מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני
|
|
מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני
פורסם לפני
2633 ימים
מאת אילנה ב
סה"כ תגובות: 40
תגובה אחרונה לפני: 2606 ימים
הפעם האחרונה שביקרתי בחופי סיני היתה בסוכות 95, מאז התחלפה מאה, השנים חלפו וההתנגדות שהיתה לי לחצות את הגבול לשטח מצרים התרככה והתמסמסה כליל. וטוב שכך. כי במרחק לא רב ממסוף הגבול בטאבה משתרע מדבר עצום בגודלו וביופיו. הרגע הזה בו אני עומדת על קצה הצוק בראשו של ג'בל אום-לאחז עליו טיפסנו ביום הראשון למסע ופוקחת עיניים משתאות אל מול המדבר שנפרש מולי נחקק בי עמוק. לא ידעתי שכל כך יפה כאן. ואת היופי הגדול הזה, הבראשיתי, העוצמתי, הטהור, הלא נגוע אני רוצה להעביר הלאה למי שפוחד לחצות את הגבול, למי שלא יכול, למי שרוצה אבל לא מתאפשר לו, למי שקר לו מדי לטייל במדבר בחורף, למי ששמח שזו אני שטיילתי שם בתנאים-לא-תנאים ולא הוא. אני שהייתי שם שבוע שלם באמצע דצמבר וצילמתי ללא לאות, לכבוד לי לחלוק אתכם חלק מן המראות והרשמים. אי אפשר הכל, אבל מה שניתן, בשמחה, וכהרגלי אצרף בהמשך את הקישור לאלבום המלא
|
|
|
|
הפעם האחרונה שביקרתי בחופי סיני היתה בסוכות 95, מאז התחלפה מאה, השנים חלפו וההתנגדות שהיתה לי לחצות את הגבול לשטח מצרים התרככה והתמסמסה כליל. וטוב שכך. כי במרחק לא רב ממסוף הגבול בטאבה משתרע מדבר עצום בגודלו וביופיו. הרגע הזה בו אני עומדת על קצה הצוק בראשו של ג'בל אום-לאחז עליו טיפסנו ביום הראשון למסע ופוקחת עיניים משתאות אל מול המדבר שנפרש מולי נחקק בי עמוק. לא ידעתי שכל כך יפה כאן. ואת היופי הגדול הזה, הבראשיתי, העוצמתי, הטהור, הלא נגוע אני רוצה להעביר הלאה למי שפוחד לחצות את הגבול, למי שלא יכול, למי שרוצה אבל לא מתאפשר לו, למי שקר לו מדי לטייל במדבר בחורף, למי ששמח שזו אני שטיילתי שם בתנאים-לא-תנאים ולא הוא. אני שהייתי שם שבוע שלם באמצע דצמבר וצילמתי ללא לאות, לכבוד לי לחלוק אתכם חלק מן המראות והרשמים. אי אפשר הכל, אבל מה שניתן, בשמחה, וכהרגלי אצרף בהמשך את הקישור לאלבום המלא
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה בכמה מילים על מנהלות, כי אלו תמיד שאלות שנשאלות: לא נסעתי לבד, הצטרפתי לקבוצה קטנה שיצאה ל-"מסע רוחני אל מזרח סיני". מדובר ב-"טיול מאורגן" שונה לחלוטין מטיולים מאורגנים אחרים בהם השתתפתי בעבר. הקבוצה מנתה שמונה מטיילים, מתוכם משפחה איטלקית (הורים עם שני נערים בגילאים 12 ו-14), בחורה איטלקית ועוד שלושה ישראלים. תערובת אנושית בינלאומית מאוד מיוחדת, חוצה גילאים ובאווירה המיוחדת של הטיול נוצרה קרבה גדולה. אהבתי את הערבוב