ,סיפורה של היקב קשור גם לתחילת הקמת חיל האוויר הישראלי לפני קום המדינה . בתחילת ההתיישבות במושבה שרונה, בשנת 1872 נטעו התושבים בשרונה ,ייחורי זני ענבים מזנים שהובאו מהמולדת גרמניה, ייחורי הענבים הללו ,לא התאימו לתנאי הקרקע, והיבול היה דל כאשר חלק מהייחורים קמלו,לאחר שהבינו הטמפלרים את הבעיה ,הם החליפו את זני הענבים בזנים אחרים בשנת 1879 ,הרכיבו זנים חדשים בשלוב זנים מקומיים במטרה שיתאימו לקרקע שבמושבה . ענף גידול כרמי היין במושבה שרונה ובהמשך יצורו ביקב שהוקם במושבה , שגשג כאשר חלק גדול מתוצרתו נשלחה למולדת הנוצרית ,תחת הכותרת של יין מארץ הקודש ,כותרת שעזרה בהפצתו בגרמניה,כיוון שתוצרתם נמכרה היטב בגרמניה ,נחתמו חוזים לאספקת כמויות גדולות של יינות מהמושבה שרונה , בכדי לעמוד בהזמנות,נאלצן תושבי המושבה שרונה ,להשלים ברכישת כמות גדולה של ענבים ויין מוגמר ,מכרמי ראשון לציון,רחובות וגדרה,בניגוד למושבות היהודיות שנשארו עם עודפים מחוסר קונים. חלק מהמשבר בענף כרמי היין של המושבות היהודיות נוצרה כתוצאה מתנאי תשלום חדשים שכפתה חברת יק"א שתמכה והחזיקה בחלק גדול ממושבות היהודים בארץ ישראל, בהחלטתה החדשה מתחילת המאה העשרים ,שיש להוריד את המחיר שתשלם יק"א ליבול הכורמים היהודים . יק"א התעלמה מהוצאות האיכר בעת השלטון העותומאני שכללו תשלומים : של 17% מיבולו ששילם האיכר (מעשר) בעבור חכירת השטח מיק"א,מס לצבא העותומאני עסקאריא,תשלום לשלטון העותומני "החלף" , מס על הקרקע הנקרא ווערקא,מס תיקון הדרכים הנקרא "טראקייאה",סך הכול כעשרים וחמישה פרנק מיסים ובנוסף כשלושים פרנק הוצאות חודשיות על החזקת מוסדות ציבוריים של חינוך ורפואה .המחיר שנקבע בידי יק"א לתשלום בעבור דונם יבול ,היה עשרים פרנק לזנים הפשוטים ארבעים פרנק לזנים משובחים לדונם יבול ,חברת יק"א החליטה להנמיך את המחיר לחמש עשר פרנק. בצר להם החלו האיכרים למכור ב 24 פרנק (לאשכנזים) בני המושבה שרונה,אלא שגם אלו לא יכלו לרכוש יותר ממה שנדרש להם.עקב זרם ההזמנות הרב והמחסור בשטחי כרמים ליין במושבה ,הביאה את אנשי שרונה לרכוש חלקת אדמה גדולה ליד המושבה פתח תקווה,למרות שהאיכרים בפתח תקווה התחננו לאנשי יק"א שירכשו חלקה זאת על מנת למנוע את כניסת הטמפלרים לאזור,אך סחיבת הרגלים של אנשי יק"א, גרמה להחמצת ההזדמנות לרכישת הקרקע. עד שנבנה יקב הגדול ,טפלה כול משפחה במושבה ביבולה והפיקה יין בחצרה ושימרה אותו במרתף ביתה ליישון, כרם ענבי יין לדוגמא של משפחת למלה ,כרמים שהיו בעיקר מהזן איזבלה,היו שותפים כריסטאין,אחיו אוטו ובנו יוהנס למלה ,שלמד את תהליך יצור היין בשיטות חדשות בגרמניה,כרמי המושבה שרונה בשנת 1877 כולל של משפחת למלה היו על שטח של למעלה ממאתיים חמישים דונם. היבולים הגדולים של כורמי המושבה שרונה ,הניעו את הכורמים במושבה, להתארגן ולהקים את יקב המושבה בשנת 1893,שנבנה בחלק הדרומי של המושבה, כאשר ליקב בשרונה התחילו להגיע גם יבולי הענבים של המושבה הטמפלרית הסמוכה וילהלמה ,התאחדו כורמי שתי המושבות והקימו את אגודת "החברה הגרמנית לגידולי גפן ווילהלמה שרונה יפו" שהפיקו כחמישים אלף ליטר יין בשנה. סיפורו של היקב הקטן והמזגגה קשור איך לא? בחילוקי דעות בקרב כורמי המושבה הטמפלרית שרונה,כתוצאה מהפילוג הקימו חלק מהכורמים את האגודה החדשה שנקראה הטמפלרים החופשיים,אנשי האגודה החדשה הקימו יקב קטן ונוסף בשנת 1898 ,עברו מספר שנים עד שנרגעו הרוחות והכורמים במושבה הבינו כי עבודה משותפת תעלה את ההכנסות ותפחית את כפל ההוצאות לשווק,לתפעול ולגידול הענבים בכרמים,אי לכך התאחדו מחדש ליקב משותף.
