|
בחג השני של סוכות יצאנו עם משפחה נוספת ליומיים לאורך שביל ישראל ברכס רמון. להבדיל משנים קודמות לא הצטרפו הילדים הגדולים (חלק לא יכלו וחלק לא רצו) וכך מצאנו את עצמנו 4 מבוגרים ו 4 ילדים בלבד. עוד הבדל משנים קודמות היה שלא שכרנו ג'יפ לוגיסטיקה אלא התבססנו על לוגיסטיקה עצמית.
|
|
בתגובה ל: יומיים ברמון מאת: ylivnyיצאנו ב 05:30 מת"א דרומה. למצפה רמון הגענו בסביבות 08:00 ואחרי הקפצה מכוניות של כ 40 דקות התחלנו ללכת בתוואי שביל ישראל הישן (שביל ירוק) לתחתית המכתש, חצינו אותו, טיפסנו על שן רמון ויצאנו מהמכתש עם שביל ישראל לכיוון קיר האמוניטים וכביש 40, שם חיכתה לנו המכונית. יעל זכר מקדם את פנינו במצפה רמון (היעלים מטיילים ברחובות מצפה רמון כמו חתולים ברחובות תל אביב. ראינו לא מעט שלטים שמבקשים לא להאכיל את היעלים אבל נדמה לנו שהציבור לא ממש משתכנע) יורדים למכתש פריזמות קווארץ (כנראה שנוצרו מאותו דייק שאחראי גם על הפריזמות ב"מנסרה") חוצים את המכתש קצת פאונה – סלעית לבנת כנף צבי הנגב שביל ישראל מטפס על שן רמון שהוא שאריות של מחדר מגמטי שחדר לסלעי המשקע מהטריאס. סלעי הטריאס עברו שחיקה במהלך הווצרות המכתש והמחדר המגמטי נשאר. מהפסגה נשקף נוף נהדר. לכיוון דרום מזרח נצפה היטב הקיר הדרומי של המכתש, הר ארדון ושתי הבקעות העוטפות אותו – בקעת מחמל ובקעת ארדון לכיוון דרום מערב נצפה המשך הקיר הדרומי של המכתש וכן הר פיטם, שמעי ולבני ומאחוריהם הר עריף אחרי הירידה משן רמון השביל יוצא מהמכתש דרך מפער שן רמון וממשיך לאורך הצלע הדרומית של המכתש אל קיר האמוניטים מכאן המרחק קצר לכביש 40 שם השארנו את אחת המכוניות. עוד נסיעה של 40 דקות כדי להביר את המכונית הנוספת ונסיעה קצרה לחניון לילה נחל נקרות שם העברנו ערב נעים (למרות שהיו לא מעט מטיילים רכובים בחניון המערבי, הופתענו לחיוב מהשקט שנשמר לאורך כל הערב)
|
|
|
בתגובה ל: היום השני מאת: ylivny יומיים של מסלול לא קצר ולא קל והילדים נראים צעירים לפי התמונות. כל הכבוד גם להורים שתמכו ולך על השיתוף והתמונות היפות.
כמה שאלות ברשותך: 1. בני כמה הילדים? 2. לא חששתם להשאיר רכבים על כביש 40? 3. לפי המפות, עין סהרונים לא נגיש ברכב פרטי. האם הנסיעה אפשרית בכל זאת?
|
|
בתגובה ל: כל הכבוד לילדים (ולהוריהם) מאת: הופאקתודה על הפירגון. 1. הילדים כבר לא כ"כ צעירים. הבנות בנות 8 בקרוב והבנים בני 9 וחצי. לארבעתם יש הרבה שנים של נסיון בטיולים בארץ ובחו"ל. בהתחלה במנשא ובהמשך ברגל. עד לפני שנה-שנתיים עוד היינו צריכים להתחשב ביכולות שלהם ובקצב שלהם בבחירת מסלולים אבל כיום הם הולכים לפחות טוב כמונו. הנה כאן תמונה של הטיול הראשון של הקטנה שלנו. היא היתה בת 12 ימים. והנה תמונה של הבן בגיל שנתיים וחצי הולך במסלול מקרני חיטין לנחל ארבל. 2. ביום הראשון השארנו את הרכב ליד השביל שיוצא מכביש 40 לקיר האמוניטים. בעבר היתה במקום עמדת הסברה של הרט"ג בסוכות אבל השנה לא. למרות זאת היו שם עוד מכוניות ונרשמה תנועה ערה אז קיווינו שיהיה בסדר. ביום השני השארנו את המכוניות בירידה מכביש 40 לכיון נחל גוונים. גם שם היתה תנועה ערה למדי בחג. 3. השביל לעין סהרונים דרך חניון בארות עביר לכל רכב. ראיתי עכשיו ב Israel Hiking Map שהקטע מחניון בארות מסומן כעביר ל 4 על 4 בלבד אבל זו טעות. דווקא המקטע הזה עולה משמעותית באיכות הדרך על המקטע מכביש 40 עד חניון בארות. אני אתקן את המפה השיתופית. יונתן
|
|
בתגובה ל: תשובות מאת: ylivny לא התכוונת לחניון יום של חאן סהרונים ?