הזה, בשפות, בתרבות, המעברים בין עברית-אנגלית-איטלקית-ערבית היו חלק מהחויה. המסע הוגדר כ"מסע רוחני", כלומר לא טיול סטנדרטי שכולם מכירים בו המדריך מוביל את המטיילים מסלולים ארוכים ועוצר להסברים גיאורפים-גיאולוגים-בוטאנים-היסטוריים וכו'. לא שלא הלכנו. הלכנו, אבל בקצב אחר, משתהה יותר, היו ימים עם הליכה ארוכה (המקסימום היה 15 ק"מ ביום) והיו ימים שהלכנו רק במחצית הזמן. כך או כך, במהלך שבעת ימי המסע השלמנו הקפה שלמה סביב הר בארקה, הוא ההר הקדוש והבולט במרחב. אציין את שמות המקומות בהם ביקרנו, לפי הסדר, מראשון עד שבת, מי שמכיר, מכיר ומי שלא, עבורו אלו רק שמות שלא אומרים דבר, כמו שלי לא היה מושג עד שהיגעתי לשם. ג'בל אום-לאח'ז, ואדי ע'זאלה, ואדי חלאל, דיונת בארקה, ואדי בארקה, קניון בארקה, ראס גאריב, עין ח'ודרה - נביעת מדבר, הקניון הלבן בשבת בצהריים היגענו לכביש שם חיכתה המונית שהחזירה אותנו לטאבה. את הגבול חזרה לישראל חצינו בשש בערב ואז עוד ארבע וחצי שעות נסיעה עד הבית. הטיול היה במתכונת "טיול נודד" שאני מכירה מטיולי שדה בוקר, רק שבמקום ג'יפ מנהלות היו חמישה גמלים ועוד גמל תינוק בן חצי שנה. את הציוד האישי שלנו, שמיכות של הבדואים וכל המטבח הנודד העמיסו בשקים על גבי הגמלים והם הלכו בשיירה במקביל אלינו, לא תמיד באותו המסלול, אבל פגשנו אותם בצהרים למנוחה וארוחה קלה ובערב כשהיגענו ל-"מחנה לילה". בתיק שסחבתי על הגב היו מים, בגדים חמים ומצלמה. התמונות שאני משבצת בשרשור הזה הם לפי סדר כרונולוגי, לא נוקבת בשמות מקומות, כי כבר לא ממש זוכרת וגם כי זה ממש לא משנה. משנה הנופים, ההרים, המרחבים, הסלעים, החולות, השמיים, השקיעות, הזריחות, המדורה, הגמלים, האנשים - המרכיבים מהם עשוי טיול חווייתי שכזה
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה במהרגע שחציתי את הגבול והתקרבתי יותר ויותר אל המרחבים של מדבר סיני, הניתוק מחיי היום-יום, מהמוכר והידוע קרה בבת אחת והיה לי כ"כ טבעי. מצאתי שם מקום של שקט, שלווה, יופי גדול טיילנו באיזור של ארץ בראשית שיש בה הכל מכל, מרחבים פתוחים ואינסופיים, הרים גבוהים, קניונים צרים המסתתרים בין הערוצים, דיונות חול מרהיבות ביופיין, נווה מדבר שהוא מקור חיים במדבר. תוסיפו לזה את השקט, העוצמה של הטבע, ההוד, השמיים העצומים הפרוסים מעל, המרחב הפתוח והכל כך יפה, שלל הצבעים והצורות שאבן החול יוצרת - מקבלים מרחב שיכול לשמש גם כמקום להתבוננות פנימית. המסע שילב הליכה ואימון רוחני ומדיטטיבי על מנת להתחבר למהות המקום. לא נראה לי שכאן זה המקום המתאים להרחיב על החלק הזה במסע. חלק מהחוויות המאוד עוצמתיות שעברתי שם אני אשמור לעצמי וחלק אשתף כאן.