|
|
בתגובה ל: שרונה מבנה היקב ברחוב דוד אלעזר 27 (116) מאת: פייטושון תכנונו של יקב המושבה שרונה ששטחו היה רב ,נמסר לידיו של האדריכל הטמפלרי הנודע תיאודור זנדל בשנת 1891 ,שהתגורר באותה העת ,במושבה הטמפלרית הירושלמית (המושבה הגרמנית בירושלים), קישור בית תיאודור זנדל במושבת יפו , מבנה היקב שהחל לפעול בשנת 1893 ,תוכנן כמבנה מאורך עם מרתף אחסנה ,המבנה נבנה מבלוקי כורכר ומעל למבנה התנוסס גג רעפים שבו ניצבו שני גמלונים ומתקנים להעלאת סחורה לאיכסון, מספר חלונות עגולים נתנו אפשרות לחדירת קרני שמש לאור. היקב השתרעה על שטח גדול ,מתחת למבנה הראשי המרכזי נחצב מרתף היישון שקירותיו כוסו בטייח ,לאחר שהסתיימה בנייתו הוכנסו לתוכו מאות חביות עץ לאחסנת היין,חביות אלו הכילו מעל חמישים אלף ליטר,למבנה הראשי הוצמדו שני מבנים נוספים גבוהים ששימשו לאחסנת המכשור ששימש ליצור היין הכנסתו לבקבוקים ופיקוק. משטח קדמי של בטון נוצק לפני חזית המבנה ומצדדיו ,עגלות הענבים שנבצרו הגיעו לפתח ונפרקו לצורך עיבודם ליין בקומת הממסד,בקיר נפתח פתח מדרוני שדרכו גלגלו את החביות בעץ הגדולות המוגמרות ליישון ואכסון שיוצרו בחלק באולם קומת הממסד,או גלגלו אותם בדרכם החוצה לניקיון לאחר השימוש. כיוון ששטחו של היקב היה גדול ,נבנה מעברו השני של הכביש מפעל לייצור בקבוקי היין,ובו שכנו גם משרדי היקב,על מנת להקל על המעבר בחורף בין היקב ומשרדיו נחפרה מנהרה מחברת שאורכה מעל לחמישים מטר בין המבנים,מנהרה נוספת שימשה כמרתף מווסת מזג אוויר לשימור חביות בתהליך התססת היין, בסופה של התעלה, ניצב עמוד ששימש לסיבוב הפרדות בחזרה לאחר שהניחו במקום את החביות באחסנה. מנהרות נוספות חיברו את בית המזקקה ואגפים אחרים של היקב,בסיום אחת המנהרות נתגלתה אחרי פינוי מחלקות סודיות של המוסד,נתגלתה כספת גדולה,לצורך פתיחתה הוזמנו מומחי פריצה וגילו לאחר שנפתחה דלתה של הכספת שולחן רעוע שהתמוטט רק מהרעש של פתיחת הכספת. מנהרה נוספת נתגלתה בשנת 2009 ,מאחורי קיר שחסם את הכניסה ,מנהרה שהחלה במרתף היקב והסתיימה בבאר מים,דרך המנהרה הזאת הוליכו את המים מהבאר ששימשו לתהליך ייצור היין,השאיבה עצמה בוצעה באמצעות מתקן שאיבה שהופעלה בתחילה בידי בעלי חיים ובהמשך חובר למתקן מנוע קורסין שביצע את שאיבת המים,המנהרה שימשה לאכסון הספרים של בית ההוצאה לאור של משרד הביטחון בטרם נאטמה. ליד פתח מנהרת המים ,היה חדר גדול ללא פתחים שקירותיו חופו באריחי זכוכית ,בתוך הקירות היו פתחי צינורות מים וגז ששימשו בהכנת משקאות אלכוהוליים ,או המקום שבו יוצרו הבקבוקים ליין. מבנה המזקקה שנבנה גם כן במתחם,שימש ליצירת משקאות אלכוהוליים ששוקו באירופה אך לאחר תקופה קצרה הופסק יצור זה ומרתף המזקקה הושכר בשנים 1924-31 , מרדכי שמעון טפרברג ולמשפחת צבי סגל ,שפתחו במקום בית חרושת לספירט שהפיק מתאנים ותמרים שאותם רכש מתושבים ערביים,שנקרא בית החרושת לספירט שרונה
בשנים 1929-31 נסגרה המזקקה שנשכרה בידי משפחות סגל וטפרברג שנקרא פלסטיין ספירט פקטורי - בית החרושת לספירט שרונה ,על פי האגדות סיבה ראשונה נבעה,שבשנת 1929 החלו מאורעות הדמים של הערבים כנגד היהודים,כתוצאה מכך חומרי הגלם ליצור הספירט שנקנו מערבים נבלמו ולא הגיעו למפעל .