|
|
בתגובה ל: אתה בטוח שהדרך ל לעין סהרונים עבירה לכל רכב ? מאת: galit29מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בבלבול סביב הנושא אנסה להבהיר בעזרת המפה: מחאן בארות ממשיך השביל השחור (ציר הנפט) צפונה - עביר לכל רכב. לאחר כמה מאות מ' יש שביל אדום הפונה ימינה וגם הוא עביר לכל רכב. לאחר כק"מ מגיעים למזלג דרכים: 1) השביל השמאלי מסומן שחור מוביל לחניון יום רמת סהרונים - עביר לכל רכב. חניון יום רמת סהרונים הוא הבסיס הטבעי למסלולים להר ארדון וגבעת חרוט (הר גבס). מהחניון ממשיכה דרך שעבירה לרכבי 4X4 בלבד לכיוון מזרח לנחל ארדון. 2) השביל הימני מסומן אדום מוביל לחניון יום עין סהרונים - עביר לכל רכב. חניון יום עין סהרונים הוא הבסיס הטבעי למסלולים לפרסת נקרות והר סהרונים. בסמוך לחניון היום נמצאות גם שתי נק': * עין סהרונים - נמצא במרחק כ 300 מ' מהחניון באפיק נחל רמון. בחורף תמצאו כאן נביעה ובקיץ צמחים המעידים על מי תהום גבוהים. * מצד סהרונים (נקרא גם חאן סהרונים) - נמצא כ 100 מ' מהחניון. אלו שרידי מצודה וחאן נבטיים שמופיעים גם בתמונות שצרפתי. מהחניון ממשיכה דרך שעבירה לרכבי 4X4 בלבד לכיוון מזרח למעלה דקלים ונחל נקרות. דרך שעבירה לרכבי 4X4 בלבד ממשיכה למרבה לכיוון כביש 40 דרך נחל גוונים. קבצים מצורפים:
|
|
בתגובה ל: עין / רמת / חאן / מצד סהרונים מאת: ylivny ונקרא עין סהרונים..
דרך אגב כן ראיתי רכבים פרטיים ממש ליד עין סהרונים הם מגיעים ( אין לי מושג איך הם עוברים שם ) דרך השבי הירוק שיוצא ליד חניון נחל גוונים
|
|
בתגובה ל: כל הכבוד לילדים (ולהוריהם) מאת: הופאק אצלי זה ממש טוטו, לפעמים הגדול (13) מפרגן וסוחב כמו סוס את כולם, ולפעמים הוא שור עצל. אח"כ יש לי 2 בנות (9, ו7) שגם איתן לפעמים ההליכה נהדרת וכייפית, ולפעמים זה בכי אחד גדול.
יש לציין שאנחנו מטיילים איתם 3-4 פעמים בשנה, הם יודעים לקרוא מפה, ואוהבים טבע, אבל ההליכה לפעמים הופכת למשבר.
אשמח לקבל טיפים, לשדרוג החוויה המשפחתית.
תודה!
|
|
בתגובה ל: ממש כל הכבוד לכם ולילדים! אפשר קצת טיפים? מאת: regavim טוב, דבר ראשון צריך להודות שגם אצלנו יש פעמים שהילדים לא מתלהבים מהרעיון לצאת לטיול (בעיקר כשמדובר בטיולים חד יומיים בשבת, לטיולים רב יומיים עם לינת שטח הם יוצאים בהתלהבות). לזכות הילדים יאמר שגם אם הם לא מתלהבים מהיציאה לטיול בזמן ההליכה אין תלונות ובטח שלא בכי.