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה באת הקבוצה ליווה צוות בדואי, מדריך מקומי שמכיר את המקום ומכיר גם את המדריך הישראלי שנים רבות ויחד הובילו טיולים רבים. זה מה שנתן לי הרגשת ביטחון כשנרשמתי לטיול. ולא, לא פגשנו בדרך מחבלים עם סכין, לכל היותר את ג'בלי עם סכין מטבח קוצץ ירקות לסלט. היו עוד שלושה מגמלים שהובילו את הגמלים, העמיסו עליהם את הציוד, פרקו את הציוד, דאגו לגמלים ודאגו גם לנו, הכינו אוכל טעים ופשוט. אכלנו מה שהבדואים בישלו, ארוחת בוקר קלה במחנה לפני שיוצאים לדרך, צהרים איפשהו באמצע הדרך, וארוחת ערב חמה סביב המדורה במחנה. את הווריאציות של התפריט אפשר לראות בתמונות האוכל שצילמתי. כשאני משווה להתנהלות סביב האוכל בטיולים של שדה בוקר, אנחנו, המטיילים, אחראים על הבישול ועל הניקיון. המנהלן מביא שולחנות מתקפלים, יש ג'ריקנים גדולים של מים עם ברזייה, יש תאורת לדים ללילה, יש ארגזים עם ציוד מטבח, ערכת תבלינים, קרש חיתוך. דברים קטנים שעושים את החיים נוחים יותר. גם לבדואים היו ארגזים עם ציוד מטבח, סירים, שקיות תבלינים, אבל בלי שולחן או קרש חיתוך ובטח שבלי לדים, אלא עם פנסי ראש. אני יכולה להעיד שהיה טעים, אם כי לא סטרילי במיוחד, וככל הנראה משהו באוכל הפך את הבטן לחמישה מתוך התשעה, ולצערי, אני ביניהם. ביום הרביעי למסע התחלתי להרגיש בחילה שהלכה והתגברה והתפרצה בשילשולים והקאות. לא היתה אומללה ממני בכל העולם כולו באותן דקות שהקאתי את המרק והאורז של אתמול בערב על המדבר. התמונה הזו שלי - לבד במדבר, עומדת ליד ארוחת הערב שמוטלת על האדמה, שוטפת פנים עם בקבוק מים, שותה, מנסה להעביר את הטעם הרע, מרגישה רע, בוכה מרוב שלא מסוגלת להקיא ואחרי שזה קרה מרימה מבט שואל לשמיים, למדבר, מאיין יבוא עזרי - זו תמונה שנחקקה עמוק בפנים. החרא הזה שחטפתי היה שיעור כואב מאוד בלשחרר שליטה, בלבקש עזרה, כי לא היתה לי ברירה, כי עד עכשיו הייתי חזקה, יכולתי לעשות הכל לבד והינה תוקף אותי החרא הזה ואין מנוס מלבקש עזרה. ההיגיון אומר שאם הכל כבר יצא החוצה, ואם אני כמעט שלא אוכלת אז הרע מכל מאחורי, אבל ההרגשה הרעה המשיכה ללוות אותי למעשה עד שבת בבוקר. מבאעס מאוד להיות חולה בטיול, להרגיש חולשה, אבל היה בזה גם משהו מנקה. הרגשתי שהגוף פולט החוצה הרבה מהג'יפה שהצטברה לי בגוף, בנשמה.
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה בבתחילת המסע קצב ההתקדמות של הקבוצה היה, איך לומר זאת, קצת איטי לטעמי. כלומר משכימים ברבע לשש ונפגשים למעגל בוקר סביב המדורה בשש ורבע, אבל לא מתחילים ללכת עד שמונה וחצי, תשע. אני לא רגילה לקצב הזה. אני לא יכולה לשבת שעה שלמה בבוקר סביב המדורה, שלפי חוקי מרפי, בדיוק במקום שסידרתי את הכיסא הקטן שלי באה הרוח ומעיפה עלי את העשן, ישר לעיניים. בטיולי שטח אחרים כמו אלו של שדה בוקר, משכימים בשש, שש וחצי ארוחת בוקר ושבע כולם מוכנים להליכה אחרי שקיפלו ציוד. כשהרגשתי את הקוצים בטוסיק ביקשתי מסלים, המדריך הבדואי, שיראה לי את הכיוון לאן הולכים והייתי מתחילה לצעוד לפני כולם ונעצרת לחכות להם. אהבתי את הזמן הזה, כאילו אני באחד מטיולי הבדד שלי, לגמרי-לגמרי לבד בטבע הגדול הזה שהקיף אותי מכל עבר. ככל שעברו הימים והגוף התעייף ונחלש, למדתי לאהוב את הקצב האיטי יותר, להעריך אותו, להשתהות בו. למדתי להרפות מה-doing שכ"כ מאפיין אותי ולהתמסר יותר ל-being. הסביבה היתה כזו שמעודדת יותר being מאשר doing. הייתי מסתכלת על הבדואים, איך הם משתרעים סביב המדורה, שותים תה, מעשנים, מקשקשים. לא רק הם, גם אנחנו, מהרגע שהיגענו למחנה בסוף היום. "מחנה", כלומר אותו מקום מוגן עד כמה שניתן מרוחות שמצאנו באמצע המדבר והחלטנו שכאן ישנים. אז אחרי שכל אחד אוסף את התיק שלו, מקים אוהל, ואצלי זה צ'יק-צ'ק תודות לפטנט העולמי הזה של "אוהל בן-רגע", מכניסה את הדברים מהתיק הגדול לאוהל, מחליפה בגדים (אפילו לא שקלתי להתרחץ בקור הזה) ו... למדורה.