אך הסיבה העיקרית לסגירת המזקקה בניהול היהודי , למרות שבשנת 1931 עדיין פורסם שמו של בית החרושת בית החרושת לספירט שרונה,ברשימת התעשייה הארץ ישראלית ,בין השותפים היו סכסוכים כספיים , על רקע המצב הכלכלי הגרוע ומכירות מועטות ,משפחת סגל עזבה בחוסר כול ואבדה את כספה הרב שהביאה וציוד המזקקה היקר שהובא על ידם מווילנה נמכר בפרוטות וכך תמה תקופת המזקקה, ביום שבו עזבו בני משפחת סגל את היקב בשרונה, מרוששים ונטולי כל, הידרדרו כמעט עד לפת לחם.
|
|
בתגובה ל: שרונה מבנה היקב ברחוב דוד אלעזר 27 (116) מאת: פייטושון פריחת ענף היין והכרמים הגדולים במושבה שרונה, הגיע למשבר בסביבות שנת 1910,עקב המחיר הנמוך ששולם להם והצפת השוק בכרמי יין, כיוון שיחידת המשק הפרטית הטמפלרית התבססה רק על האיכר עצמו ,ולא כמו במושבות היהודיות ,תחת כנפי תומך (יק"א) .
המשק הטמפלרי נוהל על פסים כלכליים נטו , לכן עשו הטמפלרים חושבים ,חישבו את הרווח לעומת הפסד,וחקלאים רבים במושבה עקרו כרמים מניבים ועברו לטעת פרדסי הדרים במקומם,לשווקם הוקם מערך של משלוח תפוזים בעיר יפו ,שקיבלו את המותג תפוזי יפו ,חלק מהכרמים המניבים שנעקרו, הוחלפו בשטחי ענף הירקות, שבהם שתלו הטמפלרים ירקות ,שבעבורם קיבלו כסף רב יותר. עקב המשבר הכלכלי של ענף כרמי היין, בסביבות שנת 1910,כתוצאה מהצפת השוק ביין מהכרמים הרבים שנטעו בארץ ישראל,שולם לאיכרים הטמפלרים במושבה תמורת יבולם מחיר נמוך ,שמבחינתם הוא לא היה כלכלי ורווחי מספיק בעבורם. לכן החליטו חקלאים רבים במושבה שרונה לחסל את חלקו הגדול של ענף היין, חקלאים אלו כרתו את הגפנים ועברו לנטוע פרדסי הדרים במקומם,על מנת לשווקם הוקם מערך טמפלרי למיון ואכסון התפוזים והלימונים בפרדסים בטרם נשלחו לשווק דרך נמל העיר יפו ,תפוזים אלו קיבלו את המותג תפוזי ג'אפה - יפו
|
|
בתגובה ל: שרונה מבנה היקב ברחוב דוד אלעזר 27 (116) מאת: פייטושון כאשר נעזב היקב הטמפלרי בשנת 1939 וחדל לפעול נותר המקום בשיממונו תחת שליטה של המנדט הבריטי שתחם את המושבה שרונה והפך אותה למתקן צבאי ,עד ינואר 1948 שאז הגיעו למקום אנשי ההגנה וטכנאי מטוסים יהודיים שהחליטו שיקב המושבה שרונה יהפך למוסך תת קרקעי לשיקום ושיפוץ מטוסים באין רואה או מפריע. באותה תקופה בחלק ממדינת ישראל עדיין ישבו כוחות צבא בריטי ,גודלו של מרתף היקב ותעלות שנחפרו בו בעבר להעברת אנשים וסחורה יצרו את האפשרות להקים יש מאין מתחת לחוטמם של הבריטים שהיו בסביבה. לשטחה של הקריה בשרונה נכנסו אנשי ההגנה בדצמבר 1947 ,ממש בתחילת ינואר 1948 נרכשו כעשרים גרוטאות מטוסים מסוג אוסטר ,אנו מכנים אותם פרימוסים מבסיס חיל האוויר הבריטי בתל נוף (עקיר) ,מתוך עשרים הגרוטאות הצליחו להרכיב צוות שמנה עשרה אנשים בראשו של הטכנאי שבתאי כץ ,בסודיות גמורה שמונה עשר מטוסים,למרות הרכישה יצאו מספר אנשים לממגורות הזבל שליד מחנות חיל האוויר הבריטי נברו בהררי האשפה וחילצו חלקי חילוף לצורך השלמת חלפים למטוסים שהורכבו. גרוטאות המטוסים הובאו בשתי סיבובים בלילות של 21-22 בינואר 1948 ,את הגרוטאות העבירו בתובלת משאיות בדרכים מסוכנות ליד כפרים ערביים ,בדרכי עפר מבעד לפרדסים עד שהגיעו ליקב,שם שלשלו את חלקי המטוסים דרך החלון שממנו ירד כבש משופע ,שעליו הכניסו הטמפלרים את חביות היין . צוות משפצי המטוסים שמנה כעשרה עובדים ,הקים סדנא מאפס,בפינות שונות במרתף היקב ,הופעלו : עמדת תפירת בד הכנפיים,שולחן לשיקום מנועי המטוסים,עמדות צביעה,פרוק ושיקום חלקים