לגבי השאלה איך מגיעים למצב כזה - אני באמת לא בטוח שאני יודע. ברור לי שיש לנו חלק מסוים בזה אבל לאופי של הילדים יש חלק לא קטן בעניין. מה שאני רוצה להגיד זה שגם אם תעשה "הכל נכון" יש סיכוי שילדים מסויימים לא יתחברו לסוג הפעילות הזה ואז כנראה ששום דבר לא יעזור. עוד דבר חשוב לזכור זה שילדים משתנים ומאוד יכול להיות שבעוד 5 שנים לא נצליח לשכנע אף אחד מהם לצאת איתנו לטיול. לך תדע...
לדוגמא - אצלנו הגדול (בן 14) כבר לא מצטרף לכל טיולי השבת. רק אם תהיה לו חברה מתאימה או אם אין לו תכנית אחרת. הוא מטייל בעצמו בחוגי סיור. עד לפני שנה הוא היה מצטרף לכל הטיולים. לעומתו, לקטנים (בן 9.5 ובת 8) עדיין אין ברירה אלא להצטרף. לשמחתינו הם מסתדרים מצויין בזמן האחרון והולכים אחד עם השניה. עד לפני שנה שני הבנים היו הולכים יחד והקטנה היתה צריכה את אחד מאיתנו (או חברה).
אז אחרי שאמרתי שאין לי ממש מושג מה צריך לעשות הנה בכ"ז כמה דברים שאני חושב שיכולים לעזור לייצר ילדים מטיילים:
1) כמות: לטייל עם ילדים 3-4 פעמים בשנה זה די מעט. כולל חופשות בחו"ל אני מעריך שאנחנו טיילנו עם הילדים כשהיו קטנים כ 30-40 ימי טיול בשנה. עכשיו זה פחות, בסביבות 20-30. זה כמובן מקנה לילדים הרגלי הליכה וגם מרגיל אותם שזה מה שאנחנו עושים כמשפחה - מטיילים.
2) פרטנרים: כשהולכים עם חברים הרבה יותר קל. אם יש לילדים חברים ממשפחות מטיילים אז שווה לחבור ולטייל ביחד. לדעתי לא כדאי שכל הטיולים יהיו בהרכבים כאלה אלא גם לגוון ולצאת לטיולים רק של המשפחה.
3) התאמה: כאן זה מתחלק לשני דברים קצת מנוגדים: א. לקבל את זה שילדים לא בהכרח נהנים מנופים ומפריחה יפה. להבין שכמו שלפעמים עושים פעילויות שמתאימות לילדים ופחות להורים אז בטיולים זה יכול להיות הפוך. זה יותר מתאים למבוגרים והילדים מצטרפים כי זה מה שיש. מנסיוני אם זה מה שמשדרים לילדים ולא מתרגשים מחוסר שביעות הרצון שלהם הם לומדים להסתדר. ב. אם יש סוג טיולים שהילדים אוהבים במיוחד (מים, עם לינת שטח, סולמות ודרגיות) אז לצאת בין השאר לטיולים כאלה.
4) סבלנות: כשהילדים קטנים צריך הרבה סבלנות בללכת איתם. גם מבחינת הקצב וגם מבחינת הצורך שלהם שאתה תבדר אותם בהליכה. אם אין סבלנות זה לא ילך.
נראה לי שזהו. אם אני אחשוב על עוד משהו אני אוסיף
טיולים נעימים יונתן
|
|
בתגובה ל: טיפים מאת: ylivny ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: היום השני מאת: ylivny סך הכל טיול יפה בנופי המכתש עם הערך המוסף של טיול בין דורי עם ילדים שנראים טיילים מנוסים, מה צריך יותר מזה?
|
|
בתגובה ל: יומיים ברמון מאת: ylivny ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: יומיים ברמון מאת: ylivny תמונות מצוינות
|
|
בתגובה ל: יומיים ברמון מאת: ylivny ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: יומיים ברמון מאת: ylivny ללא תוכן
איזהו חכם? הלומד מכל אדם. אין חדש תחת ה- אבל יש כמה פרטים שלא הבחנו בהם.
|
|
בתגובה ל: יומיים ברמון מאת: ylivny ללא תוכן
|
|