|
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה בביום הקצר בשנה, אותו יום שטיפסנו על אותו פיסטין לזריחה, היה יום בו הלכנו מעט. לא מיהרנו. אחרי ארוחת הבוקר ביקרנו בקניון צבעוני ובדרך חזרה\ כשהשמש יצאה עשינו "תרגיל אדמה" למרגלות דיונה קטנה מול ג'בל בארקה. התפצלנו לזוגות ואחד כיסה את השני בחול כשרק הפנים נשארו גלויות. אני הצלחתי להישאר מכוסה בחול בקושי חמש דקות, מייד התחלתי לזוז, להזיז ידיים ורגליים בתנועות שחייה. האחרים לא זזו, שכבו בתוך תלולית החול שלהם קרוב לחצי שעה. אז יש מי שלא זז ויש מי ששוחה בחול, כמוני, בעיניים עצומות, והיה נעים מאוד ומיוחד מאוד, כי מתי העזתי להתכסות כל כולי בחול, להתקרב ככה לאדמה, להתחפר בה, לגעת ממש בטבע, לא רק להלך עליו, אלא להיות בו. אחרי ההתפלשות בחול חזרנו למחנה לקפל ציוד, בינתיים הבדואים "קפצו" עם הגמלים לבאר קרובה והנביאו מים למקלחת. מקלחת הבקבוקים הראשונה לטיול זה.
|
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה בחוץ מהנופים והאנשים היו שם בסיני גם גמלים. משום מה תמיד החזקתי בדיעה שגמל זו חייה מכוערת ושצריך לשמור ממנה מרחק כי היא יורקת. אבל אחרי שבוע בנוכחות חמישה גמלים וגמל ג'וניור בן חצי שנה שיניתי את דעתי ולמדתי לחבב את החייה הזו. החזקתי בחבל והולכתי אותה מרחק מה אפילו הושטתי יד ללטף לה בראש כמה פעמים. אני שואלת שאלות וסלים עונה: - כמה קילו אפשר להעמיס על גמל? פה במדבר, 200 ק"ג, בהרים פחות - מאיזה גיל מתחילים להעמיס על הגמל? בן חמש, מתחילים להעמיס עליו - כמה שנים חי גמל? חי 25 שנים ומשהו - כמה זמן נמשך הריון של נקבה? נמשך שנה - למה שמים לו שק על הפנים בערב? זה האוכל האמיתי שהגמל אוכל, שעורה - למה מוחמד נותן לגמל קרטון? הדא אל-גמל, אוכל הכל... הגמל אוהב קרטון כי בקרטון יש עץ. זה מוצא חן בעינינו וגם אנחנו קורעים חתיכות קרטון מהאריזות של המים המינרלים וניגשים להאכיל את הגמלים. או שומרים בצד את הקליפות תפוזים ונותנים לגמלים לאכול. גם אני, ניגשת לחייה המכוערת הזו, הינה הבאתי לך צ'ופר, קח קרטון, זה מה זה טעים, רק ראבאק, הסירחון שיוצא לך מהפה... ואגב, זה לא נכון שהגמל אוכל הכל, ברתמים למשל שהם רעילים הגמל לא נוגע והוא סרב לגמבה אדומה ושאריות של כרוב סגול מהסלט. אבל קרטון מכל סוג היה לו דווקא טעים, לכו תבינו הגיון של גמל... באחת מהפסקות הצהריים, כל הגמלים הלכו לחפש שיחים ירוקים לנישנוש של צהריים, חוץ מגמל אחד שהושיבו סמוך אלינו וקשרו לו את הרגליים. והגמל צועק. אנחנו שואלים את סלים למה לא שיחררו את הגמל הזה. - זה זכר, אם נשחרר יילך לרדוף אחרי הנקבות. אהההה... אז ככה נשמע גמל זכר חרמן. בכלל, הם מדברים ביניהם הגמלים, יש להם שפה של נהמות, צעקות, נאקות. חייה מצחיקה. וחזקה מאוד, לא האמנתי כשראיתי איך יורדת עם כל המטען עליה במורד תלול.