שנפגעו, צמיגים ועוד ולבסוף תחת מעטה הסודיות נולד חיל האוויר הישראלי בארץ ישראל. על המטוסים הוטבעו מספרים ,רובם מספר חופף לכמה מטוסים ,על מנת להסדיר את רישיונות הטיס למטוסים במשרדים הבריטיים ובעיקר למנוע מהם לדעת כמה מטוסים יוצרו מהגרוטאות, מטוסים אלו הועברו בהסתר לאחר שיפוצם בחלקים למקומות שנקבע להצבתם שם הורכבו סופית ,ערכו טיסת כשרות ונכנסו לפעילות מבצעית בחיתולי חיל האוויר הישראלי. שיפוץ מטוסים אלו לא הייתה המילה האחרונה בפעילות היקב במתכונתו החדשה ,בפעולות שנורר משדה התעופה בעין שמר נלקחו שני גרוטאות של מטוסי ספיטפייר ,שחובלו על ידי הבריטים בחפצים כבדים , גרוטאות אלו הועברו לחצר העיקב ,ומחלקיהם של שני המטוסים הורכב מטוס ספיטפייר אחד שהווה את מטוס הקרב הראשון,עוד שופצו במנהרות ובמרתף מטוסים קלים תוצרת ארצות הברית ,פולין ומקסיקו ממש מפעל ליצור יש מאין. לאחר פתיחת שדות התעופה של חיל התעופה הארץ ישראלי לאחר עזיבת הבריטים ,הוצאה הסדנה מתוך המרתף והמנהרות והועברו למבני קבע בשדות התעופה , למרתף שנתפנה עבר בית הדפוס של העיתונות הצבאית והדפסות של חומר ממשלתי,כולל שטרות ומטבעות חדשים למדינה שהוקמה . למעשה בית הדפוס הוקם בבית הדפוס הטמפלרי של משפחת קופר שהיו בעליו של בית הדפוס רקורד ,שפעל במבנה היקב בשנות השלושים לאחר גרוש המשפחה , נכנסו לבית הדפוס מחלקת הדפוס הממשלתי,במרתפו של המבנה החלה לפעול המטבעה הלאומית,בכספת שהייתה במרתף המבנה השתמשו אנשי האוצר לשמור את שטרות הכסף והאגרות הממשלתיות שהונפקו לשימוש אזרחי המדינה.
|
|
בתגובה ל: שרונה-מקבץ מאמרים מאת: סאקרהבית הספר החדש של המושבה שרונה שנחנך בשנת 1931 (מילים לזכרו והאגדות) תודה למשפחת פרופסור פרייזר בעזרה לכתיבת של חלק מהמאמר. האגדות טוענות שבשנת 1929 החלו שיתופי פעולה ארוגניים ומוניציפאליים בין המושבות של יפו ושרונה,שלוותה בפריחה כלכלית של החקלאות והמסחר,רווחה שהביאה את שתי המושבות לשנס מותניים ולבנות בית ספר חדש יסודי ותיכון במימון של ממשלת גרמניה במקום בית הספר היסודי שהתקיים בבית העם הישן עד שנת 1930. טקס הנחת אבן הפינה לבית הספר החדש נערך במחצית שנת 1930,תכנון המבנה נמסר לידיו של תאו בנו של הוגו וילנד, היה בנו העשירי מאשתו השנייה מריה,בטקס ההנחה נאמו בכירי המועצה הטמפלרית ,הסוחר הנודע גוטהילף וגנר . את המבנה המקורי תכנן הוגו ויילנד כמבנה בן שלוש קומות בצורת האות העברית ריש,שני האגפים יצרו התאמה סימטרית ,בחיבור האגפים כלפי חוץ ,יצר האדריכל את הכניסה והמבואה למבנה , באולם הכניסה תוכנן פרוזדור עם דלת כניסה שהוליך לחדר המנהל,בקיר הפרוזדור הוטמע גוש השיש שמאחוריו הוטמן גליל הברכות לאבן הפינה של המבנה,לפרוזדור הזה הייתה כניסה נוספת בקיר החזית ושורת מדרגות לכניסה הפרטית לפרוזדור חדר המנהל. לאחר הקמת בית החולים ליולדות במבנה בית הספר החדש הטמפלרי,נוצרו ביקושים לחדרי רפואה נוספים כתוצאה מגידול מספרם של תושבי תל אביב והסביבה,החליטה ההנהלה ומשרד הבריאות,כי יש לבנות ,להוסיף ולהרחיב אגפים ישנים ,למבנה המקורי נוספו מבנים בעלי שתי קומות חלק מהתוספת הזאת חסמה את הכניסה בחזית המבנה לפרוזדור ההנהלה. (מפעלו של הוגו ווילנד ליצור מרצפות ואלמנטים לצרכי בניית מבנים,תחילת דרכו כיבואן של מלט ממפעלים בגרמניה,ובהמשכו בשנות העשרים כאשר התקין מכונות ומכונת דחיסה ליצור בתבניות מרצפות ,רעפי מלט ורכיבים יצוקים לבנייה מתועשת, כמו משקופים,צינורות למערכות הולכת מים וביוב).