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה בהחולות בסיני... לא כמו החול בארץ. חול נקי, דק, תענוג לחפון אותו ביד ולסנן אותו לאט לאט. דיונות החול שהיגענו אליהם היו כ"כ יפות, ענקיות, מזמינות לטפס אל ראשן ולדהור במדרון. והיתה כזו דיונה שכולנו השתוללנו עליה. וזו היתה השתוללות מדהימה, מחייה, מזרימה טונות של אנדרנלין וחיוניות וצחוק. צילמתי אותם מתגלגלים למטה, מתפוצצים מצחוק. גם אני כשירדתי יחפה בפעם הראשונה לא יכולתי להישאר אדישה לחול המתמסר הזה, אבל אני לא רצה ולא קופצת, אני עושה סקי חול בסלאו-מושן, להאריך את התענוג הזה עוד קצת, לראות נחל של חול זורם מתחת לרגלי. אח"כ טיפסתי שוב למעלה לסקי-חול take2. אבל אח"כ, אחרי שנגמר, והיה צריך לטפס בחזרה למעלה, לחזור להמשך המסלול, לנעול את הנעליים שחלצנו למעלה ולהעמיס את התיק שנותר שם - הדיונה הזו לימדה אותי שיעור חשוב. שאני לא יכולה לאהוב רק כיוון אחד שלה, להגיד שהגלישה במורד הדיונה זה דבר פנטסטי וכייפי אבל את הכיוון השני של לעלות למעלה לשנוא. אז מה, עכשיו כשקשה לי לעלות את השיפוע ואני נאבקת על כל צעד-נשימה-מנוחה-צעד-נשימה-מנוחה, עכשיו אני מקללת ורוטנת וזועפת, כי קצב הנשימה שלי לא תואם את הקצב שהייתי רוצה להתקדם, כי כולם כבר למעלה ורק אני נותרתי שוב אחרונה, שוב נאבקת בעלייה המסריחה הזו בשיפוע בלתי אפשרי, בחול שאיך לעזאזל אני מצליחה לטפס למעלה בלי לשקוע מטה.... והרי כל מה שקורה בעולם החיצוני זו השתקפות של מה שקורה בתוכי, מאבקים, השוואתיות, ביקורתיות, שיפוטיות. סוף-סוף שמעתי את עצמי מודה, קשה לי בעליות, אבל זה קושי פיסי שאני יכולה להתגבר עליו בעזרת פסיעה-נשימה-תנופה. בקצב פעמיות הלב שלי. שלי בלבד, לא של האחרים. וזה הלב שלי, וככה הוא פועם, וככה אני אוהבת אותו.
|
|
בתגובה ל: סיני - "תן לשים ת'ראש על דיונה" מאת: אילנה ב נהנתי לקרוא והתמונות,משהו מעולמות אחרים,יפים וטהורים. עכשיו מכה על חטא על כך שבשנות שרותי במילואים בסיני לא השכלתי לטייל במקום המופלא הזה.
|
|
בתגובה ל: וואו,סגרת שנה נפלאה מאת: יובל הראל מוזמן להצטרף אלי בפסח לסנטה קתרינה. מקווה שבאפריל כבר לא יהיה קר כמו בדצמבר, אם כי בגובה של סנטה הכל יכול להיות...
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה במוקדם מאוד בבוקר, השמיים רק מחילים להתבהר והצוות הבדואי שמלווה אותנו כבר ער ומדליק מדורה קטנה. מרתיחים מים בקנקנים שידעו מדורות אינספור לקפה ותה. לאט לאט אנחנו מתקבצים סביב המדורה, עטופים במעילים, צעיפים, כובעים, כפפות. מי שיש ברשותו "פארווה" הרוויח (FARWA זו גלימה בדואית עשוייה שמיכה עבה וחמה, הלבוש האולטימטיבי למדבר בלילות החורף הקרים) בשש בבוקר המדבר בסיני עדיין קר מאוד. סביב המדורה פרושים שטיחונים והחוכמה היא למצוא מקום שהעשן לא יגיע לכיוון הפנים שלך. זה תלוי ברוח שמשנה כיוון, ואז גם אני זזה ומשנה כיוון, כי עשן מדורה לתוך העיניים זה לא הדבר המשמח ביותר. מה שכן משמח זו כוס התה, תה לימון, "בלי סוכר", אנחנו חבורת מטיילים עם מודעות תזונתית, מעדיפים לא לקחת מהקנקן של הסוכר עם התה. וליד "קוביית" התה (אותה כוס זכוכית קטנה) סלים מגיש לנו גם חטיף בדואי. את הניירות של הוופלים המצרים והקרטונים של המים המינרלים אנחנו שומרים כצ'ופר לגמלים.
|
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה במזג האוויר החורפי הסוער, העכור והגשום ששרר בארץ בשבוע שלפני חנוכה הדרים עד לסיני, צבע את השמיים באפור קודר, צינן את האוויר. זה מזג האוויר שליווה אותו ביום השישי למסע בו היגענו לעין ח'ודרה, נווה מדבר. השילוב של המדבר בחום, צמרות עצי התמר בירוק ושמיים באפור כהה יצר תנאי תאורה מיוחדים לצילום. אני זוכרת לאות גדולה של הגוף כשהיגענו לשם, בצהרי יום שישי והקלה שסוף-סוף היגענו למקום עם "תנאים", כלומר בסככה של הבדואים שהתארחנו בה היו שטיחים, מזרונים וסכך שקצת בודד מהקור. אפשר סוף-סוף להשתרע על אחד המזרונים, להתכסות בשק"ש ולעצום עיניים לזמן מה. ולא רק אני, מקבוצה של תשעה שמונה נזרקו בפוזה זו או אחרת בתום ארוחת הצהריים למנוחה. ואחרי המנוחה, לכבוד יום השישי, אפשר לקבל מים למקלחת. מראים לי את הצינור בערגות התמרים משם אני יכולה למלא לי שני בקבוקים למקלחת השנייה והאחרונה במסע זה. מי שחושב שכל רגע ורגע במסע הוא של הנאה גדולה טועה טעות גדולה. היו לא מעט רגעים של קושי. קושי רגשי (כשעולים כל מיני רגשות מהעבר ומציפים בעצבות גדולה), קושי מנטלי (כשאני מטפסת במעלה הדיונה בקושי רב, השרירים כואבים מרוב מאמץ, הלב מתפוצץ מרוב דופק מהיר והראש מנסה לא להיכנע לקושי הפיסי, היגעתי עד הלום ושום דיונה לא תביס אותי), קושי פיסי (קשה, קשה מאוד לדשדש קילומטרים ארוכים בחולות, זו הליכה מתישה. וגם קשה ללכת שבעה ימים רצופים) וקושי גופני (כשחטפתי שילשולים והקאות בגלל האוכל ונמנעתי מלאכול כדי לא להקיא, מה שהחליש אותי מאוד)
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה במהתמונות שראיתם עד כה, וודאי שמתם לב שהמדבר בו טיילנו הציע נופים מגוונים. כל יום היה גדוש במראות שונים מקודמו. ביום האחרון למסע, יצאנו מעין חודרה לכיוון הקניון הלבן ומשם הלאה לכיוון הכביש, שסימל את סוף המסע. סוף ההקפה שעשינו סביב הג'בל הקדוש. אחרי שבוע שלם במרחב הנפלא הזה נדמה שהעין התרגלה למראות היפים, אבל לא, אי אפשר להתרגל ליופי הזה, הוא שב ומכה בנו שוב ושוב בעוצמה שלא תאמן. אין לי מילים לתאר. אז אולי לקראת סיום, אני אניח את המילים בצד ואתן לתמונות לבטא את ההוד וההדר שהמדבר הזה מתהדר בו, וגם הן קצת עושות לו עוול, כי היה שם כל כך יפה, שאתם פשוט לא יודעים כמה...
|
|
|
בתגובה ל: סיני - הנוף היפה ביותר וגם העצוב ביותר בעולם כולו מאת: אילנה ב ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה בזהו, היגענו לסוף. היה "מייה-פיל-מייה" או "אחסן-מן-אחסן", אין ביטוי מתאים יותר מזה... כפי שהבטחתי בתחילת השרשור, הינה הלינק לאלבום התמונות המלא, מראש אומרת שזהו אלבום למיטיבי לכת (למעלה מ-500 תמונות), רק למי שרוצה לראות הכל: https://goo.gl/photos/8ucRk7ZzgpJBazvq9מקווה שהנעמתי את זמנכם. ערק שתדעו שלמרות כל הקיטורים שלי על החולות קל לי יותר לדשדש בחולות שעתיים מלדשדש עם העתק-הדבק על המקלדת בתוספת העתקות מיוחדות כדי להטמיע את התמונות. אבל עשיתי מאמץ, אז תהיו נחמדים ותגיבו... מקווה מאוד שעוררתי בכם את החשק לנסוע. כל היופי הגדול הזה נמצא במרחק שעה וחצי-שעתיים מהגבול. ממש בהישג יד. אם גם ככה יש בי משיכה לא מוסברת למדבר הישראלי, אז אחרי המסע הזה, ברור לי שנשבתי בקסמו של מדבר סיני, מרגישה שהוא כמו מגנט עצום מיימדים שמושך אותי לחזור אליו שוב. אינשאללה בפסח, אם ירצה השם.