|
|
בתגובה ל: פרידה מבנים שנעלמו במושבה שרונה מאת: פייטושון תוכניות הלימודים הותאמו לרוח הקדמה שנשבה בעולם ובארץ,אך גם נלמדו בבבית הספר מקצועות קלאסיים ,במוסד נלמדו : פיזיקה,מתמטיקה,גיאוגרפיה,מסחר,תנך ודת ברמה גבוהה, גיאוגרפיה,התעמלות ברמה גבוה,טבע ,ושפות כמו אנגלית צרפתית,ערבית וגרמנית עוד נלמדו היסטוריה גרמנית,יוונית ורומית, הבנות למדו גם משק בית,תפירה וגידולי ירקות.
הלימודים בבית הספר נוהלו ביד רמה ובקשיחות ייקית טיפוסית ברוח המולדת,עונשי הלקאה סטירות באו להכניס את כולם ובמיוחד את הסוררים לתלם הלימוד והציות למבוגרים ,כאשר החלה לנשב רוח הרעיון הנאצי במולדת הגרמנית,מיד החלה הקניית התורה החדשה בקרב צעירי המושבה.
ניתן הדגש לרוח החינוך הספורטיבי והדגשת הכושר הגופני והחוסן כמו המולדת ,החלו להתקיים פעילויות ספורטיביות במפגני ספורט ומחנות קיץ לצעירים,בשלוב הטמעת הרעיון והאידיאלים כמו בתנועות הנוער בגרמניה, בתקופה זאת החלו הכינוסים ברוח האהדה לרעיון הנאצי,תוך שימוש בהצדעות,הנפת דגלים והשמעת שירים נאצים מהמולדת.
בית הספר החדש פעל במשך תשע שנים ,עד שנסגר בשנים 1940-1 ,בעקבות המעצר והגרוש,בטרם גורשו הספיקו צעירים רבים ובוגרים לחזור לגרמניה ולשרת בצבא הגרמני למבנה שננטש הוכנסה מפקדה של הצבא הבריטי וחלק מחדריו שימשו את הנוטרים היהודים תחת פיקוד בריטי ,ששמרו על מחנה המעצר שרונה.
כיוון שבסמוך לבית הספר החדש ,הוקמה מפקדת המשטרה הניידת הבריטית,שפעלה כנגד הישוב היהודי הוחלט במה שאנו מכנים ליל המשטרות ,שבו הותקפו ארבע מפקדות ומשטרות של הממשל הבריטי, נקבע כי את מפקדת המשטרה הניידת בשרונה יתקפו כוח של ההגנה.
ההתקפה נחלה הצלחה חלקית אך נהרגו בה ארבעה מחיילי הכוח התוקף,שגוויותיהם הושארו בשטח ,לאחר שנמסרו המתים לידי הקהילה היהודית ,נערכה להרוגים הלוויה המונית בתל אביב, על שמם קרוי רחוב הארבעה המסמן את גבול שטחה של שרונה.
|
|
בתגובה ל: חיי בית הספר החדש עד שנסגר עקב הגרוש במלחמת העולם מאת: פייטושון כפי שנקראה ההתקפה על שרונה. מפקד הפעולה היה דני מס שנפל אח"כ עם הל"ה בדרך לגוש עציון. בפעולה נפלו ההרוגים הראשונים של ההגנה, שניים מהפלמ"ח: עמירם בלינקוב ואהרון ידידיה, ושניים מהחי"ש אריה קסלמן שחולץ פצוע מהשטח ועקב הקושי בהגשת עזרה רפואית נפטר מאיבוד דם, ושרגא הר שהושאר פצוע וגולגלתו רוצצה ע"י הבריטים באמבולנס שפינה אותו לביה"ח ביפו, (משפחתו התקשתה לזהות את הגופה). כישלון הפעולה נגרם בגלל יציאה מאוחרת של הכח התוקף מכיוון שהנשק שסיפק חי"ש תל אביב הגיע עם הגריז עליו והיה הכרח להכינו לפעולה. לפי העדויות הלוחמים ידעו שעקב האיחור משימתם הפכה למשימת התאבדות, אלא שדני מס סרב לבטל על דעת עצמו את הפעולה, וקשר עם המטה לא היה.
|
|
בתגובה ל: ליל המשטרות מאת: עבריה 1 עמירם עבר לגור בגיל 15 בבית דודתו אסיה בשיקגו , בתקופת המאבק עם הבריטים חזר לארץ והתגייס להגנה , אך שוחרר עקב בעיות בגבו, למרות שדודתו שלחה לו כרטיס לחזור אליה בשיקגו הוא החליט כי מקורותיו הם ארץ ישראל והתגייס מחדש בשנת 1946 ונפל עם שלושה מחבריו בקרב לילי כנגד הבריטים בשרונה, נקבר בבית הקברות בקריית שאול . סיפור הנפילה של עמירם בלינקוב
עמירם נפל במבצע "פולים ב 22.2.46 ,מבצע משולב של ההגנה ,חי"ש ופלמח ,שהיה אמור לתקוף ולהשמיד חלק ממחנה הצבא הבריטי בשרונה ,כולל המפקדה ,מחסן הדלק וחניון השריוניות ,למרות שנתגלו המשיכה כיתתו של עמירם לחדור למחנה ולהניח את חומרי הנפץ במקומות שסומנו ,לאחר שניתן אות הנסיגה החלו הכוחות לסגת, אז התברר לעמירם כי ידידה אחד מחייליו נפגע והושאר בשטח בתוך גדרות המחנה.