|
|
בתגובה ל: סוף מסע מאת: אילנה ב אילנה, איזו חוויה עוצמתית. והתמונות והמילים שלך מעבירות את הכל בצורה חדה ובהירה כל כך. אכן חשק גדול מתעורר לאוהבי המדבר. החוויות שאת צוברת מעוררי השראה. תודה
|
|
בתגובה ל: סוף מסע מאת: אילנה ב הנפלאים שנראו כאן מזה שנים. באופן אישי, אני לא מסוגל להתגבר על הרגשת ה "עוד_שניה_יוצא_מחבל_מאחורי_הסלע_ורוצח_את _כולנו" במקומות כאלה. אפילו במקומות קרובים יותר בארץ.
|
|
בתגובה ל: סוף מסע מאת: אילנה ב אחלה טיול היה לך. הפכת לשגרירה נאמנה לסיני. את ג'בלאות בראקה (שניהם) עשיתי לפני שנים, כאשר טיולי סיני נדדו מזרחה ככל שמסרנו למצרים יותר ויותר מחלקי הארץ הנפלאה הזאת.
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב איזה כיף לך! מפינוי סיני לא היתי בו. אני זוכרת ומתגעגעת לטיפוס לג'בל מוסה ולסנטה קטרינה. התמונות והתיאורים מקסימים כרגיל.
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב עושה חשק...
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב געגועים
הצלחתי לזהות את מרבית המסלול שבצעתם, יש 3 ג'בל ברקה (משמעות השם היא "חול דק" וכמו שהיטבת לתאר לא חסר לכם מהחול הזה..) לפי הדיונה הגדולה (דיונת "הדודה" בלשון מטיילי סיני) הייתם בג'בל ברקה הדרומי. אהבתי את הקצב, למרות שבטיולי סיני ההיסטוריים שלי, טחנו עשרות ק"מ ביום . ג'בל ברקה תמיד היה דובדבן במסלול שכלל גם את הנאוומיסים ואת ג'בל מטאמיר.
אני קצת חצויה לגבי שלוות הנפש שבה את מתעלמת ממציאות הטרור הדע"אשי בסיני. אלה לא המצאות של התקשורת או של השב"כ. המצרים פרסמו לאחרונה את הסד"כ האסטרונומי של הצבא הפזור בסיני ומנסה להאבק בטרוריסטים הדעא"שים. כמעט כל יום יש לצבא מצרים הרוגים מהתקפות של דעא"ש. הייתי גם נזהרת מהבדואים. הם לעולם נאמנים ל..מי שכדאי להם ... כרגע הם מתפרנסים לא רע מהדרכת טיולים, אבל אם מישהו מדעא"ש ישלם להם יותר, הם ימסרו בקלות את המידע שיתבקש מהם, כולל איפה אפשר לפגוע בתיירים. ראינו כבר שדעא"ש שמח מאוד לפגוע באזרחי המערב ובאותה הזדמנות גם למוטט את התיירות. הם עושים זאת בהצלחה במצרים,בטורקיה ומנסים גם בירדן.
שמחה שנהנית בטיול (איך אפשר שלא?) אבל הייתי מוסיפה אזהרה מתבקשת.
איזהו חכם? הלומד מכל אדם. אין חדש תחת ה- אבל יש כמה פרטים שלא הבחנו בהם.
|
|
בתגובה ל: אילנה, בגללך שיניתי מצב צבירה והפכתי לשלולית של מאת: סאקרה ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה בשלא יתפרש כאילו אני מעודדת אנשים לסכן את עצמם ולחצות את הגבול לאיזור בו יש אזהרת מסע מטעם ההמטה ללוחמה בטרור (איום קונקרטי גבוה מאוד). מקווה שברור שאם מי מכם ירצה לנסוע לסיני בעקבות דיווח זה הוא עושה זאת על אחריותו המלאה. להלן הקישור לנוסח המלא: http://www.nsc.gov.il/he/Travel-Warnings/Pages/Egypt_Sinai.aspxאישית, כשחציתי את הגבול לא הרגשתי שאני מסתכנת וגם במסע עצמו לא חשתי כל סכנה. עד שהיגענו לעין חודרה כמעט שלא פגשנו נפש חייה. מעין חודרה יצאנו לקניון הלבן ושם ראינו חבורות מטיילים ממצרים. היה נחמד להיפגש בשבילים ולברך אותם לשלום. אני רק רוצה להוסיף בסוגריים שפיגועים ותאונות מתרחשים בכל מקום, בין אם בירושלים או בגואטמלה. הרצון שלי לצאת למדבר בסיני היה חזק יותר מהפחד מהמחבלים ובדיעבד יצאתי לדרך ושבתי הביתה בשלום.
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב שרשור מהיפים שהיו כאן
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב
משחקי אור וצל על החולות, הסלעים, המרחבים , הגמלים , הפינג׳אן, הבדואים... התמונות נפלאות והמלל מקשט אותן היטב.
עוררת אצלי את הפנטזיות שאולי, יום אחד, עוד אשוב לחצי האי. נהנתי לקרוא - תודה על ההשקעה להעלות את חוויותיך לכאן.
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב נוף קדומים ,טיול מרשים. בדיעבד, אולי היה עדיף לחיות על מציות ,פירות יבשים,פיצוחים ותה מאשר לקבל כזה קלקול בטן.
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב על מקום קסום, קרוב כל כך ובו זמנית רחוק כל כך. תודה
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב יופי של טיול. חבל רק שלא נתת פירוט (מעבר לרשימת המכולת בהתחלה) של המקומות וקישור בין התמונות השונות למקומות עצמם.
|
|
בתגובה ל: אין על סיני. מאת: boxbarr ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב תודה!
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב מה יש להוסיף על מה שנכתב לפני?
מצטרף לכל המהללים. אכן מהשירשורים המרשימים שהיו כאן בזמן האחרון. מצטרף גם לאלה שלא היו יכולים לטייל שם בלב שקט (ויש בי קצת קנאה על היכולת שלך להתנתק מהחששות).
תודה מיוחדת על השיתוף בקשיים ובכאבים. את מהיחידים בפורום הזה שמרשה לעצמו לחשוף את הצד הזה של הטיולים (אציין גם את סייר מדבר שמקפיד להתחיל כל דיווח בתלונות על חום, קוצים וחרולים). אני בטוח שכל הקוראים מכירים את התחושות הללו ברמה זו או אחרת.
תודה רבה על הדיווח יונתן
|
|
בתגובה ל: מסע אל נופי הפלא של מזרח סיני מאת: אילנה ב ללא תוכן
|
|
|
|
מאמרי הקהילה
|
משה מאירי סוקר את רמות ישכר
נופים, התיישבות,הסטוריה,מפות ואתרים, בשרשור מעמיק.
12/7/2016
|
|
אילנה מטיילת בדולומיטים האיטלקים
בלווי הגיגים והסברים.כל תמונה גלויה.
12/7/2016
|
|
תילי תילים בשפלה- PW יקירנו חד חידות באויר
בעזרת צילומי רחפן נראים התילים הארכילוגיים שונים מהמוכר לנו.זה לא הפריע לידעני הפורום לזהות אותם.
12/7/2016
|
|
שביל הבשורה ממזרח לנצרת-סייר מדבר וחבורתו
ביום קיץ לוהט מצפינים סיירי המדבר לגליל התחתוןמזרח לנצרת עילית, על הכביש בדרך לעין מאהל, בשביל ישראל בדרך להר דבורה, פסגת הר דבורה, ירידה והתחברות אל שביל הבשורה, משיכה צפונה עד נחל אזנות, עליה לגבעת הנ.ג. 532, עין מאהל.
12/7/2016
|
|
חיפוש בפורום
הכנסו לקישור (גוגל) ובשורת החיפוש הוסיפו את המילים שאתם מחפשים. שימו לב-הוסיפו, בלי למחוק את מה שכבר כתוב בשורה.
5/9/2014
|
|
מספר הטלפון של יוני-קרמבו 053-5240002
במידה ואתם לא מצליחים להכנס לפורום,אנא פנו ישירות ליוני.
4/6/2013
|
|
הטמעת תמונות
לחברים שטרם ניסו, לחברים חדשים ולכל מי שצריך ריענון-איך מטמיעים תמונות בתוך ההודעה בפורום.
4/1/2013
|
|