עמירם חזר לזירת הקרב עם חבריו אליק שמיר, שמואל הרם ועוזי נמירובסקי, לאחר שמצא את חברו ידידיה ,נטל אותו והחל למשוך את ידידה בזחילה לכוון הפרצה שבגדר , כיוון שזחל בשטח חשוף נתגלה במהרה לכוחות המגננה הבריטיים שהחלו לרכז אש עליהם,בעזרת תאורת זרקור ריכזו היורים הבריטיים את הירי עליהם.
הלכודים התקדמו בריצה מהירה לכוון הגדר וזינקו מעלייה ,בעת הריצה ספג עמירם צרור יריות ונפל ,לאחר שנהרג והושאר בשטח ,נתגלתה לבריטים גופתו שעליה תחמושת ובידו תת המקלע ,אז הועברה גופתו בידי הבריטים לחדר המתים בבית החולים הממשלתי ביפו לשם גם הועברו יתר הנופלים בקרב אריה קסלמן ושרגא בר אנשי החי"ש , וידידה חברו של בלינקוב מאנשי הפלמ"ח .
מפעלים שהוקמו לזכרו של עמירם בלינקוב
המפעלים להנצחתו כללו הקמת מגרש כדור סל כיוון שהיה שחקן מחונן בצעירותו ומפעל שנתי של טורניר בכדור סל נושא גביע לזכרו בארץ ישראל
|
|
בתגובה ל: מבט על ליל המשטרות מנקודת מבט ההרוג עמירם בלניקוב מאת: פייטושון אחת מאוניות המעפילים הקטנות בת מאה ועשרים הטון נקראה על שם עמירם בלינקוב , היא יצאה מנמל איטלקי ועל סיפונה מעפילים , תנאי מזג האוויר הקשים ומצב גלי הים הוו מכשול אדיר בפני האוניה, רב החובל של האוניה היה דב חבר קבוץ עין גב,בנוסף במהלך השייט נפל ילד מבין העולים לים ונטרף בידי להקת כרישים, דבר שלא רומם את רוחם של העולים.
בהתקרבם לחופי ארץ ישראל הוקפה הספינה בידי שתי אוניות מלחמה בריטיות ,ובתשובה לזהותם מסרו שם מעורפל של סירה ערבית מבירות ומכיוון שדמתה לספינות שנהגו להפליג באזור שוחררה להמשך דרכה, הספינה המשיכה בדרכה לחוף בארץ ישראל .
חוף הנחיתה להורדת העולים יועד לנקודה שבין חיפה לחדרה , כוחות ההגנה התארגנו ואבטחו את החוף בנוסף הוצבו כוחות שקיבלו פקודה מפורש לירות על כוחות בריטים במידה ויתקרבו וינסו למנוע את הנחיתה, הספינה הגיעה לחוף אנשי ההגנה נכנסו למים והעמיסו את העולים על כתפיהם ומיד מילאו אוטובוס אחר אוטובוס שנשלחו להתערות בין קיבוצי האזור.
|
|
בתגובה ל: פרידה מבנים שנעלמו במושבה שרונה מאת: פייטושון לאחר קבלת המבנה בשלהי מלחמת השחרור לידי ארגון ההגנה ,התמקמו במבנה מפקדות של צה"ל,המבנה נמסר לידי עיריית תל אביב בעלת הנכסים ,על מנת להקים בשטחו בית חולים,שנפתח בשנת 1951,כמחלקת יולדות שהועברה מבית החולים הדסה הישן בתל אביב (בית החולים ליולדות בקריה) בניהולו של פרופסור אשרמן.
בשנות החמישים גברה העלייה והעיר תל אביב התרחבה ,כתוצאה מגידול במספר תושביה,במצב זה הוחלט בבית החולים, להוסיף מרפאות טיפולים נוספות כמו : מכון רנטגן,מעבדות,ארכיב ובנק דם,חדרי ניתוח,מחלקת פגים ואגף מנהלה,בית החולים שימש את תושבי תל אביב והערים הסמוכות.
עקב גידול באוכלוסיית הנולדים החלו להתפתח מחלקות ילודה בבית חולים נוספים בתל אביב ויפו :אסותא,שיב"א ,בלינסון וצהלון ביפו,אגף הילודה בבית החולים התרחב ,בשנות השבעים הוחלף שמו של בית החולים לשמו של יוסף סרלין שהיה שר הבריאות ונפטר באותה תקופה.
בית החולים בשל תנאיו הפיזיים הקשים התפנה לבית החולים ליס החדש במחצית 1997,המבנה נשאר נטוש עד שנת 2002 ,המבנים שעל השטח הושטחו ונעלמו לעד,על חורבות בית הספר הטמפלרי ובית היולדות הקריה ,הוקם מגדל המפקדה הנקרא מצפה המכיל את מפקדות הצהליות הראשיות ומשרד ראש הממשלה, על הגג נבנה מנחת הליקופטרים ,כתוצאה מהבנייה החדשה נמחקו גם מבנים שהיו ברחוב עין דור הסמוך שבעבר שימש כעורק מעבר בין רחוב עין דור לרחוב קפלן.
|
|
בתגובה ל: פרידה מבנים שנעלמו במושבה שרונה מאת: פייטושון חלק מדברים שנתגלו בשרונה מקורו בשינויים וחפירה להרחבת מבנים או שיקומם במושבה שרונה,אגדה זאת למציאת מגילת היסוד להקמת בית הספר החדש מתחת לאבן הפינה ,שהוטמנה בשנות השלושים .
בשנות החמישים בעת שמבנה בית הספר הטמפלרי החדש בשרונה,הפך להיות בית חולים ליולדות הקריה,האגדה מתחילה בפרוזדור שהוביל למשרד מנהל מחלקת היולדות שהחל באולם הכניסה לבית החולים,בפרוזדור לחדר המנהל הוצב ארון גדול לטפסים שהוצב בתקופת היותו בית חולים,ארון שהפריע את המעבר בחיי היום יום.
כיוון שכך פנה פרופסור פרייזר שהיה באותה העת מנהל בית היולדות ,לבדוק מה מאוחסן בארון המפריע ,לאחר בדיקה הסתבר כי בארון נמצאו מסמכים ריקים חסרי ערך, המנהל שפייזר נתן הוראה לסלק את הארון,שניצב לאורך הקיר אך לא חובר אליו.
כשסולק הארון נתגלה מאחוריו לוח שיש בולט תלוי על הקיר,מבקרים בשעות השעמום נהגו לצייר ציורים וכתובות על גבי לוח השיש,בייאושו מהמלחמה במשחיתים,נתן המנהל פקודה לתחזוקה להסיר את לוח השיש מהקיר,כאשר החלו לנסות להסיר את לוח השיש ,נתברר כי בקיר שקוע גוש שיש שעוביו קרוב לחצי מטר .
עמל רב הושקע בפעולה לסלק את גוש השיש מהקיר ,כשהוצא הגוש נתגלה מאחוריו צינור שהונח על תעלה ,בתוכו בצבץ גוף גלילי מאבץ אטום,כאשר נפתח הגליל נתגלה בתוכו לוח נחושת מגולגל שעליו נכתב בכתב גותי ,כעשרה העתקי התוכניות המקוריות שתוכננו בידיו של תאו בנו של הוגו וילנד.
בנוסף נמצאו בתוף הגליל גם מטבעות מתקופת המנדט שיוצרו בסוף שנות העשרים,המטבעות הארץ ישראליות המנדטוריות הראשונות שנוצקו בארץ ישראל,המטבעות נשתמרו כחדשים בזכות עטיפתם בנייר שהוטבל בפרפין.
הממצאים שנמצאו בתוך גליל האבץ האטום שבאבן הפינה,הוכנסו למסגרת ונתלו כתמונה בחדר ההנהלה בבית החולים,מתוך עשר התוכניות המקוריות שנמצאו אף הם בגליל ,נעלמו שמונה ושתים נותרו לזיכרון.
פינה משעשעת באגדה המשפחתית של משפחת פרייזר ,גלומה במסמך שצאצאי פרופסור פייזר,מציגים ,כתעודת הלידה שניתנה בידי קונסול גרמניה בארץ ישראל, שמקום מושבו היה בבית הקונסול ביפו, של הפרופסור פייזר שנולד בשנת 1931 ,וכעבור חמישים שנה מונה למנהל בית החולים ליולדות בקריה.
|
|
בתגובה ל: שרונה-מקבץ מאמרים מאת: סאקרהשרונה סיפור ביתם ההרוס של משפחת גיאורג ויינמן Weinmann George תודה לשי פרקש ודני רכט בעבור העזרה בכתיבת מאמר זה. ביתו של הטמפלרי ג'יאורג ויינמן שהיה בן ממשיך לאביו ובנה את ביתו בקרבה לבית הוריו במושבה שרונה ,נבנה בסגנון הארץ ישראלי הבין לאומי (הבהאוס),על פי סגנון הבניה החדש שהתפשט בארץ ישראל ובמיוחד באזור תל אביב ושכנותיה המושבות הטמפלריות,סגנון המשתמש באלמנטים של בטון יצוק בתבניות המשולבים בקירות הבית ומאופיין בקווים ישרים ופשוטים. ביתו של ויינמן נבנה בשנות השלושים ,על גבולה הצפוני של המושבה שרונה, מבנה בן קומת ממסד וחצי מרתף עם חלונות וגג שטוח ביציקת בטון,שכנו של ג'יאורג ויינמן היה הפרדסן אברלה ,שביתו שימש את ראש הממשלה בן גוריון לאחר הקמת המדינה. כאשר החליטו השלטונות הבריטים בשנת 1941 לגרש את תושבי שרונה מארץ ישראל לאוסטרליה, החליט ג'יאורג ויינמן למסור את ביתו לחברו היהודי אליהו גורדון שהתגורר בביתו בשכירות ,גורדון שנודע בתל אביב בזכות היותו מורה לרכיבה על סוסים. בחצר ביתם הקים הבן ג'יאורג ויינמן רפת לחלב וגינת ירקות בחצר ביתם לפרנסתם,חווה חקלאית זאת פעלה עד שהמשפחה גורשה בשנת 1941,גורדון שקיבל את ביתו של ויינמן וחצרו החליט להשכיר את מבנה הרפת למשפחת המהנדס יקותיאל קלוצמן ולבנו שניהלו במפעל לחרטות ויציקה ,בני משפחת קלוצמן העבירו את מפעלם לרפת הנטושה ,בבית מלאכה זה החלו בני המשפחה לבצע עבודות חריטה בעבור השלטונות הבריטים ובסתר ביצור כלי נשק ושיקומו בעבור ארגון ההגנה. ביתם של משפחת ויינמן שנמסר לידיו של אליהו גורדון ,הפך לחלק מחוות הרכיבה שלו,אלא שבשנת 1949 החליטו עיריית תל אביב והשלטון הצבאי שבקריה ,להעביר את מפעלי התעשייה וחוות הרכיבה לשטחים חילופיים על מנת שיתפנו מביתו של ויינמן ומחצרו. בבית משפחת ויינמן שהיה בתחום השטח הצבאי של הקריה ,שהחל לפעול בשנות השישים הארכיב הרפואי של בית החולים אסותא ,עד שנבנה בית החולים החדש והבית נתפנה ועמד נטוש משום שלא נמסר בחזרה לעירייה כמקובל,הקריה הצבאית הסמוכה ,מיהרה להניח ידה על הרכוש הנטוש וצירפה אותו לשטחה של הקריה הצבאית ,עד שהחליטו להרסו בשנת 2005 בהחלטה שרירותית בעבור יצירת מגרש חניה. בעת שגובשה תוכנית הריסת בתי השכונה בשרונה ,נקבע שבתים חדשים שנבנו בשרונה בשנות השלושים ואילך ,בתים שלא היו שייכים לגל הבניה הראשון והשני של המושבה , על פי הקריטריון נקבע שיש להרסם ,על מנת לפתח את תוכנית פארק שרונה החדש. צחוק הגורל שבית זה נהרס בשנת 2005 ליצירת מגרש חניה,כיוון שהיה בתחום הריבון הצבאי ולא נדרש לרישיון הריסה מעיריית תל אביב, למרות שבית ויינמן לא נכלל בתוכנית הפארק המבנה נהרס מרצונו של הריבון הצבאי בקריה ,על מנת לצמצם את השטח הבנוי בקריה לטובת מגרש חניה לרכבים בקריה.
|
|
|
|
מאמרי הקהילה
|
משה מאירי סוקר את רמות ישכר
נופים, התיישבות,הסטוריה,מפות ואתרים, בשרשור מעמיק.
12/7/2016
|
|
אילנה מטיילת בדולומיטים האיטלקים
בלווי הגיגים והסברים.כל תמונה גלויה.
12/7/2016
|
|
תילי תילים בשפלה- PW יקירנו חד חידות באויר
בעזרת צילומי רחפן נראים התילים הארכילוגיים שונים מהמוכר לנו.זה לא הפריע לידעני הפורום לזהות אותם.
12/7/2016
|
|
שביל הבשורה ממזרח לנצרת-סייר מדבר וחבורתו
ביום קיץ לוהט מצפינים סיירי המדבר לגליל התחתוןמזרח לנצרת עילית, על הכביש בדרך לעין מאהל, בשביל ישראל בדרך להר דבורה, פסגת הר דבורה, ירידה והתחברות אל שביל הבשורה, משיכה צפונה עד נחל אזנות, עליה לגבעת הנ.ג. 532, עין מאהל.
12/7/2016
|
|
חיפוש בפורום
הכנסו לקישור (גוגל) ובשורת החיפוש הוסיפו את המילים שאתם מחפשים. שימו לב-הוסיפו, בלי למחוק את מה שכבר כתוב בשורה.
5/9/2014
|
|
מספר הטלפון של יוני-קרמבו 053-5240002
במידה ואתם לא מצליחים להכנס לפורום,אנא פנו ישירות ליוני.
4/6/2013
|
|
הטמעת תמונות
לחברים שטרם ניסו, לחברים חדשים ולכל מי שצריך ריענון-איך מטמיעים תמונות בתוך ההודעה בפורום.
4/1/2013
|
|